חות יאיר/לז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לז[עריכה]
שלח לי הרופא המומחה הפילוסוף המרומם כמוהר"ר מטריד וביקש דעתי והסכמתי:
שאלה נדרש נדרשתי אני הקטן אשר אין בביתי לחם ושמלה על אודות הבכור כאשר כתובה בשאלה שלפנינו ולא רציתי להורות ולהגיס לבי במקום גדולים ה"ה המושלים עם כל זה אחוה דעתי כתלמיד הנושא ונותן בהלכה לפני רבו.
ראובן נראה לי להתיר ולומר שאין זה מקרי בכור כלל ואפילו ספק בכור אינו אחרי שרוב הפוסקים מתירים בחולבת לבד בלי צירוף שום טעם אחר. אך ר"ת וחד דעימיה המה האוסרים ולכן כתב רמ"א בש"ע בהג"ה סי' שי"ו סי"ד שאם יש עוד איזה צד היתר או מסיח לפי תומו יש להתיר אם היא חולבת כמו שפסק האשיר"י וכמו שכתב מהרא"י בת"ה סי' רע"א שאחד מן אלף נמצא חולבת במבכרת והוא מיעוט' דלא שכיח וכתב שם אם הגוי מסיח לפי תומו שיש לצדד ולומר שלהשביח מקחו אמר כן וגם יש לדרוש לשונו שלא להשביח מקחו דהיינו דמשתמע לתרי אפי יש להתיר עם הטעם דחולבת והנה גם בנדון דידן אף שהמסיח לפי תומו אינו כמו שאר לפי תומו אחר שהשליח היה מזכירו.
עכ"ז יש להתיר כמו שכתב רמ"א אם יש צד היתר יש להתיר. ואם אם נאמר שהגוי המוכר הוא מסיח לפי תומו מפי מסיח לפי תומו עם כל זה מצינו שמסיח לפי תומו מפי מסיח לפי תומו מועיל גבי עדות אשה כמו שכתב מהרא"י בת"ה סימן רל"ט ואין לומר שבעדות אשה הקילו שלא לעגן בנות ישראל א"כ נאמר שמסיח לפי תומו לא יועיל כלל גבי בכור. ועוד והרי הדברים קל וחומר ומה גבי עדות אשה שסמכינן אהאי טעמא של מסיח לפי תומו לחוד עם כל זה מועיל מסיח מפי מסיח לפי תומו. ומכ"ש בנדון דידן שסמכינן אטעם דחולבת רק לצרף הטעם של מסלת מכש"כ שיועיל מסיח מפי מסיח לפי תומו. הנרא' לעניית דעתי כתבתי. דוד בן החבר רבי יצחק ז"ל וולך:
תשובה דעתי נוטה להתירו ולא מטעם שכתב מכ"ת שאף מסיח לפי תומו שאינו ממש לפי תומו יש לצרף עם טעם חולבת להתיר כי אין זה ומה שנסתייע ממ"ש מהרא"י שאף שיש ספק ששיחת הגוי הוא להשביח מקחו או לא דמשתמע לתרי אפיק' מ"מ מהני עם צירוף טעם חולבת כי כשל עוזר בזה ואנו אין לנו לצרף עם חולבת רק מסל"ת דגוי שלא להשביח מקחו כסתימת רמ"א וחלילה להקל בזה. ונראה דההיא סוגיא ריהטא כקצת מורים רוצי' לומר דמה שאין הגוי נאמן כמסל"ת היינו בשיש לומר דלהשביח מקחו אומר או שום טעם וכ"כ רמ"י וב"ח אבל כבר נדחין דבריהם כמ"ש בש"כ ר"ס שי"ו. ומ"ש מ"כ שמסל"ת מפי מסל"ת נאמן הדין עמו וברור מא"ה סי' י"ב ואין לחלק ולומר בעדות אשה הקילו כי רז"ל הקילו שם במסל"ת עצמו שבדוכתי' אחריתא אינו נאמן כלל באיסור דאורייתא ומנלן לקל עוד אלא ע"כ מסל"ת מפי מסל"ת כמסל"ת גופי' הוא וכן הוא בכל מקום דמהני מסל"ת כגון בדבר דרבנן כגון בהדחו' כלים ודם שבשלו או שמלחו כבי"ד סי' ס"ט ס"י ולא אאריך הפעם במראה מקומות כי גלוים וידועים הם לבנון וחכם כמוהו וה"ה דמהני מסל"ת מפי מסל"ת בצרוף חולבת. ובאמת לא ידעתי מה הכריח למ"כ לכנס בדין מסל"ת מפי מסל"ת שהרי שני ערלים הראשונים אמרו אנחנו מכירים הפרה וכו' ולענין מה צריכים אני לדברי המוכר עוד אם זה מקרי לפי תומו מה שהשיב הגוי על דבריו באמרו ששני יהודים המרו זה עם זה אבל היא גופא קשיא הלא מבואר בדים עדות אשה דלא מקרי מסל"ת רק בהתחיל לדבר מש"כ היו מדברים יחד וכו' ומה שנראה לע"ד להתיר ואל מ"ש בש"כ בי"ד סי' צ"ח ס"ק ב' דבמקום דאיכא למיקום עלה דמילתא נאמן גוי מסל"ת אפילו באיסור דאורייתא והרי הדברים ק"ו אם נאמר שם דנאמן הגוי בטעימתו הואיל שיכול להטעימו לקפילא ונאמר דחושש הגוי על זה ואינו משקר מכ"ש וק"ו בנדון דידן שהישראל גילה לגוים הראשוני' שהולך למוכר לשאול פיו דמרתתי דמסתמא יעשה הישראל אשר זמם וילך אל המוכר ויוחזקו בדאים. ועוד ממ"ש בש"כ סי' שי"ג בדין בכור שהטיל גוי בו מום הולכים אחר אומדן דעת לאסור ע"פ גוי מסל"ת ונראה דבנדון דידן אומדנא אלימתא יש כאן מצד שאמרו הערלים שכר ילדה שני פעמים וזה עגלה תלתא (כי מה להם להאריך על דבר אשר לא שאלו והל"ל שכבר ילדה וק"ל) ומצד שבה ממש כוונו דבריהם עם המוכר. ומעתה אין לחלק כלל ולומר דדווקא לאיסור אזלינן בתר אומדנא ולא להקל כי בודאי אומדנא כזו כדאי לצרף עם חולב' אף כי בגוי מסל"ת אין חילוק לאסור או להתיר כידוע מפ' בתרא דיבמות גוי שהיה מוכר פירות וכמ"ש סמ"ג בשם רב האי גאון אף כי נראה דמתוך חומרא דאשת איש אף כי הקילו בה משום תקנת עגונה החמירו במסל"ת גופא שיהיה ממש הגוי פותח בדברים מש"כ בשאר איסורים אפי' דאורייתא וראיה עצומה מטעימת כותי הנ"ל דמיירי במסל"ת ואיך קרי מסל"ת אם נותנים לו לטועמו אפילו אם תמ"ל דנותנים לו דרך מתנה חתיכה אחת היה לנו לחוש שיבחין הגוי בדבר וישקר כמו שאנו חוששין בדין אשה אם שני יודי' מדברים אף שלשון יטעמנו כותי משמע טעימה ממש.
ולולי אסיפת הפנאי הארכתי פה מ"ש בזה לישב תמיהת מהר"ר גרשון נר"ו שהביא בש"כ. כלל העולה דעתי נוטה להתיר להדיא רק אחר שצורך שעה היתה לי לכתוב בריהטא בלי חיפוש בשרשי הש"ס והפוסקים על כן איני אומר כלל קבלו דעתי למעשה כי ת"ל מיראי הורא אני ובזה אתן קנצי למילין וברכות וגילין תילי תילין מא"ה וממני:
יאיר חיים בכרך: