חורב - חלק א/מערכת התורות/ד
ד.
הַשְׁקָפָתֵנוּ עַל הַתֵּבֵל.
(שֶׁלֹּא לָתוּר אַחֲרֵי לֵב וָעָיִן).
- ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זֹנים אחריהם (במדבר טו, לט).
א.
בהשקפתכם על התבל, כן אמרו לנו חכמינו ז"ל, אל תלכו מבלעדי התורה, שהיא רק היא אור לנתיבתכם, לתור את התבל רק אחרי חזיונות השכל הנוסד על החושים[1] ואחרי מראה עין בשר, למען לא יוביל ויביא אותך הראשון אל כחש בה׳ (מינות) ,והשנית להנאה בהמית (זנות), ושניהם כאחד אל עבודת האלילים (ע"ז).–
ב.
הן שכלך הנוסד על החושים הלא נועד הנהו רק להשגת תבל היצורים, הוא ידע ויכיר בראש וראשון רק את הנראה לעין והמוחש בחוש המשוש, ורק אלה הדברים נמצאים והֹוים לפניו, ואם תתור ותשקיף אתה על התבל מחוץ לך, רק כפי אשר אתה מָרְאֶה מֵהַשֵּׂכֶל הזה לבד, המוליכך בדרך השקפתך על התבל, ואשר הוא אמנם יכונן מבָטך על פעולות הדברים אחד על השני ועל היצורים שהנם משולבים יחד, לחשוב, כי זאת היא התבל הֵנָה, אז הנך מבקש ככל האפשר לקשור בשכלך קצות השרשרת הגדולה ולהביאה בחוברת להיות בתכונת טבעת עגולה סגורה ומסוגרת בפני עצמה. – והנה יען מרגיש הנך, כי ישנם במציאות כחות מכחות שונים ואחד מהשני יאמץ – אבל מפני כי לא יצלח בידך לחבר את השרשרת בחוברת תבנית טבעת עגולה – אז תשים אל היקשי השכל פניך והיקש על היקש יחייב אותך להחליט בהכרח, כי אמנם ישנו במציאות כח מיוחד להם, ואשר אתה תניח ותחזיק בשכלך כי הנהו בתור "כח ראשון", אשר עליו תחליט, כי הוא הוא הכח היסודי לכל היצורים – ואת הכח היסודי הזה תקרא בשם "אלהים"; אבל מה פעלת לך בזה, הן אתה תוכל רק להדביק את הכח היסודי הזה מתחת להשרשרת הגדולה, להיות נחשב לך בתור הכח הראשון, רק בתור החוליא הראשונה אל השרשרת ההיא.– אכן את ה׳ אלהיך, את האלוה מקרוב, האל הקדוש, מלוא כל הארץ כבודו, את אדון העולם בטרם כל יציר נברא, ואשר יהיה גם אחרי ככלות הכל, את אל תורתנו הקדושה, את המושל בכל ואשר בטובו ובחסדו יחזיק את הכל, אשר ברצונו ולתכלית חכמתו, קרא את כל הנמצאים אל מציאותם, את אל חי וקים, והשליט היחידי בכל התפתחות העתים והזמנים, את ה׳, שהוא ה׳ אלהיך ומקדשך – אותו לא תכיר ולא תדע בשכלך זה; הוא לא יהיה לך על פיהו: אל אדון על כל המעשים, כל יכול, חי וקים, אל צדיק ורב חסד, גבוה ונשא על הכל, רחוק רחוק ונעלם מכל, גם קרוב אליהם במאד מאד; את השליט היחידי, את האל היחיד ומיוחד, אשר עין השגחתו משוטטת בכל, אותו לא תמצא בשכלך זה בשום אופן, אתה תבוא ותגיע בלכתך אחרי שכלך זה בלבד לכחש בה׳ או לכפור בו – מינות–.–
ג.
עין גופך – היא בפני עצמה תתור ותביט בראש וראשון רק בקרבת הגוף, היא תכונן מבטה ביחוד רק על הגוף, ואתה אם תלך אך אחרי עיניך בהשקפתך על התבל, אז, אף את התבל בכללותה לא תחזה בה, יען למראה העין הזאת התבל תתפורר להיות המון פרטים מיוחדים ואישים בודדים, אשר כל אחד מהם יחיה רק בעד עצמו, כל אחד מהם מתחרה רק להשיג ולקנות לו את הנאתו – אבל את החוק השורר בכולם ועל כולם, אותו לא תראה ולא תביט, את החוק, אשר שכם אחד יעבדו אותו כל יצורי עולם, וסרים המה למשמעתו גם עם התחרותם ופעולתם בעד עצמם, ואשר אמנם החוק הזה יקראך להתרומם אל על – ובהשקפתך זאת, בהתבוננך כי יש לגופך, אשר אותו תעבוד העין ותשמשהו, גם כן נטיות, כי גם הוא חפץ להנות ולהתענג, אם כן תחשוב למה תגביל אותן ולמה תכלא ממך מאויי לבך? מדוע לא תשגה גם אתה בתענוג והנאה? למה לא תהיה גם אתה כבהמה וכצומח, אשר נטיותיהם הלא תתפתחנה בחופש ובלי מעצור? האם לא קרוב אתה אל שניהם כאחד ביחס שוה! – אף תתחבר עמהם ומני אז תתהפך להיות כמוהם צומח ובהמה – כבהמה הנך לך לשגות בהנאה בהמית – זנות–.–
ד.
ומבעד לשניהם תשׂתרע הדרך, אשר תוביל אותך ישר אל עבודת אלילים – ההנאה והתענוג הלא קרובים אליך במאד, וממעל להמעבר אל ההנאה, כנודע, מרחפת סכנת כפירה וכחש בה׳ – כי אם אך תחשוב לך את ההנאה לתכלית החיים, אז לא תבין ולא תשכיל עוד כי הנך שייך אל התבל, רק תחשוב תועה, כי התבל כלה לך היא, אז לא תכיר עוד עליך כל חוק זולת שרירות לבך ונטיותיו — אבל חיש מהר לא תוכל יותר להעלות על הדעת ולהשיג, כי אמנם ישנה במציאות התחרות ופעולה שלא על מנת לקבל פרס של הנאה ואהבת עצמו, גם בכל יצור מסביב לך, אתה תביט ותתבונן, כי כל אחד מתאמץ הנהו רק להיות סר למשמעת עצמו, כי מתחרה הנהו בפעולתו רק למען עצמו בלבד – או אז כל העולם כלו מאליו יתפוצץ למראה עיניך להיות לחיל וצבא אלילים רבים הסרים רק למשמעת עצמם – והנה בעוד הנך שוגה באהבת תענוגות בשרים, בהסירך מעליך כל מעלת הרוח ואין עוד לך כל מושג מרגש־יה אשר בך, אז בהתבוננך, כי הנך אמנם בנטיותיך אלה, הלא חלש ורפה כח אתה, וכי חליפות וצבא לך גם בהנאה ותענוג, יען אָזלת ידך למלא כל סִפְקך בהם, הלא תִּשָפל בעיניך למאד ותכניע עצמך מול פני כל אחד מיצורי הטבע, אשר ישפיע לך את הנאתך ואשר הוא יתראה לך כי עומד הנהו גבוה ונשא ממך במעלת הנאת עצמו התמידית – ותחת אשר כל רגש מרפיונך וחלישותך בהשָגת כל נטיה והנאה, דרוש היה להיות כמזכיר לפניך, כי תעודתך רמה וגבוהה מכל אלה, גם היצורים מסביב לך העומדים במערכת הנאתם בסדר ומשטר ישר תמיד יכלו לאלפך בינה, כי בטח גבוה מעל גבוה שומר עליהם ומחוקק להם חקי מציאותם ופעולתם, להיות חוק ולא יעבור תחת שלטון הכל יכול, המכלכל והמחזיק אותם, הנך נתעה בשוא, הנך תועה בהלך נפש ואחריתך עדי אובד.– אולם גם בדרך ישרה וקצרה הנך מגיע בנקל ובא לידי כפירה בה' או עבודת אלילים, בלכתך רק אחרי השכל הנשען על החושים ואחרי עין רואה בעין בשר, לולי באה התורה לגלות לך את האל היחיד ומיוחד אין עוד מלבדו – יען כי בעיניך עין בשר ושכלך הנוסד על החושים הנך צופה ומביט בקרבתך רק יצורים בודדים ופעולות בודדות, אבל אינך רואה ואינך יודע את האל היחיד ומיוחד הטמיר ונעלם ולא את חוק ה', חוק נתן באחדות גמורה, כי יהיה השליט על הכל – אתה תחזה רק אלילים, אבל לא את ה' האל היחיד ומיוחד – עבודה זרה. –
ה.
אולם כזאת היֹה לא תהיה, איש ישראל! עליך לתור ולהשקיף על התבל ועל עצמך רק בלכתך אחרי תורת ה׳ אלהיך ואחרי מוריך הנאמנים, אשר גלו לך דבר אמת לאמתה ולקיים ולקבל בהחלטה גמורה, כי אכן יש ה׳ וחוקי תורתו וכי המה אמת ויציב בפועל (טהאטזאַכע) – כמו השמים והארץ יחד עם המציאות בפועל של כל הנמצאים למראה עינך החיצונה והפנימית – ובהיותך כה ערוך ומסודר בהחלטת דעתך כזאת, רק אז תוכל להשקיף ולהתבונן על התבל ועל עצמך. – אל תחפוץ להכיר ולדעת את ה׳ מהתבל ומעצמך, רק את התבל ואת עצמך תכיר לדעת מה' אלהיך – אז תִּגָלה ותופיע לך התבל בתור בריאה ברא ה׳ בחכמה עליונה, ותוכח לדעת, כי היא אמנם מעשה ה׳, שהוא אדון עולם, כל יכול ומושל בכל, אז תבין, כי כל נטיה וכל מפעל הלא סרים המה למשמעת חוק ה׳, כי כל היצורים המה עבדי תכלית חכמתו – ואתה איש ישראל אתה – הנך נלוה יחד בבחירה חפשית אל מקהלת עבדי ה׳, גם קרוא הנך בחופשך זה לקדושתו – להיות העבד הראשון, הבכור ובחיר יצוריו בקהל עבדיו הרבים – למלאות בבחירה חפשית את רצון ה׳ הנגלה אליך.–
ו.
אכן גם אחרי אשר רכשת לך את המושג הנאמן ע״ד ה׳ אלהיך עפ״י התורה, עליך להיות נזהר במאד מהִשָען על בינתך ועל השכל הנוסד על החושים, לבל תיחס לה׳ גם כן שום מושג ממשיגי הגוף. אל תחפוץ עפ״י השכל הנוסד על החושים לקבל תשובה נכונה על כל שאלות שכלך מעצם ה׳ ושלטונו, אשר שניהם כאחד בלתי יכולים להיות נמצאים וגלוים בשכל כזה, שכלך יספיק רק לחקור ולדרוש ע״ד תבל היצורים ולהכירם לדעת, מה ולמי ולמה המה, ולזה נתן לךָ "השכל", בעוד התבל היא אמנם חוג ושטח מקום לפעולותיך, גם יספיק רק בעד מרחק מקום פעולותיך, אבל ה׳ הלא איננו יציר נברא – ובה במדה, אשר תמוד כל יצור וכל נמצא, חלילה לך למוד בה גם את הבורא – הלא גם את הידיעה: מה היא לך תבל היצורים, מה עליך להיות לה, מה ה׳ הוא לך ומה הוא רצונו להיות לך בגלל פעולותיך בחיים ומלואי תעודתך בצבא חלדך? לא רכשת לך מעצמך, הן כל זה נגלה לך על ידי התורה. – רק ע״י התורה בלבד – אבל מה למעלה מזה לא נגלה לך עוד שום דבר, יען כי אין לך כל תועלת מזה בעד החיים, בעד חיי האדם ופעולותיו – לכן אל תחפוץ, את אשר לא גלתה התורה, לחקור ולדרוש ולהשיג את זאת בשכלך, יען כי את זאת לא תחקור ולא תדע לעולם – כי לוא יהי, כי גם תשיג את זאת, הלא לא תהי לך כל תועלת מזה בעד חייך – לפני כל חקר דבר, שאל לך, אם את החקירה החיא יוכל האדם להשיגה ולהגיע אל תכליתה, גם אם טובה היא ומסוגלה בעד החיים – ואם תמצא, כי אמנם זאת לא זאת, אזי גם תשוקת החקירה הזאת בלבד, כפי אשר יאמרו חז״ל, פגיעה ופגימה היא בכבוד ה׳ (שלא חס על כבוד קונו); היא גאוה נמרצה וחפץ נמהר לעבור את הגבול אשר התוה לך ה׳ בחכמתו – ומפני זה יביא לך גם נזק גדול, יען כי חפץ כזה יקרר את חיי האדם ויעכיר את רוחו, ויביא אתו ספקות רבות, גם בנקל ימשוך אחריו כחש בה׳ – מינות – לכן השמר לך ,כן ילמדו חכמינו ז״ל, מכל חקירה, לדעת את עצמות ה׳, מהותו וכדומה; הן הידיעה הנאמנה :מה הוא ה׳ לך ,כי אמנם הנהו בורא, מחוקק, שופט, אב וכדומה. מה היא התבל לך ואת אשר עליך להיות לה? הן כל זאת נגלה לך בדבר ה׳ ומתורתו תלמדנה – הלא מעשי ה׳, דבר קדשו, טבע, תולדות בני אדם, תורה, כל אלה אמנם גלוים ופתוחים לפניך – באלה חקור ודרוש את מעשיו, את מפעלו ורצונו, למען תביט ותראה בכל דבר, שהנהו ואשר יהיה, את כבוד ה׳, אף תתאמץ תמיד על ידם להכיר ביותר את רצונו, למען תתרומם ותתנשא בעולם המלא כבוד ה׳, להיות ולחיות תחת עין השגחתו הצופיה בכל ותחת עזרתו וחסדו, אשר ימשוך לכל, עד כי בכל חלק וחלק מחייך תחוש את עצמך ותעודתך להיות בעל פועל וממלא את רצון ה׳ – בתור עבד ה׳ – אבל כל ידיעה, אשר לא תוליך ולא תביא אל ההכרה הזאת נעלה היא מבינת אדם ומחוג אנושיותו. – טוב אשר יפה הנהו מאמר חז״ל: תורתנו מתחלת באות ב למען דעת ולמען תזכור בתחלת בואך אל שער החקירה, כי הידיעה: מה הוא לפני התבל הזאת, מה למעלה ומה למטה ממנה, היא הגבול לחקירתך – ותעודתך הלא היא רק לפעול הלאה והלאה בחוג שלך ולצעוד הלאה והלאה בעבודתך את ה׳ – זאת היא תעודתך ואל אלה עליך לכונן את פנות חקירתך – אף לזאת יספיק לך גם שכלך אשר חוננת במו.—
הערות
- ^ אנחנו נעריך בזה השקפתנו עפ"י הנוסח במסכת ברכות י"ב ב' ובספרי, (דעת מינים, הרהור עבירה, הרהור עכו״ם), אשר על פיהו הוראת המלה "לבב" איננה כהוראת המלה "יצר", רק במובן כל רעיון האדם הפנימי וכאשר יורה השם "לבב" על "נפש ורוח" כמו "חכם לבב", לכן כנראה הנוסח "ששה" הוא העיקר (מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, דעת מינים, הרהור עבירה, הרהור עכו"ם) ולא "חמשה" – אמנם בילקוט ששם כתוב, אחרי לבבכם – "הרהור עבירה", אחרי עיניכם – "הרהור עכו"ם", כפי הנראה נמשך אחרי הנוסח "חמשה" המאוחר, אך לפי הנוסח שלנו, אשר על פיהו מובן "עין" בהוראתה "עין בשר" – "עין הגוף" שעל ידה תצא פריקת עול התורה, יש לו סעד וסמך במצות "ציצית" בעצמה, אשר תצוה על העין לראות אותם ולזכור על ידם את התורה והדת, למען תכונן מבטה אל אל בשמים, ה' אלהינו ושמירת התורה והמצוה.—