חולין פ ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
קמא מיקטל קטליה שני מתקבל בפנים הוא כרת נמי ליחייב חולין בפנים שניהם פסולין והשני סופג את הארבעים מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה קמא מיקטל קטליה שני אמאי סופג את הארבעים קדשים בפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעי' ופסול מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר שני אמאי סופג את הארבעים ופסול אלא שמע מינה דלא כרבי שמעון פשיטא דהכי איתא שחיטת קדשים איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא שחיטת קדשים שחיטה ראויה היא דהא אי נחר וזריק דם לא מישתרי בשר וכי שחט מישתרי בשר ושחיטה ראויה היא קמ"ל ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דתניא מנין לכל הפסולין שבשור ושבשה שהוא בלא ירצה ת"ל (ויקרא כב, כג) ושור ושה שרוע וקלוט וגו' לימד על הפסולין שבשור ושבשה שהוא בלא ירצה כי קא חשיב לאוי דאותו ואת בנו לאוי נוכראי לא קא חשיב ולא והא קדשים בחוץ דלאוי נוכראי נינהו וקא חשיב דקתני קדשים בחוץ הראשון חייב כרת ושניהם סופגין את הארבעים בשלמא שני משום לאו דאותו ואת בנו אלא ראשון אמאי סופג לאו משום לאו דשחוטי חוץ כל היכא דליכא לאו דאותו ואת בנו חשיב לאוי נוכראי וכל היכא דאיכא לאו דאותו ואת בנו לא חשיב לאוי נוכראי רבי זירא אמר הנח למחוסר זמן דהכתוב
רש"י
[עריכה]קמא מיקטל קטליה - דשחיטת קדשים בחוץ שחיטה שאינה ראויה היא ונהי דלענין שחוטי חוץ להתחייב כרת הויא שחיטה דגזירת הכתוב היא אבל לכל מילי לאו שחיטה היא כדאמרינן בפ' כסוי הדם (לקמן דף פה.) דגמר מטבוח טבח והכן וכיון דלאו שחיטה היא מותר לשחוט את בנה ולא מחוסר זמן הוא דבאותו ואת בנו שחיטה כתיבא ושני נמי ניחייב כרת:
חולין בפנים כו' קמא מיקטיל קטליה - לאו דוקא דה"ה לבתרא:
ופסול - משום מחוסר זמן:
שחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה היא - דכל כמה דלא זריק דם כו'. כלומר לא מיבעיא לענין מלקות דלא בעי למילקי משום שחיטת שני דאי אית ליה אותו ואת בנו נוהג בקדשים הויא ליה שחיטת שני שאינה ראויה דהא מחוסר זמן הוא ופסול אלא אפילו אותו ואת בנו נמי לר"ש לא נהיגא בקדשים דהא שחיטת ראשון אינה ראויה דאינה מותרת בלא זריקה ושני אמאי פסול להקרבה ומאי סופג נמי דקאמר:
ולילקי נמי - האי שני דקדשים בפנים:
משום לאו דשוחט מחוסר זמן לגבוה - דאף על גב דלא אקרביה מיחייב אשחיטה מיד דגבי כל פסולים ילפינן בתמורה (דף ו:) עובר משום חמשה שמות משום בל תקדישו ומשום בל תשחטו ומשום בל תזרקו ומשום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו:
תוספות
[עריכה]קדשים שחיטה שאינה ראויה היא. וא"ת והא בפרק כסוי הדם (לקמן דף פה.) מפרש טעמא דר"ש דיליף מטבוח טבח והכן ופריך ולילף משחוטי חוץ ומשני דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים א"כ הכא דבקדשים נילף קדשים מקדשים וי"ל כיון דעיקר אותו ואת בנו בחולין כתיבא דשור הפסיק הענין על כרחך שחיטה דכתיב ביה בשחיטה הראויה איירי משום דילפינן חולין מחולין:
שחיטה שאינה ראויה היא דכל כמה כו'. פי' הקונטרס לא מיבעיא דלענין מלקות דלא בעי למילקי משום שחיטת שני אם אותו ואת בנו נוהג בקדשים דהשתא הוי מחוסר זמן ופסול אלא אפילו אי אין אותו ואת בנו נוהג בקדשים משום דשחיטת ראשון אינה ראויה דאינה מותרת בלא זריקה שני אמאי פסול דהשתא לא הוי מחוסר זמן ומאי סופג נמי דקאמר ומטעם זה מחק ספרים לקמן שהיה כתוב בהן אין מלקות דאותו ואת בנו נוהג בקדשים משום התראת ספק דלמה לי טעם דהתראת ספק תיפוק ליה משום דלא הוה ראויה משום שהוא מחוסר זמן ואין נראה דכיון דאסר הכתוב אותו ואת בנו בקדשים מוי"ו מוסיף על ענין ראשון (לעיל דף עח.) הרי גזירת הכתוב דלילקי אע"ג דלאו שחיטה ראויה היא דהוי מחוסר זמן כיון דליכא פסול אחרינא כמו שחוטי חוץ דחייב אפילו לרבי שמעון אף על גב דלשאר מילי חשיבא שחיטה שאינה ראויה ועוד דבהדיא תנן בפרק בתרא דזבחים (דף קיב:) אותו ואת בנו קדשים ומחוסר זמן רבי שמעון אומר הרי הן בלא תעשה משום דחשיבא שחיטה ועובר בלאו דלא תשחטו לכך נראה דלא מוכח הכא אלא מן הראשון דשחיטת קדשים אינה ראויה היא והרי כאילו מיקטל קטליה לקמא והשני כשר גמור הוא ולא מצי למיפרך לרבי אושעיא ואפילו לרב המנונא דבסמוך מפרק בתרא דזבחים דמשמע דלר"ש אותו ואת בנו נוהג בקדשים דאיכא לאוקומי כשהראשון הוה חולין ושני קדשים דהוי שחיטת ראשון שחיטה ראויה:
דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר. ואפילו שחט שני אחר שנזרק דם הראשון חשיב שחיטה ראשונה אינה ראויה כיון דבשעת שחיטה אכתי לא היתה ראויה ואע"ג דלרבי שמעון כל העומד ליזרק כזרוק דמי היינו דווקא לאחר שנתקבל בכוס כדאמר בפ"ק דפסחים (דף יג:) ועוד כיון דעל ידי שחיטה גרידא לא משתרי בשר אלא משום דכזרוק דמי לא חשיבא שחיטה ראויה ואם תאמר דבמרובה (ב"ק עו.) משמע דשחיטת קדשים הויא שחיטה ראויה אפילו נשפך הדם דפריך אמתניתין דמחייב רבי שמעון ארבעה וחמשה בקדשים שחייב באחריותן שחיטה שאינה ראויה היא ומוקי רב דימי בשוחט תמימים לשם בעלים בפנים דהא חזרה קרן לבעלים כשנשפך הדם ופריך וכי שחיטה מתרת זריקה מתרת ומשני כל העומד ליזרק כזרוק דמי ולכך הויא שחיטה ראויה ורבי אושעיא גופיה אית ליה בפרק המנחות והנסכים (מנחות קב.) דלרבי שמעון כל העומד ליזרק כזרוק דמי גבי נותר וי"ל דדוקא להחשיב נותר אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים אית ליה לרבי אושעיא דכזרוק דמי אבל לשוייה שחיטה ראויה משום דכזרוק דמי לית ליה וההיא דמרובה הוה משני רבי אושעיא כר"ל בשוחט בעלי מומין בחוץ ומשום דכל העומד לפדות כפדוי דמי ואע"ג דלית ליה כל העומד ליזרק כזרוק דמי היינו משום דזריקה תלויה בשחיטה ושחיטה צריכה לזריקה אבל פדייה אינה תלוייה בשחיטה דאף קודם שחיטה יכול לפדותה ובמסקנא דהכא הויא נמי שחיטת קדשים שחיטה ראויה משום דכזרוק דמי כמו במרובה (ב"ק עו:) דמסיק דאותו ואת בנו נוהג בקדשים אלא דליכא מלקות משום דהתראת ספק היא שמא לא יזרוק הדם ואז הוי שחיטה שאינה ראויה ואע"ג דבמרובה אמרינן דשחיטה ראויה היא אפילו נשפך הדם דכל העומד ליזרק כזרוק דמי הכא דמחוסר זמן הוא ואינו ראוי לזרוק דאסור לזרוק לא הוי כזרוק והכי אמרינן בהמביא אשם תלוי (כריתות כד:) אימור דאמר רבי שמעון כזרוק דמי במידי דעומד לזרוק ובפרק המנחות והנסכים (מנחות דף קב:) בשלמא פרה מצוה לפדותה פירוש בשמצא נאה הימנה ולכך כפדוי דמי אלא מנחות מצוה לפדותם ואם תאמר אמאי לא פריך לרבי אושעיא כדפריך לקמן לרב המנונא וי"ל דרבי אושעיא לא אמר אלא דמתניתין דקדשים בפנים לא אתיא כרבי שמעון והש"ס הוא דקאמר שני אמאי סופג ופסול אבל לרבי אושעיא אפשר דלא דייק אלא מסופג את הארבעים לחוד אמאי סופג והא התראת ספק היא כמו שישאר במסקנא לכך לא פריך אלא לרב המנונא דאמר בהדיא דאין אותו ואת בנו נוהג בקדשים משום דשחיטת קדשים הוי שחיטה שאינה ראויה ור"ת לא גריס הכא ופסול אלא אמאי סופג ותו לא ומכח התראת ספק מדקדק כמו שהוא לפי המסקנא ואם תאמר ולימא דסופג ארבעים לאו משום לאו דלא תשחטו אותו ואת בנו אלא משום לאו דמחוסר זמן דלא תעשון דאמר בפרק בתרא דזבחים (דף קיד:) דלקי לרבי שמעון וי"ל דלא חשיב בכל מתניתין דקתני והשני סופג הארבעים אלא לאו דאותו ואת בנו:
ולילקי נמי משום מחוסר זמן. תימה היכי לילקי הא הוי לאו שבכללות שאין לוקין עליו כי ההיא דלא יאכל כי קדש הם דדרשינן מיניה כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו וקרי ליה בפרק כל שעה (פסחים דף כד.) לאו שבכללות:
הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה. פירש בקונטרס דלא דמי לעשה דשלוח דהוי מעיקרא אבל האי עשה על כרחך אחר הלאו הוא דהלאו הוי תוך שבעה והעשה אחר כך משמע שרוצה לפרש כמו שאר ניתק לעשה שבש"ס ותימה דלא דמי לנותר וגזלה דהתם אחר שעבר הלאו בא העשה לתקן מה שעבר אבל כי ההיא דהכא לא מצינו ומיהו מצינו לעשה כה"ג בפרק אמר להם הממונה (יומא לו:) דא"ר ירמיה בלאו דנבלה קמיפלגי אי הוה ניתק לעשה במאי דאמר קרא לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה אבל אינה ראיה חדא דאביי פליג עליה ואמר דלכולי עלמא לאו מעליא הוא ואפילו לרבי ירמיה דאיכא מאן דקרי ליה ניתק לעשה היינו התם דנכתב לעשה מיד אחר. הלאו אבל עשה דמיום השמיני אינו נכתב מיד אחר הלאו דלא ירצה ונראה לפרש הנח למחוסר זמן דהכתוב נתקו מלאוי דלא ירצה ולא הוי בכלל שאר פסולים דהוו בלאו דלא ירצה אלא נתקו לעשה ולית ביה אלא עשה דמיום
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ה (עריכה)
שני סופג את הארבעים כו' כלומר אמאי סופג את הארבעים ותו לא כרת נמי ליחייב דאינו חשוב אותו ואת בנו דקמא מקטל קטליה ולא חשוב שוחט ושני אם היה שוחטו בפנים היה מקובל וקדשים גמורים שחט בחוץ וכרת נמי ליחייב ותו חולין בפנים שניהם פסולין והשני סופג את הארבעים והא ראשון לא חשוב שחיטה תדע דכמה דלא מיזדריק דם לא מישתרי בשר כלומר כיון דבשביל שחיטה לא מישתרי בשר שחיטה שאינה ראויה היא:
[2] קמ"ל כלומר ושחיטה ראויה היא אפי' לר' שמעון קמ"ל דאינה שחיטה ראויה:
ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן כו' כלומר קדשים בפנים דאמרי' השני סופג את הארבעים ופסול כלומר דסופג את הארבעים משום לאו דאותו ואת בנו:
לילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן הוא. הא כיצד לילה לקדושה כו'. כלומ' דיכול להקדישו בליל שמיני:
קמא מקטל קטליה שני אמאי סופג את המ' ותו לא. פי' בשלמא סופג את המ' לא ק"ל שאעפ"י שפטור ממלקות אותו ואת בנו דהא מקטל קטליה מיהו ודאי סופג את המ' משום לאו דשחוטי חוץ אלא קשיא אמאי סופג את המ' ותו לא מתקבל בפנים הוא וליחייב כרת אבל הא דאמרינן דחולין בפנים שניהם פסולים והב' סופג את המ' קמא מקטל קטליה שני אמאי סופג את המ' ל"ל למימר הכי [פי' – ל"ל לומר קמא] אלא לימא מקטל קטליה להאי שבזה אין ספק שכל שאיסור דבר אחר גורם לו ליפסל כגון זה שהוא פסול מחמת חולין בפנים אין חייבין עליו משום אותו ואת בנו ואפי' היה הראשון בחוץ ושחיטתו כשרה אלא דסירכא דרישא נקט ואיכא נוסחי דמפקי ליה.
הא דאמרי' קדשים בפנים הראשון כשר ופטור וכו'. שחי' קדשים שחי' שאינה ראויה דכמה דלא זריק וכו' שני אמאי סופג את המ'. פירש"י ז"ל לא מיבעיא לענין מלקות דפטור משום דשחיט' שני שחי' שאינה ראויה היא משום דהו"ל מחוסר זמן אי ס"ל אותו ואת בנו נוהג בקדשים אלא אפי' אותו ואת בנו נמי לר"ש לא נהיג בקדשים דהא אפי' שחי' ראשון שחיטה שאינה ראויה היא שאינה נתרת אלא בזריקה ושני אמאי סופג את המ' ואמאי פסול.
וכך הוא גורס: שני אמאי סופג את המ' ופסול וכן פי' לקמן בדרב המנונא אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים משום דשחי' שאינה ראויה היא שהיא מחוסר זמן כיון ששחט הראשון ונזרק דמו.
ומה שכתוב בנוסחאות תדע דכמה דלא זריק דם לא משתרי בשר בעידנא דשחיט הו"ל התראת ספק מעבר עליה קולמוס ואמר ופי' דגרסני היא אלא טעמא משום דשחי' שאינה ראויה היא דמחוסר זמן הוא ומיהו פסולא מיהא איכא כשנזרק דמו של ראשון ושחט הב' שכבר נראה ראשון ונעשית שחי' ראויה ולית לן דר' הושעיא דאמר אפי' פסולא נמי ליכא ואע"פ שנזרק דמו של ראשון שבשעת שחי' לא היתה שחיטתו ראויה אע"פ שחזר' ונראית והא דאמרי' פשיטא ומהדרי' שחי' קדשים אצטריכ' ליה לפי דבריו כך מתפרשא סד"א שחי' ראויה היא ונהי דמלקא ודאי לא לקי דשני ודאי מחוסר זמן הוא פסול מיהא הוי קמ"ל דר"ש בתרוייהו פליג ולית ליה אותו ואת בנו במוקדשים כלל, זהו תורף פירש"י ז"ל.
ואין דבריו במקום הזה מחוורין, שאין בכל הנוסחאות ולא בפי' ר"ח ז"ל אלא אמאי סופג את המ' ול"ג בהו ופסול ועוד שהוא צריך למחוק אותה גי' דלקמן הכתובה בספרים כולם ובפר"ח ז"ל ועוד ק"ל שא"כ היה לו לר' הושעיא לומר מריש' דמתני' דקתני ונוהג בחולין ובמוקדשי' דלא כר"ש דלדידיה לא נהיג במוקדשים כלל וא"ל נקט הנך דמוכחי בריש' והדר דמספק' ליה אלא ק"ל דע"כ לר' הושעי' נמי נוהג אותו ואת בנו במוקדשי' לר"ש כדמשמע לקמן בפ' כסוי הדם דקאמרי' אטו אותו ואת בנו בקדשים לר"ש מי לא נהיג והיינו דראה ר' דבריו של ר"מ ועוד דאי הכי הויא תיובתיה מההיא דאותביה רבה לרב המנונ' בשמעתי' לפיכך פירשו אחרים דודאי איסור אותו ואת בנו נוהג בקדשים לר"ש ורב המנונא ורב הושעיא סופג את המ' קשי' להו ולא מפני שהוא מחוסר זמן שמאחר שאמרה תורה אותו ואת בנו במקודשי' לא תשחטו אעפ"י שאינה מותרת ראויה היא לענין איסורא למה זה דומה לשוחט קדשים בחוץ לר"ש שהוא לוקה ולשוחט חולין כשרים בפנים שנאסרין בהנאה מחמת השחיטה כיון שאין שום פסול בשחיטה זו אלא מחמת איסור זה וכן נמי באותו ואת בנו קדשים בפנים אע"פ שהוא מחוסר זמן מפני שהוא בנו של ראשון אותה שחיטה ראויה היא ללקות עליה מחמת לאו האמור בה ולא מפני גזירת הכתוב דוקא דהא איכא לאוקמה בשוחט שלמים ואח"כ חולין אלא שאני אומר ממ"נ נוהג שא"ת שאין שמה שחיטה א) הרי הכשרת וחזר איסור אותו ואת בנו עליו אבל כשדבר אחר גורם לו שאין אותה שחיטה ראויה פטור עליה למה זה דומה לשוחט את הטרפה חולין בפנים שר"ש מתיר מפני שהיא שחיטה שאינה ראויה ולפיכך א"ר המנונא אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים כלומר כשהשני קדש ואע"פ שזרק דמו של ראשון או שהיה חולין משום דעד דזריק דם לא משתרי בשר וכו' ואפי' זריק בעידנא דשחיט התראת ס' היא הא למ"ד הויא התראה לכשיזרוק לוקה.
וא"ת והלא אין הזריקה מרצה אפי' כן כיון שאין דבר אחר גורם לפסולו אלא אותו ואת בנו לוקה כדפי'.
וא"ת בשוחט חוץ נמי נימא לר"ש שלא ילקה עד שיזרוק הדם בפנים התם אין פסולו בקדש דנבעי שיקרבו מתירין כהלכתן בתרוייהו מימר קאמרינן סלק איסורו והלך אחר שחיטת קדשים נמי בפנים סלק איסור אותו ואת בנו אינה ראויה עד שיזרוק ולזריקה קיימ' בחוץ סלק איסור שחוטי חוץ ואין בהם זריקה כלל ודרב הושעיא י"ל דסופג את המ' ק"ל בשלא זרק דהא פסול הוא ולא זריק א"נ אפי' עבר וזרק משום התראת ס' כולה כדרב המנונא והא דאמרי' סד"א שחיטת קדשים שחיטה ראויה היא ה"ק סד"א אינה התראת ס' שמשעה ששחט שחיטה ראויה היא ויצאת מידי איסורא הראשון וד"א הוא שגורם לה ליאסר עד שיזרוק הדם אבל היתר שחיטה כבר נגמר משעה ראשונה קמ"ל והיא גופה אתא רב המנונא לאשמועינן.
ולדידי קשיא הא דאמרינן בפרק מרובה דשוחט קדשים כשרים בפנים שחי' ראויה היא לר"ש אפי' נשפך הדם משום דהעומד לזרוק כזרוק דמי והלכך במחוסר זמן אי חשבת ליה (כבשר) [ככשר] ליכא התראת ספק ואי חשבת ליה אינו עומד לזרוק מחמת פסולו שחיטה שאינה ראויה היא אפילו למ"ד התראת ספק שמה התראה.
מ"מ דברי רש"י ז"ל עולים יפה ולשון הגמרא משמע כן ורב הושעיא סבר לה כר"א דאמר התם שחיט' מתרת והלא זריקה מתרת והיינו דקאמר בדרב הושעיא שחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה היא ג) והדעת נוטה לדבריו ממה שהזכרתי דשחי' קדשים כיון דלא משוי לה שחיטה ראויה אלא משום העומד לזרוק כזרוק דמי בשני דהוא מחוסר זמן ליכא למימר הכי אעפ"י שאין איסור ד"א גורם לו ליפסול והיינו דרב המנונא דאיהו סבר שחיטת קדשים דראשון שחי' ראויה היא והיינו ודאי דכל העומד לזרוק כזרוק דמי ד) וה"נ פריך ר"א התם במרובה וכי שחיטה מתרת והלא זריקה מתרת לומר דשחיטת קדשים לר"ש שחיטה שאינה ראויה היא אבל לבתר דאותביה רבה לרב המנונא ותירצה במלקות מתרצה דרב הושעיא נמי במלקות וסבירא לן דשחיטת קדשים כשרים לר"ש ראויה היא דכל העומד לזרוק כזרוק דמי כמסקנה דהתם ומאי דקמ"ל רב המנונא קמ"ל רב הושעיא.
ויש כיוצא בזה בכל התלמוד דמפרשי בגמרא מימרא דאמוראי ובמסקנא צ"ל שלא שמעו מהם כן וצריך לפרשם בפנים חדשות ואחת מהם פירש"י ז"ל במסכת שבת (כז, א) גבי הא דאמרי' ואבע"א רב פפא אמרה דאמר רב פפא למעוטי כלאים ואחרת בפ' במה טומנין בשל הפתק שנו ואפילו בעיקר הברייתות גורעין ומוסיפין ומפרשים כדתניא בפ"ק דמכילתי' וצואר בהמה למעלה ומפרשי' לה בעופא דקליל, ויש רבות.
ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן. איכא דק"ל והא הו"ל לאו שבכללות ואין לוקים עליו וה"נ אמרי' בפסחים פ' כ"ש דאי מדרי"ש אין לוקין על לאו שבכללות. וי"ל פרכא למ"ד לוקים דפלוגתא היא בפסחים ובתמורה ובכ"מ ואל תתמה שכיוצא בזה בפר' האשה שנתארמלה דאקשי' וליזיל בתר רובא סתם ואינה ק' אלא לרב אבל לשמואל הא אמר אין הולכין בממון אחר הרוב כדאיתא בפרק המוכר פירות (ב"ב צב, א).
ה"ג הנח לאו מחוסר זמן דנתוקי עשה הוא. כלומר לאו הבא מכלל עשה הוא דכתיב ומיום הח' והלאה ירצה מיום ח' אין מעיקרא לא ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא ומחמת עשה הוא דאתי לאו הלכך אין לוקי' עליו דעקריה רחמנא מלאו דבכלל לא ירצה ואוקמיה אעשה מקרא יתירא ומאי דכתיב במקצת נוסחאות שהכתוב נתקו לעשה אינו מחוור שלאו זה לא נתקו הכתוב לתקנו לעשה שאם שחטו בשעת איסורו מחוסר זמן הוא לעולם ויש פותרין שהכתוב נתקו מעשה ואינו נכון כלשון זה שמעתי בשחיטה זו.
ואינו מכוון אצלי כלל דלאו שבכללות כי האי למד על כל הפוסלין שבשור ושה שהן בלא ירצה לדברי הכל לא לקי עליה כדאיתמר בפ' כ"ש ובפ"ד מיתות אבל ההיא דפליג בה אביי בפסחים ובנזיר ובכ"מ גוונא אחריתי היא בלאו שפורט וכולל באיסור א' ועוד דמייתי' הכא ניתוק עשה הוא ממחוסר זמן דתוך ז' למחוסר זמן דאותו ואת בנו ועוד דילמא לעבור עליו בלאו ועשה אתא.
לפי' נ"ל דה"פ: דפרכי' מעיקרא ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן דרחמנא אמר ושור ושה ללמד על הפוסלין האמורים בפרשה שהם בלא ירצה דהכי דרשי' ושור ושה שרוע וקלוט לנדר לא ירצה ומעוך וכתות וגו' ושור או כשב או עז כי יולד ושור או שה אותו ואת בנו וס"ל לאו זה כולל ופורט פסולין שבשור ושה וכה"ג לקי עליה כדלקי בנזיר מכל אשר יצא מגפן היין מחרצנים ועד זג וענבים לחים ויבשים ולקי בנא ומבושל ופריק ר' זירא הנח לאו דמחוסר זמן דנתוקי עשה נינהו דכל פסולי לאוין שפרטן הכתוב כאן (רובא) [עובר] בלא ירצה אבל פסולי עשה ששם אינם בבל ירצה ומכיון שהפסיק בפסול מחוסר זמן דז' אף מחוסר זמן דאותו ואת בנו אינו בכלל והיינו ניתק לעשה דאפי' מחוסר זמן דאותו ואת בנו ניתק מלאו דלא ירצה ואינו בכלל לאו אחר משום מוקדשים א"נ דריש באותו ואת בנו גופי' נתוק עשה דתניא בספרא מנין לשוחט אותו ואת בנו במוקדשים ה"ז בלא ירצה ת"ל ירצה לקרבן אשה לה' ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד מלמד שהשוחט אותו ואת בנו במוקדשים ה"ז בלא ירצה כלומר משום עשה הזה והיינו דקאמרי' לאוי דמחוסר זמן בל' רבים ולא אמרי' לאו ובזה הענין השיטה הזו מתיישבת.
שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא דכל כמה דלא זרק דם בשר לא תשתרי: פירש רבינו שלמה ז"ל כלומר לא מיבעיא לענין מלקות דלא לקי משום שחיטת שני, דאי אית ליה רבי שמעון אותו ואת בנו בקדשים הויא לה שחיטת שני אינה ראויה, דהא מחוסר זמן הוא ופסול, אלא אפילו אותו ואת בנו נמי לרבי שמעון לא נוהג בקדשים דהא שחיטה שאינה ראויה היא דאינה מותרת בלא זריקת דם שני, אמאי פסול להקרבה ואמאי סופג את הארבעים. ומן הטעם הזה מחק גרסת הספרים למטה בסוף השמועה שכתוב בה אלא אמר רבא הכי קאמר רב המנונא אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים משום התראת ספק, וכתב הוא ז"ל תיפוק לי? דשחיטה שאינה ראויה היא, ואפילו למאן דקסבר התראת ספק שמה התראה הכא לא לקי משום דמחוסר זמן הוא ואין כאן התראה כלל. וקשיא לפירושו דאי מחוסר זמן אמאי לא לקי, דכיון דכתב רחמנא אותו ואת בנו גבי קדשים כדדרשינן בריש פירקין אין לו להפטר משום מחוסר זמן ממלקות, כיון דלית ביה פסולה אחרינא אלא האי דגזירת הכתוב היא כדאשכחן גבי שחוטי חוץ דמחייב משום גזרת הכתוב היא אף על גב דבעלמא לא שמה שחיטה, ועוד דאם כן דלרבי שמעון אותו את בנו לא נהוג בקדשים אמאי לא מייתינן הכא רישא דמתני' דקתני ונוהג בחולין ובמוקדשין, ועוד דאם כן לותביה לרב הושעיא מברייתא וכדמותיב ליה רבא לרב המנונא. ועוד דהא שמעינן ליה לר' שמעון ודאי דאית ליה איסור אותו ואת בנו במוקדשין וכדאמר לקמן בפרק כיסוי הדם (פה, א) ראה רבי דבריו של ר' מאיר באותו ואת בנו, וסתם לן כותיה מאי טעמא דרבי מאיר דגמר שחיטה שחיטה משחוטי חוץ וכו' ור"ש חולין מקדשים לא גמרינן, ור' מאיר אטו אותו ואת בנו בקדשים מי לא נהיג, והיינו דראה רבי דבריו של רבי מאיר וסתם לן כותיה, אלמא שמעינן מהתם דכולי עלמא אותו ואת בנו בקדשים נוהג, ועוד שאנו צריכין למחוק גרסת הספרים דלקמן דכתיב בהו משום דהויא להו התראת ספק. ועוד דבספרים ישנים ובפירוש רבינו חננאל ז"ל לא גרס הכא אמאי סופג את הארבעים הוא דקשיא להו, משום כך פירש רבינו תם ז"ל האי סוגיא (ב)[כ]מסקנא דשמעתין דפירש רבא אליבא דרב המנונא, דאין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים אליבא דר' שמעון, ומסופג את הארבעים הוא דקא פריך הכא משום דהוי ליה התראת ספק דעד כמה דלא זריק דם דשני בשר לא משתרי, וכי אתרו ביה משום אותו ואת בנו התראת ספק הוא דדילמא לא זריק דם והויא לה שחיטה שאינה ראויה דלא שמה שחיטה, והילכך לא לקי לר' שמעון וכדאמר רבא בשילהי שמעתין אליבא דרב המנונא.
ואם תאמר ואמאי חשבינן לה שחיטה שאינה ראויה, משום דאכתי לא זריק, והא שמעינן לר' שמעון דאמר (ב"ק עו, א) כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי, ומשום האי טעמא משמע בבבא קמא (שם) דחשבינן שחיטה לקדשים שחיטה הראויה, כדתנן התם מחייב היה ר' שמעון תשלומי ארבעה וחמשה בקדשים שחייב באחריותם, ומוקי לה בגמרא בשחט תמימים בפנים לשם בעליהם ונשפך הדם, ופריך וכי שחיטה מתרת והלא זריקה מתרת, ומשני כל העומד לזרוק כזרוק דמי. יש לומר דהתם דינא הוא דחשבינן ליה כזרוק משום דמתחלתו מצוה לזורקו (דמחוסר) [אבל מחוסר] זמן ואין מצוה לזורקו לא הוי כזורק וכדאמר בכריתות (כד, ב) אימא דאמר ר' שמעון (במידעם) [במידי] דעומד לזרוק, מנחות (קא, ב) גבי עומד לפדות כפדוי, בשלמא פרה מצוה לפדותה אם מצה אחרת נאה הימנה, אלא הני מנחות מצוה לפדותן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה