חבל נחלתו כט כ
סימן כ
צלייה על גריל בסוכה
שאלה
אנשים נוהגים לעשות 'על האש' ביו"ט ובחוה"מ, האם מותר מצד הנוחות להכין בתוך הסוכה או צריך לצלות בחוץ ולהביא לסוכה מוכן. וכן בסוכה גדולה שיש מאות בני אדם איך יגישו את האוכל?
תשובה
א. נאמר בסוכה (כח ע"ב): "גמרא. תנו רבנן: כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה. אוכל ושותה ומטייל בסוכה. מנא הני מילי? דתנו רבנן: תשבו כעין תדורו".
ובהמשך (כט ע"א) כתוב: "אמר רבא: מאני משתיא במטללתא, מאני מיכלא – בר ממטללתא. חצבא ושחיל – בר ממטללתא ושרגא במטללתא, ואמרי לה: בר ממטללתא. ולא פליגי: הא – בסוכה גדולה, הא – בסוכה קטנה".
ב. בארו תוספות (סוכה כט ע"א):
"מנא דמיכלא – קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאם מן הסוכה משום מיאוס כך פירש בקונטרס. וי"מ כגון קדירות ואגני דלישא וטעמא דכעין תדורו בעינן והני אין רגילין להיות בבית דירה אלא בית (=חדר) יש להם לבדם וכן פירש בה"ג כגון קדרי ושפודי ובי טוי ובי תפי".
שני הפירושים נחלקים ביניהם מדוע אין להכניס כלי אכילה ואיזה הם הכלים האסורים.
רש"י כתב: "מאני משתיא – כוסות. במטללתא – לפי שאינן מאוסים. מאני מיכלא – קערות, לאחר שאכלו בהן צריך להוציאן". ומשמע אחר שאכלו ויש בהן רק שאריות מזון, כאמור בתוס' משום מאיסותא.
לעומתו באר בספר הישר לר"ת (חלק החדושים, סימן שסז): "הכי אמר רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא דתשבו כעין תדורו בעינן ובית העשוי לכבוד [בעי'] כדאמרינן בריש יומא ולאו אורח ארעא לעייולי ביה מאני מיכלא כלים שלשין בהן ושטוחנין בהן ושמבשלין בהן דלא חייבה סוכה אלא בדברים שרגילין להיות (ברירה) [בדירה] ומאני מיכלא אין רגילין להיות בבית אלא בחדר האופין. ואותן בני אדם שרגילין שמחמירין להוציא מן הסוכה קערות לאחר שאכלו בהן טועין הן דמפרשי טעמא משום מאיסותא וליתה". וכ"כ במחזור ויטרי (סי' שסא) וכן הובא בשם ר"ת בתמים דעים (סי' קפב).
היינו, ר"ת מדגיש שאיסור הכנסת כלי בישול אינו מטעם מאיסותא ועל כן אין סיבה להוציא מיד את הכלים המלוכלכים מחוץ לסוכה. אלא הקובע הוא הרגל האדם בדירתו. וכלי בישול שאינו מביא לשולחן אין לו להביא לסוכה.
ג. כתב הריטב"א (סוכה כט ע"א) ששיטת ר"ת כשיטת הרי"ף: "מאני מיכלא בר ממטללתא. כלומר אינו רשאי ליתנם שם שאין דרך ליתנם בבית שהוא אוכל, וכענין תשבו כעין תדורו, וזו סברת הרי"ף ז"ל שכתב לענין פסול סוכה ביום טוב האחרון דפסיל לה במאני דמיכלא דמעייל לגוה, משמע דבתוך החג מעכבין בידו מלהניחם שם". ואילו לסוברים מפני מאיסותא אף אם יכניס כלי בישול לסוכה בשמיני עצרת (שהוא ספק שביעי ולכן יושבים בסוכה בחו"ל) עדיין לא ניכר שפסל את סוכתו.
וכ"כ הר"ן (על הרי"ף סוכה יג ע"א): "ולרב אלפסי ז"ל מאני מיכלא כגון קדרות ואגני דלישה דתשבו כעין תדורו והני לאו אורחייהו לאנוחינהו בבית דירה".
ד. אולם הרא"ש (סוכה פ"ב סי' יט) כתב: "אבל מאני מיכלא כגון קערות לאחר שאכלו בהם מאיסי ואין להשהותם בסוכה".
וכן הטור (או"ח סי' תרלט) כתב: "אין מניחין כלי אכילה בסוכה אחר האכילה מפני שהם נמאסין".
עולות שתי שיטות ראשונים לגבי כלים בסוכה. לרי"ף ור"ת אין מכניסים כלי בישול לסוכה. לרש"י והרא"ש מוציאים מן הסוכה כלים שיש בהם שאריות אוכל מפני מאיסותם וביזוי הסוכה.
ה. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרלט ס"א):
"כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה (וישן ומטייל) (טור) ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע. כיצד, כלים הנאים ומצעות הנאות, בסוכה; וכלי שתיה, כגון אשישות וכוסות, בסוכה; אבל כלי אכילה (הגה: לאחר האכילה) (טור), כגון קדירות וקערות, חוץ לסוכה; המנורה, בסוכה; ואם היתה סוכה קטנה, מניחה חוץ לסוכה".
ועוד הגיה הרמ"א: "ואל יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה, כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו (ב"י בשם א"ח)".
נראה שהשו"ע פסק כרי"ף ור"ת, והרמ"א פסק כרא"ש (ומה שהוסיף רמ"א על תשמיש בזוי אינו שייך למחלוקתם וכו"ע סבירא להו הכי).
ו. וכן נראה מהמשנה ברורה (או"ח סי' תרלט ס"א):
"(ה) לאחר אכילה כגון קדרות וקערות – מלשון זה משמע לכאורה דבשעת אכילה גם קדירות מותר להכניסן לסוכה ולערות לתוך הקערה והעולם נזהרין מהקדירה להכניסן לתוך הסוכה אף קודם אכילה ונראה דחששו לדעת המחמירין בקדרה בכל גווני ואפשר דגם דעת השו"ע כן הוא [ובפרט מי שאין דרכו גם בביתו להביא הקדרה לשולחנו אלא מערה לתוך הקערה בבית החצון בודאי יש ליזהר בזה] ומ"מ מי שאין לו כלי וצריך לאכול מן הקדרה מותר להכניסו [ח"א]".
"(ו) חוץ לסוכה – ומ"מ בדיעבד אם הכניס בתוכה כלי מאכל או עשה בה תשמיש בזוי אין נפסלת הסוכה בכך [אחרונים]".
ז. בספר מועד לכל חי (סי' כ אות כג) כתב: "לא יעשה שום תשמיש ביזוי בסוכה, ואסרו כלי אכילה להשהותן בסוכה כגון קדרות וקערות, ואפילו לערות התבשיל בקערה לא יביא הקדרה בסוכה, וכן הכד של מים, ולא יכניס נר של חרס בסוכה אלא של נחושת וברזל, ואפילו נר חדש, אבל מצופה בקונייא דין כלי זכוכית יש לה, וכן שטיפת הקערות לא ישטפם בסוכה, וכוסות אין קפידא, (עיין מגן אברהם, וערך לחם, ואליהו זוטא, וברכי יוסף, וקמח סולת דף ק"ן ע"ג, ושערי תשובה, והם דברי הקיצור של"ה, ועיין בתי כנסיות, וזכור לאברהם יעויין שם, והחילוק של קודם אכילה, עיין בכורי יעקב, זולת עביט של מי רגלים יעויין שם), ובספר בכורי יעקב סימן תרל"ט נתן כלל בזה, דכל דבר שרגיל להכניס לחדר יכניס בסוכה יעויין שם".
ונ"מ בין הטעמים כגון להחליף טיטול לתינוק, שלפי ר"ת אין לאסור מפני שמניחים אותו על משטח החתלה ומחליפים את הטיטול המלוכלך, וזאת רגילים לעשות אף בחדר בו הוא אוכל, ולפי הגר"ח פלאג'י אסור.
ח. לאחר ההקדמה הנחוצה הזאת ניגש לשאלתנו.
לשיטת הרי"ף ור"ת ודאי אין לצלות בסוכה אפילו בגריל חשמלי או על גז שאינו מלכלך, שהרי אין מבשלים ואופים בבית ליד השולחן אלא במטבח. ובתוס' (הובא לעיל) הביא בשם בה"ג שאין להכניס שיפודים לסוכה. ואף לשיטת רש"י ורא"ש נראה שאין להכניס גריל לסוכה כי בכ"ז ניגר שומן, או בבישול יש את כל הקליפות וכד'. וא"כ נראה שלשתי השיטות מן הראוי שלא לצלות בסוכה.
ט. אולם בימינו ישנה שיטת הגשה הנוהגת בחתונות או באירועים וכד', בה שמים את האוכל על מגשים בתוך עגלות חימום בהן יש מים רותחים המחממים את המגשים או מעל פתיליות קטנות לשמור על חומו, והסועדים ניגשים ולוקחים לצלחתם את האוכל הרצוי להם. בדרך זו נראה לענ"ד שמותר להגיש בסוכה.
וא"כ מי שרוצה לצלות בשר על אש ולהגישו ישירות לסועדים, יכול לעשות זאת מחוץ לסוכה, להניח את הבשר הצלוי על מגשים ולהשאירם חמים בסוכה ע"י המתקנים הללו (עגלות חימום או פתיליות קטנות) ולהגישם כך לסועדים בסוכה שיוכלו לבחור את המאכלים הרצויים להם.
ועפ"י דרך זו נראה שמותר להניח פינת שתיה חמה בסוכה, וכן בחדרי אוכל גדולים שמניחים מצנמים וקולים לחם, נראה שמותר אף בסוכה גדולה להניח מצנם עבור הסועדים.
מסקנה
אין להכניס גריל לסוכה, אולם מותר להכניס מתקן לשמירת חום האוכל לתוך הסוכה.