חבל נחלתו כח כד
סימן כד
טלית ותפילין במנחה של תענית
שאלה
מדוע יש המתעטפים בטלית ומניחים תפילין במנחה בתעניות ציבור?
תשובה
א. כתב הטור (או"ח סי' מו): "דתניא היה ר"מ אומר מאה ברכות חייב אדם לברך בכל יום וסמכוה על דרש הפסוקים. והשיב רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא דהע"ה תקן מאה ברכות דכתיב (שמואל ב כג) הוקם על ע"ל בגימ' ק' הוי כי בכל יום היו מתים ק' נפשות מישראל ולא היו יודעין על מה היו מתים עד שחקר והבין ברוח הקודש ותקן להם לישראל ק' ברכות, וע"כ תקנו חכמים ז"ל אלו הברכות סדר העולם והנהגתו להשלים ק' ברכות בכל יום וצריך כל אדם ליזהר בהם והפוחת אל יפחות והמוסיף יוסיף על כל ברכה וברכה שנתקנה לו כמו שאמרו חכמים ברכות (מ א) ברוך ה' יום יום בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו. ואמרינן בפרק כיצד מברכין (לה א) אר"י אמר שמואל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו מעל וצריך כל אדם ליזהר שלא יבא לידי מעילה".
ישנה חובה מתקנת דוד המלך להשלים כל יום מאה ברכות. והכוונה היא מכל סוגי הברכות הן ברכות השבח הן ברכות הנהנין והן ברכות המצוות וברכות בתפילות.
ב. באר הבית יוסף (או"ח סי' מו, ג):
"דתניא היה רבי מאיר אומר מאה ברכות חייב אדם לברך בכל יום. בפרק התכלת (מנחות מג:)". "ומנין מאה ברכות כך הוא:
"בלילה כשהולך לישן מברך המפיל חבלי שינה ובשחר מברך נטילת ידים ואשר יצר ועוד מברך ט"ו ברכות מאלהי נשמה עד הגומל חסדים טובים ושלש ברכות על התורה וברכת ציצית וברכת תפילין וברוך שאמר וישתבח וברכות ק"ש שחרית וערבית שבע הרי ל"ב ונ"ז ברכות בשלש תפלות ובשתי סעודות שהוא סועד אחת ערבית ואחת שחרית יש ט"ז ברכות ח' בכל סעודה אחת כשנוטל ידיו וברכת המוציא וד' ברכות שבברכת המזון וכשהוא שותה מברך לפניו ולאחריו הרי מאה וחמש ברכות אדם מברך בכל יום".
החשבון של הב"י הוא חשבון כללי ומשתנה בין עדות (ספרדים – ברכת תפילין אחת, אשכנזים – שתיים). ולא כלולות בו ברכות נהנין ושבח רשות. לדוגמא אם אדם הולך ארבע פעמים ביום להיפנות יש לו עוד ארבע ברכות. אם אדם שותה מים לצמאו יש לו ברכה לפניה וברכה לאחריה. אם אדם רואה ברק ושומע רעם וכו' וכל אדם לפי טבעו וצרכיו.
ועוד שבסעיף הבא הוסיף שלש ברכות (שם, ד): "ויש עוד שלש ברכות שצריך לברך שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה".
נמצא שהספירה של מאה ברכות היא סכימטית ולא מדויקת, ועי' מגן אברהם (או"ח סי' מו סק"ח) ובמחצית השקל שבארו.
ג. בהמשך (או"ח סי' מו, ג) הבירור בהשלמת מאה ברכות כתב הבית יוסף: "ואם הוא מתענה חסרו ח' מסעודה אחת שאינו סועד ונמצא שאינו מברך אלא צ"ח, ויש לו להשלימן כשיניח ציצית ותפילין בתפלת המנחה ויברך עליהם".
כאמור, כבר הב"י הזכיר שיש בברכות השחר עוד ג' ברכות שאינן על הקימה אלא ברכות שבח כלליות (שלא עשני: גוי, עבד, אשה). ולכן עצם ההשלמה בטלית ותפילין היא כבר לא מוכרחת.
ואמנם בדרכי משה (הקצר, או"ח סי' מו ס"ק ב) כתב: "ובמדינות אלו אין נוהגין להתעטף בטלית ותפילין ביום התענית ויש ליזהר למלאות החשבון בברכות אחרות".
השו"ע לא הביא מנהג הטלית והתפילין בתענית במנחה בשו"ע, והרמ"א לא הביא דעתו שאין מנהג אשכנז כן.
ד. כתב במנהגי א"י (גליס, עמ' קסה סי' ו): "נוהגים בארץ ישראל להתעטף בטלית ולהניח תפילין במנחה בכל תענית צבור וכמו שכתב מהר"י קארו ז"ל בב"י סי' מו ד"ה דתניא וכו' כדי להשלים מאה ברכות שצריך לברך בכל יום וכן הוא המנהג בארץ הצבי תוב"ב".
במקורות הביא: "טל ירושלם ע"ז ע"ב, ארץ חיים בשם ויקרא אברהם דקכ"ג ע"ד. ומקור הדברים בבית יוסף סי' מ"ו. ובכתר שם טוב מוסיף: 'ושמעתי טעם אחר לידע מי הוא המתענה, כדי להוציא ס"ת במנחה לקרות פרשת ויחל וכמו שפסק מרן בסימן תקס"ו דאין הש"ץ יכול לומר עננו בברכה בפני עצמה בין גואל לרופא אולי לא ימצאו שם עשרה. ועיין בברכ"י שם שכתב דבד' צומות שהם דברי קבלה סגי בששה או בשבעה מתענים, ויכול לומר עננו בברכה בפ"ע, ולהוציא ס"ת לקרוא ויחל אפילו אין שם עשרה מתענין ועפ"י הדין כי צריכים להיית רב המנין מתענין, כדי שלא לשאול להיחידים אם מתענה הוא אם לא, לבישת הטלית והתפילין יוכיחו'".
בכתר שם טוב מובא טעם אחר לטלית ותפילין שאף הוא בימינו לא מוכיח, שכן נוהגים בציצית ותפילין אף כאלה שאינם מתענים.
באר בשו"ת מים חיים (משאש, או"ח ב' סי' רטו) לגבי מנהגי י"ז בתמוז: "והצבור אינם לובשים תפילין וטלית במנחה של תענית, רק החזן דוקא". ומן הסתם דבריו לגבי מנהגי מרוקו. ונראה שהוא אינו מטעם הוספת ברכות, ואינו מטעם הכרת המתענים. וצ"ע.
ה. העיר בשו"ת באר משה (שטרן, ח"ז דיני בני א"י וחו"ל או"ח סי' תקס"ו ס"ח):
"ב) בספר ארץ החיים (כאן) כתב בשם הרב ויקרא אברהם, שנוהגין בארץ ישראל להתעטף בטלית ולהניח תפילין במנחה בכל תענית ציבור וכמש"כ מרן הב"י (סי' מ"ו ד"ה דתניא וכו'), כדי להשלים המאה ברכות שצריך אדם לברך בכל יום ויום עכ"ל. ואם בן חו"ל נמצא בארץ ישראל אצל ציבור העושים כן במנחה בתענית אז גם הוא יניח תפילין ויתעטף בטלית עם ברכה. וכן בן א"י הנמצא בחו"ל במנחה בת"צ שלא נוהגין בהנחת תפילין ועטיפת הטלית במנחה אל יניח תפילין ואל יתעטף עצמו במנחה בתוך הציבור אלא יעשה כל זה בביתו בצנעא לקיים מנהגו הטוב להשלים המאה ברכות בדעת הב"י, ופשוט".
וכן כתב בילקוט יוסף (ציצית ותפילין הערות סימן יח – זמן ציצית אות ג):
"ולא גרע ממ"ש מרן הבית יוסף (סימן מו), שיש נוהגים להתעטף בציצית ולהניח תפלין במנחה של תענית צבור, כדי לברך עליהם, ולהשלים מאה ברכות. וכתב בשו"ת ויקרא אברהם (בדף קכג ע"ב), שכן היה המנהג בזמנו בארץ הצבי. וכ"כ מהר"ח פלאג'י בשו"ת חקקי לב (חלק אורח חיים ס"ס ב), ובספרו כף החיים (סימן יט אות ה), ובשו"ת פני אהרן (חלק אורח חיים סימן ז). וע"ע בפתח הדביר ח"ג (סימן רסז סק"א), ובעקרי הד"ט (סימן יא אות ב)"...
ו. באר בשו"ת יביע אומר (ח"ט – או"ח סי' פט – מקצת הערות על ספר 'נהר מצרים').
"א) בהלכות תפלין אות ד'. מה שכתב אודות מנהג בני מצרים להניח תפלין במנחה של תענית צבור, שלא מצא טעם למנהגם, ושכנראה שנמשך להם מנהג זה ממנחה של תשעה באב וכו'. נעלם מעינו הבדולח דברי מרן הבית יוסף (סימן מו), שהביא מנהג זה, וכתב, שהטעם כדי להשלים מאה ברכות. וכתב בשו"ת ויקרא אברהם (בדף קכג ע"ד) שכן המנהג בארץ הצבי. וכן כתבו בשו"ת פני אהרן אמריליו (חאו"ח סי' ז). ובשו"ת חקקי לב פלאג'י (חאו"ח ס"ס ב). ובספרו כף החיים (סימן יט אות ה). וכ"כ בפתח הדביר ח"ג (סי' רסז סק"א) ובעקרי הד"ט (סימן יא אות ב). אך כיום לא ראינו מנהג זה בא"י. והנח להם לישראל".
וא"כ הגרע"י כתב שלא ראה מנהג זה בא"י.
ובספר החילוקים בין בני תימן (פרופ' זהר עמר, עמ' 91 סעיף תיג) כתב: "בדורות האחרונים נהגו בני תימן להניח תפילין במנחה ולחלוץ אותם רק בסוף פרשה שניה של קרית שמע ("למען ירבו ימיכם")". וא"כ אף הם קבלו זאת כאן בא"י כשעלו אליה, ולא הביאו זאת מתימן1.
לסיכום: זהו מנהג שנהגו בני א"י בלבד, ולא הונהג דוקא עפ"י גדולי ישראל, ועניינו להשלמת מאה ברכות בתענית, בשאר ארצות לא נהגו כן, ומן הסתם סמכו על ברכות אחרות שהוסיפו כגון ברכות הריח.
ז. אלו תפילין להניח במנחה של תענית. הביא באוצר ההלכה (סימן כה) מס' נתיבי עם (לרב עמרם אבורביע, רב העיר פתח תקוה):
"(תשמט) "קודם תפלת מוסף. כבר כתבנו לעיל שבהרבה מקומות בארץ ישראל מניחים תפלין ביום תענית צבור במנחה גם כן בכדי להשלים המאה ברכות, מלבד עשרה בטבת כשחל בערב שבת שלא מניחים תפלין רק טלית לבד, משום שכבר התנוצץ קדושת השבת. (וכאשר מניחים תפלין במנחה, מי שיש לו תפלין דרבנו תם מניח במנחה דרבנו תם ובלא ברכה. והמקובלים מניחים במנחה תפלין של שמושא רבה. ומי שאין לו דרבנו תם ולא דשמושא רבא ומנחי של רש"י שפיר יברך עליהן)".
ח. מנהג הנחת התפילין במנחה בתענית העלה את השאלה: מתי יש לחלוץ אותם.
כתב בשיירי כנסת הגדולה (הגהות טור, או"ח סי' ל אות א):
"כיון דקי"ל דלילה זמן תפילין וכו'. נ"ב: מנהגי שביום צום תענית שאחר המנחה אני עומד בקהל עד ערבית שלא להסיר תפילין וטלית עד אחר תפלת ערבית. וכבר שאלוני הטעם, והשבתי דכיון דלילה זמן תפילין2 אלא שלכתחילה אין להניחם, מאחר שכבר הם עלי משעת המנחה טוב שלא לחלצן עד אחר תפילת ערבית. ושוב מצאתי ב(לחם) [דברי] חמודות הלכות תפילין אות ע"ט כתב, ולפיכך בט"ב שמניחין תפילין בתפלת המנחה אין לחלוץ אותם קודם תפלת ערבית. ומה שהעם נוהגים לחלוץ אותם, היינו טעמא דלאו כ"ע דינא גמירי. וחכמי הדור אין להם להורות דהא אין מורין כן. ע"כ". והו"ד אף בס' אוצר ההלכה (סימן ל, אות מו).
ולעומתו כתב במנחת אהרן (לבנו של ר"ד פראדו, כלל יט):
"ואחר עלינו יסיר מעליו ציצית ותפילין כדברי האר"י ז"ל (שעה"כ דף נב ע"א) ולא יניח עליו אפילו ציצית בתפלת ערבית. ואף שהר"ב כנסת הגדולה (שיירי סי' ל הגה"ט אות א) כתב שמנהגו שלא לחלוץ תפילין במנחה של תענית צבור עד אחר תפלת ערבית, וכן היה מנהג מוהר"י חא'גיז ז"ל בכל הימים וכמ"ש הר"ב שלמי צבור ז"ל (דף קסג ע"א), בכל כי הא אמרינן הקבלה מכרעת, והזהיר עד מאד הארי"אל זי"ע שלא יהיו תפילין עליו אחר שקיעת החמה ע"ש, ואם כן הוא דלא לוסיף עליה בפרט דקיימא לן (רמב"ם תפילין פ"ד הי"א) לילה לאו זמן תפילין".
כך הביא באוצר ההלכה (סימן ל אות נד) מס' נתיבי עם (לרב עמרם אבורביע, רב העיר פתח תקוה): "אם הניחם קודם שתשקע החמה וכו' מותר ואין מורין כן. כבר כתבנו לעיל [סימן ח' סעיף ט"ו] משם האר"י ז"ל [שער הכוונות דף נ"א ע"ד] שהיה נזהר מאד שלא להיות מעוטף בטלית ותפלין אחר שקיעת החמה ולכן בתענית צבור שנוהגים בכמה מקומות להניח טלית ותפלין בתפלת מנחה יזהרו לחלצם לפני תפלת ערבית".
עוד הביא באוצר ההלכה (סי' ל אות מח) מס' יד אהרן (הגה"ט):
"אם הניחם קודם שתשקע החמה וכו' מותר ואין מורין כן. כתב הטור (שיטה ה'), כיון דקיימא לן דלילה זמן תפלין וכו'. נ"ב: מנהגי שביום צום תענית, שאחר המנחה אני עומד בקהל רב עד ערבית, שלא להסיר טלית ותפלין עד אחר תפלת ערבית. הרב החבי"ב בשיירי [כנסת הגדולה הגה"ט אות א'], וכן כתב בשם לחם חמודות [דברי חמודות הלכות תפלין אות ע"ט]. וכתב הרב עולת תמיד (אות ד') שדבריו נראים. וכן נראה שהיה מנהגו של מהר"י חאגיז ז"ל בכל לילה, עיין בספר הלכות קטנות (חלק א' סימן רנ"ח). אבל מהרי"ל בהלכות תשעה באב [אות כ"ו] כתב, מורנו הרב יעקב סג"ל היה חולץ תפלין שלו מיד אחר קדושה למנחה. וכן נראה דעת מג"א שכתב (בסק"ג) ואין מורין כן, ואם כן ברבים צריך לחלצן. וכן הכריע הרב בעל שבות יעקב (ח"ב סימן כ"ד)".
וכ"כ בשו"ת איש מצליח (ח"א סי' טו – הכלל העולה אות יח): "...וכן הנוהגים להתפלל מנחה ביום התענית בטלית ותפלין, יש ליזהר שלא להיות מעוטף בהם אחרי שקיעת החמה [ומיד אחרי קדיש תתקבל יחלוץ אותם. הנ"ל]"...
וכך כתב בתשובות והנהגות (כרך ד סימן ג): "והנה יש מקומות שבתענית נהגו להתפלל מנחה עם תפילין, ושמעתי שמקפידים לחלוץ לפני השקיעה, והטעם דמצוי שממשמש כל שעה כמצותו, ובכל עת שממשמש הרי הוא מחזירו למקומו וחוששין כאלו אז מניח לכתחילה, והוה כמניח בלילה שאסור. מיהו למש"כ בגר"א (י"ח) שבציצית נאמר "וראיתם" ומשם ילפינן זמן משיכיר אף לק"ש ותפילין, א"כ לפמ"ש דבציצית יש לסמוך שנקרא זמן ראייה עד צאת הכוכבים, א"כ לכאורה הוא הדין בתפילין הוי זמן תפילין אף בבין השמשות עד צאה"כ. ולכאורה כל זה היינו למאי דקי"ל שלילה זמן תפילין והאיסור להניח בלילה הוא מדרבנן, שמא יישן בהם. ולפמ"ש הגר"א דמסמכינן תפילין לציצית, נראה דהאיסור בלילה דוקא, ולא בבין השמשות. אכן לדעת הרמב"ם שלילה לאו זמן הנחת תפילין מה"ת, צריך להחמיר מדינא משקיעה דהיינו בין השמשות שלא להניחן, דבמשמוש עלול להניחו במקומו שאסור וכמ"ש. אמנם בבה"ל ר"ס ל' הוכיח מגמ' מנחות ל"ו שאפילו למ"ד דאסור מה"ת להניח בלילה, בבין השמשות אי"צ לחלצן, ויעויין בפמ"ג דמשמעות המרדכי דאפי' להניחם שרי, ועש"ע. וצ"ל שביום בא למעט לילה דוקא והיינו כשחשוך לגמרי ולא בין השמשות".
וכ"כ המשנה ברורה (סי' ל ס"ק ח) לגבי השארת התפילין בלילה עליו: "וע"כ אין להתפלל בהם תפילת ערבית בתענית צבור ברבים".
וכתב על דבריו במשנה אחרונה (סי' ל אות י):
"מנהג זה מובא בבית יוסף שהמתענה יניח טלית ותפילין במנחה כדי להשלים מאה ברכות. ולעיל בהל' ציצית כתב המשנ"ב שבתענית ציבור כשלובשין טלית במנחה יסיר את הטלית כשיגיע לברכו, מאחר שעכשיו אין לובשין הטלית אלא למצות ציצית, אם יהיה עליו יראה כאלו סובר שלילה זמן ציצית הוא, אבל ש"ץ שאינו לבוש במלבוש עליון ולובש טלית משום כבוד הציבור, אינו צריך להסירה מעליו".
הלכה למעשה, נראה שראוי לחלצם אחר תפילת מנחה ובכך להימנע מכל המחלוקות הן מצד זמן תפילין והן מצד מנהגי המקובלים, ואין להישאר עימם עד אחרי תפילת ערבית.
ט. לגבי עשרה בטבת כשחל בערב שבת הוזכר לעיל, וכך כתב בס' מועד לכל חי (לגר"ח פלאג'י, סי' כט אות ד):
"עשרה בטבת שחל בערב שבת אין להניח תפילין במנחה כמו שהבאתי בקונטרס כף החיים סימן י"ט אות ה', ולא יאמרו שום סליחה, אלא אחר חזרת העמידה יאמרו תיכף קדיש תתקבל, ולא יאמרו יענך אחר קריאת ספר תורה אלא מזמור בשוב ה', ואחר תתקבל יאמרו תפילה לעני, ומזמור ה' מלך גאות לבש, (ועיין עיקרי הד"ט סימן ג' אות ח'), ובספר ערך לחם סימן תק"ן כתב בפשיטות דאם חל בערב שבת אין אומרים וידוי ונפילת אפים, ובספר ערך השולחן הביא מחלוקת בזה יעויין שם, והכל כפי המנהג".
ובאוצר ההלכה (סי' רמט אות רח) הביא מספר יקהיל שלמה (סק"א):
"בהגה ובתענית צבור ישלים וכו'. נ"ב: אם מותר להניח תפלין במנחה של ערב שבת ביום תענית צבור של עשרה בטבת, עיין בזה להרב חקקי לב נר"ו (סימן ב') שהביא מערכה מול מערכה, ושוב הביא ממהר"א יצחקי ומוהר"י ווילנא ז"ל, שלא היו מניחין תפלין במנחה של ערב שבת, וכן אני נהגתי שלא להניח תפלין של תענית צבור במנחה של ערב שבת. עש"ב".
מסקנה
מקור המנהג הוא הוספת ברכות שחיסרה התענית, וכך היה מנהג א"י לאחר תקופת הב"י. אולם עדות אחרות לא נהגו בו, ואין לראות באלו שאין נוהגים כן עבריינים וכד'.