חבל נחלתו כח כג
סימן כג
אבלות ביום העצמאות
שאלה
אשה שאבלה על אביה (בתוך שנה), ובליל יום העצמאות, כשתצא מתפילת ערבית, תשמע שירים ומוזיקה 'ברחבת בית הכנסת'. האם מותר לה להישאר ולשמוע ולראות את הרוקדים?
תשובה
א. אם היתה לנו סנהדרין היכולה לתקן תקנות ברור לענ"ד שיום העצמאות היה נחשב עוד יותר מחנוכה. בחנוכה חזרה המלכות לישראל למאתים שנה עד חורבן בית שני (רמב"ם הל' מגילה וחנוכה פ"ג ה"א).
ביום העצמאות חזרה המלכות לישראל, בצורה הרבה יותר מקיפה וכוללת. קיבוץ הגלויות ממשיך ומתעצם. ומכ-600 אלף נפשות בעת הכרזת העצמאות במדינת ישראל, בימים אלה יש מעל שבעה מליון יהודים במדינת ישראל. צה"ל הוא אחד הצבאות החזקים בעולם. כלכלת ישראל מן הכלכלות החזקות בעולם. ועוד היד נטויה. כל 'מנבאי השחורות' מימין ומשמאל נבואותיהם התבדו. כאמור בהפטרת שבת-ר"ח: "מי שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת כי חלה גם ילדה ציון את בניה. האני אשביר ולא אוליד יאמר ה' אם אני המוליד ועצרתי אמר אלהיך" (ישעיהו סו, ח-ט).
שבעים וחמש שנים בחשבון היסטורי הם זמן קצר מאד, והיד האלוקית המוליכה אותנו, וזרועו הנטויה עלינו רק החלה בהוצאת גאולת ישראל לפועל. ויום העצמאות הוא השער לכל זאת, דרך כל הסיבוכים והקשיים הרוחנים והגשמיים.
אמנם התורה ומצוותיה אינן ניכרות בבירור בהנהגת המדינה ובחוקיה, אבל אלו צדדים שנתקנים לאיטם, ואין כאן המקום להתעסק בתשובת הדור. בגלל שאמונת ישראל והתורה והלכותיה חסרים בדורות שלנו במדינת ישראל – באו הרבה גדולים וקטנים להמעיט בגודל חשיבות הקמת המדינה, המעיטו בגודל היום ודלדלו את הלכותיו עד שנהיה כפורים של עיירה שניצלה בנס.
על כן ברור לענ"ד, שאם היתה לנו סנהדרין, היא היתה בונה סדרי הודאה ושמחה ומכניסה עוד הרבה הרבה יותר תכנים והלכות ליום זה. והיו נקבעים סדרי הודאה ושמחה לכל העם, כולל לאבלים ח"ו.
לא זכינו, אבל נראה שאין לזלזל ביום ויש להתייחס לערכו הגדול כמעשה ה' הגדול והנורא, כי היום ותוכנו בעצמו הוא חשוב מאד.
ב. אין אבלות בשבת (מו"ק כד ע"א) ואין אבלות ברגל ובמועד (כתובות ד ע"א) מפני שהם עשה דרבים שדוחה אבלות של יחיד וכאן המדובר שאין אבלות בימי השבעה, ונוהגים דברים שבצנעא. ושאלתנו על אבלות שלשים בכל הקרובים ואבלות שנה באב ואם, האם מותר להשתתף בשמחת יום העצמאות, ונראה שאי השתתפות היא מעין אבלות בפרהסיא, שכן כל הציבור שר ורוקד מתוך שמחת היום, והוא פורש לביתו ומתעסק בפרטיותו ואבלותו.
ההודאה והשמחה הם חובת היום, והיא העבודה המוטלת על המכיר בערך היום. אם האבל מודה ושמח אבלותו בלועה בשמחת הכלל. אם האבל משתמש בכך כתירוץ להפגת אבלותו זה לא ראוי.
כדמות ראיה לכך, לפי המדרש 'וחמושים עלו' שיצאו ממצרים רק אחד מחמישה והשאר מתו במכת חושך, עולה שכל יוצאי מצרים היו בתוך שנת אבל על קרוביהם שמתו במצרים, ואעפ"כ כולם אמרו שירה על הים (אמנם אין למדים הלכה מדברי אגדה).
חשבתי עוד, שלא שמענו על מניעה להשתתפות אבלים בשמחת בית השואבה בבית המקדש, ונראה לי ברור שהיו מותרים להשתתף בה (אם אינם טמאי מתים).
ג. האחרונים בימינו דנו בהשתתפות אבלים בשמחת בית השואבה בסוכות, שהיא רק זכר לשמחת בית השואבה של מקדש.
כתב בשלמי תודה (סוכות וחול המועד סימן פו אות א):
"ולענין שמחת בית השואבה שעושין בחול המועד סוכות, שמעתי ממרן הגאב"ד דפוניבז' הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל שנסתפק, אי שרי לאבל להשתתף בשמחת בית השואבה בחול המועד, שהרי עושין שמחה זו זכר לשמחת בית השואבה שהיו עושין במקדש, ובמקדש היו עושין אותה משום יום שמחה יתירה שהיתה במקדש בחג הסוכות שנאמר "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים", כמש"כ הרמב"ם בפ"ח מהל' לולב הי"ב, וכ"כ בספר החינוך מצוה תפ"ח, [ורש"י בריש פרק לולב וערבה (סוכה מ"ב ב') בד"ה החליל, ובר"פ החליל (שם נ' ע"א) בד"ה בית השואבה פירש, דשמחה זו היתה לכבוד שאיבת ניסוך המים, כדמפרש ושאבתם מים בששון, וכ"כ הרע"ב מברטנורא שם ברפ"ד וברפ"ה, אבל לדעת הרמב"ם היתה שמחה זו משום דין שמחה יתירה שבמקדש מקרא דושמחתם וגו'], וא"כ אפשר דכמו דאבל אינו מקיף בחול המועד כיון שההקפות הם זכר למקדש שהיו מקיפין את המזבח, כמש"כ השו"ע בר"ס תר"ס, ובמקדש היו מקיפין משום שמחה דכתיב "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים" שהוא בשעת הקפה כמש"כ המ"ב בסק"ט, ואבל אינו בשמחה, הכי נמי לענין שמחת בית השואבה כיון שהוא זכר למקדש ובמקדש היו עושים אותה משום שמחה, אין לאבל להשתתף בו. [וכמדומה לי שנסתפק בזה בשעה שהיה אבל על אחיו בתוך שלושים, והרי לענין אבל על שאר קרובים בתוך שלושים כתבו רוב הפוסקים לענין הקפה דאינו מקיף, וא"כ אפשר דהוא הדין לענין שמחת בית השואבה, וצ"ע]".
אולם כך כתב בדברי דוד (טהרני, יו"ד סי' צו):
"כלל העולה מותר לאבל הנמצא בתוך י"ב חודש לאבלותו לנגן או לשמוע מוזיקה בביתו ביום פורים או בימי חול המועד אבל לא ילך לסעודת פורים שיש שם מוזיקה אלא אם כן העדרותו תהיה ניכרת כגון שהוא מיחידי הקהל או הרב ורגיל לבוא ולסעוד עמהם סעודת פורים ברוב עם בכל שנה והעדרותו תתפרש כאבילות בפרהסיא. וכן מן הדין מותר לו להשתתף בשמחת בית השואבה הנעשית עם כלי זמר וריקודים ובלבד שלא יהיה שם סעודה והמחמיר מלהשתתף בשמחת בית השואבה הנעשית בתזמורת ברוב עם והעדרותו לא תהיה ניכרת תע"ב".
וכל זאת בשמחות דרבנן, ועל אחת כמה וכמה בשמחת יום העצמאות, שהיא שמחה על גאולתנו ופדות נפשנו.
ד. כך הביא במשנה אחרונה (סימן תרסא):
"השתתפות אבל בשמחת בית השואבה"
"(טז) אבל מותר להשתתף בשמחת בית השואבה, אף במקום שיש כלי זמר (הגריש"א, הובא בספר ציוני הלכה (עמוד תקכח). ובספר אשרי האיש (פכ"ז סק"ב) הביא מהגריש"א שילך רק לבית הכנסת שלו, ולא לבית כנסת אחר). אך לא ירקוד (גשר החיים (פכ"ג, ג, ז), וכן הורה הגרשז"א (הליכות שלמה פי"ב אורחות הלכה 12). ויש שהתיר לרקוד באופן שאין שם כלי זמר (ספר חוה"מ כהלכתו (הוספות לפי"ב סמ"ב) בשם הגר"ש ואזנר). ויש שכתב שמותר להשתתף רק באופן שהיה שם לפני תחילת השמחה, אך צ"ע אם מותר ללכת באופן מיוחד לשמחה זו (קיצור הלכות סוכות (לגר"ש דבליצקי. פי"ז ס"ו), וכתב שכך מבואר בספר פרי האדמה שהובא בהערה הבאה). ויש שכתב שאף שמן הדין אסור לרקוד עמהם, אם הוא נכבד ומקומו שם, ואם ישמט יהיה בזה אבלות בפרהסיא, ואם ישב על מקומו ולא יקום, יהיה ג"כ אבלות בפרהסיא, מותר אף לרקוד עמהם. וראה הערה (פרי האדמה ח"א הלכות לולב פ"ח דין יג). וראה בספר דברי סופרים (קיצור הל' אבלות, פנ"ב סע"ג) שנקט בדברי פרי האדמה, שלדעת הרמ"א (סי' תרס) שאין לאבל להקיף הבימה בהושענות, אין לרקוד אף באופן שיהיה נראה כאבלות בפרהסיא, והוא הדין שאסור להיות שם בשעת הריקודים".
ועוד כתב שם במשנה אחרונה:
"(יז) מותר לאבל לנגן לכבוד שמחת בית השואבה (זרע אמת ח"ב סי' קנז)".
לענ"ד מי שחשקה נפשו להשתתף בשמחה ובהודאה לרבש"ע ביום העצמאות – נראה שחובת הודאה ושמחה של הרבים דוחה אבלות היחיד ולכן מצוה שישתתף בה.
ה. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תקס ס"ה): "אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה".
העיר על כך הט"ז (או"ח סי' תקס ס"ק ז): "כ"כ בשם רבינו יונה דמשמע גם שלא בזמן הגלות דלא כנוסח הטור שכתב בגלות הזה ונלע"ד שיש חילוק בזה דלענין שמחה שאינו של מצוה ודאי אסור אפי' שלא בזמן הגלות למלא פיו שחוק אבל בשמחה של מצוה היה היתר בזמן שב"ה קיים כגון שמחת בית השואב' ושמחת דוד שהיה מכרכר בכל עוז ובזמן הגלות ערבה כל שמחה ואפי' בשמחה של מצוה כגון בחתונה או פורים מ"מ לא ימלא פיו שחוק כנלע"ד נכון".
וכתב על כך בשו"ת משנה שכיר (חלק או"ח סי' רכג):
"[ועי' בפרישה (ד"ה שחוק) דפירש מה שנאמר (תהלים קכו, ב) אז ימלא שחוק פינו, היינו בעת הגאולה ממש משום פרסום הנס, אבל אחר שכבר פורסם אסור, עיין שם. וכן מצאתי בשל"ה הקדוש (מס' תענית עמוד העבודה ד"ה ועוד יש חשש) דאפילו שלא בזמן הגלות נאמר איסור זה, אם לא בעת הגאולה ממש אז מותר, עיין שם והוא כדברי הפרישה]".
בדורנו, דור של גאולה, שלצערנו אינו מכיר מספיק בנסו וחושב שבאנו לארצנו להיות ככל הגויים, – מי שמבין את עיצומו של יום ושמח בשמחת היום ומודה לה' על גאולתנו ועל פדות נפשנו בהודאה ובשמחה על כל הטובה שהקב"ה השפיע לנו ועל כל הנסים שנעשו לנו, מותר לו להניח את אבלותו ולהשתתף בשמחת העם1.
הערת הרה"ג יעקב אריאל שליט"א – רב העיר רמת-גן (לשעבר)
יש לנו שתי דוגמאות של ימים טובים שנקבעו על נסים שאירעו לאבותינו: פורים וחנוכה.
יש מן הפוסקים שהשוו ביניהם ופסקו שגם בפורים נוהגת אבלות. אך למעשה אנו מבחינים ביניהם, בפורים אין אבלות בפרהסיא, לעו"ז בחנוכה אבלות נוהגת גם בפרהסיא.
במשך הדורות אירעו ב"ה נסים בקהילות רבות ונהגו לקבוע אותם כימים טובים. בלשון ההמון כינו אותם כ"פורים שני". אך בלשון הפוסקים לא מצינו כינוי זה, אע"פ שהמקור ממנו לומדים לעשות יו"ט על נס הוא הגמ' במגילה (יד, א) שחז"ל קבעו את פורים על סמך ק"ו מה מעבדות לחרות אמרו שירה ממיתה לחיים לא כש"כ. לא רק פורים למדו בק"ו זה אלא כל הימים הטובים של מגילת תענית, וחנוכה אחד מהם.
הסיבה לכך שבפורים אין אבלות בעוד שבחנוכה יש אבלות הוא משום שפורים הוא מדברי קבלה.
ואכן יש דמיון מסוים בין חנוכה ליום העצמאות. בשניהם חזרה המלכות לישראל כמש"כ הרמב"ם בהל' חנוכה (לעו"ז לא זכינו בימינו לחנוכת המקדש).
לפי"ז יום העצמאות, שדומה יותר לחנוכה, ואינו מדברי קבלה, אבלות נוהגת.
תשובת המחבר
המדובר באבל תוך שנתו. הפוסקים התירו לאבלים תוך שנתם להשתתף בחתונות (לפחות משפחתיות) ולשבת בשולחן נפרד מחוץ לאולם. ולהורי חתן וכלה התירו לרקוד עם החתן או הכלה.
כך כתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח, או"ח סי' כ):
"אם אבל ב"מ, יכול להשתתף בסעודת פורים אצל אחר הנה לפמ"ש הבאה"ט בסי' רמ"ו מיו"ד סקי"ח דאבל תוך יב"ח על או"א יכול לסעוד שם, וכ"כ הפתחי תשובה בסי' שצ"א סק"ה להתיר גם בסעודת בר מצוה, אם הנער דורש או שהוא ממש ביום שנעשה ב"מ ע"ש א"כ ודאי דלא גריעא סעודת סיום פורים מסעודת סיום מסכתא וב"מ, דמותר להשתתף עמהם אף שהיא אצל אחר, ואף לד' המחמירים שהביא רמ"א שם באם הוא חוץ לביתו ע"ש עכ"פ נקוט מיהא פלגא שבביתו מותר אליבא דכ"ע, אף דישנם מזומנים שהרי בסעודת ברית מילה שהתיר רמ"א שם, ודאי דלא יבצר בלי מזומנים אחרים, וא"כ ה"ה בסעודת פורים יכול להזמין אחרים בביתו, ולד' המקילים אפי' חוץ לביתו, מכיון דקי"ל דהלכה כדברי המקל באבל, א"כ ודאי דאין לנו למחות במי שהזמינו אותו לסעודת מצוה כמו סיום מסכתא וב"מ וסעודת פורים חוץ לביתו, דיש לו לסמוך סמיכה מעליא ע"ד המקילים בתוך ביתו אפי' תוך שבעה דלא גרע מפדיון הבן וב"מ שהתיר רמ"א שם בתוך ביתו, אפי' תוך שבעה ע"ש, מכיון דלית בהו שמחה, כשמחת חתן וכלה, ומכ"ש אחר שבעה, או אחר ל' דהרי אפי' לנגן בשירים לשמח אחרים התירו לאבל אחר ז' על שאר קרובים ועל או"א לאחר ל', וכ"ש אם ילך לנגן לשמחת מצוה דיאה ויאה, עי' לכה"ח ה' מגילה סי' תרצ"ו אוכ"ו דכ"כ מזקן אהרן סי' רי"ד, ועיקרי הד"ט סימן ל"ו אוכ"ב ע"ש".
לכן נראה לענ"ד שלעמוד ולשמוע ולא להשתתף מותר אף לאבל תוך שנתו ביום העצמאות מפני שהוא שמחת הציבור. ונלמד מיחיד לציבור. ההשוואה לפורים ולחנוכה נכונה, אבל לא במקרה זה.