חבל נחלתו כח י
סימן י
קידוש בערב שבת על ידי קטן שיכנס למצוות בשבת
שאלה1
קטן שייכנס למצוות בשבת. אם קבלו את השבת מוקדם והתיישבו לסעודת ליל שבת לפני צאת הכוכבים, האם יכול לקדש על היין ולהוציא את כל המשפחה?
תשובה
א. יש כאן שתי נקודות לעיון:
1. ממתי הקטן הופך להיות גדול, האם משעת תפילה, אף שהתפלל לפני שקיעה ולפני צאת הכוכבים, או שהוא נהיה גדול רק בצאת הכוכבים.
2. האם קטן יכול לקדש על היין בליל שבת ולהוציא גדולים, גברים ונשים (ללא התחשבות מתי נעשה בר מצוה).
ב. נעסוק תחילה בשאלה הראשונה.
כאשר דנים האם נחשב גדול או קטן. צריך לדון האם זה שהתפלל לפני השקיעה כבר הפכו לגדול או כיון שנכנס לשנת הי"ד רק בצאת הכוכבים הוא עדיין קטן עד צאת הכוכבים.
"כתב בספר האסופות2 (מכת"י סימן שפח): "קטן שנולד בערב שבת אחר בית הכנסת קודם בין השמשות אותה מילה אינה דוחה שבת, דשבת לאו זמניה הוא, ואף על גב שכבר התפללו הצבור וקבלו שבת עליהם, לפי שמוסיפין מחול על הקדש ומקבלין שבת עליהם מבעוד יום. ומכאן למדנו הבא מן הדרך בערב שבת אף על פי שקבלו שבת עליהם שמותר לכנס בתוך התחום. מעשה היה במגנצא בקטן שנולד בערב שבת אחר שהתפללו בבית הכנס' וזרחה החמה והיתה מחלוקת בין הרבני' מתי למהלו ולא אתפרש לי מה עשו".
היינו בעל ספר האסופות כותב שאע"פ שנולד אחר תפילת הציבור בערב שבת כיון שהוא יום, נימול ביום ששי הבא ולא בשבת. ומכאן שתפילת הציבור וקבלת השבת אינה קובעת את הזמן לשבת אלא רק אוסרת על מקבליה אסורי שבת. אבל אין בכח קבלת השבת המוקדמת לקרוא שם שבת על היום לגבי הלכות אחרות שאינן תלויות בקבלת השבת.
ג. כתב המשנה ברורה (סי' תר ס"ק ז): "קהל ששלחו לעיר אחרת להביא להם שופר ונתעכב השליח עד סוף יום ב' ור"ה היה ביום ה' וביום וא"ו וכשבא עם השופר כבר התפללו של שבת אבל היה עוד יום גדול אם אין שם בקי לתקוע שלא קיבל עליו שבת עדיין אז יתקע מי שקיבל שבת בלא ברכה ולא יתקע רק תשר"ת תש"ת תר"ת, ולא יותר ודוקא אם עוד היום גדול אבל אם כבר הוא בין השמשות אין לתקוע כלל דביום השני אין חיובו לתקוע אלא מדרבנן והוי ספיקא דרבנן אבל ביום א' דחיובו מדאורייתא חייב לתקוע ובלי ברכה".
המניעה מברכה ומיעוט התקיעות הוא מחמת שכבר קיבל עליו את השבת ואיסור תקיעה הוא שבות, אבל היום עצמו הוא עדיין ראש השנה, ולכן תוקעים בו לצאת י"ח.
ד. הביא בדרכי משה (הקצר אורח חיים סימן נג אות ג): "וגדולה מזו כתב מהרי"ל (שם סע' ח3) מי שנעשה בן י"ג שנים בשבת אינו יכול להיות שליח ציבור בערבית בליל שבת לפי שאנו מוסיפים מחול על הקודש בערב שבת והוספה זו לא שייכא בשנות הנער ומאחר דמתפללין מבעוד יום לא יתפלל".
היינו המהרי"ל מבחין: ההוספה היא בקדושת שבת ואיסור מלאכות, אבל לא בשנות הנער.
וכ"פ הרמ"א (שו"ע או"ח סי' נג ס"י): "אפילו הגיע לכלל י"ג שנים ביום השבת אין להתפלל ערבית של שבת, דהרי עדיין אין לו י"ג שנה (מהרי"ל)".
באר המגן אברהם סי' נג ס"ק יג): "אין לו י"ג. פי' דבמדינתנו מתפללין ערבית מבע"י והוא לא נכנס בשנת י"ד עד תחילת ליל שבת שהוא יום שנולד בו, אבל אם מתפללים ערבית בלילה מותר לעבור לפני התיבה, והא דאמרי' בכ"מ י"ג שנה ויום אחד פי' דבעי' י"ג שנה שלמים וכיון שמתחיל היום שנולד בו יום א' קרינן ביה (ב"ח) ונ"ל שגם דעת רמ"א כך היא עמ"ש סי' נ"ה ס"ט וכ"כ הש"ך בח"מ סי' ל"ה באורך ובסמ"ע". וכ"פ המשנה ברורה (סי' נג ס"ק לג).
ולכן אף במקרה שלפנינו, אינו בן י"ג שנה שלמות אלא לאחר צאת הכוכבים4, וממילא אינו יכול להוציא בקידוש כגדול, את שאר הסועדים.
ה. נעבור לשאלה השניה האם קטן יכול להוציא י"ח בקידוש.
כתב בספר המנהגות (לר' אשר מלוניל, לז ע"ב):
"ואחד האיש [ואחד] האשה חייבין בקדוש היום דבר תורה דכתיב זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב שמור כל שישנו בשמירה (דשהנה לאשה איש) [דהשוה הכתוב אשה לאיש] לכל עונשין שבתורה ישנו בזכירה, והאי דרשינן זכור ושמור וגו' זכרהו על היין [לח ע"א] בכניסתו ועל כן אין קטן מוציא את האשה ידי קידוש"...
ונראה משום שקטן חייב מדרבנן והיא חייבת מן התורה. וכ"פ בשולחן ערוך (או"ח סי' רעא ס"ב) שנשים מוציאות אנשים בקידוש היום.
ו. כתב המגן אברהם (סי' רעא ס"ק ב): "ופשוט דקטן אינו מוציא האשה ועוד נ"ל דאפילו בן י"ג שנה חיישינן שמא לא הביא ב' שערות דבמילי דאורייתא לא סמכינן אחזקה שהביא ב' שערות עד שיתמלא זקנו, כמ"ש בח"מ סי' ל"ה לכן תקדש האשה לעצמה".
עולה מדבריו שסבר שקידוש על היין באשה מן התורה, ולכן אפילו בן י"ג שנה שלא נבדק שהביא ב' שערות (או שלא נתמלא זקנו) אינו מוציא אותה י"ח וכש"כ קטן.
וכן כתב באליה רבה (סי' רעא ס"ק ג): "ופשוט דקטן אין מוציא האשה ואפילו בן י"ג שנים, דבמילי דאורייתא לא סמכינן על החזקה שהביא ב' שערות עד נתמלא זקנו (מג"א סק"ב). ועיין לעיל סימן רכ"ה [אליה רבה] סק"ד. מיהו אשה שהתפללה מעריב מוציא, דכבר אזלא חיובא דאורייתא כדלעיל [סק"א]".
ולדברי א"ר, את הגברים שהתפללו קטן מוציא י"ח מפני שחיובם מדרבנן (אע"פ שבקטן תרי דרבנן ובגדול חד דרבנן5). אבל נשים שלא התפללו אינו מוציא מפני שחיובן מן התורה וחיובו מדרבנן. ואפילו בן י"ג שנים שלא הביא ב' שערות אינו יכול להוציא אשה שלא קדשה בתפילה, מפני שהקידוש שלה מן התורה ושלו מדרבנן, ואין סומכים על חזקה, אלא הקטן טעון בדיקה.
ז. העיר בתוספת שבת (סי' רעא סק"ג): "הואיל וחייבות מן התורה כמותן. ופשוט דקטן אינו מוציא את האשה, וכתב מג"א דאף אם הוא בן י"ג ויום א' אין מוציא דחיישינן שמא לא הביא עדיין שתי שערות ועדיין הוא קטן דבמילי דאורייתא לא סמכינן אחזקה עד שיתמלא זקנו ולכן תקדש בעצמה עכ"ל, ולכאורה היה נראה דמיירי כשלא הזכירה שבת בתפלתה דאל"כ הא כבר יצאה ידי חובתה מן התורה כמ"ש מקודם, שוב מצאתי כן אחר זמן רב בס' אלי' רבא, אמנם אחר שובי נחמתי וראיתי שהדין עם המג"א שסתם דבריו בזה דהא וודאי לא כוונה לצאת בקידוש שבתפלה כיון שהיא רוצה לקדש על היין בביתה ומצות צריכות כוונה כמ"ש סי' רע"ג (סעי' י') וא"כ לא יצאה בקידוש שבתפלה אף מן התורה, אכן לפי מה שכתב המג"א רסי' קצ"ג (ס"ק ב') דטוב שיאמרו עם המקדש מלה במלה, כי א"א לשמוע ולכוון א"כ בלא"ה יוצאת בשמיעה מן הקטן בן י"ג שנה דכיון שהיא מקדשת בעצמה א"כ יוצאת מן התורה אף בלא יין, אלא דמדרבנן הוא דבעינן על היין דווקא, ובמילי דרבנן שפיר סמכינן על החזקה שהוא בחזקת גדול, אך באמת אין הנשים נזהרות בזה, והנח להם מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין".
תוספת שבת מצייר היכי תמצי שנשים יוצאות ממה נפשך בקידוש קטן שכן אף אם חיובן מן התורה המליץ להן המג"א שיחזרו מילה במילה אחר המקדש, אולם החליט לחזור לפסיקתו של המג"א שקטן לא יוציא נשים מפני שאינן נזהרות לחזור אחר המקדש.
ח. כתב בתוספות ר' עקיבא איגר (ראש השנה פ"ג מ"ח): "ובספר דגול מרבבה כ' אם הקטן התפלל ערבית א"י להוציא בקידוש למי שג"כ כבר התפלל דהוי הקטן תרי דרבנן ולא מפיק חד דרבנן. ובמח"כ ז"א (=זה אינו) דהא בקידוש הדין דאם יצא מוציא. א"כ מה שהקטן כבר התפלל ליכא חסרון בזה דגדול כה"ג שכבר התפלל יכול להוציא למי שלא התפלל דאף בקידש ממש לעצמו יכול להוציא וא"כ אנו דנין רק מכח פטור דקטנות והוא רק חד דרבנן ועיין מ"ש בגליון מ"ד פ"ב דמגילה".
והוסיף רבי עקיבא איגר (ראש השנה כט ע"א): "ובאם גם הקטן אכל רק כזית אינו מוציא דהוי הגדול חד דרבנן והקטן ב' דרבנן. תוס' מגילה דף י"ט ע"ב6. ואני מגמגם בדין זה דהא חזינן דגדול שאכל כזית מוציא למי שאכל כדי שביעה והטעם דהוא ברכת המצות ואף בלא אכל כלל מדינא יכול להוציא אלא דבעי לאכול כזית משום אסמכתא ואכלת ושבעת מי שאכל הוא שיברך, א"כ גם הקטן שאכל כזית ראוי הי' להוציא מי שאכל כדי שביעה ואינו מעכב בזה כ"א הקטנות דהגברא בעצמו לאו בר חיובא כלל, וא"כ ממילא יכול להוציא לגדול שאכל כזית ולא מקרי ב' דרבנן, דמה שאינו מחויב עתה מצד שלא אכל רק כזית אינו מזיק דמ"מ בר חיובא מקרי אילו יאכל כ"ש (=כדי שביעה) ויכול להוציא בני חיובא דאוריי'. ונ"ל דזהו כוונת הרא"ם שהביא המג"א סי' תרפ"ט סק"ד ומ"ש שם הטעם דבידו לאכול כ"ש נלע"ד שזהו טעם ליסוד הדין דגדול שאכל כזית שיכול להוציא את מי שאכל כ"ש אף דאינו דומה לשופר וכדומה דיצא מוציא דהתם החיוב מוטל עליו מצד עצמו ואין לו מקום להפטר ממנו אלא דכבר יצא זהו מקרי בר חיובא. אבל בהמ"ז כ"ז שלא אכל לא מקרי בר חיובא דאינו מחויב לאכול כ"ש. ומש"ה הטעם דמ"מ כיון דבידו לאכול כ"ש ולהתחייב בבה"מ מקרי בר חיובא ודברי התו' צע"ג. ובספר דגול מרבבה כ' אם הקטן התפלל ערבית א"י להוציא בקידוש למי שג"כ כבר התפלל דהוי הקטן תרי דרבנן ולא מפיק חד דרבנן. ובמח"כ ז"א דהא בקידוש הדין דאם יצא מוציא א"כ מה שהקטן כבר התפלל ליכא חסרון בזה דגדול כה"ג שכבר התפלל יכול להוציא למי שלא התפלל דאף בקידש ממש לעצמו יכול להוציא וא"כ אנו דנין רק מכח פטור דקטנות והיה רק חד דרבנן ועיין מ"ש במגילה י"ט ע"ב".
היינו במצוות קיים הכלל שאף מי שכבר יצא י"ח – מוציא אחרים מכח ערבות. ובברה"מ אם קטן אכל כזית שחייב בברכה מדרבנן, וגדול כדי שביעה שחייב בברכה מן התורה, ישנה שאלה האם הקטן יכול להוציא מכיון שלא אכל כדי שביעה ורק יכול לאכול ולשבוע. אבל בקידוש הוא ודאי רק חד דרבנן ולכן יכול להוציא מי שחייב מדרבנן, משום ערבות.
ט. פסק המשנה ברורה (סי' רעא ס"ק ג): "ופשוט דקטן אינו מוציא את האשה דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא ואפילו אם הוא בן י"ג שנה חיישינן שמא לא הביא שתי שערות דבמילי דאורייתא לא סמכינן אחזקה דמכיון שהגיע לכלל שנים הגיע לכלל סימני שערות עד שיתמלא זקנו כמ"ש בח"מ סימן ל"ה ולכן תקדש האשה לעצמה ואם אינה יודעת לקדש בעצמה תאמר עמו מלה במלה מראשו ועד סופו ולא תכוין לצאת בקידושו. ובאופן זה כיון שהיא אומרת הקידוש בעצמה נכון שיהא פת או יין מונח גם לפניה בעת הקידוש ולא תסמוך על מה שהנער אוחז הכוס או הפת בידו כיון שאינה יוצאת בקידוש שלו. ועצה זו מועילה אפילו אם הוא קטן ביותר. וכ"ז בשלא התפללה האשה תפלת ערבית אבל אם התפללה דלדעת המ"א הנ"ל כבר יצאה ידי קידוש דאורייתא בזה יש לסמוך על נער בן י"ג שנים שיוציאה אח"כ בקידוש דהיינו שיכוין להוציאה".
וכן פסק בערוך השולחן (או"ח סי' רעא ס"ז):
"דבר פשוט הוא שהקטן אינו מוציא את הגדול ואת האשה שהרי אינו בכלל חיוב ואף כשהוא בן י"ג ויום אחד אם לא ידענו בבירור שהביא שערות אינו יכול להוציא את האשה כשלא התפללה מפני שאז חיובה מדאורייתא ובדאורייתא לא אמרינן חזקה שהביא סימנים כמ"ש בח"מ סי' ל"ה לעניין עדות [מג"א ססק"ב] אך כשהתפללה אין חיובה אלא דרבנן ובדרבנן אמרינן חזקה זו ואף שיש סוברים דקידוש על הכוס דבר תורה כמ"ש, מ"מ בזה אנו יכולים לסמוך על הסוברים דמן התורה די בתפלה מפני שגם בעיקר דבר זה דלא אמרינן בדאורייתא חזקה זו יש לפקפק קצת [עתו"ס ב"ב קנ"ד. ד"ה ועוד ובנוב"י אה"ע סי' ס"א ובחבורינו אור לישרים סי' ח' אות ג']".
וכן הסביר בילקוט יוסף (שבת א הערות סימן רעא – דיני קידוש על היין אות טו):
"מה שכתבנו שאפילו אם שאר בני הבית התפללו ערבית וכו', הנה הדגול מרבבה (סימן רעא) סבירא ליה דבכהאי גוונא יכול הקטן להוציאם ידי חובה, שהואיל והגדולים התפללו ערבית, כבר יצאו ידי חובת קידוש מן התורה, וכמו שכתב המגן אברהם (שם סק"א), ואתי קטן דרבנן ומפיק לדרבנן. ע"ש. וכ"כ הא"ר (שם סק"ג). [בדג"מ שם כ' שאם גם הקטן התפלל א"י להוציאה שהוא ב' דרבנן ולא מפיק חד דרבנן. וכ' עליו בשו"ת רעק"א (סי' ז') דז"א, דהא בקידוש אף על פי שיצא מוציא, וא"כ לא מיקרי הקטן ב' דרבנן, דלגבי מה שיצא בתפלה מה"ת זה לא מיקרי פטור, דגדול כה"ג שיצא בתפלה יכול להוציא למי שלא התפללו אף שהוא דרבנן ואינהו דאורייתא. וא"כ אנו דנין רק מצד פטור דקטנות כיון שבעצמותו אינו בר חיובא מה"ת א"י להוציא לבר חיובא, וא"כ הוי רק חד דרבנן. ע"ש. וע"ע בפמ"ג (מש"ז סק"א), ובס' מועדי ה' (צג), ובס' טוב עין. ע"ש. ובשו"ת תורת רפאל (ס"ס עט) חלק ע"ד רעק"א כיעו"ש. וראה הע' יז]".
מסקנה
מן הראוי שקטן בין לפני שקיעה ואפילו אחרי צאה"כ שהוא גדול, אם לא נבדק אם הביא שתי שערות – לא יקדש לציבור שיש בו כאלה החייבים במצות קידוש מן התורה7.