חבל נחלתו כו נא
סימן נא
התחייבות מזיק וניזק בנזקי הניזק
שאלה
האם ישנה אפשרות של מצב הלכתי שמזיק ברשלנות חייב ומשלם רק חלק מן הנזק, כאשר היתה התרשלות של הניזק, ואז המזיק משלם תשלום מופחת, או שבכל מקרה שהיתה פשיעה של הניזק – המזיק פטור מתשלומים1?
תשובה
א. נאמר בבבא קמא (פ"א מ"ג): "שום כסף ושוה כסף בפני בית דין ועל פי עדים בני חורין בני ברית והנשים בכלל הנזק והניזק והמזיק בתשלומין". היינו ישנה מציאות ששני הצדדים חייבים בתשלומין.
כתב בפירוש המשנה לרמב"ם (בבא קמא פ"א מ"ג):
"ואמרו והניזק והמזיק בתשלומין, רומז לדברים שחייבין בהן חצי נזק כמו שיתבאר שמשלם המזיק חצי מה שהזיק ויפסיד הניזק החצי, שגם זה החצי נזק לא יתקיים אלא במה שבו מתקיים הנזק שלם כלומר העדים ובית דין מומחין ונכסי בני ברית ושאר התנאים, חוץ ממה שאמר במיטב הארץ שאין זה חובה בחצי נזק כמו שיתבאר".
הסבר לדברי הרמב"ם נמצא בעקידת יצחק (שמות שער מו, פרשת משפטים): "ואחר זה סדר דיני השור ואמר (שם ל"ד א) שהתם משלם חצי נזק ויהיה הפסד הנזק שוה למזיק ולניזק כאילו שניהם פשעו בשוה בשמירת נכסיהם אמנם כשהוחזק נגחן ישלם נזק שלם".
התשלום של חצי נזק בלבד לפי דברי הרמב"ם ועקידת יצחק הוא בגלל חיוב הדדי במעשה, אשר ממנו נובע החיוב החלקי בתשלומים של המזיק וההפסד של הניזק. ונראה שהרמב"ם מסתמך על הירושלמי אותו מביא הרי"ף (להלן).
וכן הר"י אברבנאל (פרשת משפטים) פרש כדברי בעל העקידה. וז"ל:
"המצוה הב' היא בשור של איש שיגח את שור רעהו והמיתו ועשה הכתוב בזה חלוקה אם הי' שור תם או שור מועד. ואם היה תם רוצה לומר שלא נסה לעשות כן והוא בו ענין משונה שלא חשב הבעל שיעשה עם היות שלא נמשך לו מזה תועלת כיון שמשורו באה התקלה לממון חבירו לא ינקה אבל ישלם חצי נזק שימכרו את השור החי ויקח כל אחד מהם חצי כספו וגם יחצו את המת רוצה לומר כספו ביניהם ויהיה הנזק לשניהם למזיק ולניזוק כאלו שניהם פשעו בשוה בשמירת נכסיהם".
ב. הרי"ף (בבא קמא ו ע"א) פסק: "והניזק והמזיק בתשלומין: ירושלמי מלמד שזה משלם חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק: איתמר פלגא ניזקא רב פפא אמר פלגא ניזקא ממונא ורב הונא בריה דרב יהושע אמר פלגא ניזקא קנסא [דף ט"ו ע"ב], והלכתא פלגא ניזקא קנסא בר מחצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא".
בשיטה מקובצת (בבא קמא טו ע"א) הביא את ביאור רבנו יהונתן מלוניל לרי"ף: "כתב הרי"ף ז"ל ירושלמי מלמד שזה משלם חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק. הירושלמי הזה סבירא ליה דפלגא נזקא ממונא ומן הדין הכל היה לו לשלם אלא שחס רחמנא עליה. ולא הביאו הרי"ף ז"ל לפסוק כמוהו אלא לפרושי מתניתין דאמרה ששניהם בכלל הניזק ובגמרא מפרש לא נצרכה אלא לפחת נבלה. ה"ר יהונתן ז"ל".
היינו הירושלמי הוא למ"ד פלגא נזקא ממונא ואנו פוסקים להלכה כמ"ד פלגא נזקא קנסא, אמנם זה דוקא בשור המזיק. ופלגא נזקא קנסא היינו שהמזיק היה צריך להיפטר לגמרי, אולם באה התורה וחייבתו בתשלום חצי הנזק כקנס, ודוקא בשור תם בנזקי קרן, רק שם פלגא נזקא קנסא. אבל שאר תשלומי נזקים וחבלות הם ממון2.
נראה איפוא, שניתן ללמוד מכאן את העקרון היסודי שיש מצב שרשלנות משותפת של שני הצדדים, ויש מזיק וניזק גורמת לכך שהמזיק משלם תשלומים מופחתים על היזקו ואת יתרת התשלומים מפסיד הניזק ודוקא בשור המזיק פלגא נזקא קנסא. אבל בבני אדם המזיקים והניזוקים ישנו מצב של הפסד חלקי בגלל רשלנות שני הצדדים.