חבל נחלתו כה כ
סימן כ
מעמידי סכך מבטון
שאלה
סכך הנשען על קורות בטון שרוחבן-עוביין (מאוזן לקרקע) 25 ס"מ וגובהן (מאונך לקרקע) 50 ס"מ, האם קורות הבטון פוסלות את הסוכה?
[המדובר בקורות בטון שהמרחק ביניהן כפול מעוביין והן שתי או ערב אם הן שתי וערב נעיר להלן.]
תשובה
א. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרכט סי"ח): "וכן אסרו לסכך בנסרים שרחבן ארבעה, אפילו הפכן על צדן שאין בהם ארבעה; ואם אין ברחבן ארבעה, כשרים, אפילו הם משופים שדומים לכלים, ונהגו שלא לסכך בהם כלל".
במקרה הנוכחי רחבן פחות מארבע, אולם צידן גדול מארבע ולכאורה היה צריך לאסור.
באר הלבוש (או"ח סי' תרכט סי"ח):
"וכן אסרו לסכך בנסרים שרחבן ארבע טפחים, מפני שדומין לתקרת הבית, דסתם תקרה נסריו רחבין ד' וחיישינן שמא ישב תחת התקרה לשם סוכה, ואפילו הפכן על צדן שאין בהם ארבע אסור, הואיל ויש שום פסול מדאורייתא עליהם פסולין לסכך בכל ענין שהופכן: אבל נסרים שאין בהם ד' בשום צד כשרים שאינן דומין לסתם תקרה, ואפילו הם משופים שדומין לכלים לא גזרו בהו".
"יש מתמיהים והרי הם מקבלים טומאת מדרס, ולמה לא יהיו פסולין מטעם דממעטינן לעיל סימן תרכ"ו סעיף א' מדכתיב מגרנך ומיקבך כל מה שמקבל טומאה, מאי שנא טומאת מדרס משאר מקבלי טומאה. ונראה לי שאין זו קושיא, שאף על פי שראויין לקבל טומאת מדרס, סתם נסרים אינם לידרס עשויין אלא לבנין, ואינם יורדין לקבל טומאת מדרס עד שיתקנה לדריסה או שיחשב עליהם לדריסה, כדין כל מקבלי טומאה שתלוי במחשבה כמו ששנינו בפירוש במסכת כלים פכ"ו [מ"ז], והכי נמי כשמסכך בנסרים סתם נסרים אינם עשויים לדרוס עליהם, ועכשיו כשמסכך בהם גם כן אינו עושה אותם אלא לכל שתחתיהם, ואם כן עדיין אינם ראויין לקבל טומאה, וכן כתב הרמב"ם בפירוש בסדר טהרות בהלכות כלים פכ"ה [ה"ו] נסרים שבמרחץ ששגמן אינם מקבלים טומאה שאינם עשויין לישיבה אלא כדי שיהלכו המים תחתיהם עכ"ל, ור"ל מטומאת מדרס דעליה קאי באותה פרק, הכא נמי אינם עשויין אלא לכל שתחתיהם ואינם מקבלים טומאה נ"ל. ועיין לקמן בעטרת זהב סימן קצ"ח סעיף ל"א".
"מיהו נהגו העולם שלא לסכך בהם כלל משום דלמא אתי לסכך בהם בקביעות בענין שאין הגשמים יכולין לירד בה, וזה אסור כמו שנתבאר לקמן סימן תרל"א [סעיף ט]".
"הג"ה ועל כן נהגו העולם בשאר ארצות לכסות הסוכה בערבה או בגמי או בכיוצא בהן, ובמדינות אלו בענפי האילנות". ועי' ט"ז (או"ח סי' תרכט ס"ק יח).
אלא שצדדי השאלה כלל לא דומים לסעיף זה בשו"ע. המדובר בשאלה בקורות קבועות שלא ניתן להופכן. כמו"כ הרוחב של כל קורה הוא פחות מד' טפחים שלא כמו בנסרים.
ויותר מכל אין להביא ראיה מהלכה זו: הרי אין מדובר בקורות לסיכוך אלא במעמיד את הסכך. אם כן הדיון בתרוה"ד (סימן פט) ובמגן אברהם (סי' תרכט ס"ק יא) העוסקים בסיכוך עצמו אינם שייכים לדיוננו.ולכן צריך לדון בדיני מעמיד כזה שאין גידולו מן הארץ המקבל טומאה.
ב. נושא מעמיד המקבל טומאה הועלה בסוגיא בש"ס.
הביא הבית יוסף (אורח חיים סימן תרל, יג): "הסומך סוכתו בכרעי המטה וכו'. בפרק הישן (כא:) תנן הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה ובגמרא מאי טעמא דרבי יהודה פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל חד אמר מפני שאין לה קבע וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. אמר אביי לא שנו אלא סמך אבל סיכך על גבי המטה כשרה מאי טעמא למאן דאמר לפי שאין לה קבע הרי יש לה קבע למאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה".
וסיכם הב"י (או"ח סי' תרל):
"ולענין הלכה כיון שהרי"ף (י.) כתב הא דאמר אביי לא שנו וכו' משמע דסבירא להו דקיימא לן כרבי יהודה וטעמא משום דכל היכא דשקלי וטרי אמוראי אליבא דחד תנא משמע דהלכתא כוותיה (שבת קיב:), ולא משמע דרבי יהודה אזיל לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן מדאמרינן לפי שאין לה קבע דאי הכי ה"ל למימר רבי יהודה לטעמיה ועוד דהא אכתי איכא למיחש לטעמא דמאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה [מדחייש לה אביי] דודאי לדירת קבע לא הוה חייש דאיהו גופיה אוקמה בשיטה (ז:) הילכך נקטינן כרבי יהודה דכשם שאין מסככין בדבר המקבל טומאה כך אין מעמידין בו משום גזירה ואף על פי שעכשיו נהגו לסמוך סוכות על גבי כתלים שאין מסככין בהם לפי שאין גידולן מן הארץ היינו טעמא משום דלא שכיח לסכך בכיוצא בהן וכו' וסיום דבריו כתבתי בסימן תרכ"ט (שלא.) כל זה לפי שיטתו של הרי"ף אבל הרז"ה (המאור י.) פוסק כדברי חכמים עכ"ל. ובתרומת הדשן (שו"ת סי' צא) כתב דאין קפידא אם מעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה שהרי כתב הרא"ש (פ"ב סי' א) דטעמא דקבע עיקר ולא טעמא דמעמידה בדבר המקבל טומאה ונראה דמוכח נמי מדברי הרי"ף דסבר דטעמא דמקבל טומאה לאו עיקר הוא מדלא אייתי בפסקיו ההיא פלוגתא והוה נפקותא גדולה בדבר דעביד תלמודא איכא בינייהו נעץ ארבעה שפודין של ברזל וסיכך עליהם דלמאן דאמר משום קבע כשר ולאידך פסול אלא על כרחין סבר דטעמא דמקבל טומאה ליתא וטעמא דקבע עיקר עכ"ל".
וכך כתב הבית יוסף (או"ח סי' תרכט, ח):
"והר"ן כתב בפרק הישן (י. ד"ה ולענין הלכה כיון) נקטינן כרבי יהודה דכשם שאין מסככין בדבר המקבל טומאה כך אין מעמידין בו משום גזירה ואף על פי שעכשיו נהגו לסמוך סוכות על גבי כתלים שאין מסככין בהם לפי שאין גידולו מן הארץ היינו טעמא משום דלא שכיח לסכך בכיוצא בהם ועוד דכולי עלמא ידעי דכל כי האי גוונא בית דירה מיקרי ולא סוכה הילכך ליכא למיגזר ויש שנוהגין לעשות בכותלים דפנות של קנים משום היכרא שלא יהא נראה כסומך על הכותלים לגמרי ומדת חסידות בעלמא הוא כל זה לפי שיטתו של הרב אלפסי ז"ל (שם) אבל הרז"ה (המאור שם ד"ה ובסומך) פוסק כדברי חכמים עכ"ל: ודברי תרומת הדשן בזה כתוב בסוף סימן תר"ל (שלו. סוד"ה והר"ן)".
היינו, מחלוקת בין חכמים לר' יהודה לגבי סומך סוכתו בכרעי המיטה. בשיטת ר' יהודה האוסר שתי שיטות להסברתו: או משום מעמיד בדבר המקבל טומאה או משום שצריך שהסוכה תהיה ראויה לבנין קבע. הרז"ה דחה לגמרי את ר' יהודה מהלכה ופסק כחכמים. הרי"ף פסק כר' יהודה, והב"י הסתפק האם חושש לטעם של מעמיד בדבר המקבל טומאה. הרא"ש ותרוה"ד פסקו שאין חוששים לטעם זה. מן הראשונים החושש בבירור לטעם זה הוא הר"ן.
אולם כל הראשונים אף החוששים למעמיד המקבל טומאה חלקו בין מעמיד של קיר היינו אבנים וכד' לבין מעמיד בכלי עץ המקבלים טומאה מפני חשש שיסכך בהם. ולפי"ז אין לפסול קורות בטון.
הב"ח פסק כר"ן, שמעמיד המקבל טומאה פסול, ולדעת הב"ח מן התורה, ופוסל את הסכך אולם אין הלכה כמותו.
ג. לגבי העמדה בדבר המקבל טומאה פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרכט ס"ז):
"יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו".
ורמ"א הגיה: "לכן אין לסכך עליו; ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו, אסור; וה"ה בכל כלי המקבל טומאה, כגון ספסל וכסא שמקבלין טומאת מדרס (מהרי"ל)".
וכך כתב בדרכי משה (הקצר, או"ח סי' תרכט אות ב): "ובתשובות הרשב"א (ח"א) סימן קצ"ו מסתפק בדבר ובסימן קצ"ה שם כתב בהדיא דאסור לסכך בסולמות שלנו דמקבלין טומאה מדאורייתא ועיי"ש וכן כתב מהרי"ל (הל' סוכה סי' ז) דאסור להניח סולם על הסכך להחזיקו וכל שכן לסכך בו דאסור וכתב עוד מהרי"ל (שם) דאסור להניח שום כלי המקבל טומאה על הסכך להחזיקו אפילו קתדראות משום דמקבלין טומאת מדרס".
וברשב"א המדובר לסכך בסולמות והעלה שאם הם מקבלים טומאה אין לסכך בהם. עי' בערוה"ש (סי' תרכט סעי' טו-יח) שדן והסביר את דעתם.
ובספר מהרי"ל (מנהגים, הלכות סוכות, ההלכה ממנה הביא הרמ"א) כתוב: "[ז] אמר מהר"י סג"ל כל דבר המקבל טומאה אסור לסכך בו, לכן יזהר כל אדם שלא להניח סולם או שברי כלים של ספסלים וקתדראות על הסכך להחזיק את הערבה דחיישינן שמא נטמאו במדרס. ופעם אחת ראה מהר"י סג"ל על הסוכה עץ והיה בראשו מחושק בברזל, וצוה הרב להסירו דשברי כלי הוא ושמא נטמא". וא"כ אף הוא דן בסיכוך בו ולא במעמיד, אבל הוסיף שאין להניח שברי כלים להחזיק את הערבה שמא הם כבר טמאים. ומתוך דבריו החמיר הרמ"א.
ד. כתב ערוך השולחן (או"ח סי' תרכט סי"ט):
"ואם מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה רבינו הב"י בסעיף ח' פסק דמותר וז"ל לחבר כלונסאות הסוכה במסמורת של ברזל או לקשרה בבגדים בלוים שהן מקבלין טומאה אין קפידא עכ"ל וכן פסק בס"ס תר"ל ע"ש שכן דעת רוב הפוסקים וכן בירושלמי פ"ב [הל' ב'] דחי לגמרי דבר זה דאין שום איסור להעמיד בדבר המקבל טומאה וכ"כ הרא"ש והאריך בזה וזהו דעת רוב רבותינו [לבד הר"ן שפסק לאיסור מטעם גזירה שיאמרו כשם שמותר להעמיד בהם כמו כן מותר לסכך בהן והב"ח האריך דהוה דאורייתא והביא מרש"י. ותמיהני לו יהי כן הוא רש"י לא פסק כר"י וכ"מ מתשו' הרשב"א סי' קצ"ה שפסק שאין הסולם פוסל הסכך ומ"ש הב"ח דאזיל בשיטת ר"ת שמחלק בין קדם סכך כשר לסכך פסול ע"ש דבריו תמוהים דלהדיא דחה הרשב"א בחידושיו במשנה דהדלה עליה את הגפן שיטת ר"ת וכמ"ש בסי' תרכ"ו וכיון דאפילו להר"ן אינו אלא דרבנן ורוב הפוסקים והירושלמי לא ס"ל כן למה לנו להחמיר ומה גם שכמה קושיות יש על שיטה זו והוכרחו לדחוק א"ע כמ"ש הב"י והב"ח בעצמו וכיון שכן הוא גם הכרעת רבותינו בעלי הש"ע והאחרונים אין להחמיר בזה]".
ועולה שפשוט לערוה"ש שמותר להעמיד בדבר המקבל טומאה, וכל ההקפדה היא חומרא בלבד1.
ה. לגבי מקרה דידן, כלל לא שייך טעמו של הר"ן 'גזירה שיאמרו כשם שמותר להעמיד בהם כמו כן מותר לסכך בהן' שכן אף אחד לא יכול להשתמש בקורות בטון מחוברות לקירות לסכך בהן, ולכן אין לגזור עליהם גזירת מעמיד במקבל טומאה.
וכך כתב הב"ח (או"ח סי' תרכט ס"ק ה): "דאיכא לחלק דשאני אילן דלפעמים מסככין בו בעודו מחובר אבל כותל מחובר אינו פוסל מתורת מעמיד מאחר שאי אפשר לסכך בו בעודו מחובר ואינו דומה למחיצת אבנים דאף כשמסככין בו בתלוש פסול הוא מצד עצמותו לפי שאין גידולו מן הארץ לפיכך פוסל גם כן מתורת מעמיד".
ו. ועוד קורות בטון אינן מקבלות טומאה שכן הן מחוברות לבניין ואין טומאה במחובר ועל כן אין לגזור בהן. ואף שמצאנו דיונים בש"ס לגבי 'תלוש ולבסוף חברו' כאמור בב"ב (סה ע"ב) ובע"ז (מז ע"ב) ובחולין (טז). אולם לכו"ע לגבי קבלת טומאה לאחר שבנו אותם כחלק מקירות הבית אינם מקבלים טומאה כפי שקיר הבית אינו מקבל טומאה2.
וכשם שלא מצאנו לגבי קיר-בית מי שאומר שאסור להשעין עליו סוכה, מפני שהוא דופן ואותה מותר לעשות מדבר המקבל טומאה וא"א לסכך בקיר ולכן אין לטעות בינו לבין סכך, ה"ה לגבי קורות עליהן עומד הסכך.
ז. עד עתה דברנו על קורות בטון העשויים שתי או ערב שהמרחק בין הקורות גדול מעובי הקורות.
בקורות העשויות שתי וערב שרוצים לסכך על גביהן והמרחק גדול מעוביין, צריך לברר מה השטח המכוסה בקורות מכלל הסוכה, ולענ"ד אם אין רוב הניכר לעין של רווח שעליו מסככים, אסור לשבת בסוכה כזו, משום שרובה מכוסה בקורות בטון, ורק הרווחים שבין הקורות מכוסים סכך, ואע"פ שכיסה גם את הקורות סו"ס הסיכוך עליהן לא מעלה ולא מוריד. נמצא שרוב או חצי מגודל הסוכה מכוסה בקורות בטון וע"כ הסוכה פסולה.
מסקנות
א. קורות שתי או ערב בסוכה ועוביים כשלשה טפחים וביניהם אויר יותר מעוביים כשרים להניח עליהם סכך ולצאת בסוכה ידי חובה.
ב. קורות שתי וערב בסוכה ויש ביניהם רווח אויר יותר מעוביים יוצאים בהם י"ח רק אם הקורות מבטון צרות והרווחים גדולים שאין רוב הגג מכוסה בבטון.
הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת-גן לשעבר
דבר המעמיד הוא לא רק דבר המקבל טומאה, אלא כל דבר הפסול לסכך, כגון קורות בטון שהם פסולים לסכך. נושא הטומאה רלבנטי רק למוטות הברזל הנמצאים בתוך קורות הבטון. אלא שעליהם אפשר לומר שמכיון שהם יצוקים עם הבטון ומחוברים לקרקע הם אינם מקבלים טומאה. אך אפ"ל גם טעם אחר, מכיון שמוטות הברזל לא ניכרים לעין לא גזרו שמא יבוא לסכך בהם (ר' חזו"א קמג ב). באמת, למרות שקורות הבטון פסולות לסיכוך, בכ"ז מותר להעמיד בהם. וכמש"כ הר"ן שלא גזרו להעמיד ע"י כתלי אבן כי אין דרך לסכך באבנים, וה"ה קורות בטון.