חבל נחלתו כד מג
סימן מג - ביטול המחאה כתגובה להעלאת מחיר
שאלה
אדם שכר חברת הובלה להעברת דירה. ונקבע ביניהם סכום מסויים (ללא ביקור בעל החברה להתרשמות מגודל הדירה וכמות ומשקל חפציה).
מספר ימים לפני ההעברה, בעל החברה העביר קרטונים לאריזה לשוכר כדי שיארוז את חפציו.
ביום ההעברה כאשר כל הדירה היתה ארוזה, בעל החברה הגיע לדירה ונוכח שיש בה הרבה ספרים, הוא הודיע לפני תחילת ההעברה לשוכר שהוא מעלה את מחיר העברת תכולת הדירה בסכום ניכר מכיון שיש לו הרבה יותר ספרים מהעברה רגילה. השוכר בלית ברירה קיבל עליו את הסכום הגבוה שתבע בעל החברה. בתום ההובלה והפריקה הוא נתן לבעל החברה המחאה על הסכום הגבוה.
האם מותר לו לבטל את ההמחאה בטרם נפרעה, ולשלם להם את הסכום עליו סכמו בתחילה, או שהוא חייב לעמוד בדבורו ולשלם להם את הסכום הגבוה שדרשו?
תשובה
א. המדובר בקבלן שכביכול חזר בו לאחר תחילת המלאכה – שבמקרה הנוכחי היא העמדת הקרטונים לאריזה לרשות השוכר. והוא יודע בבירור ש'תפס' את השוכר בשעת מצוקתו, שהרי חפציו כולם ארוזים ומן הסתם הוא תאם לעצמו את דירתו החדשה לגור, ואת דירתו הישנה להפסיק לגור, בכל הנוגע לתשלומים עליהן. והוא לוחץ להעלאת שכרו, אע"פ שלכאורה ברור לו שאינו לפי מה שסיכמו ביניהם. כמו"כ ברור שאינו מעוניין לחזור בפועל, אלא לחץ וסחיטה להעלאת מחיר שכירותו.
אמנם מאידך, אולי טענתו צודקת, שאמנם כמות חפצי השוכר גדולה מכמות רגילה, אולם גם אז דרך הסחיטה אינה ראויה, ולכל היותר היה עליו להודות שלא ביקר בבית השוכר, ולבקש העלאת גובה התשלום, אבל לא לכוף את השוכר.
ב. כתב ערוך השולחן (חו"מ סי' שלג סי"ח):
"כל מה שנתבאר דיכולים לחזור בהם (=פועל וקבלן) אינו אלא כשהמלאכה הוי דבר שאינו אבוד אם לא יגמרוה עתה, אבל בדבר האבוד אם לא יגמרוה מיד ותתקלקל, כגון שכר פועלים להעלות פשתנו מן המשרה ואם יניחו באמצע המלאכה יתקלקל הפשתן או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהם דהזמן של המלאכה עוברת, וכן פועלים חייטים או סנדלרים שחוזרים בהם קודם החג בעת שעיקר המלאכה נעשית אז וכיוצא בזה, אחד פועל ואחד קבלן אין יכולין לחזור בהם. אא"כ אירע להם אונס כגון שחלה הוא או אשתו ובניו או ששמע שמת לו מת דבאונסים כאלו מוכרח הוא לעזוב את המלאכה ואף בדבר האבד משלם להם מה שעשו עד כה וא"צ לשלם להם כל שכרם ואין ידם על התחתונה ודינם כדין פועל שחוזר כיון שחוזרים מחמת אונס [ש"ך] מיהו בפועלים חייטים וסנדלרים שמשתכרים אצלם לשנה או להרבה שנים וידוע שקודם החג הוא עיקר המלאכה וכשמשלמים לפועל בעד חדש באמצע השנה משלמים בעד חדש שקודם החג כפלים כשיוצאים מהם באמצע הזמן אפילו מחמת אונס צריכים לחשוב שווי כל זמן וזמן לפי מה שהוא המקח מהפועלים וכן כל כיוצא בזה [נ"ל] ומשרת או משרתת בבית בעה"ב מקרי דבר האבוד מפני שהבעה"ב בעצמו אין ביכלתו לעשות המלאכות שצריך, ולכן אין להם לחזור אף כשהם שכירי יום אא"כ אירע להם אונס דאז משלם להם מה שעשו עד כה והולכין להם, והכל לפי ראות עיני הדיין אם הוה כדבר האבוד".
המקרה דנן הוא ודאי דבר האבוד שהרי השוכר תלוי בין שתי הדירות ואינו יכול לגור לא כאן ולא כאן, ברור א"כ שחזרת חברת ההובלות אסורה.
ג. לגבי דרך ההתמודדות של השוכר עם חזרת הפועל או הקבלן כתב ערוה"ש (שם סי"ט): "בדבר האבוד אם לא נאנס הפועל וחזר בו, שוכר בעה"ב על חשבונו או מטעה אותו. כיצד מטעהו, אומר לו הלא חזרתך הוא מפני שתחפוץ ביוקר אתן לך ביוקר גומר המלאכה ואינו נותן לו אלא המקח ששכרו, כגון שאומר להם סלע קצצתי לכם בואו וטלו שתים, וממתין עד שיגמרו המלאכה ולא יתן להם אלא מה שפסק תחלה, ואפילו הוכרח ליתן להם השתים קודם שגמרו המלאכה מחזיר מהם התוספת מפני שהוא גזל גמור".
כלומר מותר לשוכר לרמות את השכיר שחזר בו בדבר האבוד, ואין זה נחשב לרמאות, אלא מנהג כראוי כאמור בתהלים (יח, כז): "ועם עקש תתפתל".
וכך פרש הריב"א (בראשית ל, לב): "ועוד למדנו מלשון המקרא ומפירש"י שלבן הרשע רמה את יעקב בתנאי בכמה צדדין שהרי כתוב ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות. ופירש"י שם רעועות שבהם החולות והעקרות שאינם אלא שיריים מסר לו. ועוד כתוב זה לי עשרים שנה בביתך וגו' ותחלף את משכרתי עשרת מונים ופירש"י היית משנה תנאי שבינינו מנקוד לטלוא ומעקודים לטלואים וברודים וגבי עשרת מונים פירש"י אין מונים פחות מעשרה. מונים לשון סכום כלל חשבון והם עשיריות למדנו שהחליף תנאו ק' פעמים הרי לך מכל אלה שרמה לבן את יעקב בכמה צדדין ועל כן עשה יעקב המקלות בהיתר שהרי כתיב עם עקש תתפל" (כן בפסוק המקביל שמואל ב' כב, כז).
וכ"כ בדרשות הר"י אבן שועיב (פרשת ויצא יעקב), ובאחרונים.
וכעין זה כתב בחשוקי חמד (פסחים צט ע"ב):
"שאלה. גבאי צדקה לחצו מאד על ראובן שיתן קמחא דפסחא סכום הגון אשר אין חייב מהדין לתת, ואין ביכלתו לתת, והם לחצו עליו עד שלא מצא דרך להחלץ מהם, מה עשה, כתב להם המחאה למוטב בלבד על הסכום שדרשו, ובמקום לחתום שמו, קשקש קשקוש בעלמא, וכשבאו להוציא את הכסף, הבנק לא שילם, ראובן שואל האם היה מותר לו לגנוב את דעת הגבאים ולהתל בהם?"
"תשובה. אם הגבאים נהגו שלא כדין, והתעקשו להוציא ממון שלא חייבה התורה, עליהם נאמר: 'ופקדתי על כל לוחציו' (ירמיה ל) ואפילו על גבאי צדקה כמבואר בבא בתרא (דף ח ע"ב) ואם כן מותר לנהוג בהם מנהג עקשות וכמו שנאמר: 'עם עקש תתפתל' (תהלים יח)". וגיסו הר"ח קנייבסקי הביא ראיה לפסקו מן הש"ס.
ד. אם השוכר היה נוהג כאותו ראובן בשאלת הרב זילברשטיין, והיה רושם את ההמחאה למוטב בעל החברה בלבד, היתה ההמחאה חוזרת מן הבנק, מכיון שהם מכירים שאין זו חתימת בעל ההמחאה, והיה בעל חברת ההובלה ניגש לשוכר ומקבל ממנו המחאה חתומה כהלכה על הסכום שסיכמו בתחילה, והיה השוכר יוצא וידו על העליונה. (כמו"כ אם היה רושם את ההמחאה על הסכום שסיכמו בהתחלה, בטרם הלה העלה את המחיר – היה הדבר מותר).
השוכר שאל מה היה הדין אם היה מבטל את ההמחאה לפני שבעל החברה היה מפקיד את ההמחאה.
גם כאן חשוב להדגיש שיש לרשום את ההמחאה: 'למוטב בלבד', שכן אם הלה יעבירה לאדם אחר נמצא שהביטול יפגע באדם נוסף ואותו ודאי ראוי שלא לרמות ולא לפגוע בו.
כמו"כ בימינו שניתן להפקיד המחאה ע"י אפליקציה בפלאפון, יכול להיות שהביטול יגיע רק אחר ההפקדה, והוא כבר לא יספיק לבטל את ההמחאה.
ה. לכאורה ביטול המחאה אינו שונה מן ההטעיה עליה דיבר ערוה"ש.
וכך כתב בשו"ת משנה הלכות (חי"ב סי' נא) בגדרה של המחאה: "ואין לומר דההמחאה הו"ל כשטר דההמחאה לא נקרא בשם שטר כלל ובידו לבטל ההמחאה כל זמן שלא מסרו להבאנק ואפילו כבר מסרו קודם שהבאנק שילם בידו לבטל ההמחאה, בקיצור המחאה אינו אלא חתימת יד הלוה שהעכו"ם (=במקרה בתשובה שם) ישלם לו כסף, וכיון שהבעל הבאנק מכיר חתימתו ושמע לו ועושה רצונו".
ונראה לי להוסיף שאף אם בהמחאות יש סוברים שדינן כשטר התחייבות למי שמחזיק בהמחאה, בהמחאה 'למוטב בלבד' נראה לומר כדברי שו"ת משנה הלכות, ועל כן לכאורה הוא רשאי לבטל את ההמחאה כאשר ההמחאה רשומה 'למוטב בלבד' וכל ה'נזק' הוא לבעל החברה שהערים עליו שלא כדין כדי שישלם לו סכום גבוה.
ו. אלא שיש לדון האם הדבר כדאי לשוכר.
בימינו, המחאה שנתבטלה מותר לבעל ההמחאה להגישה ל'הוצאה לפועל'. כמובן שהגשה ל'הוצאה לפועל' שהיא סוג של דיון בבית משפט, מחייבת עורכי דין לשני הצדדים. אם לבעל החברה יש עורך דין קבוע הרי אינו משלם על ההגשה ל'הוצאה לפועל' מאומה, ואילו השוכר כדי להתגונן, אע"פ שטענתו צודקת, יימצא מוציא מנה על מנה. ואם הוא הפסיד בהעלאת דמי ההובלה אלפיים שקל, כדי לזכות בהם ב'הוצאה לפועל' יצטרך להוציא 3000 שקל, ונמצא שהפסיד מכל ההליך במקום להרויח את מה שסיכם עם בעל החברה. (ואולי כן הדין גם אם היה עושה קשקוש במקום חתימה, איני יודע את החוק במדינה למקרה זה).
ולכן השוכר צריך לחשב את מעשיו, ולדעת שאם מדובר בחברה רצינית שיש לה עו"ד, עדיף לו לשלם את הסכום שבעל החברה תבע ממנו. אולם אם יש לו חבר עו"ד שיעשה את כל כתב ההגנה עבורו ללא תשלום וכד' ואז הוא לא יוציא מנה על מנה, אז לא יפסיד.
ולכן כדאי לחשב היטב מה לעשות במקרה כזה.
והיותר טוב היה לענ"ד, לרשום לו בסוף ההעברה המחאה על הסכום שקבעו בתחילה בתוספת מסוימת בגלל העבודה שניתוספה לחברת ההובלות אבל לא לשלם כדרישת בעל החברה, ולא לבטל את ההמחאה1.