חבל נחלתו כד טז
סימן טז - הדליק נר חנוכה שאינו יכול לדלוק
שאלה1
אדם הדליק ביום הראשון של חנוכה נר בשמן זית, ושם פתילה, ואחרי כשתי דקות הנר כבה.
התברר, שפשוט לא שם לב, ושם את הפתילה בצורה שהיא לא יכולה לשאוב מהשמן.
האם חייב להדליק בשנית והאם חייב בברכות שמברכים בהדלקת נרות?
תשובה
א. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרעג ס"ב): "הדלקה עושה מצוה. לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה, ואפילו כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת שעדיין הוא מבעוד יום, אינו זקוק לה. וכן אם לאחר שהדליקה בא לתקנה וכיבה אותה בשוגג, אינו זקוק לה".
ורמ"א הגיה: "ואם רוצה להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליקה, אין לברך עליה (רשב"א סימן תקל"ט, ור"ן)".
ולשיטתם בעצם ההדלקה קיים את המצוה, ושוב אינו זקוק להדליקה.
אולם במטה משה (עמוד העבודה, ימי החנוכה סימן תתקפו) כתב: "כבתה מעצמה קודם זה הזמן אין צריך לחזור ולהדליקו. ואפילו אם כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת אין נזקק לה, כן כתב מהרא"י בתרומת הדשן סימן ק"ב. ובתשובת הרשב"א (ח"א סי' תקל"ט) שאפילו אם בא לתקנה אחר שהדליק וכבתה אותה בשוגג אינו מחוייב לחזור ולהדליקה. ואם מדליקה אינו מברך עליה. ומורי ז"ל (שו"ת מהרש"ל סי' פ"ה) פליג אחרי דינים הללו, וכתב בשניהם דנראה דצריך לחזור ולהדליק. ומיהו יש להסתפק אם לחזור ולהדליק בברכה קאמר או לא. ונראה להדליק בלא ברכה".
נקודת המחלוקת של המהרש"ל היא האם קיים כבר את המצוה, ולכן אין צריך להדליק לאחר שכבה הנר קודם זמנו (רשב"א, תרומת הדשן), או שלא קיים את המצוה, ועל כן צריך לחזור ולהדליק, ומחלוקתם עפ"י שני תירוצי הסוגיא בשבת (כא ע"ב).
באר המשנה ברורה (ס"ק כה): "הדלקה עושה מצוה וכו' – ר"ל כיון שהדליק תיכף קיים המצוה לפיכך אם כבתה אין זקוק לה. ואם הדליקה במקום הרוח וכבתה זקוק לה לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח מצוי דזה הוי כאלו לא נתן בה שמן כשיעור. ומ"מ לא יברך עליה [אחרונים] ופשוט דאם הוא רואה שהאור אין נאחז בהפתילה ובודאי יכבה במהרה שאינו יוצא בהדלקה זו וצריך מדינא לחזור ולהדליקה לאחר הכביה".
נראה שלשיטת השו"ע יוצא י"ח בזמן שדלק הנר, ולכן אינו צריך לחזור ולהדליק. בשיטת מהרש"ל נראה שסובר שהנר צריך לדלוק כשיעור ולכן חייב לחזור ולהדליק.
ב. הפוסקים הוסיפו שבכל מקרה אף לפי המחייבים לחזור ולהדליק – אין לברך בשנית.
והכריע באליה רבה (סי' תרעג ס"ק יד) "לפיכך אם כבתה וכו'. ואחרונים [מג"א ס"ק יב ט"ז סק"י] הסכימו דמצוה לחזור ולהדליק בכל דינים שבסעיף זה, אבל לא יברך"...
וכן כתב באליה זוטא (סי' תרעג ס"ק א): "רש"ל וב"ח ומטה משה פסקו בכל זה שצריך לחזור ולהדליק בלא ברכה"... וכן סיכם הבאר היטב (ס"ק יב).
ג. המגן אברהם (סי' תרעג ס"ק יב) כתב: "ואם העמידה במקום הרוח וכבתה זקוק לה דהוה כאלו לא נתן בה שמן כשיעור [ש"ג ב"ח], ולא יברך (כ"ה) וראוי להחמיר לחזור ולהדליקה בכל ענין ובפרט בע"ש קודם קבלת שבת (רש"ל וב"ח)".
ובאר במחצית השקל (ס"ק יב): "אם כו'. וראוי להחמיר כו'. ז"ל מהרש"ל בתשובה סימן פ"ה, הא דכבתה אין זקוק לה היינו לחיוב, אבל הרוצה לזכות במצוה שלמה יחזור וידליק, דלא גרע מן המהדרין. ואם כבתה בערב שבת, צריך לחזור ולהדליק. אם בא לתקן הנרות וכבה, נראה דצריך לחזור ולהדליק אפילו אם כבה בשוגג, עכ"ל. ומכל מקום ודאי בכל ענין לא יברך, וכן כתב הב"ח, ועיין בט"ז [ס"ק ט-י]".
ונראה שדוקא כאשר יש ספק אם הנר ימשיך לדלוק או לאו, לא יברך.
ד. כתב בספר גן המלך (לבעל גינת ורדים, סי' מג): "נר חנוכה שהניחה במקום שהרוח מצוי וכבתה לע"ד נראה שחייב לחזור ולהדליקה בברכה דכיון שהניחה במקום שהרוח מצוי הו"ל כאלו לא קיים מצוה כלל דומיא דסוכה שעשאה במקום שהריח או הרוח מצוי דלא נפיק בה י"ח, וכן גבי כיבוי נרות בי"ט אם הניחן במקום שהרוח מצוי הו"ל כמכבה בידים ואסור. ואם הדליקה וכיבה אותה במזיד צריך לחזור ולהדליקה ונראה ג"כ דמברך בהדלקה שנית שאם אתה אומר יצא בהדלקה ראשונה אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם הלא מיד כשידליקנה יכבנה ואין זכר לנס כלל".
וא"כ לדעתו לא רק שצריך להדליק בשנית אלא צריך גם לברך.
וכתב על דבריו בבאר היטב (ס"ק יא) "זקוק. ואם הניחה במקום שהרוח מצוי' וכבתה זקוק לה וחייב להדליק פעם אחרת בברכה וכן אם כבתה במזיד גן המלך סימן מ"ג. ובכנה"ג כתב משם שה"ג לחייב לחזור ולהדליקו אבל אין צריך לחזור ולברך וכ"כ הט"ז דא"צ לחזור ולברך ע"ש".
ונראה לענ"ד שגן המלך אינו חולק על ראשונים ואחרונים שפסקו שלא יברך בשנית, אלא תלוי מה היתה המציאות בזמן שהדליק, אם היתה היכי תמצי שהנר ימשיך לדלוק ולא יכבה אי"צ לברך, אבל אם היתה רוח שאינה מצויה הרי כל הדלקתו היתה לבטלה וממילא גם ברכותיו, וצריך לחזור ולברך.
וראיתי שכיוונתי לדברי ערוך השולחן (או"ח סי' תרעג סט"ז):
"קיי"ל בגמ' שם דכבתה אין זקוק לה כלומר כיון שהדליקה והיה בו שמן כשיעור ועיקר המצוה היא ההדלקה הרי עשה מצותו ואינו זקוק להדליקה עוד פעם ואפילו בערב שבת שמדליק בעוד היום גדול וכבתה קודם קבלת שבת שהוא עדיין מבעוד יום מ"מ אינו זקוק לה, וה"ה אם אחר שהדליקה בא לתקנה וכיבה אותה בשוגג אינו זקוק לה. וי"א דבע"ש מחוייב להדליק פעם שנית אך בלא ברכה שהרי כבר בירך כראוי [מג"א סקי"ב בשם רש"ל וט"ז סק"ט] וכ"ש בחול מי שרוצה להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליקה אין לברך עליה וראוי להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליק בלא ברכה ואף על גב דמדינא א"צ לא גרע ממהדר במצוה [שם] וכל זה כשנתן בה שמן כשיעור וגם לא העמידה במקום שהרוח שולט דאם לא נתן שמן כשיעור או שהעמיד במקום שהרוח שולט שמתחלה עמד לכיבוי מחוייב מדינא לחזור ולהדליק ובברכה דהברכה הראשונה היתה לבטלה וי"א דברוח אין לו לחזור ולברך [שם] דשמא אותו רוח לא היה בריא שיכביהו, אבל אם היה בריא שיכביהו פשיטא דחוזר ומברך".
כל זה כשהדליק במקום הרוח, אולם אם הדליק כבמקרה דילן פתילה ללא שמן, או שהפתילה אינה מגיעה לשמן, ודאי לא קיים את המצוה ולכן ודאי צריך לחזור ולברך.
ה. באר הבית יוסף (או"ח סי' תרעה, ב): "וכיון שעיקר המצוה בשעת ההדלקה צריך שיהיה בנר שיעור שמן קודם שידליק וכו'. כן כתב הרא"ש בפרק במה מדליקין (סי' ז) וזה לשונו כיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן בנר כדי שיעור קודם הדלקה אבל אם בירך והדליק ואחר כך הוסיף שמן עד כדי שיעור לא יצא ידי חובתו".
וכן פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תרעה ס"ב): "יש מי שאומר דכיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן בנר, כדי שיעור, קודם הדלקה, אבל אם בירך והדליק ואח"כ הוסיף שמן עד כדי שיעור, לא יצא ידי חובתו".
ויש שרצו להביא ראיה מכאן שאם הנר דלק רגע קט בלבד וכבה קיים את המצוה. שהרי 'מותר' להוסיף שמן אחרי שדלק.
אולם הפרי חדש (או"ח סי תרעה ס"ב) הקשה: "יש מי שאומר וכו', [אבל אם בירך והדליק ואחר כך הוסיף שמן עד כדי שיעור לא יצא ידי חובתו]. תימא, מאחר שהרא"ש [שבת פרק ב סימן ז סד"ה קבעי] והטור כתבו כן, ולא אשכחן מאן דפליג עלייהו, והדין טעמו ונמוקו עמו, אמאי כתבו בשם יש מי שאומר, ולא כתבו בסתם: ומה שכתב לא יצא ידי חובתו. פירוש, וצריך לכבותה, ולחזור ולהדליק בברכה".
כלומר דעתו היא שאי אפשר להדליק בברכה ואח"כ להוסיף שמן שכן מברך על הדלקת פתילה ולכן צריך לחזור ולהדליק בברכה.
ו. כתב בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' שלב):
"בדין אם טעה ובירך על פתילות ישנות להדליק נר חנוכה קודם שנתן השמן בנר, ומיד הוסיף שמן, אם צריך לחזור ולברך?"
"בעובדא שאירע לו, שבחנוכה שכח ליתן שמן בנר, והיו בו פתילות ישנות וסבר שכבר נתן שמן ובירך ומיד נזכר ונתן שמן, ונסתפק אם יכבה וידליק ויברך מחדש. וכתב דהיה נראה לו דיכבה ויברך, כמו דאמרינן בסימן רע"א במגן אברהם [ס"ק ל"ב] אם קידש וסבר שהוא יין והיה מים. וכתב שכן כתוב במקצת בספר כרם שלמה [או"ח סימן תרע"ו] שלמד כן מקידוש. ושוב כתב דיש לחלק, דשם היה מים ולא קידש על היין כלל, מה שאין כן כאן, גם אם לא היה נותן שמן היו הפתילות הישנות שהיו בלועות משמן דולקין איזה רגעים".
"הנה ספר כרם שלמה על אורח חיים אינו בידי. ולכאורה הדין מבואר בשלחן ערוך אורח חיים סימן תרע"ה סעיף ב' דאם בשעת הדלקה לא היה בו שמן כשיעור ואחר כך הוסיף שמן לא יצא ידי חובתו. וכתב הפרי חדש שם דכיון דלא יצא ידי חובתו, צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו בברכה. ואדרבה תמה בפרי חדש למה כתב השלחן ערוך דין זה בשם יש מי שאומר, הלוא אין חולק על זה. ואם כן בוודאי היה צריך לברך".
"אמנם לדינא נראה דאינו צריך לברך פעם אחרת. חדא, דנהי דכתב השלחן ערוך דין זה בשם יש מי שאומר, לאו הלכה פסוקה היא, דהרי לדעת התוס' [פסקי תוס' שבת פרק ב' אות פ"ט] וסמ"ג [הלכות חנוכה] מובא בשלטי גבורים שם ריש הלכות חנוכה ברי"ף [שבת ט' ע"א מדפי הרי"ף אות ה'] דסבירא להו דבזמן הזה אין צריך ליתן שמן כשיעור. וגם לדינא דגמרא, הרי אמרו שם בשבת דף כ"א [ע"ב] שני תירוצים על הא דמצותו משתשקע החמה עד שתכלה הרגל מן השוק, חדא, דאי לא אדליק מדליק, וחדא, לשיעורא. ולתירוץ ראשון על כרחך לא צריך ליתן בה שמן כשיעור הזה, דהרי לפי תירוץ דאי לא אדליק מדליק, לאחר שתכלה הרגל אינו רשאי להדליק דלית ביה אז פרסומא ניסא כלל, ואפילו הכי אי מדליק רגע קודם שתכלה הרגל רשאי לברך, ואמאי, הרי מה שדולק אחרי שתכלה הרגל הוא כמאן דליתא, ואם כן הוי כאילו אין בו שמן אלא על רגע, ואפילו הכי לתירוץ הראשון מברך, ואם כן מוכח דלתירוץ הראשון אין צריך ליתן בו שמן כשיעור אלא אפילו כל שהוא נמי. ואם כן נהי דאנן מספקא לן לדינא וקיימא לן כחומר שני התירוצים וכמו שכתב הבית יוסף בסימן תרע"ב, ולכך צריך ליתן בה שמן כשיעור ואפילו קודם ההדלקה, אבל אם לא נתן אין לו לחזור ולברך, דהרי תליא בשני התירוצים".
"ונראה דלכך שינה הטור [סימן תרע"ה שם] לשון הרא"ש [שבת פרק ב' סימן ז'], ולא כתב אלא דצריך ליתן קודם הדלקה, והיינו צריך לכתחילה, אבל אם לא נתן לא אמרינן דלא יצא ידי חובתו שיהא צריך לחזור ולברך. ותימה על השלחן ערוך [סימן תרע"ה שם] שהעתיק לשון הרא"ש שלא יצא ידי חובתו, דמשמע דצריך לחזור ולברך וכמו שכתב הפרי חדש. וצריך לומר שהשלחן ערוך תיקן זה במה שכתב זה בשם יש מי שאומר דהיינו למאן דפסק כלישנא בתרא דאי נמי לשיעורא, ואם כן מיושב קושית הפרי חדש שהקשה למה נקט זה בשם יש מי שאומר, דבאמת לאו כולי עלמא סבירא להו כן".
"ועוד נראה, דאפילו אי קיימא לן כלישנא בתרא דבעיא דווקא שיעור חצי שעה, מכל מקום הרי גם ארבעה מינים מעכבין זה את זה [שלחן ערוך או"ח סימן תרנ"א סעיף י"ב], ואפילו הכי פסק המגן אברהם לעיל סימן תרנ"א ס"ק כ"ה דאם בירך על לולב ולא היה בו ערבה, נוטל אחר כך, וברכה הראשונה מהני גם על מה שנוטל אחר כך. והכא נמי כל הרגעים של חצי שעה אי מעכבין, אפילו הכי אם הדליק ובירך על רגע, ושוב הוסיף שמן, והמוסיף שמן בנר בשבת חייב משום מבעיר כדאיתא בביצה דף כ"ב [ע"א], וכאילו הדליק שוב על אינך רגעים, ואם כן אם היה דעתו כך מתחילה ובירך על כוונה זאת, לא אדע למה לא יצא ידי חובתו. ואם כן הרא"ש [סוכה פרק ג' סימן י"ד] דפסק לעיל בסימן תרנ"א [סעיף י"ב] בארבעה מינים דמעכבין, ואפילו הכי סגי בברכה אחת, ולמה לא יועיל כאן אם דעתו להוסיף אחר כך שמן אפילו בדיעבד, וצריך עיון. וצריך לחלק דכיון דבשעת הדלקה לא היה בו כשיעור שתיקנו חכמים, אף על פי שאחר כך מוסיף, זה אינו הדלקה, מה שאין כן לעיל שמברך על נטילת לולב והרי נטל לולב, ודוחק".
"ועל כל פנים נראה, דאפילו אי נימא דהיכא דידע דלא היה בו שמן כשיעור ואפילו הכי בירך, דהדין דצריך לחזור ולברך, משום דעשה שלא כתיקון חכז"ל ובירך שלא כדין, אבל אם טעה וסבר שיש בו שמן כשיעור ובירך לפי כוונתו כראוי, אז בוודאי כשמוסיף אחר כך שמן אינו צריך לברך שנית. לא מבעיא לשיטת הרמב"ם [פרק ח' מברכות הלכה י"א] מובא בסימן ר"ט [סעיף א'] דאזלינן בתר כוונה, אלא אפילו לדידן. דהרי פסק המגן אברהם בסימן תפ"ט ס"ק י"ב והסכים עמו החק יעקב שם ס"ק י"ט דאם בירך על דעת למנות כראוי וטעה ומנה שלא כראוי, ואחר כך ספר כראוי אין צריך לחזור ולברך, דהרי על מנין זה שמנה לבסוף היה דעתו וכוונתו. ולא דמי זה לקידוש שסבר שהוא יין והיה מים שצריך לחזור ולקדש, [דקידוש] אינו ברכת המצות אלא כך דינו שצריך לקדש על היין והרי לא קידש, דכל היכא דעשה המעשה שלא כתיקון חכז"ל צריך לחזור ולעשות, וגבי קידוש הברכה עצמה הוא המעשה, מה שאין כן בברכת המצות, דנהי דהמעשה לא היה כתיקונו, אבל הברכה היתה כתיקונה, ולכך כאן שבירך על מצוה, אלא שמתחילה לא עלתה בידו ואחר כך עלתה, למה יהא צריך לחזור ולברך".
"ואפילו אם נימא שם דצריך לברך שנית, היינו הואיל והפסיק, אבל כאן בנידון שלנו נראה דדמי לגמרי להאי דסימן תרנ"א במגן אברהם ס"ק כ"ה, דהרי היה ברכתו על שיעור הדלקה, אלא שאז לא היה בו שיעור הדלקה, ולכך כשמוסיף אחר כך שמן וגומר מצוותו, הברכה דמעיקרא שפיר עולה לגמר מצותו. ואפילו לפי מה שכתב האליה רבה בסימן תרנ"א שם [ס"ק ל"ו] ליישב דעת האורחות חיים [הלכות לולב סימן כ"ב] דסובר דצריך לחזור ולברך גבי לולב שלא היה בו ערבה, הרי ביאר שם דהיינו הואיל ונוסח הברכה על נטילת 'לולב' אם כן מעולם לא בירך על הערבה, עיין שם, אבל כאן שבירך להדליק וגמר מצוותו בהוספות השמן, נראה דלכולי עלמא אינו צריך לחזור ולברך, כן נראה לפי ענ"ד".
ונראה לענ"ד לדחות את דבריו שמה שכתוב 'דאי לא אדליק – מדליק' אין הכונה שצריך שהנר ידלק רגע אחד בין שקיעת החמה ל'תכלה רגל מן השוק' אלא שהנר ידלק בזמן הזה אם מתחילתו או מעת שהדליק עד שתכלה רגל ולא דקה אחת. ומה שכתוב בתוס' שבזמן הזה לא קפדינן על הזמן אין הכוונה שוב לרגע אחד אלא שצריך הנר לדלוק אף לא בזמן הזה.
וכתב שיש חולקים על הרא"ש, אבל הפר"ח כתב מפורש שאין חולק בין הראשונים. ולא מצאנו מי שאומר שאפשר לברך על הדלקת פתילה בלבד. ואף יתר ראיותיו אינן חזקות.
וכך כתב בערוך השולחן (או"ח סי' תרעה ס"ד): "וכבר כתבנו בסי' תרע"א שמחוייב ליתן שמן בנר קודם ההדלקה כפי השיעור ואם בירך על מעט שמן והדליק והוסיף אח"כ שמן לא יצא ידי חובתו דבעינן שיעור בשעת ההדלקה כיון דהדלקה עושה מצוה ופשוט הוא [וזה שהב"י בסעיף ב' כתב דין זה בשם יש מי שאומר כן דרכו בש"ע כשלא הזכיר דין זה רק פוסק אחד וגם פשוט הוא דאם הוסיף שמן אחר הברכה וקודם ההדלקה יצא]".
ולכן פשיטא שאם לא היה שמן בנר או שהפתילה לא הגיעה לשמן צריך להכניס שמן לנר ולהביא את הפתילה לתוך השמן ואין משמעות לברכותיו על דבר שלא ראוי לדלוק כלל. ואם היה בנר מעט שמן וברך והדליק והוסיף שמן יצא ולא צריך לחזור ולהדליק שנית ולא לברך.
וכן ראיתי בילקוט יוסף לסי' תרעה שלא יחזור ויברך בשום מקרה, ואף דבריו לא מובנים במקרה שלפנינו.
ז. כתב החיי אדם (ח"א כלל ה) בסעיף ז:
"ה' דברים מצריכים לחזור ולברך. ג' מהם שייכים רק בין הברכה לעשיית אותו דבר. א) שלא היה מזומן לפניו ונסתפק שמא לא יבא לידו כלל. ב) אפילו היה מזומן לפניו אלא שנאבד קודם שעשה הדבר שבירך עליו. ג) שהפסיק בדבור בין הברכה לעשיית אותו דבר בדברים שאינן מענין הברכה. בכל אלו הוי ברכתו לבטלה. שלא היה מקום לברכה לחול. וב' דברים שייכים אפילו אם לא היתה ברכתו הראשונה לבטלה, אפילו הכי צריך לחזור ולברך: א) שינוי מקום ויתבאר בכלל נ"ט. ב) הסח הדעת מלעשות עוד ונמלך וחזר לעשותו, צריך לחזור ולברך, ויתבאר בכלל מ"ד. ולכן הדבר שמברך עליו יקח בימינו ולא יאחזנו על ידי כלי וכיוצא בו שאין זה דרך כבוד, אלא אם כן הוא דבר שדרכו לאכול בכף וכיוצא בו. בירך ולא אחז בידו, אם היה מזומן לפניו או שידע בוודאי שיבואו לו, כיון שכבר בירך, יצא. אבל אם בשעה שבירך נסתפק שמא לא יבוא לידו כלל, צריך לחזור ולברך (ר"ו)".
והביא דוגמא בסעיף ח:
"בירך על טלית ונלקח מידו או שנפסקה אחת מציציותיו קודם שלבש, וכיוצא בו בשאר מצוות, וכן בירך על אוכל ונפל מידו ונמאס עד שאין ראוי לאכול ממנו אפילו מקצת, וכן בירך על אגוז ומצאו שהוא מעופש, אם יש לפניו עוד מאותו מין או אפילו אינו מין זה אבל ברכתו שוה כגון אגוז ותפוח והיה בדעתו בשעת ברכה שילבש גם טלית ויאכל גם ממין זה, אין צריך לחזור ולברך. ואם לאו, צריך לחזור ולברך (שם, ועיין בכלל ס')".
רואים בדבריו שהברכה הראשונה היא בין ברכת המצוות (טלית) ובין ברכת הנהנין (פרי).
אף במקרה הנוכחי לענ"ד לא יצא י"ח המצוה, כיון שהדליק פתילה ללא שמן. וא"כ ברכתו היתה לבטלה וצריך לחזור ולברך ולהדליק.
ח. אולם נראה לענ"ד שאינו צריך לחזור ולברך 'שעשה נסים' ו'שהחיינו', והטעם שהם אינם חלק מההדלקה כמו ברכת המצוות, אלא הם כוללים בתוכם גם את ההדלקה, ולכן מי שלא מדליק ורק רואה נרות מברך את שתיהן, וכאן שבשוגג חשב שהוא מדליק נר חנוכה והתברר לו שאינו מדליק, יצא ידי חובת ברכות אלו בפעם הראשונה ואינו צריך לחזור ולברך.
ט. כמו"כ השאלה שייכת עקרונית אף בשאר ימי החנוכה, אולם למעשה דוקא על היום הראשון. בשאר ימים סביר שרק נר אחד הוא ללא שמן, ויוצא י"ח בשאר הנרות שאף שהודלקו משום הידור מצוה, כיון שהנר הראשון לא הודלק כראוי, הם יכולים למלא את מקומו.
מסקנה
חייב לחזור ולהדליק ולברך ברכת המצוות על ההדלקה, אבל לא 'שעשה נסים' ולא 'שהחיינו'.