חבל נחלתו כד טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן טו - שאלות קורונה בסוכות

א. מי שאינו יכול לאכול בסוכה בגלל מחלתו האם מותר לאכול בלילה הראשון כזית פת מחוץ לסוכה, האם בשאר הימים מותר לאכול פת מחוץ לסוכה?

ב. מי שאוכל סעודה תחת סכך פסול האם מצטרף לזימון של האוכלים בסוכה?

ג. מי שבגלל מחלתו אינו יכול לישן בסוכה המשפחתית, האם צריך להוציא ממון וא"כ כמה, כדי לבנות לו סוכה פרטית ומיוחדת לשינה?

ד. מי שבגלל שהיה בבידוד לא יכל לאכול בסוכה ורק באמצע החג, אכל פעם ראשונה בסוכה האם מוסיף ברכת שהחיינו?

א. אכילת כזית פת חוץ לסוכה

אכילה חוץ לסוכה היא ביטול מצות עשה של ישיבה בסוכה. אין זה איסור אלא ביטול עשה. אם הוא נעשה באונס אז ודאי פטור עליו. ואם הוא נעשה במזיד אז בזמן שביהמ"ק קיים מביא קרבן עוֹלָה כדברי התוספתא (מנחות פ"י הי"ב): "על מה עולה מכפרת על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה".

וכ"כ הרמב"ם (הל' מעשה הקרבנות פ"ג הי"ד):

"וכיצד סומך, אם היה הקרבן קדש קדשים מעמידו בצפון ופניו למערב והסומך עומד במזרח ופניו למערב ומניח שתי ידיו בין שתי קרניו ומתודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם, ועל העולה מתודה עון עשה ועון לא תעשה שניתק לעשה".

ובימינו, פסק הרמב"ם (הל' תשובה פ"א ה"ד): "אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן, כיצד עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו'"...

וע"כ אפילו הביטול היה במזיד, הוא ביטול עשה בלבד.

מלבד החיוב לאכול בסוכה בלילה הראשון של סוכות הרי יש חיוב לאכול בכל סעודה כזית פת, כדברי הריטב"א (סוכה כז ע"א): "הא דאמרינן אף סוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. לאו למימרא דלא אכיל פת, דהא חייב לאכול פת בשבתות ויום טוב... ומינה דבשבתות ויום טוב על כרחיה אכיל פת, וליכא למימר דהיינו דוקא בלילה הראשונה של פסח שקבעו הכתוב חובה מדכתיב בערב תאכלו מצות, ובליל יום טוב הראשון של חג דגמרי ט"ו ט"ו מחג המצות כדאיתא בסמוך, אבל שאר ימים טובים לא מחייב לאכול פת, דהא ליתא מדאמרינן התם סתמא בשבתות ויום טוב מחזירין אותו ולא קאמר אין מחזירין אלא בשל ר"ח, אלמא כולהו יום טוב בני חזרה משום דלא סגיא דלא אכיל פת וחייב בהם בסעודה ולחם משנה כשבת וחציו לה' וחציו לכם כדאיתא בי"ט (ט"ו ב')"...

נמצא איפוא שאף מי שאנוס מאכילה בסוכה חייב לאכול כזית פת (עיי"ש בריטב"א שמביא דעה שצריך לאכול ביצה בסוכה).

אע"פ שהוא מבטל עשה, הוא חייב לברך את כל הברכות,

נראה על כן שמי שאינו יכול לרדת לסוכה בגלל מחלתו, חייב באכילת פת כזית בלילה הראשון אף ללא אכילה בסוכה.

לגבי שאר הימים, האם ראוי שלא יאכל פת? נראה שאם הוזקק לכך לרפואתו מותר לו לאכול פת כהרגלו, אע"פ שהוא אינו יכול לשבת בסוכה.

ב. היושב תחת סכך פסול, האם מצטרף לזימון?

אדם היושב תחת סכך פסול אינו יוצא ידי חובת סוכה ונשאלנו אם מצטרף לזימון. זימון הוא חלק מחיוב ברכת המזון.

נאמר בברכות (פ"ז מ"א): "שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן אכל דמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהם אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהם".

באר בתפארת ישראל (יכין, ברכות פ"ז מ"א אות יב): "אין מזמנין עליהם. וקיי"ל [סקצ"ו] דאפילו איסור דרבנן, כסתם יינם וכדומה, באכל במזיד אינו מברך תחלה וסוף, וכ"כ בשוגג ואונס לרמב"ם, ואנן קיי"ל כראב"ד ורא"ש, דבשוגג ואונס, אין מזמנים עליו, דלא חשיב קבע, אבל מברך תחלה וסוף [ר"ד ס"ט]".

ופסק השולחן ערוך (או"ח סי' קצו ס"א): "אכל דבר איסור, אף על פי שאינו אסור אלא מדרבנן, אין מזמנין עליו ואין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף".

אמנם לפנינו הוא ביטול עשה בידים, ולא אכילת איסור ולכן כשם שחייב עליו בברכה ראשונה ואחרונה, כן מתחייב בזימון, ואין זה כאוכל איסור.

ולא מצאתי מי שדן בשאלה זו ואביא ראיות שנראו לי.

נאמר בסוכה (פ"ב מ"ה): "...וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו". ודייק הרא"ש (ברכות פ"ו סי' טז): "דמשמע הא לפניו בירך". ונלענ"ד שה"ה לברכה שאחריה אם אכל סעודה מלאה חוץ לסוכה מברך אחריה ברכת המזון ומצטרף לזימון.

ראיה נוספת, חקר בחידושי ושיעורי ר' ברוך בער (שאר עניינים סימן א):

"איתא בשו"ע או"ח הלכות סוכה סימן תרל"ט סעיף ג': 'אכילה בסוכה בליל יום טוב ראשון חובה, אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו' (דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות מה התם לילה ראשונה חובה ה"נ חובה)".

"וחקר רבינו זצ"ל בעיקר הילפותא, אם למדין כמו במצה, דהתם הויא המצה עצמה חפצא דמצוה, וכן גם בסוכה בליל ראשון, האכילה גופא דהיינו הכזית פת שאוכל, הוי גדר חפצא דמצוה או שרק הסוכה הויא חפצא של מצוה, ולמדין דחיוב וקיום המצוה דישיבת סוכה בליל ראשון הוא ע"י אכילה בסוכה, אבל לא שתהא האכילה עצמה גדר חפצא של מצוה כמו סוכה גופה".

"ונפקא מינה לענין אם שייך במצוות סוכה דין של "מצוה הבאה בעבירה", כגון אם אכל בליל ראשון של סוכות כזית פת גזול. דההלכה של "מצוה הבאה בעבירה" נאמרה רק אם החפץ הוא המצוה, כמו לולב וסוכה, אבל לא אם החפץ אינו המצוה עצמה אלא שעל ידו מתקיימת המצוה, כגון בתוקע בשופר הגזול דכתב הרמב"ם בהלכות שופר (פ"א ה"ג) דיצא משום שאין השופר גופא עצם המצוה, דעצם המצוה הוא שמיעת קול שופר, והשופר הוא רק מכשיר דמצוה. מעתה אי נימא דכזית הפת שהוא אוכל בסוכה הוא החפץ של מצוה, גם כאן אינו יוצא בפת גזולה דהויא מצוה הבאה בעבירה, ואילו אי נימא דהפת אינה חפצא של מצוה, אלא שעל ידה מתקיימת המצוה בסוכה, שהיא החפצא של המצוה, גם בפת גזולה יוצא ידי חובתו כיון שאין הפת אלא מכשיר של המצוה ואין בה משום מצוה הבאה בעבירה".

במקרה הנוכחי המצוה היא ברכת המזון וזימון, אבל אין כאן עבירה אף על איסור דרבנן, אלא ביטול עשה ולכן לא יהיה בכך מצוה הבאה בעבירה. ועי' ב"י (או"ח סי' קצו).

וכך כתב בשו"ת דברי יציב (ליקוטים והשמטות סי' קד): "ו) עוד נראה דלא שייך לפסול משום מצוה הבאה בעבירה כשרק מבטל קיום עשה, דבירושלמי שבת [פי"ג ה"ג דף ע"ב ע"ב] בהא דהקורע על מתו בשבת יצא ידי קריעה ומה בין זה למצה גזולה, תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה עיין שם, והוכיחו מזה כמה אחרונים דלא שייך כלל מצהב"ע באיסור גברא [עיין שד"ח כללים מערכת המ"ם כלל ע"ז אות ה'], ויש ללמוד במכ"ש במניעת מ"ע דחיוב גרידא רמיא עליה דגברא לקיים, וכשלא קיים אין לומר דמצוה אחרת שעשה הוי מצהב"ע".

וכשנשליך זאת על שאלתנו זה שאוכל חוץ לסוכה אינו פוסל את אכילתו ואינו כאוכל איסור וממילא חייב בברכת המזון ובזימון ומצטרף לזימון של אוכלי סוכה. וכן אם שלשה אכלו יחדיו חוץ לסוכה חייבים בזימון ובברכת המזון.

ועי' רשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק, סוכה כה ע"א) שמדבריו נראה שעובר באיסור וכיון שלא הביא לכך מקור קשה לענ"ד לסמוך על סברות בלבד.

ג. חיוב לבניית סוכה פרטית לשינה בסוכות

המדובר שיש לו סוכה בה הוא אוכל, אלא שמסיבות רפואיות אינו יכול לישון שם והשאלה כמה ממון צריך להוציא כדי לבנות סוכה נוספת בה יוכל לישון.

כתב הפרי מגדים (או"ח א"א סי' תרמ ס"ק טו): "מי שבא בדרך לסוכת חבירו או בין עכו"ם, ורוצים ממון הרבה בשביל סוכה, עיין סימן תרנ"ו [בהגה] מצוה עוברת אין צריך לבזבז ממון רב. וי"ל שב ואל תעשה, וסוכה קום ועשה אוכל באיסור, כמו שכתבתי לעיל [אות י], עיין פני יהושע בחידושיו לסוכה (כ"ח ב') [כה, א] [ד"ה במשנה], וי"ל כתדורו, וכל מה שעושה בדירה יעשה כן בסוכה, ודבר מועט ממון יתן, והבן".

בשאלה שלפנינו קיימת רק הצד השני בהסתפקות הפמ"ג שכן הוא אינו מבטל מצוה, והראיה שאוכל בסוכה. אלא שאינו יכול לישון בה, ועל כן הוא נצרך להוציא ממון כדי לבנות סוכה נוספת. והפמ"ג חידש שכיון שבמצות סוכה יש חובה כעין תדורו דהיינו כמה שמוציא על דירה יוציא על סוכה – לכן לכאורה, יוציא ממון כעין כמה שהיה עולה לו לישון באכסניא ללילה לשבעה ימים (ללא סעודות), אם השיעור הזה מתאים לכיסו. (ואולי לשיעור של 200 שקל ללילה שהוא 1400 שקל לשבעה ימים לא היה הולך.)

כתב בביאור הלכה (סי' תרמ ס"ח): "ודעת המ"א דמה שאמרו פטורין מן הסוכה ביום היינו אף כשהגיע למלון פטור לטרוח לעשות שם סוכה בעת האוכל כיון שדעתם לילך לאלתר וחייבין בלילה לעשות שם סוכה כיון שנח שם אפילו אם לן אצל נכרי אם יש לו שם ממה לעשות סוכה [ואפילו אם צריך להוציא ע"ז מעט מעות אפשר דצריך להשתדל ע"ז]".

ואף הוא כתב שייתן מעט מעות וישתדל.

וכך כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קטו):

"ולפענ"ד בלאו הכי לא קשיא מידי דשאני לפטור ממצות סוכה בשביל ממון היינו בזמן שיש לו סוכה והוא רוצה לפטור עצמו מסוכה שלא יכנס בה בשביל ממון וכה"ג ודאי הוה בכלל כל מ"ע דצריך לפזר עד חומש, אבל לעשות סוכה אין זה בכלל ביטול מצוה בשביל ממון אלא הוא דין של 'תשבו כעין תדורו' וזה פשוט בדברי המג"א ועיין בכורי יעקב אות כ"ח".

"אלא דלפ"ז נראה דהדין לחפש מקום אחר כשאין לו מקום בחצרו ולעשות סוכה אינו אלא עד כדין תשבו כעין תדורו ואם לא ימצא רק בשביל ממון רב אזי פטור מלעשות סוכה דאין כאן תדורו ותדורו נמי אין כוונתו שמנה חדרים וכיוצא בו אלא כעין חדר אחד וכנ"ל שדרך לשכור לז' ימים וכל מה שעולה לפזר בעד דירה כזה זה הוא מה שהוא מחויב לפזר עבור מצות סוכה ועבור מקום לסוכה".

"ולענין מרחק המקום נראה נמי פשוט דאין צריך לצאת למרחקים ולהתרחק מביתו למצוא מקום ראוי לסוכה וכ"ש שלא לילך למלונות או לעיר אחרת מקום שיש שם סוכה ואין שם צער דלא מצינו שיהא אדם מחויב לעזוב את מקומו ועירו בשביל לקיים מ"ע זו ואדרבה מצינו להיפך דכעין תדורו ועיין ב"ח סי' תר"מ הנ"ל שכתב בהא דאין כל אדם יכול לומר מצטער אני וז"ל ובארץ רוסיא רגילות הוא להיות קור וצינה בחג הסוכות ונראה בעיני דכל אדם מצונן פטור מן הסוכה דזה נקרא מצטער שדרך בנ"א מצוננין להצטער בכך ואצ"ל העניים שאין להם מלבושים להגן עליהם מפני הצינה שפטורין כשניצלין מן הצינה בצאתם מן הסוכה ע"ש והביאוהו הפוסקים הרי דלא צוה להם להוציא הוצאות לצאת למקומות החמים וגם לא חייבם לבנות סוכות עם תנורים גדולים שיחם להם וגם אמר כ"ש בני עניים שאין להם מלבושים להגן עליהם לא חייבם לקנות לעצמן מלבושים לסוכה או שילכו לסוכות הגבירים שיש להם סוכות בנויות עם תנורים וישבו שם ויחם להם אבל נראה פשוט דכל זה אין להם חיוב כל שאין ביכולתם מעצמם לקיים המצוה כמו שהוא לא צותה תורה עליו משום מצטער והגם שיכול ליכנס לסוכת חבירו כיון שהוא מצטער בזה אינו מחויב בדבר וזה ברור בס"ד".

נוסף בדברי שו"ת משנה הלכות ש'תשבו כעין תדורו' הוא ביחס לעשירות האדם. עני אינו מוציא ממון רב, ועל כן א"א לחייבו להוציא הרבה על סוכה. ואילו עשיר שרגיל בבתי מלון וכד' ניתן לחייבו בבניית סוכה גם בהוצאה גדולה.

ונראה לענ"ד, שדברים אלו נאמרו למי שאין לו סוכה לאכול בה שצריך להוציא כפי יכולתו מעט ממון משום תשבו כעין תדורו. אבל בשאלה שלפנינו הרי הוציא כבר לסוכה אחת, ולסוכה שניה אין דרכו ודרך אחרים להוציא. ועל כן לפענ"ד הוא פטור לגמרי מבניית סוכה נוספת. ורק כמעשה חסידות למי שיש ממון רב, יכול להוציא ולבנות סוכה נוספת לישון בה.

ועי' חשוקי חמד סוכה כו ע"א

ד. שהחיינו על ישיבה בסוכה באמצע סוכות

בחלק יג מספרי (סי' יז, ב) כתבתי:

'כאשר אדם מברך בקידוש היום ביום הראשון שהחיינו צריך להתכוין על קדושת היום ועל מצות סוכה ועל מצות בניית סוכה'.

בתוספתא (ברכות פ"ו ה"ט) נאמר: "העושה כל המצות מברך עליהן. העושה סוכה לעצמו אומר: ברוך שהגיענו לזמן הזה, נכנס לישב בה אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה, משברך עליה יום ראשון שוב אינו צריך לברך".

וכתב הרא"ש (סוכה פ"ד סי' ב): "[דף מו ע"א] ת"ר העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו נטלו לצאת בו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב ואף על פי שבירך ביום טוב ראשון חוזר ומברך ביום טוב שני והאידנא לא נהוג לברך שהחיינו בשעת עשיה אלא בשעת נטילה כדאמרינן לקמן בשהחיינו דסוכה דרב כהנא מסדר להו אכסא דקדושא ה"נ דלולב מברכין ליה בשעת נטילה".

ופסק השו"ע (או"ח סי' תרמא ס"א): "העושה סוכה, בין לעצמו בין לאחר, אינו מברך על עשייתה אבל שהחיינו היה ראוי לברך כשעושה אותה לעצמו, אלא שאנו סומכים על זמן שאנו אומרים על הכוס של קידוש".

והרמ"א הגיה: "ואם לא אכל לילה ראשונה בסוכה, אף על פי שבירך זמן בביתו, כשאוכל בסוכה צריך לברך זמן משום הסוכה; ואם בירך זמן בשעת עשייה, סגי ליה. (ר"ן פרק לולב וערבה)".

היינו ישנה מציאות שלא ברך שהחיינו בלילה הראשון על הסוכה מכיון שישב בבית, וברכת שהחיינו היתה על החג בלבד כאמור במשנה ברורה (סי' תרמא ס"ק ו) "משום הסוכה – דהברכה שבירך מאתמול בביתו היה רק בשביל החג".

וכתב המשנה ברורה (סי' תרמג ס"ק ב): "ואח"כ זמן – ואין נ"מ בין שהסוכה היתה עשויה ועומדת עם הסכך מכבר ובין שעשאה קודם חג הסוכות כיון שלא בירך עליה אז בשעת עשייה א"כ מוטל עליו עכשיו לברך זמן על קיום המצוה. אם לא בירך זמן בלילה יוכל לברך כל שבעה ואפילו בלא כוס דזמן יכול לומר אותו אפילו בשוק [גמרא]".

אחת מכוונות ברכת שהחיינו בקידוש היא על קיום מצות ישיבה בסוכה שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן (רמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ט). אדם שלא יכל לשבת בסוכה בימים הראשונים אינו שונה ממי שלא יכל לברך על ארבעה מינים ביום הראשון כגון שראשון היה בשבת, ועל כן ביום השני מוסיף לברכותיו 'שהחיינו'. וכן אדם זה שהיה אנוס ולא אכל בסוכה, חייב לברך שהחיינו בפעם הראשונה שאוכל בסוכה. וכן היה חייב בקידוש של סוכות לומר שהחיינו על היום.


הערת הרב הגאון יעקב אריאל, רב העיר רמת-גן (לשעבר)

הנחתכם שהאוכל פת מחוץ לסוכה ביטל מצות עשה אך לא עבר על איסור, תלויה במחלוקת גדולה בין המפרשים ובין הפוסקים (ר' באוהלה של תורה ח"ב סי' צג). לאחר מכן יצא לאור ספר פסקי תשובות ר' סי' תרמ ולדעתו הרוב סוברים שזה איסור, איני בטוח שזו מסקנה סופית.

לסוברים שאכילה מחוץ לסוכה היא איסור חפצא י"ל שגם בלילה הראשון, האוכל מחוץ לסוכה אומנם הוא מבטל מ"ע אך סו"ס הוא גם אוכל דבר אסור. שהרי המצוה מתקיימת בכזית או כביצה, אך המשך האכילה, יותר משיעור זה, אסורה מחוץ לסוכה, ממילא גם הזית הראשון יש בו איסור נוסף למצוה.

מאידך י"ל שגם לסוברים שאסור לאכול מחוץ לסוכה אין לדמות אכילה מחוץ לסוכה לאכילת טרפות ונבלות. אכילה מחוץ לסוכה אינה איסור חפצא, הפת אינה אסורה בעצם אסור רק לאכלה במקום הזה ובזמן הזה. הדבר דומה לקורע בשבת לדעת הירושלמי שאין זו מצהב"ע, הקריעה אינה אסורה בעצם, אלא רק בשבת. לכן אפשר לצרפו לזימון.

אך באמת כל הדיון מיותר שהרי מדובר במי שאסור לו לצאת מביתו בגלל סכנה והלכה מפורשת באו"ח סי' קצו שהאוכל איסור בגלל סכנה מזמנין עליו.