חבל נחלתו כב כו
סימן כו
בשולי נכרים על ידי מחלל שבת
שאלה
[עריכה]בית חרושת במדינת ישראל המכין ריבות שונות מפירות ארץ ישראל ומפריש תרו"מ כראוי, ושובת בשבת מכל מלאכה כראוי, האם הפועלים העוסקים בבישול צריכים להיות שומרי שבת ומקיימי מצוות?
תשובה
[עריכה]א. כתב בתפארת למשה (יו"ד סי' קיג): "עיין בית יוסף טעמים על איסור בישולי גוים, י"א שמא יאכילנו דברים אסורים וי"א משום חתנות, ונ"ל דנ"מ אי בישול של מומר לע"ז אסור דהוי מומר לכל התורה, למ"ד משום חתנות שרי דהא עכ"פ שחיטת ישראל הוא ומותר לישא בתו ממומרים, ולמ"ד שמא יאכילנו דברים אסורים אסור ולפ"ז פת של מומר שרי דפת הוא רק משום חתנות"...
היינו, שתי סיבות לאיסור בשולי עכו"ם על פרטי דיניהם: איסור חתנות ושמא יערב דברים האסורים (ונקטו הפוסקים לעיקר את איסור החתנות). ולפי"ז מצד חתנות אין סיבה לאסור ומצד עירוב יש חשש עירוב.
התפל"מ דן בבשולי נכרים של מחלל שבת שקנסו חכמים שדינו כנכרי, וצריך לדון אם קונסים אותו, שבישולו יהיה אסור כבישולי נכרי, וצריך בהדלקת האש לפוסקים כרמ"א או בהגסה לפוסקים כשו"ע.
ב. כתב בהערות הגרי"ש אלישיב (ביצה טז ע"א): "צריך לידע שמחלל שבת בפרהסיא יש צד שגם הוא אוסר בבישולו כעכו"ם, אמנם הפתחי תשובה (יו"ד סי' קי"ב סק"א) כתב בשם תפארת למשה להתיר, דכל האיסור הוא משום חשש בנותיהם וזה לא שייך במומר דבתו מותרת".
עוד בהערות הגרי"ש אלישיב (בכורות ל ע"ב): "והרי הוא כישראל מומר וכו'. קי"ל להלכה באהע"ז סי' מ"ד דישראל מומר שקידש קידושיו קידושין, והיינו דאע"פ דלגבי כמה דברים נקטינן דישראל מומר הוה כגוי, היינו לחומרא, אבל לקולא ישראל הוא, דאין אנו מקילים בקידושיו וקידושיו קידושין. ויש נדון בפוסקים בכליו של מומר שיצטרכו טבילה, דכיון דעשאוהו כגוי לכל דבריו, אפשר דכליו בעי טבילה, עיין אבנ"ז יו"ד סי' ק"י. ומסקנתו דצריכים טבילה [ועיין דובב מישרים סי' ס"ה]. וכן דנו האחרונים לענין בישול של מומר שיהיה כבישול עכו"ם לאסור בישולו. ויש לדון בהכשרים שנותנים למחללי שבת בפרהסיא, שלא יתנו להם לבשל, דאע"פ דיש מתירים, הרי יש שאסרו [ורבינו שליט"א לא הכריע בזה אלא דן בזה]".
וא"כ הגרי"ש אלישיב לא הכריע האם בישול מחללי שבתות יחשב כבישולי נכרים.
ועי' בדרכי תשובה (סי' קיג ס"ק טו).
ג. כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' עג):
"(ט) וכל זה רק לפלפולא, דלדינא הרי קיי"ל דמומר לחלל שבת הוי מומר לכל התורה מדאורייתא, וגם בודאי הוי חשוד לכל איסורים שבתורה, וכידוע דאותם אנשים, אף שבביתם המה נזהרים על כשרות וכיב"ז, היא רק משום מנהג אבותיהם בידיהם, וכמ"ש המהר"ם שיק שם, (חאו"ח סי' רפ"א) ואף לפי מה שצדד שם לומר היכא דחזינן דקפיד, נאמן, דלא גרע מגוי דנאמן, בדבר דידעינן דקפדי עיין שם, אבל כנודע המה רק מקפידים בביתם, (וביותר בפונדקי שהקפדתו היא רק משום מסחרו), אבל ביוצא לדרך, אינו מקפיד לאכול מן הבא בידו, וא"כ הרי איתא בברכי יוסף (בשיורי ברכה סי' קי"ט אות ד'), בשם תשו' דבר שמואל (סי' נ"ה), דאף מי שבביתו שותה יין כשר, וכשהולך בדרך שותה סתם יינם, אינו נאמן לומר שזה היין כשר עיין שם, וא"כ ה"נ לא עדיף מזה, וכ"ז א"צ לפנים."
"(י) וע"ע בתשו' טוטו"ד תליתאי (חלק ב' סי' ט"ז) שהובא בדרכי תשובה (סי' קי"ג ס"ק ט"ו), לענין בשולה של אשה מחללת שבת בפרהסיא שפסק בפשיטו' שאסור כמו בישול נכרים ממש, וכתב שם, דזה פשוט דבמומרת שהיא פונדקית דודאי אסור לאכול מבישולה, דהרי חשודה להאכיל טרפות ממש, כיון דהוי כמומרת לכל התורה, איך רשאין לאכול מבישולה, הרי יש חשש נבילות וטריפות ובשר בחלב, ושאלה זו לא תפול, רק באם תהי' משרתת, וישמרנה בעלי' מכל איסור, רק שהיא מבשלת, בזה השאלה אם מותר משום בישולי נכרים, משא"כ היכא שיש חשש שמאכילה דבר איסור בעין או בתערובת, אין שום סברא להתיר עיין שם, הרי בפירוש נדון דידן, וגם ממקומו היא מוכרח, במה דדנו אם שייך האיסור דבישול עכו"ם בישראל מומר, כמבואר בפתחי תשובה (שם ביו"ד סי' קי"ג סק"א), בשם ספר תפארת למשה, שכתב דתלי' בטעמא דאיסורא של בישול עכו"ם, דאם נאמר דהטעם משום חתנות, ל"ש במומר, וא"נ דהטעם משום שמא יאכילנו גם דברים האסורים, שייך זה גם במומר, וע"ז כתב הפת"ש דלפי"ז מומר לחלל שבת בפרהסיא וכו' דדינו כעכו"ם, גם בישולו אסור עיין שם, הרי פשיטא לכ"ע, דבמחלל שבת, יש לחוש שמא יאכילנו דברים האסורים, עד שמהאי טעמא יש לאסור אף בבישולו ודאי היתר, משום גזירה זו, וא"כ היכא דאין שומר לידע שהיא ודאי היתר, פשיטא דאסור, גם משום חשש תערובת דברים האסורים".
עולה מדברי המנח"י שחוששים במומר לחלל שבת לעירוב דברים אסורים, ומתיר אם יש שומר שמפקח על המוצרים המוכנסים לבישול.
וכך כתב בשו"ת באר משה (שטרן, ח"ה סי' צד):
"יב) בישול מחלל שבת אסור כבישול עכו"ם כן הסכמת האחרונים תשו' מהרי"א אסאד (יו"ד סי' לא) שו"ת טוטו"ד (מהדו"ג ח"ב סי' ט"ז) וכן יוצא הלכה זו מדברי קמוח"ז מרן הח"ס (חחו"מ סי' קצה) דכל מאכליו ומשקיו בחזקת איסור הן. ועיין תשו' קמוח"ז מרן הכת"ס (או"ח סי' נ') ובתשו' אבני זכרון (ח"א סי' פ"ב)".
ונראה שבמפעל שיש משגיח מותר שיעבדו בו אף מחללי שבתות ובתנאי שלא יכניסו יין שאינו מבושל לתבשילים שאז אוסר במגעו לחלק מן הפוסקים1.
ד. וכן בתשובות והנהגות (כרך ג סימן רמז) החמיר ושלל כל היתר וז"ל:
"ועיקר הדין שמחלל שבת דינו כעכו"ם גם לענין בישול עכו"ם מבואר בפר"ח ופמ"ג יו"ד קי"ב (ט"ו), ובאבני נזר (יו"ד צ"ב), וכן בשו"ת טוב טעם ודעת למהרש"ק ובשו"ת מהר"ם שיק ועוד. ובמכתב רבינו החזו"א זצ"ל כתב על דגים שאף הנעשים בבית חרושת של יהודים שאינם שומרי שבת אף שנעשו בקיטור אסורים כבישול עכו"ם והבאנו הדברים בח"א סימן ת"ע, וגם ה"תפארת למשה" שנתקשה שהלוא במחלל שבת ליכא איסור בנותיהם, לא התיר למעשה אלא בפת עכו"ם דקיל ולא באיסור בישול עכו"ם עיין בפת"ש סי' קי"ג סק"א, ולא מצאתי בפוסקים שהתירו למעשה, אף שנתקשו מקצתן מה שייך גזירת בנותיהן במחללי שבת. ואדרבה בחידושי "חתם סופר" על הלכות בישול עכו"ם מצדד שבעובדי ע"ז קיל מפני שרחוק להתחתן עמהם, ובכותים חמיר טפי כיון שעלולים יותר להתערב בהם, שייך יותר גזירת בנותיהם, ולפ"ז אף במחללי שבת בפרהסיא שייך הגזירה יותר מבת עכו"ם, שאין האיסור משום חתנות גרידא, אלא עיקרו משום קירוב שמביא לידי חתנות אף שאין מתחתנים, שבקירוב כעין זה עלול להכשילו. ולכן אפילו מחלל שבת שדינו כתינוק שנשבה כיון ששייך ללמוד ממעשיו שבמעשיו הוא כעכו"ם הרי הוא בכלל הגזירה דבישול עכו"ם, וכן עכו"ם שאין לו בנות כלל גם הוא בכלל גזירת בנותיהם שיסודה קירוב עמהם שעלול להביא להתחתן בם, וכל קירוב כעין זה אסור שמתקרב בכך אליהם ולומד ממעשיהם, ואף אם אין חשש חתנות עם בנותיהם מ"מ עצם הקירוב אסור שפוגם בנו, וכמו שביארנו. ואפילו לא שייך טעם התקנה בבת מחלל שבת, הנה כתב בשו"ת חת"ס יו"ד סי' ק"כ לענין סתם יינם דגזרו מחשש שנתנסך לע"ז, דאף דבמחלל שבת שאינו עובד ע"ז ולא שייך גזירת בנותיהם, מ"מ מקנסא עשאוהו כעכו"ם, והדברים מבוארים ברמב"ם פ"ל דשבת דמחלל שבת דינו כעכו"ם לכל דבריו".
בעלי התשובות לעיל החמירו שאסור שמחללי שבתות יהיו המבשלים בפועל בבתי חרושת ומשמע שעל ידי משגיחים שמדליקים את התנורים וכד' מתירים לגמרי.
ה. כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סי מא):
"שימורים הנעשים ומתבשלים בבית חרושת שבעליהם כופרים מחללי שבתות בפרהסיא וממונה עליהם משגיח ירא שמים אם יש מקום לחוש למתבשל שם משום בשולי עכו"ם".
"נתעוררתי ע"י רב גדול אחד בנוגע למה שנותנים הכשרים לבתי חרושת לשימורים גם למקומות שהמתיישבים ובעלי בתי החרושת המה פורקי עול ומחללים שבת קודש בפרהסיא אפילו בעבודת קרקע ומסתפקים בזה שממנים משגיח שעומד עליהם ומפקח שיעשה הכל ביתרון הכשר. ועי"כ שיודעים שהכל נעשה בפיקוח יעיל מחזרים לקניית שימורים אלה גם המחזרים לקנות מן המהדרין, דמדוע לא נשמע קול מדקדקים מזהירים דגם כאשר הכל נעשה ביתרון הכשר ודעת ישנן אבל על שימורים אלה שגם מבשלים אותם שאלה שלא תמצא פתרונה. עכ"פ למדקדקים במצוות, גם בפיקוח היעיל, והוא שאלת בישולי – נכרים. דהרי הפתחי תשובה ביו"ד סי' קי"ג ס"ק טו מביא בשם ספר תפארת למשה שכתב דלפי הטעם דעיקר הגזירה בזה היתה משום חתנות שרי בישול של משומד דמשום חתנות ליכא, אבל לפי הטעם השני שמבואר בב"י דשמא יאכילנו דברים אסורים לפי"ז גם בישול של משומד אסור דהוי ככופר לכל התורה כולה ושמא יאכילנו דברים האסורים. ומוסיף עלה הפ"ת דלפ"ז ה"ה מומר לחלל שבת בפרהסיא או לכל התורה כולה חוץ משתים אלו דדינו כעובד כוכבים כדלעיל סימן ב' ס"ה ולקמן סימן קי"ט גם כן בישולו אסור ע"ש. ומדוע איפוא לא מתעוררים על כך והרבנים מפקחי – הכשרות לא שמים לב להודיע מזה ולא רק זאת אלא שכותבים על הכשרים שנותנים להם שזה כשר למהדרין. והרב הנ"ל נתן גם עצה לכך באופן שיסודר שהמשגיח על הכשרות בבית חרושת כזה הוא שיפעיל את הדודים שהשימורים מתבשלים בהם בלחיצה על הכפתור החשמלי וכדומה [ואגב. לפלא על ספר זבחי צדק סי' קי"ג אות י"ב שכתב לפסוק בסתמא בשם הפ"ת משם התפל"מ דתבשיל של מומר אסור משום בשולי גויים ע"ש. ותמוה הא התפל"מ והפ"ת כתבו זאת רק לפי הטעם דשמא יאכילנו דברים אסורים, ורובא דהפוסקים הרי נקטו לעיקר לטעמא דחתנות]".
"(ב) ואמרתי מראש, דבהיות דכפי שכותב התפארת למשה דמשום חתנות ליכא בזה וכל החשש הוא רק לפי הטעם דשמא יאכילנו דברים אסורים א"כ לזה מהני מה דאיכא משגיח ממונה ומפקח העומד עליהם ומשגיח שלא יערבו שום דבר אחר ויעשה הכל על טהרת הכשרות. והבאתי סיוע לזה מדברי שו"ת ריב"ש סי' תקי"ד דמשיב בתוך דבריו על דברי השואל שרצה לומר שיועיל בבישול עכו"ם עמידת היהודית על גבה ומשגיחה עליה, וכותב, דאין עמידת היהודית על גבה מעלה ומורידה כלום לבטל טעם חתנות ע"ש. הרי שהריב"ש מדגיש לכתוב שלכך לא מועיל בזה עומד ע"ג מפני שאין בזה בכדי לבטל טעמא דחתנות, וא"כ דון מינה דהא במקום דליכא בכלל טעמא דחתנות וכל החשש הוא רק משום שמא יאכילנו דברים האסורים שלזה במקום פיקוח יש בו בכדי להסיר האי חששא, ושפיר מהני איפוא העמידה ע"ג של יהודי כשר ויר"ש בכדי לבטל האי טעמא והאי חששא של שמא יאכילנו דברים אסורים, ואין גם לחוש לשלא יהא רגיל אצלו בפעם אחרת במאכל ומשתה בהיות והגבל הגבילו שלא יעשו בלי שומר. ובכלל י"ל שחששא זו היא לא כחששת חתנות שכללית היתה שאם אין לזה יש לזה (כלשונו של הרשב"א בתשובתו סי' רמ"ח). דחששא ההיא היא משום הרחקה דבנות הגוים ולכן כללית היא (כדברי הרשב"א שם) ומשא"כ בהך טעמא דשמא יאכילנה שפיר י"ל דלא גזרו במקום שאין החשש הזה וכנ"ל".
ומאריך הצי"א האם חוששים במחלל שבת לחיתון ומביא בשם מהר"ם שיק ומהרי"א אסאד שחששו לכך. ומאידך, רבם – החתם סופר כתב בכמה מקומות שאין חשש חיתון במחלל שבת.
והוסיף בצי"א: "(יד) ובהיות לנו כל האמור בצידוד צדדי היתר בנידוננו, יש להוסיף גם סניף נוסף מה שהבישול הוא לא של בעל בית אלא של פלטר, דהיינו בית חרושת, ודעת המהרי"ט צהלון בתשובותיו סי' קס"א דגם בבישולי נכרים איכא ההיתר של פלטר כמו בפת. והעתיק דבריו גם בס' פחד יצחק ערך פת גוים התירו. וכן בספר ישרי לב חיו"ד אות ב' סקי"ג עיין שם. והן אמנם דהחיד"א ז"ל בשיו"ב סי' קי"ב אות ט' כתב להשיג בזה על המהרי"ט צהלון ולהוכיח דדוקא בפת התירו משום חיי נפש ע"ש ובשדי חמד מערכת בשולי עכו"ם אות ד' עיין שם, וכ"כ כן בהדיא גם בשו"ת ריב"ש שם בסי' תקי"ד דבשאר המתבשלים אין טעם זה כלום דמשום חיי נפש הקילו בפת ע"ש. והכי העלה בפשיטות גם הפרי חדש בסי' קי"ב סק"ו עיין שם, אבל לסניף בודאי חזי זה לאיצטרופי [ואין להאריך בכאן מה שדנים עוד אם יש משום בשולי עכו"ם בהיכא שמתבשל שלא על האש כ"א ע"י קיטור וכדומה. עיין דרכי תשובה סי' קי"ג ס"ק ט"ז עיין שם]."
"(טו) עוד יסוד גדול להיתרא יש בזה והוא בהיות ויש לנו הרבה ספיקות וספק ספיקות הן לפי ההלכה והן לפי המציאות במהות הגדר והקביעות של מחלל שבת בפרהסיא [וכן אותו הדבר בקביעות הגדר של אינו מאמין בדברי חז"ל], יעוין מ"ש בזה בספר שבילי דוד שם בסי' קי"ט אות ב', וביותר יעוין בספרי שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סימן ט"ו פ"ה וסימנים י"ז י"ח מה שהבאתי מזה אמבוהא דספרי מגדולי הפוסקים, מהם שסוברים בכלל דזה מומר לחלל שבת בפרהסיא הוי מומר לכה"ת כולה אינו אלא מדרבנן, ואליבא דידהו מסתבר דאין מקום כלל להחיל עליהם גם הגזירה של פת ובשולי עכו"ם. ומהם שסוברים שאינו מקבל דין של מומר לחלל שבת בפרהסיא עד שיעידו עליו בפניו בפני ב"ד שחילל שבת בפני עשרה כשרים מישראל, כן תלוי הדבר על איזה מלאכה שעובר. כמו"כ טעון בירור אם הוא לא מכאלה שאינם יודעים [הן מחוסר ידיעה והן מחוסר תוכחה, ואין בדור הזה מי שיוכל להוכיח] מאיסור החמור של עשיית מלאכה בשבת, יעו"ש מה שהבאתי לציין על הכל, באופן שנדיר למצוא כזה שדינו הוקבע בבירור כדין מומר לחלל שבת בפרהסיא ואליבא דכל הדיעות או עכ"פ רובם, ועל כן ברור הדבר שאם נצרף כל זה אל האמור למעלה דבודאי אין שום חשש לבישול עכו"ם על השימורים הנעשים בבתי החרושת הנקובים בראש דברינו".
ומאריך לגבי מחללי שבת בזמננו והכופרים בדברי חז"ל, ומסיק:
"(יז) זאת תורה העולה מבירורנו בזה, שאין מקום לחוש משום בשולי עכו"ם בהשימורים שנעשים ומתבשלים בבתי חרושת שבעליהם פורקי עול ומחללי שב"ק בפרהסיא רח"ל כשיש ממונה עליהם בן תורה ויר"ש העומד ע"ג ומפקח ומשגיח בעין פקוחה על כל הנעשה שם מראשיתו ועד סופו שהכל יעשה על טהרת ההלכה כדת וכדין".
ו. דן בכך בשו"ת יביע אומר (ח"ה – יו"ד סי' י):
"נשאלתי בדין קופסאות שימורים שנעשים על ידי חברי קיבוצים חפשיים, וישנה השגחה של ת"ח יר"ש על כשרות עצם המאכלים, ברם דא עקא כי הפועלים כולם מחללי שבת בפרהסיא בעבודות קרקע ושאר מלאכות, אם יש דין איסור בישולי גוים בשימורים אלה".
והאריך מאד לברר אם יש במומרים לחלל שבתות משום איסור חתנות וסיכם:
"ז. אתה הראת לדעת שישנה מחלוקת רבה בספרי האחרונים מערכה לקראת מערכה, ולפע"ד העיקר כדעת הסוברים להקל בבישולי מומר לחלל שבת בפרהסיא, ותנא דמסייע להו הריב"ש ז"ל, ובפרט דקי"ל (בסי' קיג סי"א) דספק בבישולי עכו"ם אזלינן לקולא. ובכל זאת אומר אני, שמכיון שהרבה אחרונים מחמירים בדבר, טוב לתקן הדבר אליבא דכ"ע, שהמשגיח על הכשרות במקום עשיית השימורים הללו, ידליק את האש (ע"י לחיצה בכפתור החשמלי) כדי שפעולת הבישול תהיה על ידו. ולא מבעיא לדעת הרמ"א (סי' קיג ס"ז) שגם בדין בשולי עכו"ם מועילה הדלקת האש וחיתוי בגחלים ע"י ישראל, (וכתב הערך השלחן שם סק"ח, שכן דעת הרי"ף והראב"ן והמרדכי והכל בו). אלא אפילו לדעת מרן הש"ע שם שפסק לאסור בזה, (וכ"ה דעת רבינו יונה והרשב"א והר"ן והריב"ש סימן תקיד), מ"מ נראה דהני מילי כשהדליק ישראל את האש ובא אח"כ הגוי ושפת הקדרה עליה, אבל אם שפת העכו"ם את הקדרה תחלה, ובא ישראל והדליק האש, בודאי דמהני שפיר לכ"ע. וכמ"ש בכיו"ב (בביצה לד). ושוב מצאתי כן להדיא בשו"ת אבני נזר (סימן צו אות ה) וז"ל: ונראה לי שהשלכת קיסם לאש לאחר ששפת עכו"ם הקדרה מהני גם לדעת המחבר, שהרי בודאי אם הסיק ישראל את התנור לאחר שפיתת הקדרה ע"י גוי מהני גם להמחבר, דהיינו בישול של ישראל ממש וכו'. ע"ש. (ולכאורה מלשון הש"ע סי' קיג ס"ז שצריך שיתן הישראל המחבת לתוך התנור למקום הראוי להתבשל בו, משמע דל"מ קיסם אחר שהגוי ישים המחבת. וע' בב"י שם. ודו"ק. ומ"מ בכה"ג שישראל מדליק האש כולו י"ל דלכ"ע שפיר דמי. ועוד שעכ"פ יש לנו ס"ס, שמא הלכה כמ"ד דמומר אין בו דין בישולי עכו"ם. ושמא הלכה כהרמ"א דמהני חיתוי וקיסם אף בבישולי גוים). ועל כגון זה נאמר (ברכות ל) מהיות טוב אל תקרי רע. והשי"ת יגדור פרצות עמו ישראל, וידעו תועי רוח בינה לשוב בתשובה למקור מחצבתם, ונזכה לגאולה שלמה. אמן".
מסקנה
[עריכה]נראה למעשה, שכיון שיש אוסרים לגמרי בישולי מחללי שבת כדין נכרים, כדי לפתור את הבעיה יש להעסיק בבתי חרושת למזון, משגיחי כשרות, שבודקים היטב את כל חמרי הגלם והמוצרים שהם כשרים, ללא עירוב יין (גם במאפיות גדולות). כמו"כ משגיחי הכשרות צריכים להדליק את האמצעים המחממים את התנורים ואת הסירים (חשמל, גז, קיטור וכו'), ואז הבישולים אינם בישולי נכרים. אם מתקיימים תנאי ההשגחה כראוי, ניתן להעסיק יהודים מחללי שבתות בבישול ובהכנת המזון.