חבל נחלתו יח טו
סימן טו- חמר מדינה בתשעת הימים
שאלה
[עריכה]האם ראוי ליטול להבדלה במוצאי שבת שחלה בתוך תשעת הימים 'חמר מדינה' או צריך להבדיל על יין (או מיץ ענבים) ולחזר אחר ילד שיודע למי מברכים אבל עדיין אינו שייך באבלות על החורבן1?
(השאלה שייכת אף במי שצריך לאכול בתשעה באב שחל ביום ראשון, האם עדיף שיבדיל על חמר מדינה ולא על יין.)
א. גדר חמר מדינה
כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' עה): "בדבר המשקאות של מיני סאדע (סודה) אם יש להם דין חמר מדינה לקדש בשחר ולהבדיל עליהן, הנכון לע"ד דהן כמים בעלמא דאף ששותין אותם גם בסעודות החשובות ומכבדין בהם אבל הוא רק כשתיית מים לצמאון ולהתקרר בימים החמים ובשעה החם להם, והכבוד בהם הוא ג"כ רק כשצריכין לזה וגם במים צוננין מכבדין כשצריכין להם. וחשיבות משקה הוא שאין השתיה מחמת שצריכים להם לצמאם אלא שותים אותם אף בלא צורך לגופם אלא בשביל כבוד הסעודה וכבוד האורחים, דאין שום אדם שותה יין ויי"ש ושכר לצמאו דע"ז שותין מים שיותר עדיפי אלא רק לכבוד בעלמא שותין אותן ואלו המינים נקראים בשם משקה וחמר מדינה".
"ואף המתירין לקדש ולהבדיל על טיי (תה) מתוק עיין בעה"ש סימן ערב סעי' י"ד נראה שבטיי דרך העולם שמכבדין ושותים זה אף שאין צריכים כלל לשתות אלא מפני הכבוד ולכן מחשיבים זה למשקה אף שלכאורה הם מים ממש"...
עולה מדברי האג"מ שחמר מדינה הוא משקה הנשתה לשם כיבוד אורחים ולא להרוות צימאון.
וכן דברי שו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סי' טז): "והכי ראיתי להגאון האדר"ת ז"ל בקונטרסו עובר אורח הנדפס בסו"ס ארחות חיים שם דמסתמך ובא על סיום דברי המהרש"ם בזה בלשון וצ"ע למעשה, וכותב וז"ל: ואולם שמעתי בשם גאונים רבים מדור שלפנינו ז"ל שהורו להבדיל על כוס טייא (תה) מתוקה או קאפפע (קפה) מתוקה, ואחד מגאוני הדור זצ"ל קיים כל ימיו כוס של ברכה בכוס של קאפפע, ונראה מדעתם דחמר מדינה נקרא כל שהוא עשוי לכיבוד לאורחים וכיו"ב וכמו שהוא גם טייא וקאפפע משא"כ חלב עכ"ל. הרי שאע"פ שמצד אחד מסתייג לגמרי הגאון האדר"ת ז"ל מהנטייה של הגאון המהרש"ם ז"ל להתיר להבדיל על חלב, [וכך סובר גם בשו"ת נטע שורק חאו"ח סי' ו' דאסור להבדיל על חלב ע"ש]. הרי מאידך גיסא הצטרף בדעתו הגדולה אל אותה ההוראה שמעיד את אשר הורו גאונים רבים בדור שלפניו להתיר להבדיל על כוס קפה מתוק, וגם לרבות על כוס טייא מתוק. ועל כן אין שום ספק בדבר שאפשר בלב בטוח להסתמך על ההוראה הזאת מבלי כל חשש לשמא יש בזה משום ברכה לבטלה ח"ו".
"אחד הוא הבעל הלכות קטנות בח"א סי' ט' שמנמק הטעם שלא לקדש על קפה מפני דאין לקדש אלא על חמר מדינה דמרוי ומשכר דומיא דיין עיי"ש. ובלבד דאין כל הכרח מדבריו שיסבור לנימוק זה גם בנוגע להבדלה... הנה כאמור אין זה במשמעות כלל מפשטות דברי הגמ' והשו"ע דאיתא שרק מים מוצא מכלל חמר מדינה, והב"י בטור או"ח סי' רע"ב כותב בהדיא דמשמע בגמ' דשכר שמבדילין עליו לאו דוקא של תמרים אלא הוא הדין משקה של שאר הפירות ע"ש, ומשקה של שאר הפירות הרי ג"כ אין משכרים [ומדברי ב"י אלה ראי' מפורשת שאפשר להבדיל גם על מיץ ההדרים ומי תפוחים ואגסים אם הם משקה מדינה. וכפי שהובא ביביע אומר שם בשם ספר שו"ת שאילת משה שהעלה כן להלכה כיעו"ש] והחיי אדם כלל ח' סעי' י"ג מתיר בהדיא להבדיל אפי' על קוואס. והמ"ב בסי' רצ"ו סק"י שמפקפק בזה על הח"א הוא רק מכח זה, דלא חשיבי וכמו מים הוא, ובכל זאת מצטרף ג"כ למעשה להתיר להבדיל על זה בשנעשה משקה חשוב ועיקר שתייה (שתיית) ההמון הוא מהמשקה הזה כיעו"ש, וקפה שחור, וכן עם חלב או חלב לבד, ידוע לכל דמשקה חשוב הוא, וגם שתיית ההמון הוא מזה".
עולה שגדר חמר מדינה הוא משקה הנשתה באירועים מיוחדים או בעת קבלת אורחים לשם כבודם, וא"כ שיכר או בירה מתאימים לחמר מדינה, וכן תה או קפה לפי רוב הפוסקים משמע שהם חמר מדינה.
(נלענ"ד שיש לחלק בין תרבויות שונות ובין מצבים כלכליים שונים, משקאות שציבור זה מגיש בסעודות מכובדות יכול להחשב חמר מדינה, ואצל ציבור אחר המשקה לא יחשב כחשוב ולא יישתה בעת אירועים מיוחדים.)
ב. יין וחמר מדינה – מה עדיף להבדלה?
כתב הט"ז (או"ח סי' רעב ס"ק ו) לגבי קידוש: "טוב לקדש על השכר. אבל במקום שיין מצוי ודאי יברך על היין אפילו ביום אלא דמ"מ אם היין ביוקר כגון במדינות אלו אין מהדרין אחר יין כיון שאין חיוב גמור כמו שיש חיוב בלילה וסגי בכך, ומש"ה לא נהגו אפי' הגדולים במדינתינו לברך על היין ביום, ומי שמברך גם ביום על היין ודאי עושה מן המובחר כנ"ל".
וכן כתב בערוך השולחן (או"ח סי' רעב סי"ג):
"אך מה שכתבו דכשיש יין בעיר לא יקדש על הפת דוודאי יין מצוה מן המובחר גם בלילה גם ביום מיהו גם גדולי הדור נהגו בשחרית לברך אשכר [עב"ח ומג"א שהמהרש"ל והר"ר שכנא עשו כן והיה להם יין ע"ש] וטרחו המפרשים ליתן טעם בזה יש מי שכתב שרצו לפטור המשקין שבתוך הסעודה [ב"ח] ויש מי שכתב מפני שהיין ביוקר [ט"ז סק"ו] ויש מי שכתב משום דבמדינתינו הוי שכר חמר מדינה [מג"א סק"ט] או אולי היה השכר חביב עליהם דמטעם זה גם היום הרבה בזמנינו שמקדשין בשחרית על יי"ש משום דלרוב העולם חביב היי"ש קודם האכילה ואצלינו הוא חמר מדינה ויש שכתבו שלא לקדש על יי"ש אא"כ במדינות שרוב שתיית ההמון הוא יי"ש בכל יום [שם סק"ו] ושיהיה ביכולתו לשתות מלא לוגמיו בבת אחת [א"ר] ואצלינו כן הוא שאין שותין חזק כל כך והוא חמר מדינה".
והוסיף בסעיף יד שלכתחילה עדיף יין ורק מטעמי שכיחות או כשרות היו לוקחים שיכר (יי"ש).
אולם לגבי הבדלה פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רצו ס"ב): "ואין מבדילין על הפת, אבל על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה וה"ה לשאר משקין, חוץ מן המים".
ורמ"א הגיה: "וטוב יותר להבדיל על כוס פגום של יין, מעל שכר (אבודרהם). ונהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר ולא על יין, משום דחביב עליו"...
וכתב בביאור הלכה (סי' רצו סעיף ב ד"ה אם הוא): "ואפילו לדעת הפוסקים המחמירין לעיל בסימן רע"ב ס"ט לענין קידוש לענין הבדלה כו"ע מודו דמבדילין וכדאיתא בגמרא להדיא דאמימר אבדיל על שכרא משום דחמר מדינה הוא. ומשמע מהרמ"א לעיל בסימן קפ"ב ס"ב בהג"ה דבמקום שהיין מצוי אף שהוא ביוקר מקרי מצוי ויבדיל על היין [דלא שרי שם אלא משום שא"א לקנות יין בכל סעודה לברך עליו] מיהו אם השכר חביב עליו יותר מן היין יכול לקדש על השכר וכדלקמיה בהג"ה"...
ובמשנה ברורה (ס"ק ח) העיר: "על השכר מבדילין – אם אין לו יין, ואם יש לו יין הוא קודם לכל המשקין [או"ז] וחז"ל הפליגו ג"כ בגודל המצוה ואמרו המבדיל על היין או שומע מאחרים שמבדילין הקדוש ברוך הוא קוראהו קדוש ועושהו סגולה שנאמר והייתם לי סגלה מכל העמים ואומר ואבדיל אתכם מן העמים [טור]".
וסיכם בפסקי תשובות (או"ח סי' רצו ס"ב):
"שו"ע: אבל על השיכר מבדילין אם הוא חמר מדינה. והנה, בסימן ער"ב (סעי' ט') לענין קידוש הגביל המחבר ההיתר רק במקום שאין יין מצוי, וכאן סתם הדברים בלא הגבלה, כי הבדלה קיל טפי מקידוש, דקידוש מעיקרא דדינא תקנוהו על הכוס, משא"כ הבדלה מצינו בגמ' (ברכות ל"ג א) שכשהענו תקנוהו בתפילה וכשחזרו והעשירו תקנוהו על הכוס".
"ואכן בספרי גדולי הדורות מצינו רבים שהתירו ונהגו לכתחילה להבדיל על שיכר (בירה לבנה או שחורה), אם חביב או נוח להם משקה זה יותר מן היין, ואפילו יין מצוי בביתם, והגם שלענין קידוש לא התירו הדבר כשמצוי יין".
"אמנם, אם כי המקיל יש לו על מי לסמוך, וכאמור, למעשה ראוי מאד שלא להקל בכך, אלא להבדיל רק על יין (או מיץ ענבים), ואפילו במוצאי פסח, כי בזמננו שהיין מצוי בכל אתר ואתר סבירא להו לכמה מגדולי הפוסקים שאין כלל דין 'חמר מדינה' על כל שאר משקה, חשובים ונפוצים כמה שיהיו, ואפילו חביבים עליו מאד, וזאת זולת ההידור הגדול וההפלגה של חז"ל בגודל המצוה להבדיל על יין בדווקא, וגם על פי תורת הקבלה הדבר נחוץ ביותר".
"ואפילו לא יוכל לשתות הכוס בעצמו, ואפילו לא טעימה בעלמא, עדיף שיבדיל על יין ויתנהו לאחר (היוצא ממנו ידי חובתו) לשתותו, ולא יבדיל על שאר משקין חמר מדינה".
"ובשעת הדחק כשאין מי שישתה היין, ואין באפשרותו לשתות בעצמו היין, מחמת ששונאו או מזיקו, או כשאין בידו להשיג יין להבדלה, או אלו אשר מסורת בידם לסמוך על המקילין הנ"ל, רשאים להבדיל על 'חמר מדינה', ויעדיפו לקחת משקה לפי הסדר דלהלן".
"א. שיכר (בירה לבנה או שחורה) או יי"ש וליקר לסוגיו. ב. תה או קפה ממותק. ג. מיצי פירות טבעיים לסוגיהן. ד. כוס חלב".
"ולענין שאר משקין הנפוצים כהיום, שעיקרן מים עם תערובת צבע מאכל וסוכר וכדו', הרי זה בכלל משוה קווא"ס ובארש"ט אשר דן עליהם המשנ"ב הכא (סק"י), והכרעת הפוסקים שאין להבדיל עליהם, דלא כהחיי אדם".
נראה עפ"י סיכומו, שלכתחילה אין לעשות הבדלה על שיכר (בירה וכד') ועם זאת אם מחמת הדוחק אינו יכול להבדיל על יין או מיץ ענבים – יבדיל על חמר מדינה לפי הסדר שכתב.
ג. הבדלה בתשעת הימים
לגבי מוצאי שבת בתשעת הימים כתב בשולחן ערוך (סי' תקנא ס"ו):
"ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון".
ורמ"א הגיה: "ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה (תשובת מהרי"ל סי' ט"ו), אלא נותנים לתינוק; ובמקום דליכא תינוק, מותר בעצמו לשתות הבדלה".
אולם בערוך השולחן (או"ח סי' תקנא סע' כו) כתב לגבי הבדלה בתשעת הימים: "אך בהבדלה יש נוהגין לשתות ואנחנו אין שותים, ועושים הבדלה על השכר".
ובפסקי תשובות (או"ח סי' תקנא סע' לה) כתב:
"ויש מי שאומר שבמקום שאין קטן (או שאין קטן שיכול לשתות רוב כוס) יעשו הבדלה על שיכר (ערוה"ש), אבל שאר פוסקים סתמו דלא כן אלא יש לעשות הבדלה על יין ולשתותו (וכסתימת דברי הרמ"א, וכ"ה בהדיא בשו"ת שלמת חיים להגרי"ח זוננפלד ח"א סי' פ"ד דא"צ להדר אחר שיכר, ובאורחות רבנו ח"ב עמ' קל"ה בשם החזו"א זצ"ל כשלא היה קטן היה שותה מעט מהיין ונותן לגדול לשתות רוב הכוס)".
ואחרי בקשת המחילה, איני יודע מי הם רוב הפוסקים עליהם נסמך. הגרי"ח זוננפלד חי בתקופה שהשיכר היה מצוי עוד פחות מן היין בירושלים (ולכן כתב שאי"צ לחזר אחריו אע"פ שיטעם יין בתשעת הימים). והחזו"א, כל יוצאי בני ברק מביאים בשמו שאין בימינו חמר מדינה, וממילא אינו יכול לסמוך על חמר מדינה (ועי' להלן דו"ד שבין הגר"ח קנייבסקי שליט"א והגרי"ש אלישיב [חותנו] ז"ל).
במעדני שלמה (בין המצרים עמ' נט) כתב שעדיף להבדיל על חמר מדינה בתשעת הימים. וכן מי שצריך להבדיל בתשעה באב כגון שהתענית נדחית משבת ליום ראשון והוא חייב לאכול או לשתות יבדיל על חמר מדינה. ובהערה הביא בשם החזו"א שלא להבדיל על חמר מדינה.
בפרדס חב"ד 12 (עמ' 143) כתוב שהרמ"מ שניאורסון היה מקפיד על יין ולא חמר מדינה אף בתשעת הימים, מצד תורת הנסתר.
בקובץ מבקשי תורה (ז' תשנ"ג עמ' רט-רי) מביאים שני מכתבי שאלה של הגר"ח קנייבסקי לחותנו הגרי"ש אלישיב ותורף שאלותיו האם חולה שאוכל בת"ב שאחר השבת צריך להבדיל וא"כ על איזה משקה והגרי"ש אלישיב עונה לו שחייב להבדיל ואף מי שיכול להתענות עד חצי היום מותר להבדיל כבר בתחילת היום ולאכול מפני שבמקום חולי לא גזרו חכמים. וכתב שמי שקשה לו או אסור מבחינה רפואית לשתות יין מבדיל על חמר מדינה "וכנראה המנהג מבוסס על מש"כ בביאור הלכה סי' רע"ב דבהבדלה דעת הרמב"ם דאם רוב שתיית המדינה הוא שכר מקרי חמר מדינה אפילו יש ג"כ יין, העובדה היא דבדרך כלל לא משתמשים ביין אלא בקידוש והבדלה וכיוצא בו אבל בכל מסיבות החתונות לא מגישים לקהל יין". עכ"ל הרב אלישיב.
על כך חוזר ושואל הרב קניייבסקי על מה יבדילו בבני ברק שלפי הוראת החזו"א אין חמר מדינה בימינו, והרב אלישיב התיר לו להבדיל על יין מגתו, ונראה שהוא קרוב למיץ ענבים ואינו חריף.
ובקונטרס 'קרא עלי מועד' (לרב יוסף דב ספטימוס, עמ' סח) הביא בהערות בשם הגר"ש ואזנר זצ"ל והגרי"ש אלישיב שחולה יבדיל על חמר מדינה כגון בירה, ולנוהגים עפ"י החזו"א יבדילו על מיץ ענבים שמדינא אינו אסור אף בסעודה מפסקת שאינו נחשב ליין.
מסקנה
[עריכה]לפי הספרדים יבדיל על יין וישתה בעצמו, ולפי האשכנזים מי שאינו יכול להבדיל בתשעת הימים על ידי שתיית קטן את היין, יבדיל על חמר מדינה ולנוהגים כחזו"א יבדיל על מיץ ענבים2.