חבל נחלתו יב נד
סימן נד
סדר עבודת המנורה
א. חנוכת המנורה
סדר עבודת המנורה מוזכר בתורה כך (שמות פ"ל פס' ז-ח): "והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה. ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם".
רש"י מפרש: "בהיטיבו – לשון נקוי הבזיכין של המנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה, והיה מטיבן בכל בקר ובקר". ובפסוק הבא: "ובהעלות – כשידליקם להעלות להבתן".
עולה מדבריו שבבוקר היו מנקים את הנרות ובין הערבים מדליקים אותם.
ואמנם כך כתבה המשנה במנחות (פ"ד מ"ד) ללא חולק: "שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים, ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים".
ופרש הרמב"ם: "ותחלת הדלקת הנרות במנורה בין הערבים שנאמר: מחוץ לפרכת העדות יערך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה'. והושאלה מלת חנוך בדברים אלה להתחלת העשייה, כאלו מרגילים כלי זה לעבודה זו על דרך הדמיון לאדם בתחלת למודו מדע מסויים או מדות מסויימות שיתרגל בהם עד שיקלטו בו כתכונה".
ור"ע מברטנורא הוסיף: "שאין מחנכים את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים – של בין הערבים. דכתיב (שמות ל) בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, כלומר כשמדשן את המנורה מן האפר שיש שם מהדלקת הנרות. ואי לאו דעבד הדלקה באורתא מאי בעי למתקן בצפרא, אלמא חינוך המנורה בין הערבים"...
המקדש דוד (קדשים סי' כא אות ב) מביא קושי' ששאל הרשב"א על הרמב"ם: "והקשה הרשב"א ז"ל בתשובה (סי' ש"ט) על הרמב"ם ז"ל מההיא דמנחות (נ' ע"א) דאמרינן שם דאין מחנכין את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים משום דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ואי לאו דעבד הדלקה מאורתא הטבה מצפרא מהיכא, ולהרמב"ם ז"ל אין חילוק בין שחרית לערבית ובשניהם עביד הטבה והדלקה ע"ש". המקדש דוד מדייק מן הרמב"ם שהביא פסוק אחר וממנו מדייק את חינוך המנורה בין הערבים. ומביא סיוע של הלח"מ שלשון הטבה היא על הדלקה.
ומוסיף: "ובעיקר מה שהקשו על הרמב"ם ז"ל מההיא דמנחות דאין מחנכין את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים משום דאי לאו דעבד הדלקה מאורתא הטבה מצפרא מהיכא, הנה כמו כן יקשה על הרשב"א ז"ל דס"ל דשחרית היה מדשן ונותן בה שמן ופתילה והכל הוא בכלל הטבה ולערב היה רק מדליק, א"כ איך אפשר לחנך את המנורה בין הערבים כיון דנתינת שמן ופתילה הוא מעבודת השחר, א"כ אדרבה אי לא עביד הטבה מצפרא באורתא מאי מדליק".
ומביא מהרש"ש בתמיד שבשחרית לא היה מוסיף שמן אלא רק מסיר את הדשן ובערב היה מוסיף שמן ומדליק, לעומת הרשב"א שכתב במפורש שמוסיף שמן בבוקר. ולפי הרש"ש מובן מדוע חינוך המנורה בין הערבים אינו צריך לעבודת היום. ומביא ראיה מרש"י ורבנו גרשום שסברו כן. ומביא לכך ראיה מחגיגה (כו ע"ב). ומביא המקדש דוד מהרמב"ן במלחמות (יומא כו ע"ב) שדישון היינו הסרת השמן והפתילה השרופים, ואינה בכלל הטבה. וצריכה בגדים פחותים כמו הסרת הדשן מהמזבח ומסתפק בדבריו.
ב. סדר העלאת הנרות
סדר הפעולות של העלאת הנרות כל יום במחלוקת בין הראשונים.
המשנה במסכת תמיד (פ"ג מ"ט) מתארת: "...מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים מדשן את השאר ומניח את אלו דולקים במקומן מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים ואחר כך מדשן את השאר ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות והניח את הכוז על מעלה שניה ויצא".
ובפרק ו מ"א שוב הוזכרה עבודת המנורה של בין הערבים: "מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה נטל את הכוז ממעלה שניה והשתחוה ויצא".
הרמב"ם מפרש (עה"מ בפ"ג): "כבר נתבאר בגמר יומא שהטבת הנרות והוא נקוי הנרות והבערת מה שנכבה מהן והחלפת הפתילות לא היה לשבעת הנרות בעת אחד, אלא הסדר הוא שמטיב חמש נרות ואחר כך עושה עבודה אחרת, ואחר כך חוזר ומטיב שתי הנרות הנשארות, ונחלקו בטעם הדבר, יש מי שאמר למה מטיבין וחוזרין ומטיבין כדי להרגיש כל העזרה, כלומר להרחיב משך זמן אותה העבודה כדי שיהא לה הכר, ויש שם מי שנתן טעם לדבר אמרו יתעלה בבקר בבקר בהטיבו את הנרות חלקהו לשני בקרים... ".
ובפרק ו מוסיף הרמב"ם: "כי מן המערבי (והוא שכתוב עליו א) כפי סברתו מדליק שאר הנרות בין הערבים, ואם מצא שכבר כבה נר מערבי אז מנקה אותו ונותן בו פתילה ומדליקו ממזבח העולה לא מנר משאר הנרות, לפי שנר מערבי זה (והוא שכתוב עליו א) לפי סברתו ממנו מדליקין שאר הנרות אם כבו, והוא אם כבה אין מדליקין אותו אלא ממזבח העולה".
בהלכות תמידין ומוספין (פרק ג הל'-יז) מפרט הרמב"ם את סדר העבודה במנורה כל יום. בפיס השני כל יום זכה אחד הכהנים של בית האב העובד בעבודת המנורה של אותו יום.
וכך כותב הרמב"ם:
"י) דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערבים מצות עשה שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו, והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להן זמן שנאמר להעלות נר תמיד".
"יא) וכמה שמן הוא נותן לכל נר, חצי לוג שמן שנאמר מערב עד בקר תן לו כמדה שיהיה דולק מערב עד בקר, ואין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערבים".
"יב) מהו דישון המנורה, כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר במידה והוא חצי לוג, וזה שהסיר משליכו במקום הדשן אצל המזבח עם דישון המזבח הפנימי והחיצון ומדליק נר שכבה, והדלקת הנרות היא הטבתם, ונר שמצאו שלא כבה מתקנו".
"יד) וכיצד מדליקו מושך הפתילה עד שמדליקה ומחזירה, לפי שהנרות קבועים במנורה ואינו יכול להדליק בנר אחר משום בזיון".
"טז) "לא היה מטיב כל הנרות בפעם אחת אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק ועושין עבודה אחרת ואחר כך נכנס ומטיב השנים, כדי להרגיש את כל העזרה".
ר' עובדיה מברטנורא בפירושו לתמיד חולק על הרמב"ם ומפרש: "ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים – האי תנא סבר מנורה מזרח ומערב היא מונחת. ופעמים שמוצא גם השאר דולקים, ונקט שתי נרות מזרחיות דולקים משום דשאר נרות אפילו דולקים מכבן ומדשנן, ואלו שתי נרות אם מצאן דולקים אינו מכבן, ועוד משום דקתני בסיפא מצאן שכבו לאלו מזרחיות חוזר ומדליקן, ובשאר נרות מצאן שכבו אינו מדליקן עד הערב". עולה מדבריו שחלוק על הרמב"ם שאין מדליקים את חמשת הנרות המערביים עד בין הערביים לעומת זאת את שני הנרות המזרחיים מדליק גם בבוקר אם כבו.
וממשיך הרע"ב: "מדשן את השאר – חמש נרות שלצד מערב, מסיר מהן השמן הישן והפתילה הישנה והדשן, ונותן הכל בכוז, ונותן שמן חדש ופתילה חדשה, ולאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו, מדשן השני מזרחיות ונותן בהן שמן ופתילה חדשה. והא דמפסיק ההטבה בשחיטת התמיד וזריקת דמו ואינו מטיבן כולן יחד, משום דכתיב (שמות ל) בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות, אמרה תורה חלק ההטבה לשני בקרים, ועביד הטבת חמש נרות ברישא והדר הטבת שתי נרות, משום דכיון דאתחיל, עביד רובא. והאי דלא עביד שיתא והדר חד, משום דכתיב בהיטיבו את הנרות, [אין] הטבת נרות פחות [משתים].
"מצאן שכבו – השתים מזרחיות. כגון לאחר שמת שמעון הצדיק".
"מדשנן ומדליקן מן הדולקים – לא שהיה נותן פתילה חדשה ושמן חדש כדרך הטבת הנרות, שהרי לעולם אין מטיבין שתי נרות מזרחיות אלא לאחר שחיטת התמיד כדי להפסיק בין הטבת חמש להטבת שתים, אלא מדשנן היינו שמסיר הדשן שבראש הפתילה הישנה, ומגביהה ומדליקה, כדי להיות ניכר יפה הפסק שבין הטבת חמש נרות לשתים. ואם אין בנרות דולקים מדליקן ממזבח העולה".
"ומדשן את השאר – זו הטבת חמש הנרות, שנותן פתילה חדשה ושמן חדש ומניחן כבויות עד הערב שבא ומדליק. ומדשן דהכא אינו כמו מדשן של שנים מזרחית דלעיל. ולאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו חוזר ומדשן [המזרחית] ונותן שמן ופתילה חדשה ומניחה עד הערב כבויה. ונר שניה שקרויה מערבית כמו כן מדשן ומסיר השמן והפתילה ישנה ונותן שמן חדש ומדליקה ממזבח העולה כדי להדליק ממנה בערב הנרות האחרות שנר מערבי הוקבע להדליק ממנו נרות אחרות, ולכך נמי מדליקה אם מצאה כבויה קודם שחיטת התמיד, כיון שצריך מכל מקום להדליקה כשבא ומטיב לאחר שחיטה. כך מצאתי פירוש משנה זו בפירושי רבינו ברוך בר יצחק, והוא המחוור שבכל הפירושים. ודברי הרמב"ם במשנה זו תמוהים מאד, וגם מה שסובר שהטבת הנרות היא הדלקתן ושהיו מדליקין הנרות של מנורה כולן בבוקר כדרך שמדליקין בערב, פליאה נשגבה בעיני, ולא שמעתי ולא ראיתי לאחד מרבותי שסובר כן".
והוסיף הכסף משנה (הל' תמידין ומוספין פ"ג הי"ב): "מהו דישון המנורה כל נר שכבה מסיר הפתילה וכו'. פ' שתי מדות (דף פ"ח:) נר שכבתה נדשן השמן נדשנה הפתילה כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן במדה ראשונה ומדליקה. ופירש"י נר שכבתה בחצי הלילה או קודם אור היום. נדשן השמן נדשנה הפתילה האי נדשן השמן לאו דוקא אלא הכי קאמר כשם שהפתילה שכבתה אין לה תקנה שהרי היא כדשן כן השמן שנשאר בנר הרי הוא כדשן ואין לו תקנה דהואיל ונדשנה הפתילה נדשן השמן, כיצד הוא עושה מטיבה שמשליך כל מה שבנר לחוץ ונותן בה השמן ופתילה אחרת ומדליקה. במדה ראשונה חצי לוג כמו שנתן מתחילה או כמה שחסרה במה שזורק לחוץ. ומ"ש והדלקת הנרות היא הטבתם זהו דעת רבינו שהוא סובר שגם בבקר מדליק הנרות דכי כתיב והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות פירוש בהטיבו בהדליקו. והאחרונים חולקים עליו ואומרים שאין הדלקת הנרות אלא בין הערבים ופירוש בהטיבו אינו הדלקה אלא תיקון הפתילות וכל זה תמצא באורך בתשובות הרשב"א סי' ש"ט וע"ט. ומדברי רש"י שכתבתי בסמוך וממה שכתב בפירוש התורה נראה שדעתו כדעת האחרונים וכן נראה שהוא דעת הראב"ד ממה שכתב בפרק שני מעבודת יוה"כ, וכן דעת אונקלוס".
דבריו הובאו ע"י תוספות יום טוב (תמיד פ"ג מ"ט), והעיר: "ונ"ל שבכוונה הקדים הכס"מ לכתוב סי' ש"ט קודם ע"ט כי זו שבסימן ע"ט נכתב לפרש זו שבסי' ש"ט. ואמנם מה שהר"ב כתב על הפי' שכתב הוא בשם רבינו ברוך בר יצחק שהוא המחוור כו' הנה קרוב לזה הפי' כתוב בשאלה של הרשב"א שבסי' ש"ט והשואל שמצא לזה הפי' שבחהו ג"כ".
והוסיף התויו"ט והעיר משם הרשב"א:
"אבל הרשב"א השיב לו שיש עליו כמה תמיהות וקצתן עולים ג"כ לפי' של הר"ב שבשם רבינו ברוך בר יצחק ואכתבם אחת לאחת ואלו הן:"
"ראשונה תמה למה תלה טעם הנחת המערבי דולק במה שממנו מדליק את המנורה בין הערבים שאינו מפורש [בכתוב] והניח העיקר המפורש בכתוב שיהא דולק לפני ה' תמיד וכך הל"ל ומניח את המערבי דולק שנאמר לפני ה' תמיד".
"שנית במצאן שכבו שמדליקן כדי להיות ניכר יפה הפסק כו'. ואדרבה היה יותר חיוב ההדלקה ניכר כשהיה הוא כבה כאותן החמשה האחרים. ועכ"ז מסלק ידו ממנו ואין מדשנו. כי היוצא ורואה שמדשן את השאר ומניח זה דולק סבור שאין זה מניחו מלהטיבו עכשיו אלא מפני שהוא דולק. אבל כשהוא כבה ואפ"ה מטיב את השאר ומניח את זה עכשיו ניכר ונגלה שאינו מניחו אלא מפני חיוב ההפסקה. ועוד שנמצא מדליק לערב בשמן ופתילה ישנים. ועוד שהרי חסרה המדה לערב ממדת חברותיהן. כשיעור מה שדלק בבקר משעה שדשנו והדליקו עד שמדליק חברותיהן בערב וא"ת שאז ידשנן ג"כ. זה לא נשמע מעולם ולא נזכר בשום מקום. שידשנן שנית לערב. ואין אלו אלא דברים המתמיהים".
"שלישית מנלן שאם מצא דולקים בחמש שמחוייב לכבותו".
"רביעית שמכבה המערבי ולמה והרי כתיב לפני ה' תמיד".
"חמישית מי דחקו לומר שבזמן שאין הנס קיים אפי' מצאו דולק יכבנו ולמה מכבה דלמא חזר הנס למקומו. שלא ניתן להם זמן לנס לדעת עד איזה זמן ימשך ומכאן ואילך לא ימשך ובכל יום ויום יש להסתפק שמא נזכה ויחזור הנס למקומו ויהא עד לשאר עמו. והמכבה הזה כובש עדותו. ועוד היאך יכבה והלא שנינו בספרי יכול יכבם ת"ל לפני ה' תמיד. אלמא אשר לפני ה' לא יכבה כלל. וכן הקשה ג"כ על כיבוי החמש נרות כשמוצאן דולקים או מקצתן מברייתא דספרי. ולפי שהזכיר ג"כ גירסא אחרת בזה לא ראיתי להאריך. אלו דברים הנוגעים לזה הפי' שלפנינו. ואע"פ שאין הכל לשונו ממש".
"והנה מסקנת הרשב"א שם ובסי' ש"ט דהך מתני' דהכא בהטבה של בקר. וההיא דרפ"ו בהטבה של בין הערבים היא. ומפרש דהא דקתני הכא מדשן את השאר כלומר אותן שכבו. ולשיטתיה דס"ל כל שלא כבה אינו רשאי לכבות כמו שהזכרתי לעיל. ונקט שתי נרות מזרחיות דולקים. משום סיפא כדכתב הר"ב בתירוץ הב'. וסיפא דקתני ומצאן שכבו מדליקם כו' כדי לקיים לפני ה' תמיד. ואע"ג דאשני של המזרחיות נאמר. אינו נקרא מערבי. אלא בהצטרפות הראשון ולכך צריך שיהא גם הוא דולק ואח"כ מדשן את השאר היינו אותם שכבו כדפי'. ותנא דידן לית ליה שום הפסקה בין הטבה להטבה. דלא דריש בבקר בבקר. וא"נ אית ליה מ"מ ס"ל דכל זמן שכבו המזרחיות מקדים הטבתן להטבת חמש נרות כדי לקיים לפני ה' תמיד. ולא אמרינן כיון דאתחיל עביד רובא".
כאמור, פירוש הרע"ב קרוב לדברי השואל בשו"ת הרשב"א, ודן בהשגות הרשב"א באריכות הבאר שבע (תמיד פ"ג).
לא ראיתי בפירושים השונים בראשונים ואחרונים שהזכירו שלא כתובה בפירוש הכנסת השמן להיכל ע"י המנורה ושפיכתו לנרות, והעיר במקצת במקדש דוד שהשמן היה בכוז שהכניסו, ושם היו מניחים אף את שמן ופתילות שנתדשנו, וקצ"ע.