חבל נחלתו יב מב
סימן מב
שאלה על תרומה
בגליון של אמונת עתיך נשאל הרב עמיחי על שאלה (כדרך התרת נדר) לגבי תרומת מעשר שנשפכה, והסיבה לשאלה משום שתרומת המעשר לא ניתנה בכמות הרצויה.
על השאלה מה דין תרומת מעשר שניתנה מאומד שלא בכמות הרצויה כתבתי בתשובה לעיל שבדיעבד לפי רוב הראשונים תרומת מעשר ניתנת באומד ואי"צ להוסיף ולתת בשנית.
נעסוק בשאלה על תרומת מעשר ביד כהן, ובמסקנת הרב עמיחי שניתן להישאל על תרומת מעשר שנשפכה עפ"י שיטת הר"א ממיץ שהמפריש יכול להישאל, ואף לשיטת רוב הראשונים מכיון שאינה ביד אחר ולא ניתנה לכהן אלא נשפכה, וכן שאפשר להישאל על המעשר ראשון וממילא יתבטל שם תרומת מעשר מתרומת המעשר שנשפכה. ולכן הסיק הרב עמיחי: "עולה מכל הנימוקים הללו שאדם שטעה והפריש פחות מכדי חיוב תרומת מעשר, יכול להישאל על תרומת המעשר, אפילו אם כבר נשפכה".
א. תרומה ביד כהן
שיטת רוב הראשונים שאם תרומה ביד כהן לא יכול המפריש להישאל עליה. הרב עמיחי הביא שני הסברים לכך. הסבר הש"ך (חו"מ סי' רנה ס"ק ו) ששאלה מועילה בתרומה והקדש משום אתי דיבור ומבטל דיבור, אבל אם עשה מעשה של הקנאה כגון נתינה א"א להישאל. והסבר נוסף בשם הנו"ב (מהדו"ת יו"ד סי' קנד) משום שהכהן שבידו התרומה אינו חייב להאמין למפריש שהתחרט ונשאל על הפרשתו.
הקרן אורה (נדרים נט ע"א) הקשה על הסבר הש"ך: "ואין זה מוכרח, דהכא שאני כיון דעושה אותה הקדש טעות הנתינה ממילא בטל, ואין לכהן זכות בה. ועוד דהכא לאו דיבור הוא אלא טעות בנדרו. ועוד דלפי זה לא יועיל שאלה בחטאות ואשמות לאחר שנתנם ליד כהן להקריב. וזה ודאי אינו דאפילו לאחר שעשה בה מעשה לשחוט בחוץ אמרינן דישנה בשאלה. וכן אפילו הקריבה בפנים ועשה בה מעשה עבודתה גם כן איתא בשאלה, כדמוכח בשבועות (כ"ד ע"ב) גבי הא דיש אוכל אכילה אחת ע"ש. ונהי דיש לחלק, דנתינת הקרבנות לא חשיבא נתינה, דכהנים משולחן גבוה קזכו. מכל מקום נתינה לגבוה גם כן נתינה היא. ועוד דשחיטה ושאר עבודות גם כן מעשה הוי, ואפילו הכי יכול לבטל הכל בדיבורו על ידי שאלה".
"ובנודע ביהודה (מהד"ת יו"ד סימן קנ"ד) כתב בזה דאינו יכול להוציא מידו של כהן. דהכהן יאמר לו דאינו מאמין לו על החרטה. וגם זה לא אבין דמכל מקום האיך יאכלנה הכהן, שמא חרטה גמורה היא, והרי זו טבל ביד כהן. ועוד הכא גבי תרומה טמאה שנתערבה גם לכהן ניחא ליה דישאל עליה ולהתירה. ואכתי הוי דבר שיש לו מתירין".
"ועוד יש להשיב לדברי הש"ך ז"ל והנודע ביהודה ז"ל מהא דאיתא בירושלמי בכתובות (פ"ז ה"ז) וקדושין (פ"ב ה"ד) בכנסה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים דאינה מקודשת. ופליגי התם. ואיכא מ"ד דלא תינשא לאחר, שמא תשאל על נדרה ונמצא בניה מן השני ממזרים. והשתא לדברי הש"ך ז"ל היכי אתי דיבור ומבטל מעשה הקדושין השניים, ואמאי הוי בניה ממזרים. ולדברי הנודע ביהודה גם כן אמאי נאמנת להפקיע עצמה מבעלה השני, הלא יכול לומר איני מאמינה, והתרתה לאו התרה היא. אלא ודאי כל שהיא אומרת פתחה וב"ד שרו לה (ודחי) [ודאי] היתר גמור".
"ולדברי הש"ך ז"ל י"ל דהכא שאני, דהנדר הוא מילתא אחריתי, ונדר לחוד וקדושין לחוד. ולא שייך בזה דיבור מבטל מעשה. משא"כ הכא דהדיבור והמעשה הכל אחד, וסותרין זה את זה. ומכל מקום אין לזה טעם ברור וכנ"ל. ופירוש הר"א ממיץ הוא יותר נכון".
ומצאתי בשו"ת מהרלב"ח (סי' ד) הסבר שונה מדוע אינו יכול להישאל על תרומה ביד כהן. וז"ל:
"ובספר נמוקי יוסף כתב בקידושי' פ"ק במשנ' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. וז"ל לאו למימרא שיהא לכל דיניו כמסור ממש אלא לענין קנייה בלבד הוא דאמרינן הכי. ותדע לך דהא קיימא לן כבית הילל דאמרי יש שאלה להקדש ואלו המקדש ומוסר ליד גזבר שוב אינו יכול לישאל עליו וכדאמרינן בנדרים שכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל ואקשו מתרומה דבטלה בק"א ואף על גב דיש לה מתירין שהרי יכול לישאל עליה ופרקינן בתרומה ביד כהן עסקינן כלומר דלאחר שנתנה ביד כהן שוב אינו יכול לישאל עליה מפני שכבר גמר ומחל על כל טעות שבה אלמא דכל שיש שאלה בהקדש לאו כמסירה ממש היא אלא לענין קנייה בלבד הוא דאמרן להיות האמירה גומרת קניי' בהקדש כמו שגומרת המשיכה או המסירה בהדיוט עכ"ל". ועפ"י דבריו מובן מדוע כשבא ליד גזבר אף על הקדש אינו יכול להישאל וכן בתרומה לכהן. וכ"כ בשו"ת שמחת כהן (חלק יו"ד ב סי' קט).
בשפולי גלימתם הרחבה של הש"ך, הנו"ב והקרן אורה, נראה לענ"ד שטעמם של הראשונים אינו מהטעמים שהביאו הש"ך והנו"ב. אלא משום שמה שרוצה להישאל עליו נמצא ביד אחרים ואין בכוחו להישאל על מה שנמצא ברשות אחרים כיון שיצא מתחת ידו. וילמד הדבר מתחילת הקדש והפרשת תרו"מ שהיכולת להקדיש ולהפריש היא רק ע"י בעלות על הטבל או בעלות על החפץ המוקדש. ואם אינו שלו אינו יכול להקדיש ולהפריש תרומות ומעשרות (אלא בשליחות בעלים). וה"ה אם יצא מבעלותו לבעלות אחרת נראה שלשיטת רוב הראשונים פקע כוחו ושוב אינו יכול להישאל עליו אלא הגדר ההלכתי שהחיל בפיו על החפץ (הקדש, תרו"מ) חל בצורה מוחלטת על הדבר. (ואולי אם יחזור לבעלותו יכול להישאל עליו).
כך כתב הרשב"א (ב"ב קעד ע"ב): "ומה שאמרנו דכל שמסר ביד גזבר שוב אינו יכול לישאל עליו הכין מוכח בנדרים פ' הנודר מן המבושל (נ"ט א') דאמרי' התם דנדרים קרויין דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטיל ואקשינן התם מתרומה שבטלה במאה ואף על פי שאפשר לו לישאל עליה ופרקינן בתרומה ביד כהן כלומר דאחר שבאה ליד כהן שוב אינו יכול לישאל עליה".
וכן משמע מלשון הרשב"א במקו"א (ב"ק סז ע"א): "ומיהו בין בתרומה בין במעשר יש לתמוה והלא שינוי החוזר לברייתו הוא דאי בעי מתשיל עלי' וכדאיתא בנדרים פ' הנודר מן הירק וכל דבר שיכול לשאול עליו קרי' לי' דשיל"מ ואפילו תרומה דלאו מצוה לאתשולי עלה, אא"כ באת ליד כהן לחד מן לישנא דאתמר התם".
וכן משמע מדברי הר"ן (נדרים נט ע"א): "בתרומה ביד כהן – דכיון דזכה בה כהן שוב אינו יכול לישאל עליה", משמע שעצם היותם ברשות אחרים ואינה תחת יד המפריש מונעת מהמפריש להישאל עליהם, ונ"מ להפקר וכד', ולא בגלל הסיבות שנתנו הש"ך והנו"ב.
וכ"נ מדברי החתם סופר (נדרים פה ע"א): "וכתב הריטב"א דלא דמי לתרומה ביד כהן דתו לא מצי למתשל היינו טעמא משום דתרומה עיקרה לכהן ורק ט"ה לבעלים ומשזכה בה הכהן נסתלקה יד הבעלים לגמרי".
וכ"נ משפת אמת (פסחים מו ע"ב): "ויש להבין א"כ גבי הפקר נמי יועיל שאלה [דהא הפקר נמי הוי באמירת פיו ובפרט לדעת הרמב"ם (פ"ב מה' נדרים הי"ד) דהפקר הוא מטעם נדר ע"ש] וא"כ לא יועיל כל ביטול וגם לא מצינו שאלה בהפקר ונראה לחלק משום דהפקר יצא מרשותו לגמרי ובדיבורא איתעביד מעשה שיצא מרשותו משא"כ בתרומה כיון דעדיין טו"ה שלו אפי' אם אינו ממון מ"מ לא יצא מרשותו לגמרי מהני שאלה".
וכן נראה מדברי שו"ת עונג יום טוב (סי' צא) שכתב: "דסובר הטור דהא דלא מהני שאלה בנמסר ליד גבאי אין הטעם משום דא"א לקנין ממון דעניים להתבטל אלא משום דלא מהני שאלה אלא על דבר שהוא בידו עדיין ולא על דבר שיצא מרשותו והיינו טעמא דתרומה והיינו טעמא דצדקה וק"ל".
וכך נראה מדברי זכר ישעיהו (על רמב"ם הל' נדרים פ"ד ה"ז): "גם י"ל דכמו דאמרינן בנדרים (דף נ"ט א) בתרומה ביד כהן דלא מצי למשאל עלה, ה"נ אחר שכבר זכה הכהן בחלקו מהזבח או מנחה תו לא יוכלו הבעלים למתשל, וזהו לכאורה סברא רבתא דמ"ש האי מהאי, אך יש לחלק, דהתם עיקר הקודש היא התרומה חלקו של כהן, וע"כ אחר שכבר זכה לא גרע מהדיוט שניתן לו במתנה, וכמו שביארו שם המפרשים".
עולה מן הדברים שכמה טעמים לכך שתרומה ביד כהן אין יכולים להישאל עליה והוספנו פרט לטעמי הש"ך והנו"ב טעם מנ"י שבנתינה לכהן כבי' מודיע שגמר ומחל על כל טעות שבה. והסבר נוסף שנסינו לתמוך אותו מראשונים ואחרונים שתרומה שיצאה מתחת יד המפריש אינו יכול לחזור ולהישאל עליה, כי היכולת להפריש או היכולת להישאל תלויה בבעלות ומעת שאינה בבעלותו פקע כוחו ממנה.
ב. תרומת מעשר שנשפכה
נראה שתרומת מעשר שאינה בעולם עתה או שנשפכה ונספגה באדמה לא ניתן להישאל עליה. שכיון שאבדה או נשפכה אינה בעולם ולא ניתן להישאל עליה.
נאמר במסכת שבועות (כח ע"א): "אמימר אמר: אפילו אכלה כולה נשאל עליה, אי בשוגג – מחוסר קרבן, אי במזיד – מחוסר מלקות". המדובר במי שנשבע שלא לאכול כיכר ואכלה. עולה שלפי אמימר כיון שלא הסתיים 'מעשה השבועה' של אכילת הכיכר בעשיית דינו – עדיין יכול להישאל עליה.
וכך כתב הר"י מיגאש (שבועות כח ע"א): "אמימר אמר אפילו אכלה כולה נשאל עליה אי בשוגג מחוסר קרבן ואי במזיד מחוסר מלקות פי' קא סבר אמימר שאין אנו משגיחין עד שיהא הדבר הנשאר מכלל השבועה עצמה אלא אעפ"י שכבר אכל את כל הככר ונמצא שעבר על השבועה כולה כיון שיש עליו חיוב קרבן ועדיין לא הביאו אי נמי במזיד יש לו עליו חיוב מלקות ועדיין לא לקה ויש לו רשות עכשיו להשאל על עיקר השבועה כדי שתעקר השבועה מעיקרא ויפטר מהבאת קרבן אי נמי מן המלקות אם הוא מזיד".
ופסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רלח ס"כ): "נשבע על ככר זה שלא יאכלנה, ואכלו, ואפילו כולו, נשאל עליו ונפטר משבועתו".
ויש בכך חידוש גדול אף לדורנו שאין מביאים קרבן ולא לוקים; כיון שמן התורה עדיין לא נסתיימה שבועתו ותוצאותיה יכול להישאל עליה. וכ"כ הרדב"ז (הל' נדרים פ"ד ה"ח): "ולפי זה אם קרא עליה שם תרומה ואכלה ואח"כ נשאל עליה נפטר מידי מיתה בידי שמים דחד טעמא הוא".
אולם במקום שכבר התרומה אינה בעולם כגון שנשפכה ונספגה באדמה נראה שאין אפשרות שוב להישאל עליה. ויילמד הדבר מדעת רבא (אף שלא נפסק כמותו) שסבר לגבי כיכר שנשבע עליה שאם יש כזית שלא אכלו יכול להישאל אבל אם נשאר פחות מכזית או שאכל את כל הכיכר שוב אינו יכול להישאל על שבועתו. וכך כתב הר"ן (על רי"ף שבועות יא ע"ב): "ופי' הרמב"ן ז"ל לא שייר כזית לא חשיב, וכבר עבר על שבועתו משום הכי אינו נשאל עליה". וא"כ אם תרומת המעשר נשפכה ולא ניתן לאוספה נראה שאי אפשר גם להישאל עליה.
וכ"נ משו"ת חתם סופר (ח"ד, אה"ע ב, סי' צב) שכתב לגבי חלת חו"ל שאם "כבר נתבטלה בשיעור ביטול ס' באינו מינו וק"א במין במינו ה"ל כאלו כבר עבר ובטל מן העולם, אולי לא יועיל שאלה כנשבע על ככר ואכלו כלו דאי לאו דאיכא איסור חטאת לא הי' מועיל היתר וע"כ בנידון שלו שמסופק אי יש בו כשיעור ביטול ישאל ויפריש חלה אחרת בלא ברכה". וכ"כ בשו"ת לב דוד (סי' נו): "הנה מה שכתב בשם החת"ס דאם נתבטלה החלה לא מהני שאלה, והיינו שאין להשאלה על מה לחול דהוה כאילו כבר נאכל או נאבד". וכאמור הם הסתפקו לגבי חלה שהתבטלה בחולין אבל לגבי נשפכה ואבדה נראה שודאי לא יסתפקו שאין על מה להישאל.
וכ"נ משו"ת משנה הלכות (חט"ז סי' קט) שדן במי שאכל תרומה האם יכול להישאל עליה ומשיב: "ולא אכחד מעטי מה שעלה בדעתי הרהורי דברים במה דפשיטא ליה דשאלה מהני בתרומה שאכל וחוזר לטבלו, ולפענ"ד הי' נראה דכמו דקיי"ל דשאלה לא מהני לאחר שנתנה התרומה ליד כהן, הכ"נ אם אכל הבעל התרומה שנתנה לו לאכול הו"ל כבא ליד כהן ששוב אין בידו לשאול, דשאלה לא מהני אלא כל זמן שאם תשאל על הנדר יחזור הכל כמו שהי', אבל היכא דא"א שתחזור לא מהני שאלה, וכמ"ש בנדר: כל הנודר כאילו בנה במה וכל המקיים כאילו הקריב קרבן, כלומר עבר על איסור במה ולאחר שקיים שוב אין בידו לישאל, הכ"נ כשאכל התרומה אלא שחייב לשלם אם הוא במזיד או בשוגג כדין מזיק ממון כהנים וי"ל וצ"ע".
ולכן מוכרחים לומר בשאלה בה עסק הרב עמיחי שאם מועילה שאלה בתרומת מעשר שנשפכה לבטלה מתרומת מעשר זה ע"י שאלה על המעשר ראשון, וע"י כך תהפוך התרו"מ שכבר הפריש לטבל שנשפך ויצטרך להפריש מעשר ראשון מחדש ותרו"מ כשיעור.
ג. שאלה על מעשר ראשון כדי לבטל תרו"מ שביד אחרים
הרב עמיחי הביא את דברי הגרשז"א במעדני ארץ (תרומות פ"ד הי"ז) שאם ישאל המפריש על מעשר ראשון הנמצא בידיו יוכל לבטל את תרומת המעשר כשהיא ביד כהן ולהחזירה לטבלה, וזאת אף לדעת רוב הראשונים הסוברים שתרומה ביד כהן אי אפשר להישאל עליה. ודבריו אינם נראים לענ"ד. כשם שעל התרומה באופן ישיר אינו יכול להישאל לכל אותם ראשונים ה"ה אף מה שניתן ממנה לאחרים. וכשם שאם היה נותן חצי מהמעשר ראשון ללוי וחציו עדיין בידיו לא יכל להישאל עליו כן לגבי מעשר ראשון שקבע להיות תרומת מעשר.
כמו"כ, יש להעיר שאם השליח מפריש דרך קרן מעשרות (כדוגמת 'בית האוצר' של מכון התורה והארץ) – מיד בהפרשתו הראשונה נקנה המעשר ללוי מדין מכירי לוייה (והתרומה לכהן אם מחמירים ליתנה אעפ"י שאין יכול לעשות בה מאומה מדין מכירי כהונה) וא"כ חזרנו לשאלה האם ניתן להישאל על מה שביד אחרים ומחלוקת הראשונים עם ר"א ממיץ.
כמו"כ אף הגרשז"א במעדני ארץ (תרומות) שהביא הרב עמיחי, ציין שלפי הנו"ב (יו"ד, תניינא סי' קנד) שכהן אינו חייב להאמין לתורם שהוא נשאל על ההפרשה ולכן המפריש אינו יכול להישאל עליה, אף להישאל על מעשר ראשון אינו יכול, ובכך לבטל את תרומת המעשר.
ועיין במעדני ארץ (תרומות, פ"ד הל' יז אות ד) שהעלה בדיונו שאף אם יכול להישאל על התרומה ולהופכה בשאלתו לטבל, אבל את נתינתה אינו יכול לבטל ולכן היא ממון ששייך לכהן. וכ"כ בשו"ת בית שערים (יו"ד סי' תיט). ואם כן תמוה איך יוכל להישאל על התרומה הרי הוא מזיק לכהן ולעתים מכשילו באכילת טבלים.
ואפילו אם רוצה התורם להישאל עליה, מפני שהיזק שאינו ניכר אינו היזק לפי ד"ת, מדוע בית דין יזדקקו לו להישאל עליה, הרי בהתירם את המעשר הם גורמים שתרומת המעשר ביד כהן היא טבל והוא צריך להפריש ממנה או ממקום אחר עליה כדי להתיר לאוכלה ולתת מעשרותיה לאחרים. ואף שאין זה היזק ניכר, מדוע שבי"ד יזיקו בידים לכהן אחר שקבל תרומתו מיד ישראל. וק"ו אם לא יודיע הישראל לכהן הרי הוא יאכל טבל וחייב מיתה בידי שמים! וכן אם כבר אכלה הכהן, בשאלת התורם יתברר למפרע שאכל טבלים, ומדוע שחז"ל יתנו יד למעשים כאלו. ועל כן נראה לענ"ד שזה טעם נוסף שאם התרומה ביד כהן לא יזדקקו לו בי"ד להתיר את תרומתו אפילו ע"י התרת המעשר.
והנ"מ מטעם זה תהיה שאם התורם הודיע לכהן שהוא רוצה להישאל והוא עדיין לא אכלה, אולי בי"ד יזדקקו להתיר לו תרומתו שאין בכך הכשלה באיסור. כמו"כ המפריש לא יוכל להישאל על מעשר ראשון ובכך לבטל את תרומת המעשר ללא הודעה לכהן שקבלה, אפילו שהמעשר עדיין ביד המפריש. כמו"כ אם תרומת המעשר אבדה או נשפכה (ולא נאכל ממנה כלל), כיון שאין בכך היזק והכשלת כהן ניתן יהיה להישאל על המעשר ראשון ובכך לקבוע שהתרומה הנאבדת היתה טבל.
באשר לצד ההיזק הממוני לא ראיתי שהתייחסו לכך וצ"ע. ועי' שו"ת בית שערים (יו"ד סי' שכד).
ד. התרת תרומה בשאלה
לא בואר במאמר הרב עמיחי דרך השאלה בתרומה ויש להדגיש שתרומה אינה ניתרת בעצם אמירת המפריש שהוא מתחרט, אלא צריך למצוא לו פתח על הפרשתו כדברי המאירי (נדרים נט ע"א): "ואף על פי שמכל מקום יש בה (=בתרומה) שאלה וכגון שימצא בה פתח על דרך הזרות כגון שיאמר לא נתכונתי לתרום מכרי זה ואלו ידעתי כן לא הייתי תורם, מכל מקום אין הפתח מצוי בה כל כך שתהא קרויה מצדו דבר שיש לו מתירין ואין לומר שתהא נתרת בחרטה לבד ששאלת הקדש ותרומה אינה אלא מצד טעות". אמנם מלשון הנו"ב (מהדו"ת יו"ד סי' קנד) משמע שאף בחרטה בלבד וצ"ע.
ועי' בשו"ת חוות יאיר סי' קל שדן בכך וכן בחי' יד המלך (קונטרס כל נדר וכל שבועה).