חבל נחלתו טז נח
סימן נח
האם אכילת קדשי קודשים בעזרה רק בעמידה
א. מקור איסור ישיבה בעזרה
הרמב"ם (הל' מעשה הקרבנות פ"י ה"ג) כתב: "ואין חטאת ואשם ושירי מנחות נאכלין אלא לזכרי כהונה בעזרה ואם נאכלו בהיכל נאכלו שנאמר לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו, וכן שלמי צבור הרי הן כחטאת וכאשם כמו שביארנו".
וכתב המשנה למלך (על אתר): "אלא לזכרי כהונה בעזרה. אם נאכלין מעומד כיון דאין ישיבה בעזרה עיין במ"ש התוס' פ"ג דיומא (דף כ"ו) ד"ה אין. ועיין בפ"ב דזבחים (דף ט"ז) ד"ה ומה ישב שאוכל כגון במורם בקדשים ובכור. אלמא דס"ל דקדשי קדשים שנאכלין בעזרה אינן נאכלין מיושב ודוק. כתבו התוס' בפ"ב דשבועות (דף י"ז) דקדשי קדשים שנאכלין בעזרה בעינן שיראה פתח העזרה בשעת אכילה ולא ראיתי לרבינו שהזכיר דין זה".
וכן בעל הפרי חדש בחידושי מים חיים (הל' בית הבחירה פ"ז ה"ה) כתב: "ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד. מוכח בסוטה (דף מ') וכ"כ התוספות לשם דאין ישיבה בעזרה אפילו לכ"ג. ומיהו כתבו התוספות בפ"ב דיומא (דף כ"ה) דלאכילה ולצורך גבוה שרי לישב".
ובשרשי הי"ם (הל' בית הבחירה פ"ז ה"ו) כתב: "אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. הנה הרב מש"ל כאן עמד בהאי איסורא שאין ישיבה בעזרה אם הוא דאורייתא או דרבנן וכתב שהתוספות בזבחים די"ו ע"א ד"ה הגהה נראה דספוקי מספ"ל מילתא שכתבו ושמא אינו מן התורה תדע כו'. אמנם מדבריהם פ"ב דיומא דכ"ה ד"ה אין שהק' והיכי אכיל מוכח דס"ל דמן התורה אסור וכן הכריח מדברי רש"י בפ' חלק דק"א שכתב גמירי שאין ישיבה בעזרה הלמ"מ ולא מקרא וכ"ן מדבריו פ"ז דסוטה ד"מ שכתב אלא למלכי ב"ד בלבד שחלק להם המקום כבוד להראות שמלכותו שלימה יע"ש וכן יש לע"ד להכריח עוד מדברי התוספות פרק לולב וערבה דמ"ג ע"ב ד"ה תשבו שכתבו וז"ל לא לגמרי יליף ממלואים דהתם א"א לישן בעזרה כמו בחצר המשכן שהיה במקום עזרה דגמירי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד ואלו כאן אסור לישן חוץ לסוכה ע"כ וכן יש להוכיח מדברי התוס' ישנים ביומא ד"ו ד"ה מביתו למה שכתבו וז"ל ואף על גב דבמילואים כתיב תשבו ומדקאמר תשבו ע"כ מחנה לויה היה כו' יע"ש"...
וא"כ ס"ל שישיבה בעזרת ישראל אסורה מן התורה.
לגבי איסור הישיבה בעזרה כתב הרמב"ם בפירוש המשנה (סוטה פ"ז מ"ח): "וממה שאמר קורא יושב, תלמד שבעזרת נשים היתה הקריאה שהישיבה מותרת שם, אלא אם כן היה המלך מבית דוד הרי זה יושב בעזרת ישראל כמו שביארנו ביומא". נראה מכך שבעזרת ישראל היתה מותרת ישיבה למלכי בית דוד בלבד, וא"כ גם כהנים אסורים היו לשבת שם ואפילו לצורך עבודתם אכילת קודשים, שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.
כתב בחי' בית אל (הל' מעשה הקרבנות פ"י ה"ג): "עיין משנה למלך (=מובא להלן) דהוכיח ממ"ש תוס' זבחים דף ט"ז ע"א דיושב שאוכל היינו במורם מקדשים מבכור דאילו קדשי קדשים הא אין ישיבה בעזרה עיין שם ועין תוס' זבחים שם ד"ה מיושב דזה רק מדרבנן א"כ י"ל דגם בקדשי קדשים מיירי וכן לדעת הירושלמי דכה"ג מותר לישב אין ראיה אך כבר דחו התוס' דעת זו דבש"ס לא משמע כן"...
ב. אלו קדשי קודשים נאכלים והיכן
לכאורה נראה לומר שכל אכילת קדשי קודשים (חטאות, אשמות, שלמי ציבור [כבשי עצרת], מנחות) ע"י זכרי כהונה בעזרה היתה בעמידה בלבד.
המשנה בזבחים (פ"ה מ"ג) שונה: "חטאות הצבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור שעירי ראשי חדשים ושל מועדות... ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה"...
וכן במשנה ה: "זבחי שלמי צבור ואשמות אלו הן אשמות אשם גזילות אשם מעילות אשם שפחה חרופה אשם נזיר אשם מצורע אשם תלוי... ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה"...
ופרש הרמב"ם: "ולשון התורה בחטאת במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד וזהו ענין לפנים מן הקלעים, והעזרה במקדש כמו לפנים מן הקלעים במשכן".
וכן ר' עובדיה מברטנורא (משנה ג) פרש: "לפנים מן הקלעים – לפי שבמשכן היו קלעים היקף לחצר אהל מועד, ובחטאת כתיב (שם ו) במקום קדוש תאכל בחצר אוהל מועד. ובבית עולמים היתה חומת העזרה במקום הקלעים".
"לזכרי כהונה – דגבי חטאת ואשם ומנחה כתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה".
וכן בתפארת ישראל (יכין זבחים פ"ה מ"ג אות כד): "לפנים מן הקלעים. תוך קלעי חצר אהל מועד שבמדבר, והוא בבית המקדש כל הרווח שמתוך עזרת ישראל ולפנים ואפילו בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש [כש"ס דנ"ו], ואפילו בהיכל גופיה מותר לאכול קדשי קודשים כשאי אפשר לאכול בעזרה [ספרי], ומה"ט נקט לפנים מן הקלעים, ולא תוך העזרה, משום דר"ל בכל מקום שהוא תוך היקף הקלעים, אף שאינו עזרה ממש, רק לשכות או היכל, מותר לאכלן שם, משא"כ שחיטתן בכל מקום בעזרה [כלקמן מ"ו], היינו בעזרה דוקא ולא בהיכל [ורק בדיעבד כשר גם שם רמב"ם פ"ה ממעק"ר] ולא בלשכות שבחול אף שפתוחות לקודש, [עוד נ"ל דמוכח מכאן דכל פרק זה מדאין בו מחלוקת, הוא בלשון ממש כמו שנמסר לנו ממשרע"ה מסיני, ולהכי נקט קלעים. ומה"ט אומרים פרק זה בכל יום, ועי' בפירושינו מכות פ"ג סי' כ"ג, שהארכנו שם]. מיהו עזרת נשים אפילו לאכילת הק"ק אינו כשר1 [ודלא כרמ"ז]".
ג. האם מותר לשבת בעזרה לאכילת קדשי קדשים
בשאלה זו התקשו תוספות (יומא כה ע"א): "אין ישיבה בעזרה – תימה דאמר בפ"ב דזבחים (דף טז.) ומה יושב שאוכל אם עבד חילל וכו' והיכי אכיל והא אין ישיבה בעזרה וי"ל שאוכל בקדשים קלים הנאכלין בכל העיר אי נמי אור"י בר אברהם דאף על גב דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הנ"מ לדברים דלאו צורך עבודה אבל אכילה צורך עבודה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים מישרא שרי ואתי שפיר נמי הא דפריך בפרק שני דזבחים (דף יט:) גבי קידוש ידים ורגלים מן הכיור דפריך וליתיב מיתב אף על גב דבעזרה הוה צורך עבודה שרי אבל פייס דהכא לא חשיב צורך עבודה דאפשר בלא פייס אי נמי י"ל היינו טעמא דמותר לישב ולאכול קדשים דבאכילת קדשים כתיב בהו למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין והיינו מיושב אבל אין לתרץ דמותר לאכול מיושב בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש שהן כעזרה לאכילת קדשי קדשים דהתורה ריבתה חצרות הרבה ולישב שם מותר כמו שאינן חשובין כעזרה להתחייב עליהם משום טומאה כדאיתא באיזהו מקומן (זבחים דף נו.) דהא בשמעתין משמע דלישב נמי הוי כעזרה עצמה ואסור לישב בה".
עולה שלתוס' שני תירוצים, האחד שאמנם קדשי קודשים היו נאכלים בעמידה והשני שהם נאכלים בישיבה או משום שישיבה שנאסרה היא דוקא ישיבה שלא לצורך עבודה או משום שישיבה היא עבודה ועל כן כהנים יושבים ואוכלים.
מן הרוקח (הל' סוכות סי' ריט) משמע שאמנם בעזרה אסורים היו בישיבה. וז"ל: "בסכות תשבו ולא בסכה שבתוך הבית כמו שכתו' בעזרא ויעשו להם סכות איש על גגו ולא תחת גגו על גגו מי שאין לו חצר ובחצרותיהם מי שיש לו דיורים מרובים. ובחצרות בית האלהים, והלא אין ישיבה בעזרה ושם כתיב וישבו בסכות אלא בעזרת נשים וגם חצרות היו בירושלים שהבאים לבית האלהים אוכלים שם שלמיהם". וא"כ בעזרת נשים הותרה ישיבה ועל כן יכלו לעשות שם סוכות, וקשה לפי דברי הרוקח איך היו אוכלים קדשי קודשים בסוכות, הרי מחוץ לעזרת ישראל אסור היה להוציא את הקרבנות ובתוך עזרת ישראל לא בנו סוכות, וא"כ איך יכלו לאוכלם וצ"ב2.
הראבי"ה (תשובות וביאורי סוגיות סי' אלף קמה) מבאר שהותר לשבת לצורך מצות שמירת המקדש רק מחוץ לעזרת ישראל: "הר הבית היו לו ד' שומרים בד' מקצועות, השניים במזרח הר הבית (ו)ב' שומרים בשני מקצועות, (השנים במזרח הר הבית) וב' שומרים בשני מקצועות [ל]מערב שאחורי הכפורת, כי הר הבית היה מקיף לעזרות ולהיכל ולבית קדשי הקדשים. ונראה שד' לשכות היו בד' המקצועות שהיו יושבין בו לשמור מבפנים להר הבית היו, וד' לשכות לד' מקצועות עזרת ישראל. וגם העזרה היה מקיף לכל צד אחורי הכפורת י"א אמה, כל זה חלל העזרה ומשם ואילך הר הבית, ובאותן ד' לשכות ד' שומרים. ונראה שהלשכות הללו של עזרה היו מבחוץ למחיצת העזרה, כדי שיוכלו השומרים לישב ולשמור, דאין ישיבה בעזרה וכו'. והכי משמע במסכ' תמיד".
וכ"כ אף בספר כפתור ופרח (פרק ו): "ועל זה השער כלומר הפרבר הוא שאמרו ריש מסכת מדות (פ"א מ"א) בזכרם מקומות שבהם שומרים המקדש ואחד לאחרי בית הכפורת, וזהו שאמרו (תמיד כז, א) כלפי בר, כלומר שהיה המשמר מחוץ לחומת העזרה. והטעם בזה שהשומר לא יוכל להיות בעמידה כל הלילה, ולא היה יכול לישב אם היה עומד בפנים שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ולזה היה שומר מחוץ לחומת העזרה והוא בתוך חומת הר הבית וכל שכן הסורג". ועי' בדברי הבאר שבע המובאים לקמן.
הבאר שבע (תמיד כז ע"א) מעלה אפשרות אחרת שלא נזכרה בראשונים, אולם חוזר מאפשרות זו ומעלה תירוצים אחרים איך כהנים יושבים בעזרה:
"דאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. לכאורה משמע בפ"ג דזבחים (טז, ב) דלא אתי למעוטי אלא דוקא מלכי ישראל אבל לכהנים היתה ישיבה בעזרה, מדקאמר שם מה יושב שאוכל אם עבד חילל כו' והיכי אכיל יושב והא אין ישיבה בעזרה, וכן משמע ממאי דפריך התם (יט, ב) גבי קדוש ידים ורגלים מן הכיור, וליתיב מיתב ולקדש, והא קדוש ידים ורגלים בעזרה הוה ואפילו הכי פריך וליתב מיתב ולקדש. וגם התרצן אינו מתרץ לו דאסור לישב משום דאין ישיבה בעזרה, אלא מדאמר קרא לשרת ושירות מעומד הוא, ועוד אי בעית אימא קרא אי בעית אימא סברא דלכהנים היתה ישיבה בעזרה, קרא שנאמר (שמואל א' א, ט [עי"ש רד"ק]) ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה', סברא שהרי כל עצמו לא אמר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד אלא מטעם שחלק להם המקום כבוד להראות שמלכותו שלמה, כדפירש רש"י בסוטה פרק אלו נאמרין (שם ד"ה אלא למלכי), וזה הטעם אינו שייך כנגד הכהנים אלא כנגד בני גילו שהם מלכי ישראל. וגדולה מזאת מצינו בירושלמי דפסחים (פ"ה ה"ט) וביומא (פ"ב ה"ב) שיש אמוראים טובא החולקים על מר, ואמרו כי אין ישיבה בעזרה אפילו למלכי בית דוד אלא לכהן גדול בלבד שנאמר ועלי הכהן יושב וגו', אבל ויבא דוד וישב לפני ה' (שמואל ב' ז, יח) פירשוהו שישב עצמו לתפלה. אבל לפי האמת אי אפשר לומר כן, דאם לכהנים היתה ישיבה בעזרה א"כ מאי מקשה בסוטה פרק אלו נאמרין (שם), עומד מכלל דיושב הוא והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, והא התם בכהן גדול קיימינן, שמע מינה בהדיא דאתא למעוטי אפילו כהן גדול".
"ונראה לי ליישב הא דכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה', דדוקא בעזרה עצמה אין ישיבה אלא למלכי בית דוד אבל על מזוזת ליכא איסור. ועוד י"ל דדוקא מן דוד ואילך אין ישיבה בעזרה אלא כו'. והא דאמר בפ"ב דזבחים שהבאתי מה יושב שאוכל כו', צריך לומר כמו שפירשו התוספות בפ"ב דיומא (כה, א ד"ה אין ישיבה) דאיירי שאוכל בקדשים קלים הנאכלין בכל העיר. אי נמי י"ל היינו טעמא דמותר לישב ולאכול קדשים, דבאכילת קדשים כתיב בהו (במדבר יח, ח) למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלין והיינו מיושב, אי נמי דאף על גב דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הני מילי לדברים דלאו צורך עבודה, אבל אכילה צורך עבודה היא דכתיב (שמות כט, לג) ואכלו אותם אשר כופר בהם, שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים כדאיתא ביומא ריש פרק בא לו כהן גדול (סח, ב), הלכך משרא שרי. ואתי שפיר נמי הא דפריך בפ"ב דזבחים (יט, ב) גבי קדוש ידים ורגלים מן הכיור שהבאתי וליתיב מיתב ולקדש, אף על גב דבעזרה הוה הואיל דצורך עבודה הוא שרי. והשתא אין אנו צריכין לדחוק ולפרש וליתב מיתב ולקדש, דלאו ישיבה ממש קאמר משום דאין ישיבה בעזרה אלא ישיבה על ידי סמיכה כדפירשו התוספות התם (יומא כה, א ד"ה אין ישיבה), אלא הוא כפשוטו ישיבה ממש מטעם שפירשתי הואיל דצורך עבודה הוא משרא שרי, אבל שמירת הבית דהכא לא חשיב צורך עבודה, כיון דשמירת הבית אינה אלא מפני שהוא כבוד וגדולה לבית שלא יהא בלא שומרים כדאיתא בספרי זוטא (פרשת קרח א') שהבאתי לעיל בריש מכילתין (ד"ה הכהנים שומרים), ולכך אמר שפיר דאי תמה ובעי למיתב לא מצי יתיב".
הבאר שבע מעלה כמה אפשרויות להסביר ענין הישיבה בעזרה. מעלה סברא שמא האיסור דוקא לשאר בני אדם אבל לא לכהנים ודוחה אותו שודאי אם יש אסור הוא לכו"ע ומסביר שמא על מזוזת העזרה אין איסור וכן מתרץ שהאיסור רק ממלכי בית דוד ולכן עלי הכהן יכול היה לשבת בעזרה. ואח"כ מביא את התוס' ביומא ועל פיו מסביר ששמירה אף לפי תוס' לא תותר בישיבה מפני שהיא אינה צורך עבודה.
וכן כתב במעשה רקח (הל' מעשה הקרבנות פ"י ה"ג): "אלא לזכרי כהונה בעזרה. נראה דהיו צריכין לאכלם מעומד דהא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד וכ"כ המל"מ ז"ל ומטי לה ממשמעות התוס' ז"ל עיין עליו".
המנחת חינוך (מצוה קלד, דין אכילת שיירי מנחות) כתב: "ונאכלים בעזרה וער"מ שם דאם נאכלו בהיכל נאכלו שנאמר בקה"ק תאכלנו ועש"ס זבחים ס"ג דאם הנכרים הקיפו העזרה אוכלים הקה"ק בהיכל מפסוק זה (וצ"ע דהרמב"ן מביא דבר זה בשם הספרי והוא מבואר בש"ס דידן בזבחים כמ"ש ובמנחות דף ט') וברמב"ן עה"ת פ' קרח כתב דאם א"י לאכול בהיכל נאכל לפני ולפנים. ובמ"ל כאן הביא מתוס' דנאכלים מעומד בעזרה דאין ישיבה בעזרה וכ' המ"ל דמלתא דפשיטא דמברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן על קדשים שהכהנים אוכלים".
הרמב"ם פסק בהל' ברכות (פ"ד ה"א): "כל המברך ברכת המזון או ברכה אחת מעין שלש צריך לברך אותה במקום שאכל, אכל כשהוא מהלך יושב במקום שפסק ויברך, אכל כשהוא עומד יושב במקומו ויברך... וכן אם בירך כשהוא עומד או כשהוא מהלך יצא ידי חובתו".
וכתב על כך האדר"ת בחי' בני בנימין: "וכן אם בירך כשהוא עומד יצא. ילה"ר בד"פ ממש"ל פ"ה ה"ו. והרי כהנים האוכלים מנחות אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה אלא למב"ד. ואיך יברכו שם. ולילך למק"א הרי אסור. וי"ל דבכהנים דזריזים הם מותר. ועי' ירושלמי ריש פסחים. ויל"ח מנ"ד אך עי' תוס' יומא כ"ה א'. שדעתם דמותר לאכול קדשים בישיבה דהוא צורך עבודה. אך בזבחים ט"ז א' לס"ל כן וכ"ד רבינו עמש"כ בס"ד פ"י ממע"ק3. ותו דבהמ"ז ודאי דאסור בישיבה. אך באמת אין הדין צריך לראיות כלל. וגם כשישב בפתח עזרת ישראל שפיר דמי שרואה מקומו הראשון".
עוד פסק הרמב"ם (הל' ברכות פ"ה ה"ו): "הכל חייבין בברכת הזימון כדרך שחייבין בברכת המזון, אפילו כהנים שאכלו קדשי הקדשים בעזרה, וכן כהנים וישראלים שאכלו כאחד ואכלו הכהנים תרומה וישראל חולין חייבין בזימון כחיובן בברכת המזון".
וכתב בחי' בני בנימין: "הכל חייבין כו' אפילו כהנים שאכלו ק"ק בעזרה. אולי הטעם דס"ד דלא יצטרפו לזימון משום שאין אכילתם נקרא אכילה דה"ל אכילת מצוה ולאו להנות. וקרא כ' ואכלתם היינו רק אכילת רשות. וזש"ש בגמ' סד"א ואכלו אותם אשר כופר בהם כ' קמ"ל ואכלת ושבעת. ר"ל דמ"מ הוי אכילה שנהנה בה וגם מקיים מצות התורה. וכיון שהשי"ת ציוה לאכלו ודאי שמה אכילה. ומזה ראי' לשי' רבינו ספ"א דעל אכילת איסור אין מברכין דלא מיקרי אכילה ול"ש ע"ז בהמ"ז. ובחי' שם הארכתי בס"ד, וי"ל ג"כ בפשיטות דסד"א דל"ה קביעות דהרי אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה לכהנים4. וא"כ ל"ה קביעות לזימון קמ"ל. ועמש"ל פ"ד ה"א בס"ד...".
בחי' מעשי למלך (הל' בית הבחירה פ"ח ה"ב) סובר שלא צורך עבודה מתיר אלא אם אין אפשרות אלא בישיבה תיעשה הפעולה בישיבה ואפילו היא שמירה או הטלת פייסות. וז"ל: "והנה תוס' יומא כתבו צורך עבודה שרי וראב"ד שם כתב צורך עבודה ושמירה שרי אבל קריאת פרשת המלך ל"ה צורך עבודה והקשה בראב"ד ע"ז מיומא גבי פייס דפריך בפ"ב דיומא זקן יושב במערבה והא אין ישיבה בעזרה והרי צורך עבודה הוא אע"כ בדא"א תליא היכא דא"א כגון שמירת כהנים בפנים יוכל לעשות בישיבה אבל קריאת המלך וכה"ג ביוהכ"פ אפשר בעמידה ולא הותר אלא למלכות בית דוד בלבד מיהא בירושלמי משמע גם לכה"ג שרי ומביא ראי' מעלי ובירושלמי יומא פ"ד משמע אף למלכי בית דוד לא הי' ישיבה ובירושלמי פריך מיושב דוד לפני משמע בעזרה ומשני שישב בתפילה והקשה א"כ קרא דיחזקאל דנשיא ישב לאכול לחם לפני ד' ומשמע היינו בעזרה ומותר לישב בשלמא אי מלכי ב"ד שרי י"ל נשיא הוה כמלך ולכן כ' דשער החיצון דיחזקאל לא הי' קדושת עזרה רק הי' הקדושה שבא בו אלדי ישראל ולכן לא הותר לנשיא ולאכול לחם דהיינו קרבן אבל לא דבר הרשות והנה אי נאמר כתי' הזה דא"א שאני י"ל דלעולם קדוש העליות ג"כ אלא דא"א שאני דהרי בלא"ה יקשה בית המוקד דלא הי' עליות (מיהו במפרש כ' שישנים בחצי שבנוי בחול וכ"כ הרא"ש ומדברי רבינו להלן בדין ה' כ' כהנים שומרים על שער המוקד משמע שהי' בנוי על השער) וע"כ כראב"ד דא"א שאני ומה שכ' המפרש כיון דביהמ"ק ע"ג כיפה שגבוה מקרקע עזרה לא נתקדשה ורשאי לישב הקשה הראב"ד ע"ז א"כ גם בית אבטינס הי' יכולין לבנות ע"ג כיפה ועמש"כ בפ"א מזה ולכן מחוורתא כראב"ד דא"א וצורך עבודה שרי ועמש"כ בפנ"י".
ועיין: תומים (סימן יז), שו"ת שואל ומשיב (מהדורה תליתאה ח"ב סי' פב), דובב מישרים (ח"א סי' קיא אות ב), גבורת ארי יומא כה ע"א, חי' הרי בשמים (סוכה כז ע"א), חשוקי חמד (יומא כה ע"א) שדן האם מותר בימינו לחייל שהתעייף לשבת בעזרה.
מסקנות
א. לשיטת רוב הפוסקים לא הותרה ישיבה בעזרה אף לצורך אכילת קודשים.
ב. שיטת תוס' ביומא וכן צידדו חלק מהפוסקים שלצורך עבודה מותר לשבת ואכילת כהנים קדשי קדשים היא צורך עבודה.
ג. לפי שיטת 'מעשי למלך' הותרה ישיבה כשאי אפשר לעשות אחרת בין לעבודה בין לשמירה בין לפייס.