חבל נחלתו טז לו
סימן לו
שווי הפרוטה ושאר המטבעות בימינו1
א. לפי הרמב"ם שווי המטבעות נמדד לפי משקל שעורים במתכת כסף. לדוגמא אשה מתקדשת בשווה פרוטה שיעור הפרוטה הוא שוויה במתכת כסף של חצי שעורה. וכן לגבי תשלומים אחרים שנקבעו בחז"ל שוויים נאמד במתכת כסף.
הרמב"ם כתב בפה"מ (בכורות פ"ח מ"ז): "כבר בארנו כמה פעמים כי הסלע המדובר עליו בתורה אשר קראו ה' שקל, וקורא אותו גם כסף, כמו שאמר חמשים כסף, ומאה כסף, ואמר שלשים שקלים, יש במשקלו עשרים וארבעה דרהם, משקל הדרהם שש עשרה גרגרים, ואלה לשונות תלמוד שאין בהם ספק. והקבלה אשר בידי מאבא מארי זצ"ל מאביו מזקנו איש מפי איש ז"ל שהגרגרים הללו ששוקלין בהן גרגרי שעורים, ואיני יודע יסוד לכך, ונמצא משקל הסלע שלש מאות גרגרים ושמונים וארבעה גרגרים. וכבר מצאתי משקל הדרהם המצרי מגרגרי השעורים ששים ואחת גרגרים, נמצא משקל הסלע מן הדרהמים של מצרים דרהם ורבע וחרוב בקירוב. ואמר לי אבא מרי זצ"ל שהוא ראה תשובה לגאון מראשי ישיבות בבל ובה הוא אומר כי חמש סלעים של בן הם שלשים ושלשה דרהם וחצי דרהם, זה היה ענין התשובה, ולא באר באיזה דרהמים ולא כמה משקל הדרהם, ואין ספק שהוא דבר על משקל דרהם של בבל. אבל שעור חמש סלעים של בן מדרהם מצרים כפי שהקדמנו הם שלשים ואחד דרהם וחצי דרהם. ושלשים של עבד הם מן הדרהמים הללו מאה ושמונים ותשעה דרהמים פחות שמינית דרהם בקירוב. וכן חמשים של מפתה שלש מאות דרהם וחמשה עשר דרהם פחות רבע דרהם בקירוב. וכל המשקלים הללו מן הכסף הצרוף שאין בו שום תערובת, דע זאת, לפי שכלל הוא אצלינו כי של תורה במנה צורי, וכל אלו האמורים כאן הם כסף של תורה. ושל דבריהם כגון כתובת אשה והקנסות כסף מדינה, כלומר שיהא אותו השעור מן המעות ממטבע ירושלם שהיו שמינית, כלומר השמינית כסף ושבע שמינית נחשת, וגם זה קבלה בידי מאבא זצ"ל מרבו. ואמרו וכולם נפדים, אמרו שענינו וכל הנפדים נפדים בכסף או בשוה כסף, חוץ ממחצית השקל שהוא צריך להיות כסף צרוף עשוי מטבע כמו שנתבאר בשקלים. ודע כי אמרו בשקל הקדש, רוצה בו שיהא תשלום אלו המספרים בשקל הקדש כמו שבארנו. ואמרו ובמנה צורי, רוצה לומר שיהא אותו הדבר שמשלם מתרכובת מטבע צור, ואין אנו יודעים היאך היה מטבע צור באותו הזמן, לפיכך אנו אומרים שיהו כולם כלומר כל השעורים הללו מן הנקי ביותר שבכסף".
ובהלכות שקלים (פ"א ה"ב) באר את משקלו בשעורים: "מנין כסף האמור בתורה באונס ובמפתה ובמוציא שם רע והורג עבד הוא כסף הוא שקל הנאמר בכל מקום בתורה, ומשקלו שלש מאות ועשרים שעורה, וכבר הוסיפו חכמים עליו ועשו משקלו כמשקל המטבע הנקרא סלע בזמן בית שני, וכמה הוא משקל הסלע שלש מאות וארבע ושמונים שעורה בינוניות".
ובאר עוד בהלכה ג: "הסלע ארבעה דינרין והדינר שש מעין, ומעה היא הנקראת בימי משה רבינו גרה, ומעה היא שני פונדיונין ופונדיון שני איסרין, ופרוטה אחת משמנה באיסר, נמצא משקל המעה והיא הגרה שש עשרה שעורות, ומשקל האיסר ארבע שעורות, ומשקל הפרוטה חצי שעורה".
ב. וכ"כ ר' עובדיה מברטנורא (בכורות פ"ח מ"ז): "חמש סלעים של בן – הסלע האמור במשנה הוא השקל האמור בתורה בכל מקום. ופעמים נקרא בתורה כסף, חמשים כסף, מאה כסף. והוא היה בימי משה משקל שלש מאות ועשרים גרגירי שעורה, ובבית שני הוסיפו עליו והעלוהו למשקל שלש מאות ושמונים וארבע שעורה. וכן מונים היום לחמש סלעים של בן. ונמצאו חמש סלעים משקל אלף ותשע מאות ועשרים שעורות בינוניות של כסף מזוקק".
"במנה צורי – היוצא במדינת צור. וכל כסף של תורה, כגון חמשת סלעים של בן, שלשים של עבד, וחמשים של אונס ומפתה, ומאה של מוציא שם רע, כולם במנה צורי שהוא כסף מזוקק. וכל כסף שהוא מדבריהם כגון הקנסות וכתובת אשה לדברי רמב"ם כולם כסף מדינה, שאחד משמונה חלקים שבהם כסף ושבעה חלקים נחושת. אבל רבותי הורו שכתובת בתולה יש לה דין כסף של תורה, שכן כתוב כמוהר הבתולות, ומאתן זוזי הן של כסף נקי. ומשקל כל זוז תשעים ושש שעורות".
"וכולן נפדין – הכי קאמר, וכל הנפדים נפדין בכסף ובשוה כסף, חוץ מן השקלים. כל הנפדין כגון בכור אדם והקדשות, נפדין בין בכסף בין בשוה כסף, חוץ מן השקלים, שהבא לשקול מחצית השקל צריך שיתן אותו מכסף נקי מטבע מצוייר ולא שוה כסף. ומעשר שני נמי אין נפדה אלא במטבע של כסף שיש עליו צורה ולא בשוה כסף, דכתיב (דברים יד) וצרת הכסף בידך, כסף שיש עליו צורה".
ג. בין הראשונים שקל את השעורים ר' מנחם מעיל צדק (ממירזבורג) ומשקילתו עולה שמשקל שעורה הוא 0.04 גרם (1/25 גרם. הרמ"מ שקל במשקלות ימיו באשכנז אולם זהו המשקל במשקלות ימינו2).
שיעורו של הרמ"מ הובא בב"ח (חו"מ סי' פח) בדרישה (יו"ד סי' שה ס"ק ג), בש"ך (חו"מ סי' פח ס"ק א), ובט"ז (סי' שה ס"ק א).
בעל תויו"ט (מעדני יו"ט ברכות פ"ג סי' ל ס"ק פ; ד"ח בכורות פ"ח ס"ק כב) שקל אף הוא שעורים והמשקל לפי ימינו היה 0.041 גרם לשעורה אחת.
ד. בין הראשונים בבבל, בצרפת ובאשכנז, בספרד ובצפון אפריקה היו מסורות של השוואות בין מטבעות מקומיים לשקל של תורה.
רש"י (שמות כא, לב): "והשקל משקלו ארבע זהובים שהם חצי אונקיא למשקל הישר של קולוניי"א".
וכנראה שהשווי הזה של המטבעות היה נפוץ בכל צרפת ואשכנז (עי"ש הערה 24). משקל השקל בגרם כסף הוא 15.3 – 15.9 גרם.
לעומת זאת הגאונים והרי"ף כתבו בהשוואה לדינר זהב של ערבים (רי"ף קידושין ו) ולפי משקלם דינר היה 4.25 גרם כסף ושקל שוויו 17 גרם כסף.
ה. הרמב"ן לאחר שעלה לארץ ישראל כותב שנוכח שמשקל השקל של בית שני כרש"י ולא כגאונים. וכ"כ הכפתור ופרח (פט"ז).
ו. השו"ע פסק כגאונים והרי"ף – שו"ע חו"מ סי' פח ס"א; והרמ"א יו"ד סי' שה ס"א המשיך בשיטת רש"י. ואנו פוסקים בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא.
ז. למעשה בימינו אנו זקוקים לשווי מטבעות עפ"י תורה לכמה צרכים: בפדיון הבן – חמישה סלעים. בחילול מעשר שני ורבעי – פרוטה, ובזכר למחצית השקל לפי הנוהגים כשו"ע.
בשני הדינים הראשונים אנו נוקטים לחומרא כגאונים ובמחצית השקל מקילים כשיטת רש"י.
ולכן לפדיון הבן צריך שווי של 85 גרם כסף (כ-183 שקל בכ"ח שבט תשע"ה). לפדיון מע"ש ונ"ר3 שווי פרוטה הוא 0.044 גרם כסף (כ-5 אגורות בכ"ח שבט תשע"ה). ולמחצית השקל הוא 7.3 גרם כסף (15.7 שקל בכ"ח שבט תשע"ה).
ז. הרב יהודה הלוי עמיחי שליט"א4 בכמה פרסומים הוסיף למטבעות הנ"ל מס ערך מוסף כלומר השווי בתוספת 18%, ולענ"ד אין צורך להוסיף מע"מ למה שאנו פודים בפדיון הבן ומע"ש וק"ו במחצית השקל. עיקר טענתו היא שכדי לקנות מתכת הכסף במשקל הדרוש צריך להוסיף מע"מ כבכל קניה. ולדעתי אי"צ בכך.
לו יצוייר שמחר ניתן מחצית השקל לבית המקדש לא נוכל לתת אותה במטיל כסף (עי' לעיל בדברי רע"ב ד"ה 'כל הנפדין') הרי צריך לתת את מחצית השקל במטבעות ובהם קונים את צרכי המקדש לא בהקדשות שיכולים להיות כמעט מכל דבר אלא דוקא מטבע 'זה יתנו' וכדברי חז"ל שהראה לו מטבע של אש וכי אדם יצטרך לקנות מטבעות מיוחדים?! וכן בחילול מע"ש ורבעי על פרוטה וכי יעלה על הדעת שצריך לקנות מטיל כסף במחיר פרוטה והרי מחללים על פרוטה ממטבע גדולה (כגון פרוטה חמורה) שיש בה כך וכך פרוטות ומדוע יצטרכו להוסיף מע"מ?! ואף בפדיון הבן אף אחד לא קונה משהו ששויו חמישה סלעים כדי לפדות בו ואם רצונו לקנות הרי המע"מ הוא בתוך המחיר.
ואף לסוברים שקונים מטבעות מיוחדות שנטבעו לצורך פדיון הבן שטבעה המדינה, לפי החוק המטבעות הנ"ל הם מטבעות לכל דבריהם ואפשר ללכת למכולת ולקנות עם המטבעות הנ"ל לחם וחלב. אבל מטבעות אין קונים בהוספת מע"מ מפני שהם מטבע ולא פירא.
ואף, לפי מנהג בני ספרד שהמדינה טבעה מטבעות מיוחדות זכר למחצית השקל ובשווי מחצית השקל של תורה, אם כל אחד מהאנשים התורמים זכר למחצית השקל קונה את המטבעות ומניחן חזרה בקערה והיה צריך להוסיף מע"מ היה בית הכנסת צריך להעביר בסוף ההתרמה מע"מ למדינה וזאת לא שמענו ולא ראינו.
סוף דבר אין להוסיף מע"מ לא למטבעות של מחצית השקל לא למטבע שמחללים עליו מע"ש ורבעי לשווי הפדיון ולא לפדיון הבן מס ערך מוסף.