חבל נחלתו טו כג
סימן כג
גדרי מצות זכור
א. בקריאת פרשת זכור אנו מקיימים את זכירת מעשה עמלק. שזינב בעם ישראל
את כל הנחשלים.
בספר החינוך (מצ' תרג) כותב: "ואל הזכירה הזאת בלב ובפה לא ידענו בה זמן
קבוע בשנה או ביום כמו שנצטוינו בזכירת יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה,
והטעם כי בזכירה ההיא עיקר הדת, וכמו שהרחבנו הדבור על זה בהרבה מקומות
בספרי, אבל טעם זכירת מה שעשה עמלק אינו רק שלא תשכח שנאתו מלבנו, ודי
לנו בזה לזכור הענין פעם אחת בשנה או שתי שנים ושלש. והנה בכל מקומות
ישראל קוראים ספר התורה בשנה אחת או בשתים או שלש לכל הפחות והנה הם
יוצאים בכך מצוה זו".
"ואולי נאמר כי מנהגן של ישראל בפרשת זכור לקרותה בשבת מיוחד בכל שנה
תורה היא ומפני מצוה זו היא שקבעו כן, והוא השבת שלפני פורים לעולם, ודין
יהיה לקרותה ביום פורים לפי שהוא מענינו של יום כי המן הרשע היה מזרעו, אבל
להודיע שקודם נס זה נצטוינו בזכירה זו קבעו הפרשה קודם לפורים, אבל סמכוה
לפורים על דרך מה שיאמרו זכרונם לברכה במקומות סמכו ענין לו".
"ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת
האויב, לא לנשים".
"ועובר על זה ולא זכר בלבו וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל ביטל
עשה זה, וגם עבר על לאו הבא על זה שהוא לא תשכח, כמו שנכתוב בסוף
הלאוין שבסדר זה [מצוה תר"ה] בעזרת השם".
עולה מדברי החינוך שאין כמות קצובה מן התורה למספר הקריאות של 'זכור...
עמלק' ודי בדיעבד אפילו בפעם אחת בחיים! כדי לקיים מצוה זו. וגדר המצוה לפי
דרכו היא בקריאה וזכירה פעם בשנה או כמה שנים. וקריאת פרשת זכור היא דרך
שקבעו חכמים כדי לצאת ידי חובה זו.
ב. אולם שיטת הרמב"ם הן בהלכה והן בסה"מ שונה ומדגישה גדר אחר של
המצוה. זו לשונו בספר המצוות (מ"ע קפט):
"והמצוה הקפ"ט היא שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק מהקדימו להרע לנו
ושנאמר זה בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו ונזרז העם לשנוא
אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מן הנפשות עם אורך
הזמן. והוא אמרו יתעלה (שם) זכור את אשר עשה לך עמלק. ולשון סיפרי זכור את
אשר עשה לך בפה לא תשכח בלב [על"ת נט]. כלומר אמור מאמרים בפיך
שיחייבו בני אדם שלא תסור שנאתו מהלבבות. ולשון ספרא (ר"פ בחקתי) זכור
את אשר עשה לך עמלק יכול בלבבך כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב
אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך. הלא תראה שמואל הנביא
כשהתחיל לעשות המצוה הזאת איך עשה שהוא זכר תחלה מעשהו הרע ואחרי כן
צוה להרגם והוא אמרו יתעלה (ש"א טו) פקדתי את אשר עשה לך עמלק לישראל
אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים".
הרמב"ם חוזר על כך בספר המצוות (מל"ת נט): "וכבר בארנו במצות קפ"ט
ממצות עשה לזכור מה שעשה לנו עמלק ולחדש שנאתו מצות עשה".
ובהלכות מלכים (פ"ה ה"ה): "וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר תמחה את
זכר עמלק, ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו,
שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח
בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו".
עולה לפי הרמב"ם שהיא מצוה שצריך לקיימה אפילו כל יום ומטרתה לעורר את
השנאה מידי יום ביומו או בלשוננו היום 'לתחזק' את השנאה לעמלק. והשנאה
עצמה, היא חלק ממערכת כוללת שתגרום לנו לקיים מצות מחיית עמלק בפועל
בעולם. ומדברי הרמב"ם עולה שלעורר את השנאה אינו רק מטרה אלא הוא גדר
המצוה. ומי שהזכיר מעשה עמלק אבל לא התעורר בלבו לקיים מחיית עמלק
לכאורה, לא קיים את מצות זכור.
ג. וכן בספר המצוות הקצר של החפץ חיים הוא מזכיר במצוה ע"ו מצות זכור, "כדי
לעורר לבנו לשנוא אותו", ובמצוה ע"ז האחרונה ממ"ע: להכרית זרעו של עמלק.
וכותב: "ואנחנו לא נדע מי הוא עמלק עד אשר יבא אליהו הנביא ויודיע לנו ואז
נמחה את זכרו מתחת השמים".
וכך כתב בתשובות והנהגות (כרך ה סי' רכח אות ה) "נראה שראוי לכוון קודם
הקריאה לצאת המ"ע דאורייתא דזכירת מעשה עמלק ולקיים המצוה דמחיית
עמלק, דנראה שהקריאה היא הכשר מצות מחיית עמלק, שע"י הזכירה מתעורר
השנאה שזהו צורך כדי לקיים מצות מחיית עמלק. וכן מפורש בסה"מ (מ"ע קפ"ט)
במצות זכירת מעשה עמלק שענין הזכירה הוא כדי ש'נעורר הנפשות להלחם בו
ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשתכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מן
הנפשות עם אורך הזמן. ולכן שמואל זכר מעשיהם הרעים ואח"כ ציוה להורגם'
ע"ש, ולכן זכירת מעשה עמלק זהו הכשר למצות מחיית עמלק [וראיתי מובא
שאכן הקדוש החפץ חיים היה מתמלא שנאה וכעס על עמלק בשעה ששמע
קריאת זכור], וכן נהגנו בבית הכנסת שלנו להכריז בפרשת זכור שיכוונו לצאת
המ"ע דזכירה ולקיים המצוה דמחיית עמלק, וזה מקיים כשמתעורר על כך לשנוא
שונאי ה' כעמלק בתכלית השנאה".
א"כ גדר המצוה להמשיך ולהתחזק בשנאת עמלק שכל עניינו עקירת שם השם
מן העולם. ואנו עם ה' מצווים לעקרו ולכלותו. וע"י בניית כל המערכת הרצונית
והרגשית נזכה להגיע לקיום מלא של מצוה זו.
ד. מבאר בעקידת יצחק (שמות שער מב, פרשת בשלח) את ההתנגדות לעמלק
שאינה לשם נטילת רכושו וארצו אלא לשם עקירתו בעצמו: "לכן בהניח ה' לך
מכל אויביך מסביב תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח כי השונא
והאויב העצמי על זה האופן אין לסלוק נזקו שום תקנה ופשרה אחרת זולת ביעורו
מן העולם... ולכן זה הצר שהיה קרוב מהם ולא די שלא קדמום בלחם ומים אבל
שקדמום בדרך בחרב ובמלחמה וביד חזקה ראוי שימחה זכרונו מן העולם ע"י
אותם שהיו שונאי נפשו, ולזה היה דבר ה' אל שאול בבוא עת פקודת המלחמה
הזאת פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים
(שמואל א' ט"ו). אשר בזה כלל כל הדברים האלה בעצמם ועל פיהם אמר לו לך
והכית את עמלק והחרמת את כל אשר לו ולא תחמול עליו והמתה מאיש ועד
אשה וגו'. באומרו והכית את עמלק כיון שיכוון אליו המלחמה מצד שנאתו בעצמו
לא שיעשה דבר שיראה שהוא העקר בפועל ההוא וההשמד אותו במקרה כמו
שיהי' בחמדת השלל והבז כי לא לכבוד אליו יתעלה אלא שידעו הכל שמלחמה
לה' בעמלק בעצם וראשונה. ומזה היו נזהרים זקני ישראל וחכמיהם בימי מרדכי
ואסתר כי אע"פי שנתן רשות להשמידם ושללם לבוז הנה תמצא לשם נזכר
שלשה פעמים (אסתר ט') ובבזה לא שלחו את ידם כי ראו שהיו צריכין להראות כי
מלחמה לה' בעמלק ובזרעו בעצם וראשונה כמו שהמן עשה מעשה אביו במה
שזמם לעשות. ועל שלמות המלאכה ההיא אמר (שמואל שם) והחרמתם את כל
אשר לו ולא תכוין אל כוונה אחרת שתגמר בזולת ההשמד הזה".
ה. וראיתי בספר 'אמרי שפר' דברים שנכתבו מפי מורי ראש הישיבה הרה"ג
אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, וכך מובא שם: "ועוד הוסף רבינו לומר על דרך
המוסר, שמצוה זו של מחיית עמלק קשה היא. ושיתאר אדם לעצמו שאומרים לו
להרוג אדם סתם כך. ותיאר זאת שלעתיד לבוא יהיה כך, שיכבדו ליהודים להרוג
עמלק כדרך המכבדים לעליה לתורה: 'ר' יהודי מכובד בשו'סר (=יריה)', והיהודי
יתכונן לזה כמו שמתכונן לכל מצוה, (יטבול), ישים גרטל ויגיד 'לשם יחוד' וכו',
אלא שכשיגיע לעשית המצוה (לשו'סר), ירתע לאחור, ויאמר שקשה לו, ויחפש
מישהו אחר שיחליפנו במצוה... והוסיף מרן (=הגרא"א שפירא) שכך אמר רבי
חיים מוולוז'ין זצ"ל שכך בדיוק יהיה".
ו. גדרה של קריאת זכור הביא למחלוקת גדולה בין האחרונים על חיוב נשים
בשמיעה. בשו"ת בנין ציון החדשות (סי' ח) כותב: "על דבר שאלתך אם נשים
מחויבות לשמוע קריאת פרשת זכור.
"תשובה: קבלתי מאדמו"ר הגאון ר' אברהם בינג זצ"ל הגאב"ד דק"ק ווירצבורג
בשם רבו החסיד שבכהונה הגאון מו"ה נתן אדלער זצ"ל שהנשים חייבות
ושהקפיד שאפילו משרתת שלו הוצרכה לשמוע פרשת זכור וכן נהגתי אחריו.
וטעמו נלע"ד מפני שאינה מצות עשה שהזמן גרמא שאין קפידא באיזו זמן
שתקרא כמש"כ המג"א (סי' תרפ"ה) רק שיקרא פעם א' בשנה ולכן הוי כשאר
מצ"ע שאין הזמן גרמא שנשים חייבות בהן. אמנם כעת ראיתי בס' החינוך (מצו'
תר"ג) שכ' שנוהגת מצוה זו בזכרים כי להם לעשות המלחמות ונקמת האויב ולא
לנשים עכ"ל. ולא הבנתי שהרי מצות מחיית עמלק שנצטו' במלחמה תמחה את
זכר עמלק היא עשה בפני עצמה שמנה גם החינוך בפני עצמה ואם היא אינה
בנשים למה לא תהי' מצות זכירת מעשה עמלק בנשים אף שלא בנות מלחמה
נינהו עם כל זה אפשר שזכירת השנאה תהי' תועלת למחייתו ומעשה אסתר יוכיח
וכן נס חנוכה ע"י יהודית שבשנאתה לאויב בא על ידה תשועה לישראל וביעל
כתיב תבורך מנשים יעל מנשים באהל תבורך שדרשו חז"ל על אמהות הרי כמה
גדולה נחשבה התשועה שבאה על ידה במיתת סיסרא ולמה לא תהי' זכירת
מעשה עמלק לעורר השנאה גם בנשים לתועלת מצות מחייתו"...
ונראה, כי לפי הרמב"ם שהמצוה היא לעורר שנאתו כדי שנצא לקיים את המצוה
אין הבדל בין גברים ונשים כולם חייבים לטפח את האיבה הלאומית הכוללת
לעמלק.
ועי' שו"ת תורה לשמה (סי' קפז) שנשים כיון שאינן בנות מלחמה פטורות ממצות
זכור, והוא דרך בשיטתו של החינוך שעיקר המצוה היא המחיה וצריך לזוכרה
אפילו פעם אחת בכל ימי חייו.
ז. שו"ת בצל החכמה (ח"ו סי' מח) דן מה פרק הזמן שבו צריכים לקיים מצות זכור
ומסקנותיו להלכה הם:
"העולה להלכה: א) לדעת הרבה פוסקים מצות עשה מן התורה על כל יחיד
מישראל לזכור בכל יום בפה את אשר עשה לנו עמלק (אות ט"ז). – ב) גם
להסוברים דדי בזכירה פעם אחת לכל ימי חייו, או שדי בזכירה פעם אחת בשנה
יודו שאם מוסיף להזכיר הרבה פעמים מצוה קעביד בכל זכירה וזכירה (אות
י"ח)".