חבל נחלתו טו כד
סימן כד
קלף שיועד למגילה ונשתייר
שאלה
קלף שהוכן לכתיבת מגילה וכתב עמודה אחת והוחלט ע"י הסופר שאינו מעוניין
לכתוב על היריעה שנשתיירה כגון שנפלה טעות בכתיבתו או נוצר נקב ולכן
החליט לחתוך חלק מהיריעה ולא להשתמש בה.
האם מותר להשתמש בקלף שנותר לשם ניסוי הקולמוס או להתאמן בכתיבת
אותיות וכד'?
תשובה
א. האחרונים מביאים את דברי הנימוקי יוסף (סנהדרין טו ע"א בדפי הרי"ף): "עוד
כתב ז"ל כל מאי דאמרינן הכא היינו הזמנה דמשמשין אבל הזמנה דגוף הדבר
עצמו מהניא כגון עבוד עור הקציצה של תפילין ועבוד הקלף עצמו אי עבדינן
לשמה אסור להשתמש בהן חול בהך הזמנה גרידתא. ולענין עבוד קי"ל דלא שנא
ספרים ול"ש תפילין ומזוזות צריכין עבוד לשמה אבל רצועות של תפילין לא בעי
עבוד לשמה דמשמשים נינהו והזמנה במשמשים לאו מילתא היא והכי משמע
התם במנחות [דף מב, ב] בפלוגתא דרבנן ורשב"ג".
ולכן הקלף של סת"מ עוד טרם שנכתב עליו פסוק או פרשיית תפילין או מזוזה
אסור לכתוב עליו דברי חול, כיון שהעיבוד לשם סת"מ גורם לקדושת הקלף.
ב. וכן פסק הרמ"א (או"ח סי' מב ס"ג): "וקלף המעובד לשם תפילין, אסור לכתוב
עליו דברי חול, דהזמנה כי האי גוונא לגוף הקדושה, מילתא היא (ר"ן סוף פ' נגמר
הדין)".
ובאר המשנה ברורה (ס"ק יח): "לשם תפילין – היינו הפרשיות של תפילין וה"ה
עור המעובד להבתים ש"ר או של יד ואף דאין חקוק עליו השין מ"מ גוף קדושה
מיקרי וכ"ש עור המעובד לס"ת או מזוזה".
ובס"ק יט כתב: "דברי חול – אבל להורידו מקדושתו כגון לכתוב עליו מזוזה
שקדושתה קלה מתפילין או שאר ד"ת מותר אפילו על עור שנתעבד לס"ת. וגט
הוי דבר של חול ואסור לכתבו על קלף המעובד לס"ת אם לא שהתנה וכדלקמן".
משמע שאם התנה על העיבוד שיוכל להשתמש בו למה שירצה מותר לכתוב אף
על קלף שיועד לסת"מ דברי חול.
ג. לגבי מגילה האם צריכה עיבוד לשמה פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרצא
ס"א): "ואין העור שלה צריך לעבד לשמה; וי"א שצריך עבוד לשמה".
והכלל בשו"ע שסתם וי"א הלכה כסתם, וכך כתבו בילקוט יוסף על הל' מגילה
אולם בערוך השולחן (או"ח סי' תרצא ס"ב) פסק: "הרמב"ם פסק דא"צ עיבוד
לשמה אבל ר"ת פסק דצריך עיבוד לשמה וכן פסקו הרא"ש והטור ורוב הפוסקים
וטעמו של הרמב"ם נראה שהולך לשיטתו שפסק בפ"א [הל' י"א] מס"ת דמזוזה
א"צ עיבוד לשמה דרק ס"ת ותפילין צריכין עיבוד לשמן וממילא דמגילה לא
עדיפא ממזוזה דפשיטא שאין קדושתה חמירא ממזוזה אף על פי שנקראת ספר,
וכל הפוסקים חולקים עליו במזוזה ולכן גם במגילה צריך עיבוד לשמה וכן עיקר
לדינא [הגר"א]".
וכן המגן אברהם (ס"ק ב) כתב: "ויש אומרים שצריך – וכ"פ רמ"מ סי' ס"א".
וכוונתו לשו"ת מהר"ם מינץ סי' סא (ג). ורק בדיעבד כתב בשער הציון (סי' תרצא
ס"ק ד): "ובדיעבד יש להתיר [פרי חדש]. ואם אין מגילה אחרת רק זו, אפילו
לכתחלה יקרא בה, וטוב שלא לברך עליה [פרי מגדים]".
ולכן ודאי שלכתחילה צריך עיבוד לשם מגילה בעור שמייצרים ממנו קלף, וממילא
אסור לכתוב עליו דברי חול אלא אם התנו בעת העיבוד שיכתבו עליו מה שירצו
אף דברי חול.
ד. אולם במשנה ברורה (סי' מב ס"ק כג) על סיום דברי הרמ"א שהובאו לעיל
(אות א) כתב: "מילתא היא – אף דבסעיף א' קי"ל דמותר לשנות הש"ר ולהורידו
מקדושתו מטעם דהזמנה לאו מילתא היא אף דשם הוא גוף הקדושה, שאני התם
דעכ"פ עושה בהם קדושה קצת אבל הכא הלא רוצה לעשות בהם דבר חול ולזה
מהני הזמנה בגוף הקדושה ועיין במג"א שהביא דיעות החולקין ע"ז וס"ל דאף
בגוף הקדושה הזמנה אינה כלום ואעפ"כ לענין מעשה יש להחמיר כסברא הא'
וכמו שכתבנו בביאור הלכה, ועכ"פ מהני תנאי בזה. מיהו אם התחיל לכתוב על
הקלף סת"ם או שאר כתבי הקדש אפילו על הנייר אסור לכתוב אח"כ עליו דברי
חול לכו"ע, שזה עשה מעשה של גוף הקדושה ואפי' תנאי לא מהני בזה".
וא"כ לפי דברי המשנה ברורה הללו כיון שכבר התחיל לכתוב על היריעה דברי
קודש אף של מגילה ('כתבי הקודש') הרי נאסר לכתוב על הקלף המחובר
למגילה דברי חול.
ה. אולם כל זאת כאשר הקלף המשוייר מחובר לכתבי הקודש, אולם במקרה
הנוכחי לדוגמא אם ביריעה מקום לחמש עמודות וטעה ברביעית חותך את
הרביעית ומשייר שלש עמודות למגילה. וא"כ הקלף שעליו השאלה אינו מחובר
למגילה, ולכאורה יכול לחתוך את הכתוב ולגונזו ואח"כ לכתוב דברי חול על
הקלף החָלָק אם התנו עליו שישתמש אף לחול2.
אמנם כתב בספר חסידים (סי' רפא): "אם יראה אדם שני דפין אחד כתוב
(=בד"ת) ואחד שאינו כתוב וצריך לדף שאינו כתוב אל יחתוך אותו. ואם צריך
לשלוח כתב ויש לו דף כתוב ויש לאותו דף גליון חלק אל יכתוב בגליון צרכיו
שצריך לשלוח לחבירו בין שכתוב בו תורה שבכתב בין תורה שבע"פ. ולא ישלח
הדף לחבירו אלא יגנוז או יכתוב בו תורה וטעמים אם רוצה... ".
וא"כ אוסר לכתוב או לחתוך את הקלף עליו כתובים ד"ת ולהשתמש בשארית
לדברי חול. ונראה לומר שדוקא כשלא התנה עליהם אולם אם התנה בעיבוד
מותר לכתוב עליהם דברי חולין, לאחר שחתכם מפסוקי מגילת אסתר שהיו
רשומים על שאר הגליון.
ו. וכך כתב בפתחי תשובה (יו"ד סי' רעא ס"ק ט): "עיין בתשובת רבינו עקיבא
איגר סימן ב' שכתב ששאל להסופרים איך נוהגים ליקח בכתיבת גיטין מהקלפים
המעובדים לשם ס"ת דהוי הורדה מקדושה לחול וזהו אסור אפילו בהזמנה דבגוף
הקדושה הזמנה מלתא היא. הן לכתוב תפילין י"ל דשרי אבל לכתוב גט ודאי אסור
והשיבו לו שבשעה שמניחין העורות בסיד אומרים שיהא מעובד לשם ס"ת או
תפילין ומזוזות וגיטין כפי מה שיבחרו אחרי כן וכתב שזה לא נכון כלל דא"כ
נצטרך לומר דזה שכותב עליו גיטין הוא חול וזהו שכותב עליו ס"ת הוברר הדבר
שנעבד לשם ס"ת והרי אנן קי"ל בדאורייתא אין ברירה, והורה להם לעשות כך
שיעבדו הכל לשם ס"ת ויתנו בתחלה שיהא בידם לשנות לכתוב עליו דברי חול
דתנאי מהני בזה וכ"כ בתשובת עבוה"ג סוס"י ס"ה וע"ש עוד".
ז. אבל בשו"ת עונג יום טוב (סי' ה) חלק על דברי רעק"א ושו"ת עבודת הגרשוני
וכתב שתנאי לא מועיל להוריד קלף שעובד לשם ס"ת לדברי חול. אולם נראה
שהאחרונים לא קבלו את ערעורו והחזיקו בדברי רעק"א – עיין תשובות והנהגות
(כרך ג סי' יז).
ולכן נראה שאם התנו כדברי רעק"א, וחתכו את החֵלֶק שעליו המגילה מותר
להשתמש בקלף לדברי חול3. אולם אם לא התנו אסור לכתוב דברי חולין על
החֵלֶק שנשאר בגלל שהתקדש בעיבודו.
ואמנם בשו"ת משאת בנימין (סי' ק) דן בחיתוך החלקים החלקים שבדף שאינם
נצרכים לס"ת וסבר להתיר שאינם קדושים בקדושת ס"ת אולם הוא דיבר בחלק
הדף העליון והתחתון אולם בדף הראשון והאחרון בספר שנקרע כתב בשו"ת
משנה הלכות (חי"א סי' שא) שטעונים גניזה עפ"י דברי ספר חסידים.
מסקנה
צריך שמעבדי הקלף למגילה יתנו שמותר לשנותו לדברי חול, ואז לאחר קציצת
הכתוב מותר להשתמש בנותר לכתיבת דברי חול.