חבל נחלתו טו ח
סימן ח
ברכה לפני אכילת פריכיות אורז שלא בסעודה
שאלה
איזו ברכה מברכים על אכילת פריכיות אורז שלא בסעודה?
תשובה
א. פריכיות אורז הן גרעיני אורז שלמים מותפחים באמצעות חום שנדבקו לאחר
החימום זל"ז ע"י דחיסה לתוך תבנית.
לאורז דינים מיוחדים ונבררם להלן.
כתב הטור (או"ח סי' רח): "האוכל אורז בעין תחלה מברך עליו בפה"א עשה ממנו
תבשיל או שטחנו ועשה ממנו פת מברך עליו תחלה במ"מ כיון דזיין לאחריו בורא
נפשות ולא מעין ג'. ואם עירב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב
מברך עליו כברכת התבשיל שאינו חשוב לגרר התבשיל אחריו כיון שאינו מה'
המינין".
היינו אורז מיוחד שהוא דומה למיני תבואה ואינו מין דגן, והוא מצב ביניים בין
תבואה לקטניות. ושונה משאר קטניות בכך שאם עשה ממנו תבשיל או שטחנו
לקמח ואפה ממנו פת מברך לפניו בורא מיני מזונות אבל אחריו בורא נפשות כמו
קטניות. וכן אם ערבו ממנו בתבשיל אינו כדגן שגורר את התבשיל לברך עליו
מזונות אלא מברך אדמה או עץ או שהכל לפי מין התבשיל.
ב. הבית יוסף (או"ח סי' רח) הביא: "וכ"כ הרא"ש הילכך על אורז אם אפאו ועשה
ממנו פת או שבשלו ועשאו כעין דייסא מברך עליו תחלה בורא מיני מזונות אף על
פי שאינו משבעת המינים כיון שהוא נקרא מזון כי הוא משביע וסועד הלב ולאחריו
בורא נפשות רבות דלא נתקנה ברכה מעין שלש כי אם על שבעת המינים והא
דתניא לעיל הביאו לפניו פת אורז מברך עליו כמעשה קדרה אברכה ראשונה קאי
שמברכין עליו בורא מיני מזונות". ומוסיף הב"י שכך כתבו הרמב"ם והרשב"א.
אמנם פריכיות עשויות מגרעיני אורז שלמים שהותפחו בחום ונדבקו בדחיסה, ולכן
אין דינם מתאים לדין שמזכיר הרא"ש.
ג. ומוסיף הב"י: "ומכל מקום נראה דהיינו דוקא כשנתמעך האורז יפה דהוי כמו
דייסא הא לאו הכי אף על פי ששלקו אינו מברך אלא בורא פרי האדמה דבכלל
כוסס הוא וכמו שכתבתי בסמוך גבי אוכל חטים שלוקים והכי דייק לשון הרא"ש
שכתב על אורז אם אפאו וכו' או שבשלו ועשאו כעין דייסא ואף על פי שכתב ה"ר
יונה (כו. ד"ה והפת) שיש הפרש בין האורז והדוחן שעל האורז מברך בורא מיני
מזונות אפילו כשהוא שלם יש לומר דהאי שלם לאו למימרא דלא בעינן שיתמעך
אלא לומר דלא בעינן שיהיה כתוש וכן מוכיח סוף לשונו שכתב אבל על הדוחן
אינו מברך עליו כשהוא שלם, חדא שאין דרכו אלא על ידי כתישה או טחינה אבל
האורז דרכו לאכלו שלם עד כאן אלמא דשלם דנקט גבי אורז אינו אלא לאפוקי
כתוש אבל לעולם בעינן שיהא ממועך כדי שיברך עליו בורא מיני מזונות". אמנם
הב"י נראה שחוזר בו (ופמ"ג [א"א ס"ק י] כתב: "בב"י אין כל כך הכרע דאפשר
מספקא ליה"), ומסיק שאי"צ בכתישה באורז כדי לברך עליו מזונות: "ומיהו יש
לחלק בין חטין לאורז שדרך האורז לבשלו כשהוא שלם בלא שום כתישה והילכך
אף כשלא נתבשל הרבה לא תשתנה ברכתו מה שאין כן בחטין שאין דרך
לבשלם אלא חלוקים או כתושים כגון הריפות והילכך כשמבשל אותם שלמים
בלא כתישה הוי כאילו כוסס אותם חיים".
ד. בשולחן ערוך (או"ח סי' רח ס"ז) פסק: "הכוסס (פי' האוכל) את האורז, מברך
עליו בפה"א ואחריו בורא נפשות; ואם בשלו, הגה: עד שנתמעך (ב"י בשם הרא"ש
והר"י), או שטחנו ועשה ממנו פת, מברך עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא
נפשות; והוא שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו, ואם עירב ממנו
בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב, מברך עליו כברכת אותו תבשיל".
עולה איפוא שהרמ"א החמיר שכדי לברך עליו מזונות צריך שיתמעך ואם לאו
מברך עליו אדמה והשו"ע הסתפק בכך. והב"ח העלה להלכה שאין לאכול גרעיני
אורז שבושלו בשלמותם ולא נחתכו ולא נתמעכו אלא בתוך סעודה. הט"ז סובר
שכיון שיוצא בברכת פרי אדמה, לא יברך עליו מזונות אלא אדמה עד שיתברר
שברכתו מזונות בבירור.
ה. אמנם כ"ז אם בושל, או נטחן וקמחו נאפה כפת. אולם פריכיות הן כקליות
בחיטה שמברכים עליהם בורא פרי האדמה. וכך מצדד הפרי מגדים (א"א ס"ק י)
וכן כתב המשנ"ב שבאכילתו שלם וחי נחשב כוסס ומברך פרי האדמה.
ובביאור הלכה (סי' רח ס"ז ד"ה עד שנתמעך) הסיק: "ולדינא מחולקים בזה הרבה
אחרונים אם לברך על אורז שלמים במ"מ או בפה"א או שהכל מספיקא [עיין
בב"ח ובע"ת ובשל"ה ובט"ז ובמטה יהודה ובברכ"י ובמא"מ ובישועות יעקב
ובהלק"ט ודה"ח] והעיקר לדינא נ"ל כדברי הרמ"א והאחרוני' הנמשכין אחריו
דכשיתמעכו מברך במ"מ אבל אם הם שלמים מברך בפה"א. דאף אם נפרש
בדעת רבינו יונה שסובר דאף בשלמים במ"מ מ"מ בהרא"ש משמע להדיא דדוקא
כשבשלו ועשאו כמין דייסא מברך במ"מ וכמו לענין חטין בס"ד וכן העתיק רי"ו
ומצאתי עוד חבל ראשונים שסוברים כן הלא המה תוספות רבינו יהודה והעתיק
דבריו גם האו"ז וכ"כ הריא"ז והובא בש"ג דדוקא כשעשאו כעין דייסא מברך במ"מ
אבל כשהגרעינין שלמים מברך בפה"א"...
ו. בשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ד, דיני ברכות אות כא) כתב: "על חיטה ואורז תפוחים
מברך בורא פרי האדמה. ולענין ברכה אחרונה... ועל אורז תפוח מברך לבסוף
בורא נפשות רבות". וכ"כ בס' פסקי הלכות (סי' רח סעי' יב) שכיון שאין האורז
עובר תהליך בישול כלל יש לברך עליו בורא פרי האדמה, והביא בהערה שכן
הכרעת הפוסקים, אולם דעת הגרי"ש אלישיב היתה לברך עליו בורא מיני מזונות
אף שלא בושל. וכן בשו"ת דבר סיני (שאלות בארץ החיים עמ' ס) שאל את
הגרי"ש אלישיב כיצד לברך על פריכיות ודעת המחבר הרב סיני אדלר היתה
לברך אדמה שנחשבים לקלויים בלבד, ותשובת הגרי"ש אלישיב היתה שיש
לברך עליהם מזונות כיון שנדבקו בחום.
ז. בשו"ת תשובות והנהגות (כרך ה סי' סג) מחדש שהתפיחה דינה כבישול ואף
עדיפה ממנה ולכן מברכים על פריכיות אורז מזונות: "נחלקו הפוסקים בברכה על
פריכיות אורז, ולפי הרבה פוסקים כיון שלא נתבשל רק נדבק בלחץ ע"י חום הוי
ככוסס אורז וברכתו בורא פרי האדמה, וכן פסקו הגאון רבי שלמה זלמן
אויערבאך זצ"ל והגר"ש ואזנר שליט"א שהברכה היא בורא פרי האדמה, וכן
נהגתי, (וכן כתבתי בספרי "ברכות כהלכתן" סי' כ"ה), אבל כעת הדרני בי ואני
מברך בורא מיני מזונות. וטעם הדבר שהתפיחה מועילה כמו בישול ועדיף מינה,
דעי"ז מיחשיב מזון וראוי לברך עלה בורא מיני מזונות, כי בכך הוא דרך תיקונו
כמזון, וכן דעת הגר"מ פיינשטיין שלא נקרא בזמנינו כוסס, ומה עוד שאפילו אי
נימא שדינו לברך בורא פרי האדמה, הרי אם אמר בורא מיני מזונות יצא להרבה
מגדולי הפוסקים משום שמיזן, (עיין ביאור הלכה סי' קס"ז ס"י בד"ה במקום,
בשם הדרישה, דעל כל מילי יוצא בברכת במ"מ חוץ ממים ומלח), ואפילו
להפוסקים דלא יצא, היינו כשמברך על פירות וירקות ברכת מזונות, אבל בפריכיות
אלו אף אי נימא דלא חשיב כמעשה קדירה, מ"מ זייני יותר מאורז מבושל, אבל אם
ברכתו בורא מיני מזונות ומברך בורא האדמה הנה אף דהט"ז (סי' ר"ח ס"ק כ)
כתב דיצא בדיעבד, אבל לע"ד יש לצדד שכיון שאינו ניכר כפרי או ירק לא יצא
בדיעבד, ולכן החלטתי לברך מזונות".
ח. הגר"מ לוי ז"ל בספרו ברכת ה' (ח"ג פ"ז סמ"ד) כתב שעל ספרדים לברך על
פריכיות בפה"א כיון שהותפח ע"י חום גבוה. ואע"פ שהשתנתה צורתו בכ"ז
ספרדים מברכים ברכות אדמה ועץ גם על פירות שנשתנתה צורתם. אמנם
לאשכנזים לדעתו יש לברך על פריכיות שהכל נהיה בדברו כיון שנשתנתה צורתו,
וכתב שכן פסק הגר"י פישר לברך עליהן שהכל.
מסקנה
נראה שאף שיש מהאחרונים שנטו לברך על פריכיות אורז מזונות ויש שסברו
לברך עליו שהכל. מרבית הפוסקים סברו לברך עליו בורא פרי האדמה וכן ראוי
לנהוג.