חבל נחלתו טו ד
סימן ד
העלאת כהן לתורה כאחד משבעה קרואים
שאלה
איך מסדרים את העליות לקריאת התורה בשבת, כאשר יש הרבה כהנים הרבה
לויים אבל פחות מחמישה ישראלים לשבעה קרואים, האם צריכים להעלות כהן
או לוי לשביעי?
תשובה
א. כתב הטור (או"ח סי' קלה): "ויש מקומות שנוהגין לקרות הרבה כהנים בהפסק
ישראל ביניהם ואין חוששין שיאמרו הראשון פגום הוא כיון שקראו ישראל אחריו,
וכ"כ רב עמרם ובתר דקרי כהן לוי וישראל קרי מאן דבעי אי בעי כהן למיתני2
ומיקרי שפיר דמי".
עולה מדברי רב עמרם גאון שיכול לקרוא אחר כהן לוי וישראל – מי מהציבור
ובאיזה סדר שירצה ואין חוששים לפגמם ואפילו יקרא כהן לחמישי אין חוששים
לפגמו וכן משמע שניתן לקרוא לוי.
ב. כתב על כך הבית יוסף (סי' קלה, י): "ויש מקומות שנוהגים לקרות הרבה
כהנים בהפסק וכו'. כן כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' קל) בשם רב עמרם ורבינו
סעדיה (סדור רס"ג עמ' שסב) ונראה שטעמם משום דכיון שלא חששו בגמרא
אלא לפגמו של ראשון והשתא דקרו בתריה לוי וישראל ואם אין שם לוי קרא הוא
פעמיים ואחריו קרא ישראל ליכא למיחש תו לפגמו של ראשון. ותמהני דבכהאי
גוונא איכא למיחש לפגמו של אחרון שיאמרו חלל הוא ולפיכך קראוהו אחר
ישראל ועוד דלפגמו של ראשון נמי איכא למיחש שיאמרו אחר שקרא הישראל
נודע שכהן ראשון חלל היה ולכן חזרו לקרות כהן אחר ומיהא בהא איכא למימר
דאם איתא דפגום הוה בעודו קורא היו מרננים אחריו ומיד היו מודיעים אותו לחזן
וכיון שלא הודיעוהו אז וכבר קראו שנים אחריו ליכא למיחש דילמא פגום הוא אבל
לפגמו של אחרון הוה ליה למיחש?"
כלומר, הב"י שואל אם מעלים כהן כאחד משבעת הקרואים אע"פ שקראו
בתחילה לכהן לוי וישראל ניתן לחוש לפגמו של הכהן השני.
ג. הב"י מתרץ: "ויש לומר דכיון דקרו בתריה לוי וישראל ליכא למיחש שיאמרו
שהוא חלל דאם כן יצטרכו לומר שגם הלוי שקרא אחריו הוא פסול וכולי האי לא
חיישינן". ונו"נ במצבים כעין אלו.
ומסיים הב"י: "ומכל מקום האידנא נהוג עלמא לקרות כהן אחר כהן בהפסק
ישראל ביניהם וכשקורא החזן לשני אומר אף על פי שהוא כהן, ואפשר דטעמא
משום דבזמן התלמוד שהיו ישראל מרובים במקום אחד אף על פי שהנשארים
בבית הכנסת ידעו שהוא כהן חיישינן לנכנסים שהם מרובים אבל האידנא
דקהלות ישראל קטנות הן בעוונות, כיון שהנשארים בבית הכנסת יודעים שהוא
כהן ליכא למיחש לנכנסים שהנשארים בבית הכנסת יודיעום שכבר אמר החזן אף
על פי שהוא כהן ועם כל זה לא נהגו לקרות כהן אחר כהן בלא הפסק ישראל
ביניהם כדי שלא יהו נראים כחולקים בהדיא על דין התלמוד דאמר כהן אחר כהן
לא יקרא, ועוד יש לומר שמי שהנהיג מנהג זה סבר דלא אמרינן כהן אחר כהן לא
יקרא אלא בשאין הפסק ישראל ביניהם אבל כשיש הפסק ישראל ביניהם יקרא
וכדברי רב עמרם ולכן נהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם דוקא
ומה שנהגו לומר אף על פי שהוא כהן לרווחא דמילתא הוא שאומרים כן אף על פי
שאינו מעלה ולא מוריד".
משמע שהמנהג בא"י ובתורכיה היה לקרוא כהן אחר כהן בהפסק ישראל
ובאמירת 'אע"פ שהוא כהן'.
ד. אולם בדרכי משה (הקצר, או"ח סי' קלה אות ז) כתב: "ובאגור (סו"ס קפב)
כתב בשם מהר"י ווייל (שו"ת סי' ג) דלא יקרא לכהן ולוי להיות ממנין שבעה, אבל
לאחר שבעה חוזר וקורא כהן אחר וכן הוא במרדכי פרק הניזקין (ע"א דף תרי"ב)
(סי' תג) דכהן או לוי רשאים לקנות חתן תורה או חתן בראשית משום דכבר קראו
חמשה כמשפט היום וכן כתב ב"י בשם רבינו ירוחם".
ועולה מדבריו שאין קוראים לכהן או לוי בתוך מנין חובת היום ורק מוסיפים אותם
אחר שבעה קרואים שאינם מחובת היום, וקצת משמע שבמוסיפים אין מקפידים
על הסדר.
והב"ח (סי' קלה, ה) הסיק לגבי החשש לפגמו של שני: "אבל היכא דאיכא
למיחש לפגמו של שני אין הכי נמי דאין קורין כהן אחר כהן אפילו בהפסק ישראל
בינתיים נראה לי".
ה. השולחן ערוך (או"ח סי' קלה ס"י) פסק: "נהגו לקרות כהן אחר כהן, בהפסק
ישראל ביניהם, ואומר החזן כשקורא לשני: אף על פי שהוא כהן; וכיוצא בזה
נוהגים בלוי אחר לוי".
ומשמע שאפשר להכניס כהן בתוך הקרואים אפילו אין אחריו לוי.
וכן באר המשנ"ב (ס"ק לא): "בהפסק ישראל – פי' שקרא מתחלה כל הסדר
כתקנת חכמים כהן לוי וישראל אז מותר לחזור ולקרוא כהן [וה"ה דאם אין שם לוי
וקרא הכהן פעמיים ואח"כ ישראל נמי מותר לחזור ולקרוא כהן]. וכן מותר לקרוא
שם לוי בכל עליות שירצו וכ"ש לאחרון או למפטיר והטעם דליכא למיחש כאן
לפגמו של ראשון בזה דאי הוי פגום מיד היו מרננין אחריו והיו מודיעין אותו לחזן
והיו קוראין אחר במקומו ולא היו ממתינין עד אחר קריאת ישראל ולפגמו של שני
נמי ליכא למיחש שיאמרו על הכהן או הלוי שהם חללים דהא אומרים אף על פי
שהוא כהן וכן בלוי שהוא לוי".
אבל הפרי חדש סיכם אליבא דהב"י: "ולענין הלכה מאחר שכבר כתב הרשב"א
[ח"א סימן ריד] בשם רב האיי והרי"ף והביאו הב"י [ד"ה וכתב הרשב"א] שיכולים
לעלות כהן ולוי וישראלים ואחריו כהן ולוי וישראל, מי יוכל לחלוק בזה בלא ראיה
ברורה".
ועולה מדברי הפר"ח שאף לשיטת רב עמרם גאון והשו"ע דוקא כשקוראים בשני
סדרים (כהן-לוי-ישראל) בתוך שבעת הקרואים, אבל סתם להכניס כהן בין
שבעת הקרואים אינו מתיר3.
וכן בשו"ת בית יהודה (או"ח סי' לז) עסק בשאלה זו והסיק: "נמצא פסקן של
דברים דלהרשב"א ודעמיה לעולם אין הכהן והלוי עולין שלא במקומן, ולפי' ב' וכן
הוא מנהג העולם יכולין לעלות בהפסק הישראל ויאמר החזן אעפ"י שהוא כהן או
לוי דאם לא אמר לא מהני מה שמעלה הלוי אחר הכהן דאיכא למיחש ליוצאין
בפגם ב' ואם אמר תו ליכא למיחש לא ליושבין ולא ליוצאין ומיהו לרווחא דמילתא
יש להעלות הלוי אחריו משום חשש הנכנסין שלא שמעו מ"ש החזן אעפ"י שהוא
כהן או לוי אף על גב דלסברא זו לא חיישינן לנכנסין ועוד דאי חיישת לנכנסין
אכתי איכא למיחש בנכנסין בעליית הלוי ולא שמעו אמירת החזן וא"כ בנ"ד
דהאחרון היה ישראל משלי' שקנה בדמיו והוא מוחזק פשיטא דאין דוחין אותו
מפני הלוי כנלע"ד".
אמנם המשנ"ב בשער הציון (ס"ק לא) כתב מפורש שלא באר כפר"ח: "מתחלה
סדר חדש דהיינו כהן לוי ישראל, מכל מקום מאנתי בזה, דלפי זה לא היה לו
להמחבר להתיר בלוי אחר לוי בהפסק ישראל, וכן לא היה לו לרמ"א לסיים
בהיתר המפטיר לקרות לכהן, וכל זה הקשה הפרי מגדים, וכן ממה שכתב הרמ"א
דאין לקרות כהן או לוי וכו' משמע, דלדעה הראשונה מותר בכהן או לוי לחוד ולא
בעינן סדר שלם. ומכל מקום יש לישב בדוחק, דלהמגן אברהם והגר"א מה
שכתב המחבר, וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי, היינו דבעינן שיאמר שהוא לוי,
אבל לעולם דאין להתיר אלא בסדר שלם".
ונראה שכיון שהמשנ"ב הודה לדבריהם כן ראוי לנהוג אף לבני ספרד.
ו. הרמ"א הגיה על השו"ע: "וי"א דאין לקרות כהן או לוי למנין שבעה, אבל לאחר
שנשלם המנין יכולים לקרות כהן או לוי (אגור בשם מהרי"ו ומרדכי פ' הניזקין וב"י
בשם ר' ירוחם), וכן נוהגין במדינות אלו; ומיהו במקום צורך ודחק יש לסמוך
אסברא ראשונה".
ונראה שכך החלוקה להלכה בין הפוסקים כשו"ע לבין הפוסקים כרמ"א.
המגן אברהם (ס"ק טז) העיר לגבי הנוהגים כרמ"א: "כתוב בלבוש אנו אין נוהגין
לקרותו אלא לאחרון ובפוזנא למפטיר בלבד עכ"ל וכ"מ מלשון המרדכי ומהרי"ו
סי' ג' ובתשו' מהר"ם סי' י"ז כתוב ב' חתנים בשבת א' ושניהם כהנים קורין חצי
סדרה עם חתן א' ושושביניו ואח"כ קורין כהן ולוי וחתן אחר ושושביניו עכ"ל
משמע דבלא"ה אסור והא דקורא כהן אחר כהן א' לאחרון וא' למפטי' י"ל כיון
דמפסיקין בקדיש שרי כמ"ש המרדכי ולבוש לענין חתן בראשית וחתן תורה ומ"מ
משמע התם דלא סמוך אהאי טעמ' לחוד ע"ש".
ומשמע מדבריו שמשביעי אפשר לעשות סדר חדש של כהן לוי וישראל.
בערוך השולחן (או"ח סי' קלה סכ"ב) סיים: "וגם המנהג הפשוט כשיש חתנים או
חבורות ונצרכים לעליות רבות לכמה כהנים ולכמה לוים קורין ז' קרואים במקצת
הסדרה ואח"כ מתחילין כהן לוי וחמשה ישראלים במקצת הסדרה וכן עוד להלן
עד תום כל הסדרה והאחרון עולה כהן או לוי כמ"ש ויזהרו שלא יצטרכו לקרות
פרשה אחת שני פעמים כי חכמי הקבלה מקפידים מאד בזה אמנם אין נזהרים
בזה ויש מהפוסקים שהתירו הדבר ואשרי הנזהר בזה ומ"מ אין למחות בידי
העושים כן".
היינו, שמקפידים שלא לקרוא כהן לשבעה ראשונים פעם נוספת אלא יוצרים סדר
חדש של כהן, לוי וישראלים אחר שבעת הראשונים של חיוב היום.
ז. הפרי מגדים (א"א או"ח ס"ק טז) פוסק אליבא דהרמ"א: "כללא דמלתא, כשיש
קדיש אפשר דאחד אחרון ואחד מפטיר, וב' ספרי תורה בלא קדיש שרי ב' כהנים
חול המועד פסח שאומרים קדיש אחר ספר תורה שניה. ובשמחת תורה כתב
הלבוש [סעיף י] שלושה כהנים. והנה בראש חדש טבת בשבת רק שני כהנים,
דבספר תורה א' אף אם יקראו יותר משבעה י"ל בעינן לוי וישראל אחריו, וגם כהאי
גוונא אין לעשות, מה שאין כן בשמחת תורה אחרון הוא החשוב כמו שכתב
הלבוש [שם]"
וא"כ הפמ"ג מסביר שאף במקום שמעלים כהן אחר שבעה קרואים ולא לאחרון,
צריך לקרוא אחרי הכהן השני לוי וישראל.
הגר"א בביאורו הסביר את שיטת השו"ע שאין חוששים לפגמו של שני משום
שקוראים אחריו לוי, ואת שיטת הרמ"א שחוששים ליוצאים שלא יראו שעלה אחריו
לוי וישראל ויחשבו שאינו כהן.
כתב בשערי אפרים (שער א סעיף יז) בשיטת הרמ"א: "כהן אחר כהן ולוי אחר לוי
לא יעלה. ונוהגין שלא לעלות כהן ולוי למנין הקרואים אפילו בהפסק ישראל
ביניהם, רק אחר השלמת כל הקרואים במקום שמוסיפים וקוראים אחרון רשאים
לעלות כהן או לוי לאחרון, וכן רשאים לעלות למפטיר".
ח. המשנה ברורה (ס"ק לד) כתב לגבי שיטת הרמ"א: "וה"ה אפילו אם ירצה
לעשות סדר חדש דהיינו כהן לוי וישראל ג"כ אסור לשיטה זו כיון שהוא בתוך ז'
קרואים".
ובס"ק לו כתב: "ובלבוש כתב דכהיום אפילו לאחר שבעה קרואים אין אנו נוהגין
לקרותן אלא לאחרון שבהם וכן למפטיר וכן העתיקו שארי אחרונים והטעם איתא
בלבוש דלא חיישינן באחרון לפגם כי אדרבה בדורות הללו מחשבין אחרון חשיב
מכולם לפי שהוא מסיים הפרשה ולגדול שבצבור קורין לאחרון ואף על פי
שקוראין לאחריו המפטיר הרי מפסיקין בינו ובין המפטיר בקדיש וגם במפטיר אין
מקפידין אם הוא כהן [דהוי כתחלת קריאה וכדלקמיה] ואפילו אם האחרון היה
ג"כ כהן אין חוששין משום כהן אחר כהן כיון שהקדיש מפסיק ביניהן עכ"ל
הלבוש ומ"מ במקום צורך כגון שיש ב' חתנים ושושבינים ולכל אחד מהן יש
כהנים ולוים חולקין את הפרשה לשנים מתחלה קורין ז' גברי לאחד ואח"כ קורין
לחתן השני ושושביניו".
ובס"ק לז הסביר מהו מקום צורך ודחק: "כגון בשמחת תורה וכה"ג יש לסמוך
דמיד שקרא ג' קרואים הראשונים כהן לוי וישראל מותר לקרות אח"כ כהן או לוי
וכמ"ש לעיל בדעת המחבר. ודע דאפילו אם נסמוך אסברא ראשונה מ"מ יש
הרבה ראשונים ואחרונים שסוברין שאין להקל לקרות כהן ולוי בעלמא אלא א"כ
יעשו סדר חדש דהיינו כהן ולוי וישראל דבזה אין לחוש לפגמא כלל שיאמרו עליו
שאינו כהן שהרי קורין אחריו לוי אבל בלא סדר אין לקרוא כהן או לוי משום פגמא
[ולפי סברא זו אפילו לאחרון או למפטיר אין לקרוא כהן ולוי אלא שבזה כבר נהגו
העולם להקל וכן סתמו האחרונים. וכמש"כ הלבוש בטעמו של דבר וכנ"ל] וע"כ
מן הנכון ליזהר בזה לקרותם דוקא על הסדר ואפילו כשקורין אותם לאחר ז'
קרואים".
ובאליה זוטא (סי' קלה ס"ק ה) פרש את שיטת הרמ"א ומביא מקרה שבא לידו:
"משמע דוקא כשקורין יותר מז', אבל כשאין קורין ז' אין לקרותו לשביעי וכן ביום
טוב לחמישי. ומעשה בא לידי ביום טוב שטעו וקראו כהן לחמישי, ופסקתי דאם
אפשר להחליף במפטיר יעמוד שם ויקרא המפטיר אחרון והוא מפטיר, וביום חול
המועד כיון שעלה שוב לא ירד, דכיון שהוא אחרון לא חיישינן בו לפגם כל כך,
ולפגם ראשון לא חיישינן כיון שקראו אחריו לוי כמ"ש ב"י".
ט. אולם נראה שכל הדיון לעיל הוא כאשר יש כהנים ולויים וישראלים רבים אלא
שרוצים להוסיף עליות של כהנים ולויים, אולם כאשר חסרים כהנים או לויים או
ישראלים הדין שונה. כך פסק השו"ע בסעיף יב: "עיר שכולה כהנים, אם יש
ישראל אחד ביניהם אותו ישראל קורא ראשון, מפני דרכי שלום; וכל שאין בהם
ישראל כדי סיפוקם, או שאין שם ישראל כלל, קורא כהן אחר כהן, שאין שם
משום פגם, שהכל יודעים שאין שם אלא כהנים; והוא הדין לעיר שכולה לוים".
ובאר המשנה ברורה בס"ק מג: "שכולה כהנים וכו' – והיינו דוקא כשאין שם ג"כ
לוי כלל שאין יכולין להתקיים כסדר שתקנו חז"ל וע"כ טוב לשנות מפני השלום
אבל אם יש שם עוד לוי אחד יקראו כסדר המשנה כהן לוי ישראל ואח"כ את
השאר יקראו כהנים".
ובס"ק מד: "ישראל אחד ביניהם – אבל אם יש שני ישראלים וכ"ש יותר הוא בכלל
מה שכתב השו"ע אח"כ שאין בהם ישראל כדי סיפוקם וע"כ יקרא הכהן בתחלה
וגם יקרא הכהן במקום לוי ואח"כ יקראו הישראלים ויתר העליות ישלימו בכהנים.
ואם יש שני לוים ושני ישראלים קורא כהן לוי וישראל ואח"כ עוד כהן ולוי וישראל
וכהן קורא שביעי וכ"ש יתר עליות הנוספות".
עולה לפי דברי השו"ע והמשנ"ב שכאשר אין כדי סיפוקם צריך לתכנן את העליות
כאשר 'נצמדים' לסדר של: כהן, לוי, ישראל כמה שניתן ואח"כ אפשר לקרוא
לקרוא לכהן אחר כהן ללא הפסק של ישראל ביניהם.
אולם נראה שאין אומרים נתפרדה החבילה לגמרי ויעלו מי שירצו ללא סדר.
כאמור בדברי המשנה ברורה (ס"ק מה): "אם אין שם אלא כהנים ולוים יקרא כהן
אחר כהן בהפסק לוי בינתים". ובשער הציון (ס"ק מא): "ואפילו אין שם אלא רק
שני לויים, גם כן יקרא הכהן מתחלה ואחר כך לוי ואחר כך עוד הפעם כהן ואחר
כך לוי, ויתר העליות ישלימו בכהנים, ודלא כט"ז דסבירא לה דבשני לויים דינא
הוא דלוי קורא ראשון מפני דרכי שלום, דהרי בשנים גופא שייך דלמא אתי לאנצויי
[שולחן עצי שטים, וכן משמע כדבריו באליה רבה]".
מסקנות
כאשר יש עולים כדי סיפוקם:
א. לפי הפוסקים כשו"ע מן הראוי לעשות סדר חדש בתוך שבעת הקרואים של
כהן לוי וישראל ולא להעלות כהן ואח"כ ישראל וכד'.
ב. לפי הפוסקים כרמ"א מותר להעלות כהן או לוי – לאחרון או למפטיר, ואם
מעונינים להעלות כהן נוסף לפני כן צריך ליצור סדר חדש של עולים: כהן לוי
וישראל אחר שבעת הקרואים, ולצמצם את מספר הפסוקים שקוראים לשבעת
הראשונים ואח"כ בהמשך הפרשה יקראו את הכהן הלוי והישראל.
כאשר אין כהנים או לויים או ישראל כדי סיפוקם:
ג. צריך להיצמד לסדר של כהנים לויים וישראל ככל הניתן, אולם לאחר
שהשלימו סדר זה מעלים כהנים או לויים אף בזה אחר זה ללא הפסק ביניהם. ורק
אם לא הכינו סדר ונותרו כהנים או לויים שלא עלו מעלים אותם שלא כסדר.