חבל נחלתו ו לב
סימן לב
ווי העמודים
שאלה
האם ספר תורה שראשי העמודות בו אינם מתחילים באות וא"ו (=ווי העמודים) הוא פסול או פגום?
תשובה
א. פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' רעב סעי' א ו-ב):
"אין עושין ספר תורה לא ארכו יתר על היקפו, ולא היקפו יתר על ארכו. (פירוש, יכוון שיהא חוט המקיף יריעות כל הספר לאחר שיתפור ויגלול, ארוך כשיעור ארכו) (טור). וכמה הוא ארכו, בגויל, ששה טפחים שהם כ"ד אצבעות ברוחב אגודל של יד. ובקלף, או פחות או יותר, והוא שיהא ארכו כהיקפו. וכן אם עשה בגויל (פחות) מששה טפחים, ומיעט הכתב, או יתר על ששה והרחיב בכתב, עד שיהיה ארכו כהיקפו, הרי זה כמצוה. (והעמוד שבתוך הספר, י"א דמצרף להיקף) (טור בשם הרא"ש).
"אורך כל שיטה שלשים אותיות, כדי לכתוב למשפחותיכם ג' פעמים. ולא תהיה קצרה מזה, כדי שלא יהא הדף נראה כאגרת. ולא ארוכה יותר על זה, כדי שלא יהיו עיניו משוטטות בכתב (ל' רמב"ם פ"ז מהלכות ס"ת ד"ד)".
עולה כי פרישת כל פרשיות התורה בתוך עמודי הכתיבה לא נקבעה בהלכה אלא הנקבע הם מימדי אורך (=גובה) הכתב (עי' ב"י אה"ע סי' קכה ס"ק יג) ביחס להיקפו ואורך השורות, וכל סופר רשאי לסדר כרצונו בתוך המסגרת הזו וכמובן תוך שמירת חסרות ויתרות, רווחים בין אותיות ומילים, ובין פרשיות פתוחה וסתומה.
ובס' קסת הסופר (סי' יג ס"ג) כתב שנהגו במנין השיטין בס"ת לא פחות מארבעים ושמונה וי"א לא פחות מארבעים ושתים ולא יותר מששים ואם שינה לא פסל.
ב. בשני ספרים של תלמידי מהר"ם מרוטנברג התייחסו לשאלה זו, בספר תשב"ץ קטן (סי' קפא): "המגילה אינה צריכה להיות ווי העמודים. ואפילו ספר תורה אין צריך להיות כך. וסופר אחד עשה מעצמו כך ונהגו העולם אחריו כך. ואדרבא אלו יהיה שום ספר תורה לכתוב יש להזהר שלא יהא שום עמוד מתחיל בוא"ו כי אם וא"ו של בי"ה שמ"ו וא"ו של ואעידה בם (=בשירת האזינו). ושלא יהא שום עמוד מתחיל באלו האותיות כדי שיהא היכר לאלו האותיות. ואי איישר חילי אבטליניה לאותו מנהג של ווי העמודים כי כמה פעמים בא לידי קלקול גדול שמקטינים האותיות ומרחיבין אותם אשר לא כדת כדי שיבוא הוא"ו בראש העמוד".
וכן בהגהות מיימוניות (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ז ה"ט אות ז): "מה שנהגו סופרים בורים להתחיל כל עמוד בוי"ו וקורין לו וו"י העמודים נראה שאיסור גמור יש בדבר שהרי עושים העמודים יש מהן רחב ויש מהן קצר ופעמים יש אותיות גדולות אשר לא כדת שמסדרה בספר העתקה המתוקן לכך עמודים רחבים ביש מקומות וכותבין עליו רחב וביש מקומות קצרים וכותב עליו קצר ופעמים אותיות משונות וארוכות הרבה כדי שיגיע וי"ו לראש כל עמוד אשר סדרו לו. ובפרק הקומץ רבה גרסי להדיא לא ימעט הכתב מפני הריוח וכו' כדלעיל בהלכה ה'. והנה כתבתי דברי אלה למורי רבינו והסכים על ידי וז"ל אשר השיבני וששאלת על ספר תורה בווי העמודים ולא נכון בעיני כמו שכתבת, ואינם לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים אך סופר אחד היה ר' ליאונטיין ממילהוז"ן שהראה אומנתו ואילו היה לי לכתוב ספר תורה הייתי נזהר שלא היה שום עמוד מתחיל בוי"ו חוץ מואעידה בם עכ"ל".
דברי מהר"ם ותלמידיו – ברורים, אין לכתיבת ס"ת רק עם ואוי"ם בראשי עמודים שום מקור, ויתירה מכן אלו דברי בורות וקלקול ואין לעשות כן, והעושה כן גורם לקלקול הכתב מחמת שנצמד להתחיל עמודים בוא"ו דוקא.
ג. וכך פסק הרמ"א (יו"ד סי' רעג ס"ו): "הגה: יש סופרים מדקדקים לכתוב (אותיות) בי"ה שמ"ו בראש העמודים, וכן קצת מדקדקים לכתוב בראש כל עמוד ו' וקורין אותו ווי העמודים, ואין לדקדק בכל זה, ואפילו המדקדק יזהר שלא ימעט או ירחיב הכתב לפעמים משום זה (הגהות מיימוני פ"ז), כי כל דברים אלו אין להם שורש על מה שיסמכו (ב"י)". וכן הביא הב"י (סו"ס רעג) אף משם המרדכי בהלכות קטנות. וכ"פ הלבוש (רעג, ו) וכ"כ הש"ך (רעג, ו).
ד. ומוהרא"י אזולאי (על הלבוש יו"ד סי' רעג) כתב בשם המאירי (כנראה בס' קרית ספר על הלכות סת"ם): "ויש תיבות שנהגו מפי המסורות הקדומות להיות בראש הדף והם ששה, סימנם בי"ה שמ"ו, והם הבי"ת של בראשית ויו"ד – יהודה אתה יודוך אחיך וכו'". וא"כ אף המאירי לא הכיר כלל את את ווי העמודים ורק הביא מסורת לכתיבת אותיות בי"ה שמ"ו בראש עמוד.
ה. בפתחי תשובה (יו"ד סי' רעג ס"ק ח) כתב: "ווי העמודים — (ובציוני פ' תרומה כתב שהוא על פי סוד וכו' ע"ש)". הציוני הוא ספר על דרך הסוד, ואף בין המקובלים נראה שהוא יחיד בדעתו כיון שהיא לא נזכרה אצל מקובלים אחרים. וכיון שהוא יחיד בדרך זו יש לשמוע למרובים ולגדולים שכתבו שלא לעשות כן. וכן בספר קסת הסופר (סי' טז סעי' ה) ובלשכת הסופר (אות ט) יצאו כנגד זה, והביאו מסוֹפֵר שפרסם תיקון סופרים, ובראש כל עמוד אות וא"ו, והתנצל שלא האריך וקיצר אותיות ועל כן תיקונו ראוי. ובלשכת הסופר כתב עליו שדבריו אינם נכונים שאמנם האריך וקיצר אותיות כמתבונן בתיקון הסופרים שלו.
ו. אמנם בערוך השולחן (רעג, כד) לאחר שהביא שרבים התנגדו לכתיבה בדרך ווי העמודים כתב: "אמנם זה זמן רב שיצא לאור תקון סופר אחד יפה אף נעים מסודר על ווי העמודים בלי שום דחיקת אות וכבר נהגו הסופרים לכתוב אחריו ובוודאי שנכון וישר לעשות כן ויש בזה עניין גדול". ואף לדברי ערוה"ש נראה שכל זה לכתחילה בלבד ואין בכך שום קפידא בדיעבד.
ז. ויש לציין שהתימנים הנוהגים לפי הרמב"ם, אין להם כלל שום הקפדה בווי העמודים, ונוהגים עפ"י תיקוניהם ללא שום התייחסות לכך. וכן בספרי חכמי ספרד לא השגיחו בכך ולא ייחסו לכך שום חשיבות. ורק לאחר שהסופרים האשכנזים סגלו לעצמם תיקוני סופרים ובהם 'ווי העמודים' והפכו זאת כביכול להידור מצוה – אף הסופרים הספרדים נקטו כך. והראיה לכך שכמעט כל ספר תורה ישן אינו כתוב לפי ווי העמודים.
מסקנה
אין להקפיד על ווי העמודים, ויש מן הראשונים שהחמירו יותר שאין להתחיל שום עמוד בוא"ו פרט ל"ואעידה בם". שבהאזינו, ואין להעדיף ספר זה על גבי ספרים אחרים.