חבל נחלתו ב מב
<poem> סימן מב . ערלה במאגרים גנטיים שאלה במכוני מחקר חקלאי מקיימים מאגרים גנטיים הכוללים זרעים וחלקי צמח לשם פיתוח זנים, המתאימים לתנאי גידול מסוימים או לצריכת שוק וכד'. האם ניתן להשתמש בחומר גנטי שנלקח מעצי ערלה, וא"כ האם יש לחלק בין חלקי צמח שונים כגון: ענפים, פרחים, פירות, זרעים? תשובה א. במסכת ערלה [פ"א מ"ז וח'] בררה המשנה אילו חלקים אסורים בערלה משום שנחשבים כפרי והסיקה שעלים, לולבים, מי גפנים (בניגוד לדעת ר' יוסי) וסמדר מותרים בערלה שרף עלים ועיקרים מותר (בניגוד לדעת ר' אליעזר) ושרף פגים אסור. ענקוקלות (רע"ב: ענבים שלקו קודם הגיעם לשליש בישולם), חרצנים, זגים, והתמד שלהם, קליפי רמון והנץ שלו, קליפי אגוזים והגרעינים אסורים בערלה. [וכ"כ בספרא פרשתא ג' ג']. ובספרא [שם ד']: "שלש שנים יכול בתוך ג' שנים הוא אסור ולאחר ג' שנים יהיה מותר ת"ל יהיה". והסביר רבנו הלל: "כל' הפרי דהנך שלש שנים בתוך ג' שנים יהא אסור באכילה ובהנאה, ואחר ג' שנים יהא מותר משום דעברו ג' שנים. 'ת"ל יהיה' כלומר בהוייתו יהא, דאפילו לאחר ג' שנים הוי אסור". היינו שאיסור הערלה בחלקי הצמח שהיו ערלה ואינם מחוברים לקרקע אינם ניתרים לעולם. מדברים אלו עולה שהפרי על חלקיו השונים נאסר בערלה לעולם, אבל שורשים, ענפים, עלים וכד' אינם נאסרים משום ערלה, ומותר להנות מהם אף בג' השנים הראשונות של הצמח וכ"פ בשו"ע [יו"ד סי' רצ"ד ס"א וב']. ב. במשנה האחרונה בפרק א' נשנה: "רבי יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה, ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואין מרכיבין בכפניות של ערלה". הלשון נוטעין מתפרש שאפי' לכתחילה מותר, ומתאים למשניות הקודמות שבחלקי הצמח שאינם פרי, אין איסור ערלה. והלשון 'אין נוטעין' יכול להתפרש שלגמרי אסור, ויכול להתפרש שאסור לכתחילה ומותר בדיעבד. על משנה זו דנו במס' ע"ז [מ"ח ע"ב-מ"ט ע"א] והסיקו שמודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר, משום שזה וזה גורם מותר. בפירוש פיסקא זו נחלקו רש"י ותוס'. רש"י הביא שני פירושים: הראשון, (בו צידד) שכל פעולה (נטע, הבריך, הרכיב) עומדת בפני עצמה והפרי הגדל מאותה פעולה מותר משום שהקרקע המותרת והאגוז האסור גידלו את הפרי. כדי להתאים בריתא זו עם המשנה צריך להסביר שההשואה בין נטע להבריך והרכיב הוא אך בתוצאה, אבל נטע אסור לכתחילה ומותר בדיעבד, לעומת הבריך והרכיב שמותר אף לכתחילה. (ואם נסביר שנטע מדבר לא בנטיעת האגוז עצמו — כפי שהסביר רש"י — אלא בנטיעת יחור, הושוו חלקי הבריתא זל"ז, אבל אז קשה לשון הדיעבד שהבריתא נקטה שהרי הכל מותר לכתחילה). בפירוש השני הסביר רש"י שמדובר שנטע אגוז של ערלה וענף שגדל מהאגוז הבריך או הרכיב, ואך אז מותר משום זוז"ג. ורש"י הקשה על פירוש זה הרי בלי ההרכבה בנטיעת היתר יש כבר באגוז עצמו זוז"ג עם הקרקע. עפ"י פירוש זה, המשנה תתפרש שאגוז עצמו אסור בנטיעה אף בדיעבד, ואך הרכבת היחור מותרת. תוס' מתרץ את קושיית רש"י שכבר באגוז יש זוז"ג, בכך שזוז"ג אומרים אך כששני הגורמים מענין אחד, כמו זבל נבייה וקרקע, או יחור והאילן (כנה) עליו מרכיבים אותו אבל אגוז וקרקע אינם מאותו המין, (וכ"כ הרמב"ן בחידושיו). וע"כ לפי תוס' פירות מאגוז ערלה שניטע אסורים אף בדיעבד, ויחור מותר אך בהרכבה, אבל אם נטעו בפני עצמו — פירותיו אסורים משום שבא מאגוז ערלה שאסור בהנאה ואין זוז"ג שיתירו. (ועי' משנה ראשונה). ג. הריבמ"ץ נראה שפרש את המח' במשנה בדרך אחרת. ז"ל: "ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה מפני שמכל מקום לסוף ג' שנים ניתור היא, וכשנוטע השתא סוף סוף עד ג' שנים ערלה הוי ופעמים מוסיף על איסורו. ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי והפרי של ערלה אסור לעולם ועתה שנוטעו לסוף ג' שנים אתי לידי היתר". קשה מדוע לא הזכיר דין זוז"ג, ומדוע הוצרך לגבי יחור לטעם שהוא מותר בסוף ג' שנים, והרי בלא"ה העץ עצמו מותר בהנאה ככתוב במשניות לעיל. ונראה לישב בדוחק שמסביר את המשנה בגדולי אגוז של ערלה וסבר כתוס' שאך זוז"ג ממינו מצטרף להתירו, וע"כ הפרי עצמו אסור עולמית כיון שהוא מגדולי ערלה. ובענף אף שאין זוז"ג כשנוטעים אותו בקרקע, אעפ"כ הותר גדולי הענף אחר ג' שנים (בניגוד לתוס'), שמכיון שמתחבר לקרקע מתיר עצמו אחר ג' שנים, אבל האגוז כבר ניתק ואינו יכול להתיר עצמו. ד. הראשונים פסקו כרש"י. הרמב"ם פסק [מע"ש פ"י כ', כ"א]: "נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ופירות ערלה אסורין בהנייה כמו שבארנו בהל' אסורי מאכלות. ואם עבר ונטע אגוז של ערלה הרי הצומח מותר כשאר האילנות. וכן אין מרכיבין כפניות של ערלה בדקלים מפני שהכפניות כפרי, עבר והרכיב מותר שכל דבר שיש לו שני גורמין אחד אסור ואחד מותר הרי זה הנגרם משניהם מותר לפיכך הצומח מפירות ערלה מותר שהרי גרם לו לצמוח הפרי האסור והארץ מותרת". (ועי' בפה"מ לע"ז סופ"ג שכתב שאף שמש ומים ואויר הם גורמים של היתר). וכ"פ הרא"ש הל' ערלה, וכ"מ בר"ש [ערלה א' ט'], וכ"כ ברע"ב, וכ"פ בשו"ע [יו"ד רצ"ד הי"ב] (ובהגרעק"א הביא שם את שיטת תוס'). ה. למסקנה: אם נטעו יחור שנכרת מעץ בתוך שנות ערלה, הפרי הגדל לאחר שנות ערלה מותר לכו"ע. אם נטעו גלעינים מעץ ערלה, או אם נטעו גלעין מעץ שגדל מגלעין של ערלה — הפרי מותר (לפי רוב הראשונים ולא כתוס' והרמב"ן). בנטיעת יחור בקרקע שמקורו מעץ שגדל מגלעין ערלה, לרוב הראשונים מותר לאחר שנות ערלה ומצטרף לשיטתם הריבמ"ץ ולא מטעמם, והתוס' אוסרים. ולפי"ז גם אם נוטלים חומר רבוי מעצי ערלה ואף מפירות ערלה לרוב הראשונים הפרי יהיה מותר. ו. אולם צריך לדון בכל הענין מזוית אחרת. עד עתה עסקנו האם התוצאות מותרות או לאו. אולם עד להגעה לשלב התוצאות, אם לוקח מענפי עץ בעודו בשנות ערלה מותר, אבל אם לוקח פירות ערלה או גלעיניהן הרי נהנה מאסורי הנאה. אמנם הרמב"ם לא הזכיר שלוקים עליו [מאכ"א פ"י ה"ט], אבל בכ"ז הלא הם טעונים שריפה [תמורה ל"ג ע"ב רש"י ותוס' וברמב"ם לא מצאתי]. וא"כ כל זמן שחלקי צמח אלו בשימוש אצלו הוא עובר באיסור תורה של הנאה מערלה. ועוד הרי זוז"ג מותר אך בדיעבד [ש"ך יו"ד רצ"ד ס"ק כ"ג, קמ"ב ס"ק כ"ו], אם משום שזוז"ג הוא מסוגי ביטול איסורים ואסור לבטל איסורים לכתחילה [עי' שו"ת לבעל הקצות בסוף אבני מילואים סי' ו'], ואם משום איסור עצמי. וע"כ לכתחילה ודאי אסור להפיק ממנו חומר גנטי ולכן ראוי שלא להזדקק לחומר גנטי מעצי ערלה ואך בדיעבד מותר. ובאשר לחומר גנטי המובא מחו"ל אף אם יש בכך חשש ערלה מותר לכתחילה שהרי ספק ערלה בחו"ל מותר [פ"י הי"א וי"ב].