חבל נחלתו א י
<poem> סימן י
עשיית מנורה לנוי ולסמל
ראשי פרקים פתיחה א. מקור האסור וחומרתו. ב. מהות האיסור. ג. עשיית תבנית מנורת המקדש — בהיתר. ד. מנורת מצוה — פרטי דינים המעכבים. ה. שינויים מתירים. ו. פרטי השנויים.
פתיחה. יש ובישובים, מוסדות ומחנות צה"ל, מציבים מנורה על נס להעיד על היחס למדינתנו מדינת ישראל, שלקחה לסמלה את נבואת זכריה (פ"ד ב'): "והנה מנורת זהב כולה...". בלא יודעין אפשרית הפגיעה באיסור דאוריתא. לשם כך מובאים בירורי הדברים הבאים. המאמר הוא סיכום שיטות הראשונים, ספרי האחרונים רובם מובאים ממלקטים כגון הפתחי-תשובה ודרכי תשובה. אין להורות הלכה ממאמר זה אלא להיועץ עם מורה הלכה מוסמך לכך. דרך הבירור: א. מקור האיסור וחומרתו. ב. מה כולל האיסור ג. דרך עשיה בהיתר של תבנית מנורת המקדש. ד. שינויים המתירים עשיה. כשלפרק זה מקדים קיצור הלכות מנורת המקדש. א. מקור האסור וחומרתו ."לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר תבנית עזרה, שולחן תבנית שולחן, מנורה תבנית מנורה, אבל הוא עושה של חמישה, ושל ששה, ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות...".. [ר"ה כ"ד ע"א, ע"ז מ"ג ע"א, מנחות כ"ח ע"ב]. איסור זה מובא כתירוץ לקושיא איך עשה רבן גמליאל דמות צורות לבנה, והלא נאמר "לא תעשון אתי [שמות כ', כ'] — לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני". ויוצא שאיסור זה נלמד מהפסוק "לא תעשון אתי", והוא בכלל הלאו של עשיית שמשין אף שלא לעבדם. גם בשאילתות דרב אחאי [שאילתא נ"ז סוף פר' יתרו] נכלל איסור זה בכלל הלאו: "לא תעשון אתי — לא תעשון שמושי". וכ"מ מתוס' ז"ל: "אר"י דכל אלו תירוצים של אביי אמת הן" [ע"ז מ"ג ע"ב ד"ה לא].. וכן בטור [יו"ד סי' קמ"א] ורמב"ן [בחדושיו שם] ור"ן [על הרי"ף] ומהר"ם מרוטנברג [בר"ן שם] וריטב"א [בחדושיו שם] ומהרי"ק [שרש עה] ובשו"ע [יו"ד שם]. ומכולם משמע שנכלל בלאו של עשיית שמשים לנוי ולוקים על עשייתו. המאירי בסיום דיונו בסוגיא בע"ז כותב: "אחר שכל איסורין אלו יוצאין מלא תעשון אתי יראה שלאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו, אלא שגדולי המחברים (הרמב"ם) מחייבים אותו במלקות", ואף החינוך כתב דאין לוקין עליו ([מצ' ל"ט], אלא שהחינוך שיטתו שונה ותובא להלן). וכותב שם המנחת חינוך בשם ס' משנת חכמים שטעמו משום לאו שבכללות. הרמב"ם לא הזכיר איסור עשיית בית תבנית היכל וכד' בהל' ע"ז, אלא הביאם בהל' בית הבחירה [פ"ז ה"י] כסניף למצות מורא מקדש שהיא מצות עשה. אף בספר החינוך הלך בשיטה זו [מצ' רנד] שכתב: "וכן איסור לאדם לבנות בית תבנית היכל... וכ"ז למוראת המקום". המנ"ח התקשה מדוע הפרידו הרמב"ם והחינוך את אסור בית תבנית היכל משאר אסורי שמשין אע"פ שכולם נלמדו מאותו פסוק [מצ' רנ"ד]. המנ"ח תירץ זאת במצוה ל"ט שהלאו לא נזכר בבריתא גופא. והגמ' צרפה את האיסור ללימוד כדי לתרץ קושיא, ולאחר שנדחה תירוץ זה שוב אין הכרח ללומדו משם, וכ"כ בחת"ס [בדרשות לפר' יתרו הובא בהערות למאירי ע"ז מ"ג ע"ב עי' ר"א סופר]* ואף ברי"ף הביא את הברייתא כאיסור ללא הסתמכות על הפסוק. המבי"ט [קרית ספר הל' בה"ב פ"ז] כתב דאיסור בית תבנית היכל הוא מדרבנן, וכ"כ בחת"ס בדרשותיו פר' יתרו. נראה שרצו להסביר כן את הרמב"ם. מבין הראשונים לא מצאתי להם חבר שכתב כן מפורש. אמנם הסמ"ג [ל"ת כ"ב, עשין ק"ד] לא מזכיר איסור זה במצוות המקבילות, ואולי סבר שכיון שנדחה תירוץ זה בע"ז לא נפסק כן. סיכום השיטות באיסור זה. לרוב הראשונים הוא לאו במלקות, לדעת מעוטם לאו שבכללות, וי"ס עשה (איסור עשה) ואולי אף כאלה שאינם סוברים איסור זה כלל*. ב. מהות האיסור (עשיה, קיום, תשמיש) בשו"ע [יו"ד קמ"א ס"ח] נפסק: "לא יעשה בית תבנית היכל... מנורה תבנית מנורה".. ומקורו בגמ' (שהוזכרה לעיל) וכהעמדת תוס' שכל האוקימתות לא נדחו, והאיסור הוא בעשיה בלבד, אבל להשהות מותר. ואף שבשאר שמשין אף אם אחרים עשאום ואינו מקום רבים, חוששים חשד ע"ז ואסור להשהות. בתבנית היכל וכל שמשין שאפשר לעשות כמותן, נראה שאין חשש חשד ומותר להשהותן*. כשיטה זו פסק בשאילתות דרב אחאי [שאי' נ"ז] שהאיסור בעשיה בלבד, וכ"פ תוס' ורא"ש וטור. הר"ן [על הרי"ף בע"ז] הביא את שיטת מהר"ם מרוטנברג שקיבל את כל הבריתות להלכה אך לא כתוס', וז"ל: .."ונמצא פסקן של דברים דמשמשים שבמדור העליון כארבעה פנים בהדי-הדדי ופרצוף אדם אסור לקימן ואפילו כשאחרים עשו לו, וכן שמשים שאפשר לעשות כמותן בתבנית היכל ואולם ואינך, אבל שמשים שמבדור תחתון כגון חמה ולבנה וכוכבים ומזלות מותר בשאחרים עשו לו, כל היכא דליכא למיחש לחשדא".. מדבריו עולה שהאיסור למסקנה הוא גם קיום ולא רק עשיה, ואף אם נכרים עשו לו אסור לקיימם וצריך לבערם. טעמו של המהר"ם אינו מחמת חשד אלא איסור תורה עצמו של "לא תעשון לכם".. שיטה שלישית שלא נפסק כמותה, היא שיטת הריטב"א שכתב: "ודעת רבותי דבשמשים אלו כשם שהעשיה אסורה כך התשמיש אסור בהם. ואעפ"י שעשו לו אחרים. ואע"ג דדמות שמשים העליונים כל שאחרים עשו לו מותר כל היכא דליכא חשדא כדאיתא לקמן הכא שאני שהם עשוים כתבניתם ממש ועיקר עשייתם בהקדש לצורך גבוה. משא"כ באידך שא"א לנו לעשותם כתשמישם ולא כתבניתם ודי שאסרה תורה העשיה בלבד".. דהיינו, הריטב"א סובר טעם מיוחד במשמשי מקדש, שאף במקום שאחרים עשאום ואין חשש לחשד, בכ"ז אסור השמוש משום פגיעה בקדושת גבוה ועשייתם חול. וכלמודו של הרמב"ם שאיסור דילן משום מורא מקדש. וכמוהו כתב המאירי [ע"ז מ"ג]: "ואפילו עשו לו גויים — שתשמישן בעצמו נאסר כלומר: לא תשתמשו בדמות שמשי".. [בדרכי תשובה שם ס"ק נ"ב חלקו האחרונים בזה]. שיטה רביעית (שכמותה ג"כ לא נפסק) היא שיטת הרמב"ם בהל' בה"ב [פ"ז ה"י] שהזכיר רק את איסור עשיה ולא איסור קיום ושימוש, ולדידיה טעם האיסור הוא משום מורא מקדש ולא משום ע"ז. (ולא הזכיר היתרי עשיה שנזכרו בגמ' וע"כ א"א להסיק דעתו בשהיה וקיום). נמצא סדרן של השיטות: לפי השאילתות, הרמב"ם, תוס' ורא"ש, אסור לעשות בלבד, אך להשהות כשנעשה ע"י אחרים — מותר, כיון שאין חשד ע"ז. לשיטת הגר"א (הובאה בהערה ) שחושש לחשד עשיה אסור להשהות — ומדרבנן. לכל דברים אלו מסכימים רבותיו של הריטב"א* והמאירי אלא שסוברים שאף שמותר להשהות התשמיש אסור מדרבנן כיון שצורה זו מיוחדת לגבוה. לפי המהר"ם מרוטנברג אסורה הן עשיה והן שהיה מדאוריתא, וממילא אף תשמיש (אך נראה שמדרבנן). בשו"ע פסק כשיטה הראשונה. ג. עשיית תבנית מנורת המקדש — בהיתר בתלמוד ע"ז [מ"ג ע"ב] שלשה תירוצים להיתר עשיית צורות לבנה של ר"ג על אף איסורם שנלמד מאותו לאו של עשיית תבנית מנורת המקדש: א) אחרים עשו לו. ב) פרקים "של חוליות ולא היה מחברם אלא בשעת עדים וכל יומא לא חזו לה וליכא חשדא". — רש"י. ג) עשאם להתלמד. הרי"ף והרמב"ם השמיטו את שני התירוצים הראשונים והותירו אך את האחרון. לעומתם הרא"ש, הטור המאירי, הריטב"א, מהר"ם מרוטנברג ותוספות [שם], קבלו את שלשת התירוצים להלכה כמוסבים על כל אסורי תשמישים למיניהם (מדור עליון, מדור תחתון, אדם, שאפשר לעשות כמותם). בהסבר השמטת הרי"ף והרמב"ם ישנם מספר תירוצים. הר"ם [שם] כתב: "ונראה לי שהם סוברים דכיון דקושטא דמילתא היא דלהבין ולהורות שרי ומעתה לית לן למימר בדרבן גמליאל דאחרים עשו לו, ומדחיין הנהו אוקימתא דאחרים עשו לו ודפרקים, ולפיכך לא הזכירן הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו ובודאי שזו שיטה נכונה היא...". (עפ"י תירוץ זה מוסבר מדוע הרמב"ם לא שייך את איסור עשיית תבנית מקדש להל' ע"ז אלא למורא מקדש). וכן תרץ הב"ח [יו"ד סי' קמ"א ד"ה ומ"ש ואף] והגר"א כתב: "ודעת הרמב"ם דחשדא אינו אלא בצורת אדם לבד וצ"ל שלא היה גורס בגמ' מן ומי חישינן לחשדא ועד ואב"א להתלמד". ([שם ס"ק כ"א] ויש קצת סמוכין לגירסא זו מפירוש ר"ח בע"ז). מכל מקום נראה שאין היתרי הרמב"ם נוגעים לעצם עניננו, שהרי לא הזכירם משום איסור עשיית משמשים אלא משום מורא מקדש, ולכן קשה לברר את דעתו לגבי מנורה. ראשונים אחרים שהוזכרו לעיל וכמותם פסק השו"ע, הביאו את ג' ההיתרים בהסתיגויות מסוימות. לגבי ההיתר של עשיית אחרים תוס' [ע"ז מ"ג ע"ב ד"ה שאני] שאל והרי יש בכך שבות של אמירה לנכרי, ותרץ משום מצוה. הריטב"א והמרדכי פירשו את תי' הגמ' "אחרים עשו לו". שאחרים עשו בלא ציוויו והביאו לו. רבינו ירוחם כתב שאף שאחרים עשו מכוער הדבר להשאירם, והסתיגות הש"ס מתירוץ זה הוא החשש לחשד ע"ז, שעליו מתרצת הגמ' שני תירוצים: או ברבים שאין לחשוד בהם, או שעשוי פרקים ואף ליחיד מותר להחזיקם עצלו, מפני שאך לעתים הוא מורכב ורוב הזמן מפורק. אמנם כבר עוררנו בפ"ב שלגבי עניין דילן — עשיית שמשין שבמקדש — תלוי בגוף החשד וכיון שבו אין חשד ע"ז (פרט לדעת הגר"א בהערה ) אם אחרים עשו מותר להשהות, ואולי אף רבינו ירוחם לא יאמר בשמשין אלו שמכוער הדבר. ההיתר של להתלמד לדעת המהר"ם מרוטנברג (והרמב"ם עפ"י הר"ן) לא שייך לעניננו, ואסור להשהות אף להתלמד, וכש"כ לעשות, ולדעת הראשונים האחרים מותר לעשות ע"מ להתלמד. בשו"ע לא הביא לגבי משמשי מקדש שום היתרי עשיה, ונטה לדעת הרמב"ם שלא הביא שום היתר. וצ"ע בשיטתו שהרי כיון שבשמשי מדור תחתון וכד' הלך בשיטת תוס' ורא"ש כיצד נטה לשיטת הרמב"ם והוי תרתי דסתרי. עוד צ"ב מדוע לא הביא בשמשי מדור תחתון היתר פרקים. לסיכום: אף שבראשונים יש המתירים עשיית שמשי מקדש להתלמד או מתפרקים (כשבדר"כ מפורקים) או שאחרים עשו, השו"ע אוסרם ואין לעשותם. כיון שנאסרה מנורה בתבנית מנורת מקדש יש צורך לדעת פרטים המעכבים ומצויים במנורת המקדש. ד. מנורת מצוה — פרטי דינים המעכבים במנורה הראויה למקדש מספר פרטים לעכוב ומספר פרטים למצוה. יש להבדיל בין מנורה העשויה זהב לבין מנורה העשויה משאר מתכות. מנורת זהב מעכבים בה: א. ארבעים ושנים גביעים כפתורים ופרחים. [בה"ב פ"ג ה"ד. לרמב"ם — כולם משוקדים, שם ה"ב. לרש"י נראה שאך אותם שבגוף המנורה — מל"מ שם ה"ב]. ב. עשויה ככר זהב [רמב"ם שם ה"ד]. ג. מקשה מן העשתות [רמב"ם שם שם]. ד. ז' קנים [שם ה"ז]. ה. ז' נרות [שם, שם]. ו. אסור שתיעשה מן הגרוטאות (שם ה"ד ומל"מ שם כתב דאך לכתחילה, ובדיעבד כשרה)*. נעשו בה עוד פרטים למצוה: א) ג' רגלים בבסיסה [שם ה"ב]. ב' גובהה י"ח טפחים [שם ה"י]. ג) נרותיה כולם פניהם לנר אמצעי והוא פניו לקה"ק [שם ה"ח]. ועוד פרטי מבנה צורת גביעיה כפתוריה ופרחיה הרחקותיהם וכדו'. במנורה של שאר מתכות מעכבים: א) ז' קנים [שם ה"ז]. ב) ז' נרות [שם]. ג) אסור שתיעשה מן הגרוטאות [שם ה"ד, למל"מ אך לכתחילה]. ד) במל"מ [שם ה"ד ה"ה] דייק עוד: אסור לעשות בשאר מתכות גביעים כפתורים ופרחים ולכתחילה בשאר מתכות צריכה להיות מקשה. ה. שינויים מתירים שינויים בתבנית המנורה המתירים עשייתה (בשנוי צורה) מצויים כבר בדרשות חז"ל בש"ס: "לא יעשה אדם... מנורה תבנית מנורה, אבל הוא עושה של ה' ושל ו', ושל ז' לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות, ר' יוסי ב"ר יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו בית חשמונאי, אמרו לו: משם ראיה שפודים של ברזל היו ומחופים בעץ".. (רש"י: בדיל), העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב". [מנחות כ"ח ע"ב]. במחלוקת זו שני היתרים. הראשון המוסכם לכולם: עשיית מנורה של חמישה, ששה ושמונה קנים. השני — החומר ממנו עשויה המנורה. לריבר"י אסור לעשותה מעץ. הכלל המנחה את שתי הדעות לגבי עשיית מנורה ע"י הדיוט הוא שמה שראוי להיות מנורת המקדש (אף שלמעשה עשויה ביתר הידור) נאסר למנורת הדיוט. וע"כ בשנוי מספר קנים או בשנוי חומר המנורה הותרה העשיה. אבל באחרוני הראשונים ובאחרונים מחלוקת עקרונית בנדון. המהרי"ק [שורש ע"ה. הובאו מסקנותיו בב"י סס"י קמ"א] סובר שבמראית עין תליא מילתא, וכל שתבניתו כעין מנורת המקדש אסור לעשות דוגמתו מהתורה. החכם צבי [סי' ס'] חלק עליו בחריפות ולדעתו אין הדבר תלוי במראית עין כעין מנורת המקדש, אלא כל שפסול במנורת מקדש כשר במנורת הדיוט, וע"כ התיר לעשות מנורה בעלת שבעה קנים עם ח' נרות. שורש המחלוקת הוא האם המלה ."תבנית". היא בדקדוק או אף צורה כללית (עפ"י המהרי"ק הגבול בין צורה כללית שאסורה לצורה המותרת לא מבורר וכך מקשה עליו החכ"צ). הגר"א [סי' קמ"א ס"ק ל"ה] תומך ראיותיו של המהרי"ק. לענ"ד אפשר להראות (כפי שהסביר המהרי"ק באפשרות אחת) שזו מח' ראשונים. הר"ח [ר"ה כ"ד] והרמב"ם [הל' בה"ב] והטור הזכירו באיסור: לא יעשה חמישה קנים. אבל רש"י הן בסוגיא בר"ה והן בע"ז מדייק לכתוב דוקא נרות, כלומר, לא יעשה חמישה נרות וכו', ודעתו צריכה בירור. האם כונתו להחמיר שאף שאין קנים אסור לעשות שבעה נרות, או כונתו להקל שעיקר ההבדל צריך להיות בנרות, ואף מנורה של ז' קנים אך ח' או ו' נרות מותרת (כחכ"צ). לצד המחמיר פירכא ממנחות [כ"ח]. שם הגמרא מקשה: "ואימא נמי באה זהב באה קנים אינה באה זהב אינה באה קנים"., ודחתה: "הוא פמוט מקרי",. וכ' רש"י: "פמוט — מנורה קטנה".. נשמע שבלי קנים אינה נקראת מנורה. נראה מרש"י מספר מסקנות: א) גם שנוי בנרות, בקנים השוים למנורת המקדש, מתיר לעשות, להדיוט. ב) בלא נרות אינה נקראת מנורה. ונראה שרש"י אינו חושש שגדר העשיה הוא תבנית כללית (כעין מראית עין) אותו יוצרים הקנים בהסמכותם על הקנה המרכזי אלא צורה מדוקדקת. אבל לר"ח ורמב"ם וראשונים נוספים שנקטו הלשון בקנים ולא קפדי בנרות, נראה שעשיית שבעה קנים אף בלי נרות אסורה. (וכ"מ מהגר"א ס"ק ל"ה), וסוברים כמהרי"ק וכר"י מקורביל שהביא בתשובתו. וכדעת רוב הראשונים פסק בשו"ע [סי' קמ"א ס' ח'] ומחלוקת זו מתאימה למחלוקת רש"י ותוס' שמהרי"ק צידד בה כאפשרות אחת. עפי"ז אסור לעשות מנורה בעלת שבעה קנים בין עם נרות בין בלי נרות ואע"פ שהמנורה לא נועדה להדלקה. וביותר שהמהרי"ק חתם תשובתו: "כל המתיר ומקיל בעשיית מנורה זו מקיל באיסור תורה ועתיד ליתן את הדין".. ו. פרטי השנויים . ..חומר המנורה הנאסר הוא דוקא מתכות (שו"ע יו"ד קמ"א ח') וכל חומר אחר מותר. לגבי שלד המנורה מחומר אסור וצפויה בחומר מותר לא פורט בפוסקים. מנורה של עץ מותר, שהלכה כרבי מחבירו וכ"כ במאירי. . גובה — המהרי"ק [שרש ע"ה] כתב כיון שאינו מעכב במקדש אסור לעשות אף יותר קטנה או יותר גדולה מי"ח טפח דבמקדש. . ירך (בסיס). בדרכי תשובה [שם, שם ס"ק נ"ו] הביא בירורי דברים, ואך מותרת מנורה התלויה באויר. . קנה אמצעי — הובא לעיל [פרק ג' במאמר זה] מגמ' מנחות שללא קנים מקרי פמוט, וכן צדדו באחרונים [בדרכי תשובה שם]. . גביעים כפתורים ופרחים. האחרונים עסקו בהערת הש"ך [ס"ק ל"ו] והעולה מדבריהם שבמנורה העשויה שאר מתכות ולא זהב, פשוט שאסור מהתורה בלעדיהם שהרי כן היתה מנורת בית חשמונאי, ואף בזהב אסור בלא גכפו"פ מפני שאינם לעכוב. . ציור — במאירי כתב: "רצה לציירם ע"ג כלים מותר הואיל ואין מפורדין כ"א בעצמו, להיותם על גוף הכלים עצמן, אלא צורות ע"ג הכלים. ואפילו בבולט .וכש"כ צורות קטנות שאינן שוות להן בדמותן". ועיקר היתרו מכך שאינו כלי עומד בפני עצמו אלא ע"ג כלי ואפילו בולט. וכן בריטב"א כתב: "אבל בציור בעלמא מותר וכן נהגו בעטרות ומטפחות ספרים ובתי כנסיות לציירן ואין בכך .כלום". ומשמע שאף חצי תבליט מותר. ומנורה מחוברת לקרקע אף שבמקדש היתה מטלטלת, נראה שאסור, שהרי צורתה נבדלת. (ועי' בהערות הגר"י אריאל בראש הספר הערה א'). . נרות שעוה חשמל וכד'. במנורה בעלת קנים בדרכי תשובה [יו"ד קמ"א ס"ק ל"ו] הביא דיון בכך. ולפי מש"כ לעיל נראה שתליא במח' ראשונים וספק דאורייתא לחומרא. . שנויים נוספים. הובאו דיונים בפתחי תשובה ודרכי תשובה על עמידת קנים בעגול או מרובע וקנה אמצעי. לגבי פרטי חומר העשיה, כגון מגרוטאות או מקשה זהב, כיון שמרוב הראשונים משמע שנאסר יותר מהכשר למקדש ובתבנית יש תבנית מנורה בקניה — אסור לעשות. (ואף שלמנורת מקדש פסולה). לסיכום: כל העושה מנורה בז' קנים צריך לברר תכניתה עם מורה הוראה שלא יפגע באיסור תורה, ונזכה להעלאת נרות בבית המקדש ע"י בני אהרן הכהנים בב"א.