זהר פרשת שופטים
<< · זהר · פרשת שופטים · >>
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר
מתוך: זוהר חלק כט (עריכה)
רעיא מהימנא
מתוך: זוהר חלק כט (עריכה)
של אדם כקריעת ים סוף. ובגין כך, צריך תלמיד חכם לזמנא עמיה, למאן דישתדל בפתגמי אורייתא.
שביעאה, לארכאה על פתורא, בגין עניים. ובגין דא, כל המאריך על שלחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו. ובגין כך (משלי י) וצדקה תציל ממות. דעני חשוב כמת, ואיהו מחיה ליה, אוף הכי קודשא בריך הוא מחיה ליה.
ועוד באורח רזא, דכלהו עניים מסטרא דאת ד', דאתמר בה (תהלים קטז) דלותי ולי יהושיע. ואות ד' דאחד, דצריך לארכאה בה, הדא הוא דכתיב להאריך ימים על ממלכתו, ובגין דא, צריך לארכאה על פתורא, דאיהי ד', כלילא מד' רגלין דפתורא. בגין יקרא דאת דלי"ת, צריך לארכאה על פתורא, בגין עניים.
ובגיניה אוקמוה רבנן, דבקש קודשא בריך הוא מדה יפה לישראל, ולא אשכח כמדה דדלות. ואקשו עלה, בגין דאוקמוה קדמאי, כחושבן מיני מיתות דאינון כחושבן תוצאות, וחסרון כיס קשה מכולן, ואיך אמרין אינון, דלא אשכח לישראל מדה יפה כעניותא. אלא, בגין (דכל עמא ולישנא), דעובד כוכבים ומזלות (ישעיה ח) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה. אבל ישראל, אינון קיימא דקודשא בריך הוא בהאי מדה, ולא אכחישין ביה. ובגין דא, במדה דא יתפרקון. הדא הוא דכתיב, (שמואל ב כב) ואת עם עני תושיע. ועני לישנא דענוי, דאפילו אית ליה לבר נש עותרא, ואיהו במרעין ובמכתשין, עני אתקרי, או דדחקין ליה בגיניה, וצערין ליה כל יומא. כל שכן מאן דאיהו רש מניה, ואיהו הולך מאתר לאתר.
ועוד אית עני, דאסתלק מניה דעתיה, כגון איוב. דאתמר ביה, (איוב לד) איוב לא בדעת ידבר. אוף הכי איהי ד', דאיהי שכינתא, כד אסתלק מנה א"ח דאיהו עמודא דאמצעיתא, דאקרי דעת. והאי לית לה חובין במלה דיימא. ועוד, א"ח איהו תורה, כליל תרי"ג פקודין הדא הוא דכתיב, (שמות ג) זה שמי לעולם וגו'. שמ"י עם י"ה שס"ה. זכרי עם ו"ה רמ"ח. ובגין דא אוקמוה, אין עני אלא מן התורה ומן המצות דשאר עני לאו איהו אלא ענוי. ואת ד' מן אדני, אוף הכי איהי עני בלא יהו"ה.
תמינאה, מים אחרונים דתקינו לון, בגין מלח סדומית, המסמא את העינים. אמאי אקרון חובה. אלא בארח רזא, סם המות שריא על ידוי מזוהמין, דעבדי בהו ברכה. ועל כוס דמברכי עליה בלא טהרה, אקרי טמא. ומה כוס דשותין בו, טמא לברכה עד דהוו מטהרי ליה בהדחה מלגו ומלבר. כל שכן ידוי. ובגין דא, מים אחרונים חובה. ורזא דמלה, (ויקרא כ) והתקדשתם: אלו מים ראשונים. והייתם קדושים: אלו מים אחרונים. כי קדוש: זה שמן ערב. לקבל, קדש קדש קדש יי' צבאות. ובגין דא והתקדשתם וגו', לאשתמודעא דאתון בנין לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, (דברים יד) בנים אתם ליי' אלהיכם.
תשיעאה, כוס דברכה. ואוקמוה מארי דמתניתין, עשרה דברים נאמרו בכוס דברכה ואלין אינון. עטו"ר. עטו"ף. הדח"ה. שטיפ"ה. ח"י. מל"א. ומקבלו בשתי ידיו. ונותנו בימין. ומסלקו מן הקרקע טפח. ונותן עיניו בו. ומשגרו במתנה לאנשי ביתו. ועכשיו, אין לנו אלא ארבעה שהן הדחה. ושטיפה. חי. מלא. ויש אומרים חי מן החבית, ויש אומרים חי, הכוס שלם. ששבירתו זו היא מיתתו.
כוס על דרך החכמה, הוא אלהים. והוא (מלא בי"ה והם) והכא שלם, כ"ס בלא ו' כמו כס שהוא פגום וחסר בלא אלף, כן הוא חסר בלא וי"ו, והוא פגום. הכס"א כן עולה בגימטריא כוס.
כוס היא ה"א, וצריך עשרה דברים, כנגד י'. והם: עטו"ר בסוד העטרה, עטרת תפארת. וזהו סוד עטור, שאמרו זכרונם לברכה מעטרו בתלמידים, והיא עטרת הברית. עטו"ף, (תהלים קב) תפלה לעני כי יעטוף. שכל הברכות והתפלות מתעטפים, עד שתעלה תפלת העני.
הדח"ה ושטיפ"ה, כמו (ויקרא טז) וטהרו וקדשו. הטהרה מימין החסד. והקדושה משמאל דגבורה. כוס דברכה מלכות מצד בינה הנקראת אלהים. ונקרא עטרה מצד הכתר. ח"י, מצד יסוד, הנקרא שלום, שנאמר (ישעיה נד) וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך יי'. מלא, מצד תפארת. מקבלו בשתי ידיו, ה' ה'.
ונותנו בימין, כי ה' עליונה לחסד, ה' שניה לגבורה. ומסלקו מן הקרקע טפח, בסוד יו"ד כי סלוק ה' הוא יו"ד. ונותן עיניו בו, שהם בסוד יאהדונהי. יי' (ד"א יו"ד) מאיר בבת עין. ידו"ד בשלשה צבעי העין. אדני מאירה בשני כרובי העין, ואישוני עפעפי העין. ומשג"רו במתנה לאנשי
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר
מתוך: זוהר חלק כט (עריכה)
רעיא מהימנא
מתוך: זוהר חלק כט (עריכה)
ביתו. היא בינה, שנאמר בה, ישמח משה במתנת חלקו.
עשיראה, ברכת מזונא, הא אוקמוה רבנן, בשלשה, צריך כוס. ורזא דמלה, בגין דאיהי (ירמיה ב) אהבת כלולותיך, דאינון אבהן, בכ"ל מכ"ל כ"ל. ולית לארכאה יתיר.
ברכת המזון מן התורה מנין. שנאמר, ואכלת ושבעת וגו'. ושנינו בברייתא, וברכת זו ברכת הזן. את ה' אלהיך זו ברכת המזון. על הארץ, זו ברכת הארץ. הטובה, זו בונה ירושלים. וכן הוא אומר, (דברים ג) ההר הטוב הזה והלבנון. אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין. שנאמר אשר נתן לך, משעה שנתן לך, חייב אתה לברכו.
ודרשו חכמים זכרונם לברכה, משה תיקן להם לישראל ברכת הזן, בשעה שירד להם המן. יהושע תיקן להם ברכת הארץ, בשעה שהכניסן לארץ. דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. עוד נמצא בפרשת המן, רמז לברכת מזון במן עצמו, שנאמר (שמות טז) ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם.
אמר רבי שמעון, רזא דאינון שבע זיינין דרשימין בתפלין, דהוא ז' שבעין (נ"א שבשינין), דרמיזין לז' אוני דריאה דבר נש, דבהון שאיב רוחא, ומניה מפיק צוציתא דנור, דדליק מפומיה. ועוד דאינון רמז לשבעה יומי ושבועי דמפסח לעצרת. ועוד דאינון רמיזין לשבעה קני מנרתא, דאית עלייהו שבע בוציני קדישין. ועוד דאינון רמיזין לשבעה ככבי לכת, דאינון מנהרי ברקיעא. ועוד דאינון רמיזין לשבעה מדרגין, דעלמא עלייהו קיימא. ואינון יסודא ושרשא ועיקרא דכלא. ועליהון אמרי חברייא, כל מאן דבעי לאנחא תפלין דרישא, מבעי ליה לאסתכלא באינון תרי שינין, דאינון רמיזין לאינון ז' זיינין, דאית בהון רמז רזין סתימין, עמיקין רמיזין ע"כ.
כי יי' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדול וגו'. תנינן, (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם. אלין לאו אינון כאינון כרובים, אינון אנפי רברבין, כרובים אנפי זוטרי, כרביא. פני אדם, כל דיוקנא כלילן בהו, בגין דאינון אנפי רברבין, ומתציירין בהו ציורין גליפין, בגלופי שמא דמפרש, בד' סטרין, מזר"ח מער"ב צפו"ן דרו"ם.
מיכא"ל רשים ברשימו לסטר דרום, וכל אנפין מסתכלין לגבי פני אד"ם, פני ארי"ה פני נש"ר פני שו"ר. אדם איהו דכר ונוקבא, ולא אתקרי אדם בר הכי. ומניה אתציירין ציורין, (תהלים סח) דרכב אלהים רבותים אלפי שנאן. שנאן, כללא דכלהו ציורי, שו"ר, נש"ר, ארי"ה, ן' דא איהו אדם. פשיטו דאתכליל כחדא, ברזא (דדכר) דכר ונוקבא. וכלהו אלפין ורבבן, כלהו נפקין מהני רזא שנאן. מהני דיוקנין מתפרשן כל חד וחד בסטרייהו, כמה דאתחזי לון.
אלין אינון דקא משלבן חד בחד, וכליל חד בחד, למהוי כל חד כליל בחבריה, שו"ר נש"ר ארי"ה אד"ם, אתנהגן ברזא דארבע שמהן גליפן סלקין לאתנהגא ולאסתכלא.
סליק לאתנהגא ולאסתכלא שור לאנפי אדם, סליק שמא אחרא, מתעטרא מחקקא ברזא דתרין גוונין, ואיהו אל. כדין אתהדר לאחורא, וכרסייא חקיק וגליף ליה, ואתרשים לאתנהגא ברזא דשמא דא.
וסליק לאתנהגא ולאסתכלא נשר לאנפי אדם, סליק שמא חדא, מתעטרא מתנהגא ברזא דתרין אנפין וגוונין, לאתנהגא לאסתלקא בסליקו בעטורא, ואיהו גדול, כדין אתהדר לאחורא, וכרסייא חקיק וגליף ליה, ואתרשים לאתנהגא ברזא דשמא דא.
סליק לאתנהגא ולאסתכלא אריה לאנפי אדם, סליק שמא חדא מתעטרא מחקקא ברזא דתרין אנפין וגוונין, לאתתקפא ולאתקשרא בתוקפיה, ואיהו גבור. כדין אתהדר לאחורא, וכרסייא חקיק וגליף ליה, ואתרשים לאתנהגא ברזא דשמא דא.
אדם אסתכל בכלהו, וכלהו סלקין ומסתכלין ביה, כדין כלהו אצטיירן בגלופייהו בציורא דא, ברזא דשמא חד, דאקרי נורא. וכדין כתיב עלייהו, ודמות פניהם פני אדם. כלהו כלילן בהאי דיוקנא, והאי דיוקנא כליל לון.
ועל רזא דא, אתקרי קודשא בריך הוא, האל הגדול הגבור והנורא. דהא שמהן אלין גליפין אינון לעילא, ברזא דרתיכא עלאה, כלילא בארבע אתוון ידוד, דאיהו שמא דכליל כל דיוקנין, אלין מחקקן גליפין בכרסייא, וכרסייא גליפא מרקמא בהו. חד לימינא, וחד לשמאלא, וחד לקמא, וחד לאחורא. רשימא בד' סטרין דעלמא.
כרסייא כד סלקא, רשימא בארבע דיוקנין אלין. אלין ארבע שמהן עלאין, נטלין להאי כרסייא. וכרסייא אתכלל בהו, עד דנקטא ולקטא אינון ענוגין וכסופין, נחתא מלייא כאילנא דמלי ענפין לכל סטר, ומלייא איבין. כיון דנחתא, נפקו אלין ד' דיוקנין, מצוירין בציורייהו, גליפין מנהרן, נציצן מלהטן, ואינון זרעין זרעא על עלמא.
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כט (עריכה)
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כט (עריכה)
זוהר חלק ג דף ערה/ב פקודא בתר דא לקבל בית דין הגדול עלייהו בינה מסטרא דגדולה אקרי אלקים בית דין הגדול רב בדינוי ורב בזכווי כגוונא דאתמר שום תשים עליך מלך בפקודא שום לעילא תשים לתתא הכי לקבל עליה ב"ד רברבא אע"ג דקביל עליה ב"ד זעירא. בית דין זעירא בית דין של שלשה מסטרא דשכינתא תתאה ב"ד רברבא מאלין סנהדרי גדולה. אמר בוצינא קדישא שבעים סנהדרי גדולה הוו. ואנת רברבא על כלהו והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם. אלו. (הם סנהדרי גדולה סנהדרי קטנה) סנהדרי גדולה מסטרא דשכינתא עלאה סנהדרי קטנה מסטרא דשכינתא תתאה משה שושבינא דמלכא אהרן שושבינא דמטרוניתא ועמהון שבעין ותרין סנהדרין כמנין חסד ומהכא סנהדרי גדולה. סנהדרי קטנה מסטרא דשמאלא את המאור הקטן לממשלת הלילה ובג"ד תפארת את המאור הגדול לממשלת היום דאתמר ביה יומם יצוה יי' חסדו את המאור הקטן לממשלת הלילה ובלילה שירה עמי, שיר דלויים ודא יסוד בן ישי חי על האדמה. דתקין עשר מיני תהלים בשירה, ואיהו צדיק לשמאלא את המאור הקטן ודא שכינתא דאתנטילת משמאלא. ע"כ (יתרו כ"ג כבד את אביך וכו'):
(כי תצור אל עיר וכו׳ עד בהאי עלמא. נדפס בפרשת בלק דף ר״ב ע״א).
תּוּ פָּתַח וְאָמַר, (דברים כ) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂה וְגוֹ׳. כַּמָה טָבִין אִינּוּן אָרְחִין וּשְׁבִילִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָא בְּכָל מִלָּה וּמִלָּה אִית כַּמָּה עֵיטִין, כַּמָה טָבִין לִבְנֵי נָשָׁא, כַּמָה מַרְגְּלָאן דְּקָא מְנַהֲרָן לְכָל סְטָר, וְלֵית לָךְ מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא דְּלֵית בָּהּ כַּמָה בּוּצִינִין מְנַהֲרָן לְכָל סְטָר. הַאי קְרָא אִיהוּ כְּפוּם פְּשָׁטֵיהּ. וְאִית בֵּיהּ כְּפוּם מִדְרָשֵׁיהּ. וְאִית בֵּיהּ חָכְמְתָא עִלָּאָה לְאִזְדַּהֲרָא לְמַאן דְּאִצְטְרִיךְ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּאִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא תָּדִיר. מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בָּהּ מַה כְּתִיב בֵּיהּ, (תהלים א) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְהָיָה כְּעֵץ. אֲמַאי דָּא סָמִיךְ לְדָא. אֶלָּא מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא יוֹמָם וָלָיְלָה לָא לִיהֱוִי כְּאָעָא יְבֵישָׁא אֶלָּא כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. מַה אִילָן אִית בֵּיהּ שָׁרָשִׁין, וְאִית בֵּיהּ קְלִיפִּין, וְאִית בֵּיהּ מוֹחָא, וְאִית בֵּיהּ עַנְפִין, וְאִית בֵּיהּ טַרְפִּין, וְאִית בֵּיהּ פַּרְחִין, וְאִית בֵּיהּ אִיבָּא. שִׁבְעַת זִינִין אִלֵּין, סַלְּקִין לְשִׁבְעָה עָשָׂר, לְשִׁבְעִין. אוּף מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא אִית בְּהוּ פְּשָׁטָא דִּקְרָא. דְּרָשָׁא. רֶמֶז, דְּקָא רָמִיז חָכְמְתָא. גִימַטְרִיָיאוֹת. רָזִין טְמִירִין. רָזִין סְתִימִין אִלֵּין עַל אִלֵּין. פָּסוּל וְכָשֵׁר. טָמֵא וְטָהוֹר. אִיסוּר וְהֶיתֵּר. מִכָּאן וּלְהָלְאָה מִתְפַּשְּׁטָאָן עַנְפִין לְכָל סְטָר. וְהָיָה כְּעֵץ וַדַּאי, וְאִי לָאו לָאו אִיהוּ חָכָם בְּחָכְמְתָא. תָּא חֲזֵי, כַּמָה חֲבִיבִין אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּדִינָא תַּלְיָא בְּעָלְמָא וְאִתְיְיהִיב רְשׁוּ לִמְחַבְּלָא לְחַבְּלָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד לֵיהּ עִלָוַויְיהוּ עַל אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. וְהָכִי אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כִּי תָצוּר אֶל עִיר בְּגִין חוֹבֵיהוֹן סַגִּיאִין דְּחָטָּאן לְקַמָּאי וְאִתְחַיְּיבוּ בְּדִינָא. יָמִים רַבִּים, מַאי רַבִּים. (תלתא יומא, דא בתר דא, אקרי ימים רבים, אוף הכא כי תצור על עיר, ימים רבים) תְּלָתָא יוֹמִין, דָּא בָּתַר דָּא, דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא דֶבֶר בְּמָתָא. מְנָלָן דְּיָמִים רַבִּים תְּלָתָא יוֹמִין אִינּוּן, דִּכְתִּיב, (ויקרא טו) וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים. וְכִי יָמִים רַבִּים אִינּוּן. אֶלָּא תְּלָתָא יוֹמִין דָּא בָּתַר דָּא אִקְרֵי יָמִים רַבִּים. אוּף הָכִי כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים, תְּלָתָא יוֹמִין דָּא בָּתַר דָּא, דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא דֶּבֶר בְּמָתָא. תָּא וְאַפְקִיד לָךְ עַל (כל) בְּנֵי בֵּיתִי. לֹא תַּשְׁחִית אֶת עֵצָהּ דָּא תַּלְמִיד חָכָם דְּאִיהוּ בְּמָתָא, דְּאִיהוּ אִילָנָא דְּחַיֵּי, אִילָנָא דְּיָהִיב אִיבִין. דָּבָר אַחֵר אֶת עֵצָהּ, הַהוּא דְּיָהִיב עֵיטָא לְמָתָא לְאִשְׁתְּזָבָא מִן דִּינָא, וְאוֹלִיף לוֹן אָרְחָא דְּיָהֲכוּן בָּהּ, וְעַל דָּא לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדּוֹחַ עָלָיו גַּרְזֶן, לְנַדְחָא עָלֵיהּ דִּינָא, וְלָא לְאוֹשָטָא עָלֵיהּ חַרְבָּא מְלָהֲטָא, חַרְבָּא מְשָׁנָּנָא, הַהִיא דְּקָטְלָא לִשְׁאַר אִינְשֵׁי דְּעָלְמָא. כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל. וְכִי הַהוּא מְחַבְּלָא אָכִיל מִנֵּיהּ, לָא אֶלָּא כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, הַהִיא טִנְרָא תַּקִּיפָא, הַהִיא דְּכָל רוּחִין תַּקִּיפִין וְקַדִּישִׁין נָפְקִין מִנָּהּ, דְּלֵית הֲנָאָה וְתִיאוּבְתָּא לְרוּחַ קוּדְשָׁא בְּהַאי עָלְמָא אֶלָּא אוֹרַיְיתָא דְּהַהוּא זַכָּאָה, כִּבְיָכוֹל אִיהוּ מְפַרְנֵס לָהּ, וְיָהֵיב לָהּ מְזוֹנָא בְּהַאי עָלְמָא יַתִּיר מִכָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא. בְּקָרְבָּן מַה כְּתִיב. (שיר השירים ה) אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי אִכְלוּ רֵעִים. וּמִיּוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא וּבָטְלוּ קָרְבְּנִין, לֵית לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא אִינּוּן מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְאוֹרַיְיתָא דְּאִתְחַדְּשָׁא בְּפוּמֵיהּ, בְּגִין כָּךְ כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְלֵית לָהּ מְזוֹנָא בְּהַאי עָלְמָא אֶלָּא מִמֶּנּוּ וּמֵאִינּוּן דִּכְוָותֵיהּ. וְכֵיוָן דְּמִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאִיהוּ זָן לָהּ, אוֹתוֹ לֹא תִּכְרוֹת, הֲוִי זָהִיר בֵּיהּ, דְּלָא תִּקְרַב בֵּיהּ. כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, דָּא אִקְרֵי אָדָם דְּאִשְׁתְּמוֹדַע עֵילָּא וְתַתָּא. עֵץ הַשָּׂדֶה, אִילָנָא רַבְרְבָא וְתַקִּיף, דְּהַהוּא (בראשית כז) שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ יְיָ. (דא) סָמִיךְ עָלֵיהּ, אִילָן דְּאִשְׁתְּמוֹדַע לְהַהוּא שָׂדֶה תָּדִיר. לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר, מִלָּה דָּא אַהְדָּר לְרֵישָׁא דִּקְרָא, דִּכְתִּיב לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, הַהוּא דְּיָהִיב לוֹן עֵיטָא, וְאַתְקִין לְמָתָא, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר, אִיהוּ יָהִיב לוֹן עֵיטָא, לְאִתָּקְנָא וּלְאָהַדְרָא בְּתִיּוּבְתָּא, וְאַתְקִין לֵיהּ מָאנֵי זַיְינִין, בּוּקִינָס וְשׁוֹפָרִין. לָבֹא מִפָּנֶיךָ, מַאי לָבֹא מִפָּנֶיךָ. לָבֹא לְקַמָּאי, וּלְאַעֲלָא מִפָּנֶיךָ. מִקַּמֵּי דְּחִילוּ דִּילָךְ. בַּמָּצוֹר בַּאֲתָר דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין לָא יַכְלִין לְאַעֲלָא תַּמָּן. וּמַאן אִיהוּ. דַּרְגָּא דְּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה עָאלִין תַּמָּן, וּמַאן אִיהוּ. תְּשׁוּבָה. דָּא אִיהוּ מָצוֹר, אֲתָר תַּקִּיף, וְטִנָּרָא תַּקִּיפָא. וְכֵיוָן דְּעֵיטָא דָּא נַטְלִין, אֲנָא מְכַפֵּר לְחוֹבַיְיהוּ וְאִתְקַבְּלָן בְּרַעֲוָא לְקַמָּאי. וְכָל דָּא פָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. בְּגִין כָּךְ זַכָּאִין אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא אִינּוּן אִילָנִין רַבְרְבִין בְּהַאי עָלְמָא.