זהר חלק ג נה ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כא (עריכה)
זוהר חלק ג דף נה/ב דיתעבר מעלמא, וההוא רוח דינא תקיפא לא אסתליק מאתריה, עד דינתץ אתר שייפין וגרמין וכלא, כדין אתדכי עלמא, ואתעברו מיניה רוחין מסאבין, ועלמא אשתכח בדכיו. ועל דא תנינן, אתא לאסתאבא, מסאבין ליה ודאי, ווי ליה לבר נש כד שארי עליה רוח מסאבא, ואשתכח ביה בעלמא, דודאי לינדע דקודשא בריך הוא בעי לבערא ליה מן עלמא. זכאין אינון צדיקיא, דכלהו קדישין, ואשתכחו בקדושה קמי מלכא קדישא, ושריא עלייהו רוח קדישא, בהאי עלמא ובעלמא דאתי. כיון דאתא צפרא, קמו אזלו, עד דהוו אזלי, פתח רבי אלעזר ואמר, (בראשית לב ב) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהי"ם, ויעקב הלך לדרכו, דהוה אזיל לקבל אבוהי. תא חזי, כל זמנא דיעקב אשתכח לגביה דלבן, לא מליל עמיה קודשא בריך הוא, (ולא אשתכח לגביה), ואי תימא והא כתיב, (שם לא ג) ויאמר יהו"ה אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך וגו', האי בסופא הוה, בזמנא דבעא לאתפרשא מלבן, וכד אתפרש מניה, אתו לקבליה אינון מלאכי, ואוזפוהו בארחא. תא חזי, כתיב ויפגעו בו, ויפגע במלאכי אלהי"ם מבעי ליה, מאי בו, אלא אינהו אתו לאתכללא ביה, (ואוזפוהו בארחא), מאי לאתכללא ביה, אלא אינון מסטרא דגבורה קאתיין, דכתיב מלאכי אלהי"ם, וחמא מסטרא אחרא מלאכי דרחמי, ואתכללו ביה רחמי ודינא. תא חזי, בקדמיתא מחנה אלהי"ם זה, חד, לבתר ויקרא שם המקום ההוא מחנים, תרי, חד מסטרא דדינא וחד מסטרא דרחמי, מלאכין מהאי גיסא ומלאכין מהאי גיסא, ועל דא כתיב ויפגעו בו, בו דייקא. ויאמר יעקב כאשר ראם, ראה אותם מבעי ליה, מאי ראם, אלא חמא לון כלילן כחדא, מתדבקן דא בדא מתחברן דא בדא, ועל דא כתיב ראם, וכלהו אתו לאוזפא ליה, ולשיזבא ליה מידא דעשו. כתיב בעשו, (שם כה כה) ויצא הראשון אדמוני, ויצא הראשון, אי תימא דיעקב טפה קדמאה הוה, לאו הכי, דהא כתיב ויצא הראשון, ולא כתיב ויצא ראשון, ובגין דיצחק אתי מסטרא דדינא קשיא, נפק עשו אדמוני סומקא, דאי יעקב הוה בוכרא, ההיא טפה קדמאה היכי נפקא הכי סומקא, אבל טפה תניינא הוה, ובגין כך לא נפקא הכי, דהא מסטרא דרחמי הות ההיא טפה, מהאי גיסא ומהאי גיסא. וטפה דעשו לא הות כטפה דיעקב, דדא שלים ודא לא שלים, ובההיא שעתא יצחק הוה:
תוספתא:
רבי אלעזר ורבי יוסי חמוי, הוו אזלי מאושא ללוד, אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, אפשר שמעת מאבוך, מאי דכתיב, ויעקב הלך לדרכו וגו', אמר ליה לא ידענא. עד דהוו אזלי, מטו למערתא דלוד, שמעו ההוא קלא דאמר, תרי עוזלין דאיילתא עבדו קמאי רעותא דניחא לי, ואינון הוו משירייתא קדישא דערע יעקב קמיה, אתרגיש רבי אלעזר, ואסתער בנפשוי, ואמר מאריה דעלמא, כך אורחוי, טב לן דלא נשמע, שמענא ולא ידענא. אתרחיש ליה ניסא, ושמע ההוא קלא דאמר, אברהם ויצחק הוו. נפל על אנפוי, וחמא דיוקנא דאבוי, אמר ליה אבא שאילנא, ואתיבונא דאברהם ויצחק הוו דערעו ליעקב כד אשתזיב מלבן. אמר ליה ברי פוק פתקך, וסב סבתך, פום ממלל רברבן הוה, ולא דא היא בלחודוי, אלא לכל צדיקייא, נשמתהון דצדיקייא מערעין קדמוהי לשיזבותיה, ואינון מלאכי קדישי עלאי. ותא חזי, יצחק קיים הוה בההיא שעתא, אבל נשמתיה קדישא אתנסיבת בכורסייא יקרא דמאריה, כד אתעקד על גבי מדבחא, ומכדין אסתמו עינוי מחיזו, היינו דכתיב, לולא וגו' ופחד יצחק היה לי. (ע"כ התוספתא):