זהר חלק ג נה א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף נה א
מתוך: זוהר חלק כא (עריכה)
זוהר חלק ג דף נה/א זהר:
אכלוסין וכל אינון משריין דלעילא לההוא הון יקר, דהא לית רעותא לכולהו, אלא בשעתא דכנסת ישראל מתקשרא ביה בקודשא בריך הוא, ומתעטרא בהדיה, כדין כל אינון אכלוסין וכל אינון משריין וכלהו עלמין, כלהו בחדו, בנהירו, בברכאן, (ועל דא אמר) כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. מאן דאנח תפילין, כד מנח תפלה של יד, בעי לאושטא דרועא שמאלא, לקבלה ללכנסת ישראל, ולקשרא קשרא עם ימינא, בגין לחבקא לה, לקיימא דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, לאתחזאה בר נש כגוונא דלעילא, ולאתעטרא בכלא, וכדין בר נש שלים בכלא בקדושה עלאה, וקודשא בריך הוא קארי עליה, (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר. רבי חזקיה פתח ואמר, (תהלים יז א) שמעה יהו"ה צדק וגו', כמה חביבה כנסת ישראל קמי קודשא בריך הוא, דבכל זמנא דכנסת ישראל אתת לקמיה דקודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא אזדמן לקבלה, הדא הוא דכתיב שמעה יהו"ה צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי, אמר דוד, אנא אתקטרנא בכנסת ישראל, כמה דהיא אשתכחת לקמך, אנא נמי אשתכחנא, ובגין כך שמעה יהו"ה צדק בקדמיתא, ולבתר הקשיבה רנתי האזינה תפלתי. בלא שפתי מרמה, מאי בלא שפתי מרמה, אלא הכי תנינן, כל מלה ומלה דצלותא דאפיק בר נש מפומיה, סלקא לעילא, ובקעת רקיעין, ועאלת לאתר דעאלת, ותמן אתבחנת ההיא מלה, אי היא מלה דכשרא אי לא, אי איהי מלה דכשרא, עאלין לה קמי מלכא קדישא, למעבד רעותה, ואי לאו, סאטין לה לבר, ואתער בההיא מלה רוחא אחרא. ותא חזי, כתיב ביה ביוסף, (שם קה יח) ענו בכבל רגלו וגו', עד אימתי ענו בכבל רגלו, עד עת בא דברו, אמרת יהו"ה צרפתהו, עד עת בא דברו דמאן, אלא עד עת בא דברו (דיוסף, ואתבחין) ההיא מלה, הדא הוא דכתיב, אמרת יהו"ה צרפתהו, כדין שלח מלך ויתירהו, מושל עמים ויפתחהו. אדהכי הוה אתא צפרא, אמר רבי אלעזר, כתיב (ש"א כה כט) והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, נפש אדני סתם, כמה דאת אמר, (תהלים כד ד) אשר לא נשא לשוא נפשי, הא עידנא בצפרא לאתקשרא כנסת ישראל ולאתחברא בבעלה, זכאין אינון צדיקייא דמשתדלין באורייתא בליליא, ואתאן לאתקשרא ביה בקודשא בריך הוא ובכנסת ישראל, עלייהו כתיב, (משלי כג כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. אמר רבי אלעזר, כתיב (ויקרא טו לא) והזרתם את בני ישראל מטומאתם וגו', בטמאם את משכני אשר בתוכם, והזרתם, כהאי זר דאיהו זר מכלהו, ולא אתחבר במה דליתיה דיליה. ותא חזי, בשעתא דמסתאבין בני נשא לתתא, מסאבין לון כלא, והא אתמר, אבל בשעתא דרוח מסאבא אתער, (ס"א לתתא אתער רוחא כו') חשבתון זר, אלא רוח מסאבא דלתתא, אתער רוח מסאבא אחרא, ואתיהיב ליה רשותא לנחתא לעלמא, מאי רשותא, רשותא דקדושה, דהוה נחית ומחי ביה, לא אשתכח ואסתלק, וכדין אתגלייא דינא לקבליהון דחייבין, ואוסיף דינא על דיניה, וכדין תרין רוחין משתכחין בעלמא, חד רוחא דדינא, וחד רוחא דמסאבא. אמר רבי אלעזר, אצטריכנא הכא למימר מלה דאוליפנא מאבא, תא חזי, הכא ילפינן מנגע דביתא, דכד רוחא מסאבא שריא בביתא, וקודשא בריך הוא בעי לדכאה ליה, שדר נגע צרעת בביתא, לקטרגא דא בדא, וההוא נגע לא אעדי מביתא, ואף על גב דרוח מסאבא אסתלק מההוא ביתא, עד דינתצון ביתא, אבנין ואעין וכלא, כדין אתדכי אתרא. כהאי גוונא, מאן דאסתאב ואתער רוח מסאבא ושארי עלוי, כד בעי קודשא בריך הוא לדכאה עלמא, אתער רוח דינא תקיפא, ואשתכח בעלמא, ושריא על ההוא רוח מסאבא, ומקטרגי דא בדא, עד:
תוספתא:
ישתאר עלמא חרוב מנייהו, הדא הוא דכתיב (במדבר כט יב) ובחמשה עשר יום וגו', והקרבתם עולה אשה וגו'. (ע"כ התוספתא):