לדלג לתוכן

זהר חלק ג מה ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" באתר "תא שמע"



זוהר חלק ג דף מה/ב אתערת לבתר, ולאו בזמנא דאיהו אתער, כדין כלא בסטרא דנוקבא אשתכח, ושמאלא אתער, וכמה אכלוסין קיימי ומתערי בסטרא דשמאלא בכלהו עלמין. כהאי גוונא כתיב (נ"א הדא הוא דכתיב), אשה כי תזריע וילדה זכר וגו', מאי טעמא, תנינן עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה אשתכח, ודא כדוגמא דדא, ועל דא קודשא בריך הוא גזר דכר או נוקבא, לאשתכחא רעותא בעלמא. ובכלא בעי בר נש לאתדבקא רעותא לעילא לגבי קודשא בריך הוא, לאשתכחא רעוון בעלמא, זכאה חולקהון דצדיקייא, דאינון ידעין לאדבקא רעותהון לגבי מלכא קדישא, עלייהו כתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים ביהו"ה אלהי"כם חיים כלכם היום:

אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו', רבי יהודה פתח ואמר, (שיר א ג) אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, האי קרא אתמר, אבל בשעתא דסיהרא אתכסיא בגלותא, היא אמרה אל תראוני, לאו דאיהי פקידת דלא למחמי לה, אלא בגין דאיהי חמאת תיאובתא דישראל לגבה למחמי נהוראה, היא אמרת אל תראוני, לא תיכלון למחמי לי, אל תראוני ודאי, מאי טעמא, בגין שאני שחרחורת, בגין דאנא בקדרותא. מאי שחרחורת, שחורה מבעי ליה, אלא תרין קדרותי, חד ששזפתני השמש, דאסתלק מני שמשא לאנהרא לי ולאסתכלא בי, וחד דבני אמי נחרו בי. ששזפתני, שזפתני מבעי ליה, אלא רמז הוא דקא רמיז בשש, דכד נהרא שמשא, בשש נהורין נהיר, וכד אסתלק, כל אינון שית נהורין אסתלקו. בני אמי, אלין אינון דאתיין מסטרא דדינא קשיא, נחרו בי, כמה דאת אמר (תהלים סט ד) נחר גרוני, הדא הוא דכתיב (איכה הה) על צוארנו נרדפנו, דכד הוו עיילין ישראל בגלותא, הוו אזלי ידייהו מהדקן לאחורא, וריחיין על צואריהון, ולא יכילו לאפתחא פומא. שמוני נוטרה את הכרמים, למהך בגלותא לנטרא לשאר עמין בגיניהון דישראל, כרמי שלי לא נטרתי, דהא לא יכילנא לנטרא להון כד בקדמיתא, בקדמיתא נטירנא כרמי שלי, ומניה אתנטרו שאר כרמין, השתא נטירנא שאר כרמין, בגין כרמי שלי דלהוי נטיר בינייהו. רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, כד מטו חד בי חקל, חמו חד דפטירא דקיטפא בין ארחא לסטר ימינא, אמר רבי יוסי, עטיפא דקוטרא בעיינין שכיח, לית לן רשו למחמי בחדוותא מיומא דאתחריב בי מקדשא. פתח ואמר, (תהלים כד א) ליהו"ה הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה, כיון דאמר ליהו"ה הארץ ומלואה, אמאי תבל ויושבי בה, וכי תבל לאו מן ארעא הוא. אלא הכי קאמר, ליהו"ה הארץ ומלואה, דא ארעא קדישא דאקרי ארץ החיים, תבל ויושבי בה, דא שאר ארעאן, כמה דאת אמר (שם ט ט) והוא ישפוט תבל בצדק, דתבל בצדק תלייא, וכלא חד מלה. רבי חייא אמר, ליהו"ה הארץ ומלואה, הארץ תינח, ומלואה מאי היא, אלא אלין נשמתין דצדיקייא, תבל ויושבי בה, תבל דא ארעא דלתתא, ויושבי בה, אלין אינון בני נשא. אמר רבי יוסי, אי הכי במאי אוקימנא כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, אמר ליה, ודאי הכי הוא, דההיא ארץ החיים על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, דכלהו נפקי מההוא נהר עלאה, דנגיד ונפיק מעדן, ובהו אתתקנא לאתעטרא במלכא קדישא, ולמיזן עלמין. (ובגין כך) מי יעלה בהר יהו"ה וגו' נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי וגו', נפשו כתיב, מהו נפשי ונפשו, אלא כלא חד מלה, כמה דאת אמר (עמוס ו ט) נשבע יהו"ה בנפשו, (ש"א ב לה) כאשר בלבבי ובנפשי יעשה, ודוד מלכא אתאחיד בההוא לב ובההוא נפש, ועל דא לא נשא לשוא נפשו. עד דהוו אזלי, אערעו בחד בר נש, ואנפוי מליין מכתשין, והוה קם מתחות אילנא חד, אסתכלו ביה, וחמו