זהר חלק ג לג ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף לג ב
מתוך: זוהר חלק כ (עריכה)
זוהר חלק ג דף לג/ב רעיא מהימנא:
דלית ביה חכמה, לאו איהו חסיד, ובגין דא אוקמוה, ולא עם הארץ חסיד. ואי אית ביה ה', חמשה חומשי תורה דאתייהיבו משמאלא, אתקרי גבור בתורה וירא חטא, ואי איהו בור, אתמר ביה אין בור ירא חטא. ומאן דזכי לתפארת דאיהו ו', ואיהו חכם מבין בתורה וירא חטא, ירית מלכותיה דאיהו ה"א, מצות המלך, אי עביד פקודי מלכא, כיון דזכי לשם יהו"ה, זכי לשמא מפרש, דאתקרי אדם, ודא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. בההוא זמנא שליט על גופיה, דאיהו שותפו דנפש הבהמית ורוח הבהמית, דבנפש הבהמית עשיית הבלי עלמא, רוח ממללא בהבלי עלמא, (נשמה דבה כל הרהורין ומחשבות דהבלי עלמא), ותלמיד חכם שליט עלייהו. הדא הוא דכתיב, (בראשית א כו) וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ, מאי ובכל הארץ, דא גופא, עולם קטן, ודחלין מניה, הדא הוא דכתיב, (שם ט ב) ומוראכם וחתכם. מסטרא דימינא שליט עלייהו, ביה וירדו, כמה דאת אמר (תהלים עב ח) וירד מים עד ים, מסטרא דשמאלא דחלין מניה, הדא הוא דכתיב ומוראכם וחתכם, ועליה אתמר (משלי יב י) יודע צדיק נפש בהמתו. בתר דאיהו צדיק, לא יהיב ליה שכר מצוות, לית ליה אגרא בעלמא דא, ולא מזונא כבעירן, דעני חשוב כמת, איהו עם שכינתא בקביעו דילה עמה, על כלא. כי יהו"ה אלהי"ך אש אוכלה הוא (דברים ד ט), האי אש צריך ליה תמיד עמה, דלית ליה כביה, דאיהו אכיל כל קרבנין דצלותין, ומלין דאורייתא, דאיהי שכינתא, איהו פרנסה דיליה, ובמה, בצלותין, הדא הוא דכתיב (שיר ה ג) פתחי לי, פתחי לי בצלותא, דאתמר בה (תהלים נא יז) אדנ"י שפתי תפתח, דאיהי אחותי רעיתי, ולית רעיתי אלא פרנסתי, דבה מתקנין מאכלין דקרבנין דמלכא בנין קדישין, בכמה מיני מאכלין, בנהמא דאורייתא. דאתמר בה, (משלי ט ה) לכו לחמו בלחמי, מימינא, ובחמרא דאיהו יינא דאורייתא, משמאלא, בנסוך המים ויין דאורייתא דבכתב ובעל פה מעמודא דאמצעיתא דכליל תרווייהו, בבשרא דאיהי בשר הקדש בכמה קרבנין, דעלה אוקמוה מארי מתניתין, בבשר היורד מן השמים עסקינן, מאי מן השמים, עמודא דאמצעיתא, דעלה אתמר, (בראשית ב כג) ובשר מבשרי. ודא בשר הקדש, דאדליקת בכמה שלהובין מסטרא דגבורה ברחימו דבעלה, אתוקדת ברחימו דאהבה, בקריאת שמע ברחימו דיחודא, דליליא ויומא לא תכבה. וחברייא, בחייכון אל תתנו דמי לו לקודשא בריך הוא, למהוי איהו בשלהובין דרחימו דיחודיה דקריאת שמע, לקיימא ביה אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. (ע"כ):
זהר:
תא חזי, אף על גב דבני אהרן מיתו בההיא שעתא, יאות הוה בכמה גוונין, חדא דלא הוה שעתא דקטרת, דהא קטרת לא סלקא אלא בזמנין ידיען, דכתיב (שמות ל ז) והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר, ואימתי, בהטיבו את הנרות וגו', לאשתכחא שמן וקטרת כחדא, וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וגו', ובזמנין אלין אתקריב, ולא בזמנא אחרא. בר בזמנא דמותנא שריא בעלמא, כמה דאערע, דכתיב (במדבר יז יא) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו', ובני אהרן לא קריבו בשעתא דשמן וקטרת משתכחי כחדא. ועוד, דדחקו שעתא בחיי דאבוהון, ועוד, דלא אנסיבו, והוו פגימין:
רעיא מהימנא:
לית מצורע אלא ההוא דאתעביד בזבותא, דחמש דמים אינון דדם נדה מסאבין, דאינון כלהו דם טמא, וחמש דמין דכיין, ומאן דאעבר עלייהו, כאלו אעבר על עשרה דברות, דאינון כלל תרי"ג פקודין. ושפחה יצר הרע, איהי מלייא מומין, ובגין דא (ויקרא כא) כל אשר בו מום לא יקרב, ובגין דא כהנא לא הוה צריך לקרבא לגבי מאן דאית ביה מומא, מכל מומין דעלמא, בגין דמטרוניתא אתמר בה, (שיר ד) כלך יפה רעיתי ומום אין בך, הכי לא צריך לקרבא לגבה מאן דאית ביה מום, ואוף הכי לא צריך למקרב לגבה זר, (במדבר ג י) והזר הקרב יומת, והיינו ממז"ר מום זר, מום נוקבא, זר זכר, ובגין דא מני (ויקרא יח יט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, ועל אינון דקריבין לה כתיב בהון, ויקריבו לפני יהו"ה אש זרה אשר לא צוה אותם, ותצא אש מלפני יהו"ה