זהר חלק א רלא א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק י (עריכה)
צדיק, דמיניה נפקין ברכאן לכלהו תתאי וכל (אינון) חיוון קדישן כלהו אתברכאן מן ההוא נגידו דנגיד לתתאי, ובגין כך כתיב כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי, דא רזא דמהימנותא, דאיהו קיימא תדיר בצדיק, דא קיומא דעלמא דלא יתפרדון לעלמין, בר בזמנא דגלותא, דנגידו דברכאן אתמנעו, ורזא דמהימנותא לא אשתלים, וכל חדוון אתמנעו.
וכד עייל ליליא, מההוא זמנא חדוון לא עאלו קמי מלכא, ואף על גב דחדוון לא אתערו, אבל לבר קיימי ומזמרי שירתא. וכד אתפליג ליליא ואתערותא סלקא מתתא לעילא, כדין קב"ה אתער כל חילי שמיא לבכיה, ובעט ברקיעא ואזדעזען עלאי ותתאי, ולית נייחא קמיה בר בזמנא דמתערי לתתא באורייתא, כדין קב"ה וכל אינון נשמתין דצדיקיא (דעמיה) כלהו צייתין וחדיין לההוא קלא, וכדין נייחא (ס"א קמיה, ואתי נייחא לכלהו נשמתין דצדיקיא עמיה) קמיה אשתכח, בגין דמיומא דאתחריב מקדשא לתתא, אומי קב"ה דלא ייעול בגו ירושלם דלעילא, עד דיעלון ישראל לירושלם דלתתא, דכתיב (הושע יא ט) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר, והא אוקמוה חברייא.
וכל אינון מזמרי קיימי לבר, ואמרי שירתא בתלת פלגי ליליא, וכלהו משבחן בתושבחתן ידיעאן, וכלהו חילי שמיא כלהו מתערי בליליא, וישראל ביממא, וקדושה לא מקדשי לעילא עד דמקדשי ישראל לתתא, וכדין כל חילי שמיא מקדשי שמא קדישא כחדא, ועל דא ישראל קדישין מתקדשין מעלאי ותתאי, (ס"א בגין דקדושא דשמא דקב"ה לא סליק אלא מעילא ומתתא) כחדא, הדא הוא דכתיב (ויקרא יט ב) קדושים תהיו כי קדוש אני יהו"ה אלהיכ"ם.
פתח רבי יוסי ואמר, (איוב לח ו) "על מה אדניה הטבעו" -- האי קרא קב"ה אמר ליה, בגין דכד ברא עלמא לא ברא ליה אלא על סמכין, דאינון ז' סמכין דעלמא, כמה דאת אמר (משלי ט א) חצבה עמודיה שבעה, ואינון סמכין לא אתיידע על מה קיימין, בגין דאיהו רזא עמיקא סתימא דכל סתימין. ועלמא לא אתברי עד דנטל אבנא חדא, ואיהו אבנא דאתקרי אבן שתיה, ונטל לה קב"ה וזרק לה לגו תהומא, ואתנעיץ מעילא לתתא, ומניה אשתיל עלמא, ואיהי נקודה אמצעיתא דעלמא, ובהאי נקודה קיימא קדש הקדשים, הדא הוא דכתיב (איוב לח ו) או מי ירה אבן פנתה, כמה דאת אמר (ישעיה כח טז) אבן בחן פנת יקרת, וכתיב (תהלים קיח כב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.
תא חזי, האי אבן אתברי מאשא ומרוחא וממיא, ואתגליד מכלהו ואתעביד אבנא חדא, וקיימא על תהומי, ולזמנין נבעין מניה מיא, ואתמליין תהומי, והאי אבנא קיימא לאת באמצעיתא דעלמא, והאי איהו אבן דקיים ואשתיל יעקב, שתילו וקיומא דעלמא, הדא הוא דכתיב, (בראשית לא מה) ויקח יעקב אבן וירימה מצבה, (שם כח כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו'. וכי האי אבן שוי לה יעקב, והא האי אבן אתברי בקדמיתא כד ברא קב"ה עלמא, אלא דשוי לה (נ"א וכי השתא שוי לה יעקב, והא עד לא אתברי עלמא הוות, אלא דיעקב שוי לה) קיומא דלעילא ותתא, ועל דא אשר שמתי מצבה כתיב, מאי אשר שמתי, דכתיב יהיה בית אלהי"ם, דשוי מדורא דלעילא הכא.
תא חזי האי אבן אית עלה שבעה עינים, כמה דאת אמר (זכריה ג ט) על אבן אחת שבעה עינים, על מה אתקריאת שתייה, חד דמנה (אשתלים) אשתיל עלמא, וחד שתייה שת יה, דשוי קב"ה לה לאתברכא מנה עלמא, בגין דעלמא מנה מתברכא. ותא חזי, בשעתא דעאל שמשא, הני כרובים דקיימין בהאי דוכתא, והוו יתבי באת, הוו אקשן גדפייהו לעילא ופרשי לון, ואשתמע קול נגונא דגדפייהו לעילא, וכדין שראן לנגנא אינון מלאכין דאמרי שירתא בשירותא דליליא, בגין דיסתלק יקריה דקב"ה מתתא לעילא.
ומאי שירתא הוו אמרו ההוא נגונא דגדפייהו דכרובים?
- (תהלים קלד א) "הנה ברכו את יהו"ה כל עבדי יהו"ה וגו', שאו ידיכם קדש וגו'", וכדין (אינון) איהו שירתא לאינון מלאכי עלאי לזמרא.
- במשמרה תניינא הני כרובים