זהר חלק א רל ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · רל ב · >>

הוסף תרגום


דף רל ב

מתוך: זוהר חלק י (עריכה)

בההוא זמנא, ושכינתא אזלת קמיה, כל שכן חברייא דאית בינייהו מלין דאורייתא על אחת כמה וכמה, אמר רבי יוסי ודאי כך הוא.

אדהכי מאיך שמשא לערבא, אמר רבי יוסי מאי נעביד, אי נתעכב הכא הא יומא מאיך למיעל, אי נהך לעילא טורא רב איהו, ודחילו דחיוון חקלא דחילנא, אמר רבי יהודה תווהנא עלך רבי יוסי, אמר ליה הא תנינן דלא יסמוך בר נש על ניסא, דקב"ה לא ירחיש ניסא בכל שעתא, אמר ליה הני מילי יחידאי, אבל אנחנא תלתא ומלי אורייתא ביננא ושכינתא עמנא לא דחילנא, עד דהוו אזלי חמו לעילא בטורא טנרא חד, וחד מערתא בגווה.

אמר רבי יהודה ניהך וניסק לההוא טינרא, דאנא חמי חדא מערתא תמן, סליקו לתמן וחמו ההיא מערתא, אמר רבי יוסי דחילנא, דילמא ההיא מערתא אתר דלחיוון איהו, ולא יפגעו לון הכא, אמר רבי יהודה לרבי חזקיה הא חמינא דרבי יוסי דחיל איהו, אי תימא בגין דאיהו חטאה, דכל מאן דדחיל חטאה איהו, דכתיב (ישעיה לג יד) פחדו בציון חטאים, הא לאו איהו חטאה, (והא) וכתיב (משלי כח א) וצדיקים ככפיר יבטח. אמר רבי יוסי בגין דנזקא שכיח, אמר ליה אי נזקא שכיח הכי הוא, אבל הכא לא אשתכח נזקא, ולבתר דאנן ניעול למערתא לא ליעול נזקא לצערא לן, עאלו למערתא, אמר רבי יהודה נפלוג ליליא לתלת משמרות דהוי ליליא, כל חד וחד מנן ליקום על קיומיה בהני תלת סטרי ליליא, ולא נדמוך.


פתח רבי יהודה ואמר, (תהלים פט א) "משכיל לאיתן האזרחי" -- האי תושבחתא אברהם אבינו אמרה, בשעתא דאשתדל בפולחנא דקב"ה, ועביד חסד עם בני עלמא, דישתמודעון כלא לקב"ה, דקב"ה שליט על ארעא, ואקרי איתן, בגין דאתתקף בתקיפו ביה בקב"ה. חסדי יהו"ה עולם אשירה, וכי מסטרא דחסידים אתיין לזמרא, אלא הכא אתכליל סטרא דשמאלא בימינא, ועל דא קב"ה נסי לאברהם ובחין ליה. והא אתמר דיצחק בר תלתין ושבע שנין הוה בההוא זמנא, מאי נסה את אברהם, נסה את יצחק מבעי ליה, אלא נסה את אברהם, דישתכח בדינא, ולאתכללא בדינא, דישתכח שלים כדקא יאות, ועל דא חסדי יהו"ה עולם אשירה.

דבר אחר: "חסדי יהו"ה עולם אשירה" -- אינון חסדים דקב"ה עביד עם עלמא, (שם ב) לדור ודור אודיע אמונתך בפי, טיבו וקשוט דעביד עם כלא, לדור ודור אודיע אמונתך, דא מהימנותא דקב"ה דאודע אברהם בעלמא, ואדכר ליה בפומא דכל בריין, ועל דא אודיע אמונתך בפי, וקב"ה אודע ליה לאברהם רזא דמהימנותא, וכד ידע רזא דמהימנותא, ידע דאיהו עיקרא וקיומא דעלמא, דבגיניה אתברי עלמא ואתקיים, הדא הוא דכתיב, (שם ג) כי אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. דכד ברא קב"ה עלמא, חמא דלא יכיל למיקם, עד דאושיט ימינא עליה ואתקיים, ואי לאו דאושיט ימינא עליה לא אתקיים, בגין דעלמא דא בדינא אתברי.

והא אוקימנא ואתמר, בראשית, ורזא כללא חדא, תרין גוונין הכא, בראשית, אף על גב דאמרן שירותא מתתא לעילא, ראשית, הכי נמי מעילא לתתא. וקאמרינן ב' ראשית, כדקאמרינן בית קדש הקדשים, דהאי אתייהיבת (נ"א איהי בית) לההוא ראשית, ומלה כלילא איהי כחדא, ובהאי בי"ת אתברי עלמא דא, ולא אתקיים אלא בימינא, והא אוקמוה בהבראם, באברהם כתיב, ובגין כך אמרתי עולם חסד יבנה.

ובנינא קדמאה דעלמא (ההוא עולם) ההוא נהורא דיומא קדמאה הוה ביה לקיימא, ולבתר ביומא תניינא בשמאלא, ובהנהו אתקן שמים, דכתיב שמים תכין אמונתך בהם.

תא חזי, "שמים תכין אמונתך בהם", שמים באינון חסדים אתקנו, ורזא דאמונה אתקנת בהו, דלית תקונהא אלא מגו שמים, (שם ד) כרתי ברית לבחירי, דא הוא רזא דמהימנותא. דבר אחר: דא איהו