ובחרת בחיים/לך לך
סדר לך לך
[עריכה][י"ב ג'] ואברכה מברכך ומקללך אאור.
כתב בס' פענח רזא וז"ל: רש"י פי' בפרשת תולדות, אצל מה שבירך יצחק ליעקב "אורריך ארור ומברכך ברוך", שהצדיקים תחילת יסורין ואחריתן שלוה, ורשעים להפך, שלכך כתיב "אורריך ארור", וכאן למה פתח בברכה תחילה.
ויש לומר, שיש לחלק בין ברכות השם יתברך לברכות בשר ודם. ויש מפרשים, דכאן שאני, דחזר וסיים "ונברכו בך" דהוי תחילה וסוף עכ"ל.
ולעניות דעתי נראה, דבשלמא כשבירך יצחק ליעקב שאז היה באותו פרק יעקב בן ס"ג שנים, דעדיין לא הגיע ימי שנותינו בהם ע' שנה, אם כן, בציר מהני הוי עדיין תחילתו של אדם. וכן בבלעם, שדיבר לכללות ישראל, ובפרט שבאותו דור שהנכנסים לארץ היו רבים הפחותים מבן ארבעים יותר מהיתרים על ששים, כיון שהיה גזירה להיות במדבר מארבעים עד ששים, א"כ שפיר שייך לומר בהם על הרוב "תחילתן וסופן", משא"כ באברהם כי העיד הכתוב "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה", שכבר הגיע לימים שנקרא האדם זקן ואיש שיבה יותר מע' שנה, אז הקדים מה שהוא שייך לסופו תחילה, דהיינו השלוה.
ואם תאמר שא"כ לא היה צריך קרא לומר עוד "ומקלליך ארור" כיון שהרי הוא בסוף. יש לומר בזה, שהיה לאברהם אע"ה ב' זמנים תחילה וסוף, דהנה לענין מספר השנים הרי בא זמנו להיות סוף, אבל כיון שהקב"ה עשה לו נס שאם היותו בן ק' שנה חזר לימי עלומיו כבחור להוליד ונעשה בריה חדשה א"כ הוה ליה עוד זמן להיות נקרא תחילת זמנו אף היותו בן ק'. ולכן, היינו טעמא שהוצרך לחזור פעם שנית "ונברכו כך" כדי לתקן השני זמנים שיהיו סוף ותחילה וסוף, ודוק.
[ו' ו'] והכנעני אז בארץ.
פי' הראב"ע סוד, ועיין להרמב"ן ובתשו' מוה"ר מאיר בר ברוך [מרוטנבורג ק"ג סימן תקי"ד].
[ו' ט'] הלוך ונסוע וכו' – [לפרקים, יושב כאן חדש או יותר, ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר, וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של ארץ ישראל והוא לצד ירושלים שהיא בחלקו של יהודה, שנטלו בדרומה של ארץ ישראל הר המוריה שהיא נחלתו].
לבי אומר לי, דמי יעמוד בסוד ה', דבכמה מילי אשכחן דאמר הקב"ה לאברהם דהוא סימן לבניו, וגם זו כאחת מהם. ולזה כפל הכתוב "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה", כלומר, ויסע אברם כפי' רש"י "יושב כאן חדש או יותר ונוסע משם" וכו', וכל זה סימן לבניו הלוך ונסוע לאר"י, וכדכתיב במסעות "או חדש" וכו'. ועיין עוד לרש"י ז"ל סדר וירא ד"ה ימים רבים, וד"ה וישב אברהם בבאר שבע.
[י"ג י"א] מקדם – נסע מאצל אברם והלך לו למערבו.
עיין להרא"ם ז"ל שהקשה וז"ל: ותימא, שמגבולי הארץ נראה שככר הירדן במזרחה של א"י, ובית אל תוך הירדן. ונמצא, שההולך מבית אל שהיה אברהם דר שם אל ככר הירדן, הולך מאצל אברהם למזרחו הוא וצ"ע.
ולעניות דעתי נראה דלא קשה מידי, דהנה אמת דהירדן הוא במזרחה של א"י, והיינו דמי שבא להכנס מן הירדן לא"י הוי הירדן תחילת כניסתו לא"י, והולך לפנים לא"י לבית אל שהוא לפנים מן הירדן, הוי בית אל מערב לגבי הירדן למי שנכנס מן הירדן ולפנים לא"י.
אבל, מי שהוא נוסע מבית אל ולחוץ, לבא ולצאת מא"י לירדן, הוי ממערב למזרח, וא"כ אברהם שהיה בבית אל שהוא עכ"פ במערב כדכתיב "בית אל מים" זהו לגבי לפנים א"י, אבל לצאת לחוץ הוי ממערב למזרח והוי (נוסח) [נוסע] מזרחו של אברהם למערבו. והיינו שסיים רש"י וקאמר "נמצא לוט נוסע מן המזרח למערב".
וזה ראיתי להרב פני דוד סדר זה [אות כ'] שהביא משם רבינו ישעיה הראשון זלה"ה, שתמה על דברי רש"י אלו וז"ל: "ותימא, דאדרבא איפכא מיסתברא, שהרי הירדן ממזרחה של א"י ובית אל לפנים מן הירדן, נמצא דהולך מבית אל לירדן הוא ההולך למערב מן המזרח עכ"ל.
ולא ידעתי מהו כוונתו, שהרי כיון שהירדן הוא במזרחה, ובית אל לפנים ממנו, דההולך מבית אל לירדן הוא הולך למערב מן המזרח, א"כ זהו בעצמו מ"ש רש"י "נמצא לוט נוסע מן המזרח למערב". ואם יש להגיה בדברי רבינו ישעיה, הוא כך, שמה שכתב איפכא, הוא דס"ל, דהנוסע מבית אל שהוא מערב, לירדן שהוא מזרח, נמצא נוסע ממערב למזרח. וטעות סופר נפל בדבריו, וצ"ל "הוא הולך למזרח מן מערב", והיינו כקושיית הרא"ם ז"ל על דברי רש"י.
וכן נראה להוכיח ממה שכתב אחר כך רבינו ישעיה שם וז"ל "ונ"ל לפרש, לוט מקדם הולך לו לקדם ודומה לו "קדם לבית אל" עכ"ל. דשמע מינה מדבריו, דכל מגמתו להוכיח דלוט נוסע לקדם שהוא למזרח, ולא כמשמעות הכתוב ויסע לוט מקדם דר"ל מקדם ממזרח למערב.
אבל כבר ביארנו, דקושייא מעיקרא ליתא על דברי רש"י, שדבריו ברורים כאמור ומדובר ודוק. ועיין למוהרש"י בבראשית רבא שם, ובבראשית רבא סדר זה [פרשה ל"ט סימן כ"ד] ובמהרש"י שם.
[י"ד י"ג] ויבא הפליט – [לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב "כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים", וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו את הרפאים בעשתרות קרנים].
עיין סדר חקת על פסוק "אל תירא אותו", וסדר דברים על פסוק "בעשתרות". ועוד סדר דברים על פסוק "אל תירא אותו", ועל פסוק "מיתר הרפאים" יע"ש.
[ט"ו י"ט] קונה שמים וארץ - כמו עושה שמים וארץ, ע"י עשייתו קנאן להיות שלו.
כונת דברי רבינו פשוטה, שמפרש קונה שמים וארץ דקאי להקב"ה. ולפי שנרגש בזה, דא"כ ממי קנאן, וכמ"ש בבראשית רבא, לזה מיישב דקונה הוא לשון עושה, דע"י עשייתו קנאן להיות שלו, כמש"כ השמים שמים לה' והארץ וכו' של הקב"ה כב"י.
ואין לומר דכונת רש"י הוא על אברהם, וכדאידך דרשת רז"ל בבראשית רבא וכמפרשים, דא"כ לא היה לו לרש"י לומר "כמו עושה", דאדרבא אתי שפיר לשון קונה, שהקב"ה עשאן ואברהם קנאם ממנו ית' ע"י זכותו, ומדכתב רש"י "כמו עושה שמים", נראה ברור ופשוט דקאי להקב"ה. והוצרכתי לזה, לפי שראיתי מי שהבין דברי רש"י דקאי לאברהם, והאמת דליתא להא, וכמ"ש ודוק.
[ט"ו א'] אנכי מגן לך.
קשה, דאברהם נצטער על השכר לבד, ואילו הקב"ה השיב על שתים, מה שלא שאל אברהם - עונש ושכר.
ויש לומר, דהקב"ה דן בדעתו של אברהם, דסבר כמאן דאמר דמחליפין עונות בזכויות, ולכן אמר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי ולא יעניש אותי. והשיב לו הקב"ה, אני סובר כמאן דאמר דאין מחליפין, והאי לחוד והאי לחוד, נידון בגהינום, ושוב מקבל שכרו בגן עדן.
אלא דלגבי דידך לא יחשוב ה' לך עון אשר חטא כדי לבא לכלל עונש, והוא כמ"ש רז"ל דהשופך דמן של רשעים כאילו הקריב קרבן. ובזה, מה שאתה דואג על השכר שאבדת, הנה שכריך נשאר קיים לעוה"ב.
ועיין בספר כסא שלמה למוה"ר ז"ל, ובספר אהל יעקב [דף ב"ן ע"ד] בהקדמה זו, אי מחליפין זכיות בעונות יע"ש. ועיין בזוה"ק סדר זו [דף ס"ה ע"א] ודוק.
[ט"ו ה'] ויוצא וכו' - ד"א הוציאו וכו' וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה.
בבראשית רבא [פרשה מ"ח סי' ה']. שמעתי מקשים מקרא דכתיב בסדר חקת "והביט אל נחש הנחשת וחי" וקרא כתיב לעיל מיניה "וישימהו על הנס", הרי דשייך הבטה מלמטה למעלה עכ"ד.
ולע"ד נראה ליישב לזה, עם מאי דתנן במסכת ר"ה [דף כ"ט ע"א] והיה כאשר ירים משה ידו וכו', וכי ידיו של משה וכו', אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברין. כיוצא בדבר אתה אומר, עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, וכי נחש ממית או נחש מחיה, אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים וכו' יע"ש.
נמצא, דכל עיקר לשים אותו על הנס, הוא כדי שעי"ז ישאו עיניהם למרום ויכוונו לבם לאביהם שבשמים. וכיון דלכוונה זאת הם עושין להיות מכוונים עד למעלה לאביהם שבשמים, למפרע נעשה הנחש שהוא תלוי בנס – למטה ממנו.
וזה אמרו והביט (את) [אל] נחש הנחשת, שישים עיני השגחתו עד שמים ממעל, ובהכי הוה ליה כאילו והביט אל נחש הנחשת שהוא יותר למטה. זהו נראה לע"ד ליישב, ועמ"ש הרא"ם, ולרבינו סדר וארא על פסוק "על השמים" יע"ש.
ושוב אחר כמה זמן בא לידי ספר אהלי יהודה להרב כמוהר"י אמאדו ז"ל שהדפסתי אותו על ידי, וראיתי שם בסדר זה שהרגיש בקושיא זאת, ותי' משם רבינו האר"י ז"ל כמ"ש בעניותין, ששתי כעל כל הון שכוונתי לדעתו דעת עליון. ועיין בס' עמר נקא[1] [סדר זה] דנדפס מחדש שגם הוא דרך בזה יע"ש.
[ט"ו ט'] עגלה וכו' - רמז לג' פרים פר יוה"כ וכו'.
וכתב הרא"ם וז"ל שכל אלה לכפרת כל ישראל הם באים, כי בפר יוה"כ כתיב "וכפר בעדו ובעד ביתו" ועל ידו יוכל לכפר על כל ישראל כדכתיב ביה "ועל כל עם הקהל יכפר" עכ"ל.
כונתו מבוארת, דאע"ג דפר יוה"כ אינו מכפר כי אם בעדו ובעד ביתו דהם אחיו הכהנים, ולא לכפרת ישראל הוא, מ"מ מקרי כפרת כל ישראל, כיון דעי"ז שמתכפר הכ"ג ביוה"כ בפר זה, יוכל לכפר על ישראל בשאר קרבנותיהם. וכתיב ביה בכ"ג "ועל כל עם הקהל יכפר", שמכפר על כל ישראל עי"ז שנתכפר הוא בתחילה בפר שלו מיקרי כפר כל ישראל.
והוצרכתי לזה לפי שראיתי להרב משכיל לדוד שהביא דברי הרא"ם והבין בו כונה אחרת, וז"ל דמ"ש הרא"ם שמכפר על כל ישראל דכתיב "ועל כל עם הקהל יכפר", אחר המחילה ההוא קרא לאו אפר לחוד קאי אלא על כל מה שכתוב כפרשה, ולעולם הפר אינו מכפר אלא על הכהנים בלבד וכו' יע"ש.
ודבריו תמוהים, דמהיכן משמע ליה מדברי הרא"ם דס"ל דמה שנקרא כפרת כל ישראל היינו דבפר שלו מכפר ג"כ על כל ישראל, וע"ז כתיב "ועל כל עם הקהל יכפר", כדי שתקשי ליה דהאי קרא לאו אפר לחוד קאי, מאחר שהרא"ם לא כיוון לזה כלל, ודבריו ברור מיללו, שכתב דעל ידו יוכל לכפר על כל ישראל כדכתיב ביה "ועל כל עם הקהל יכפר" הרי, דמעולם לא עלה ע"ד של הרא"ם לומר דקרא דעל כל עם הקהל יכפר קאי על הפר.
ואיך לא דק בדברי הרא"ם דהיה רוצה למישדא ביה נרגא, דמשום הא דעי"ז שהוא מתכפר בפר שלו יוכל לכפר על כל ישראל, אין מפני זה בלבד מקרי כפרת כל ישראל, מלבד דמה כח יפה לדחות מדברי הרא"ם מצד הסברא זאת. ועוד דיותר נראה לומר להרא"ם לבקש שטעם שייך כפרה על כל ישראל במה שעי"ז יוכל לכפר על כל ישראל ממה שכתב הרב עצמו שם, שכתב שם הרב משום דמה שמתכפר הוא ושבט הכהנים מיקרי קהל וכו'. עכ"פ יותר שייך לומר כפרה דשייך לכל ישראל באופן שדבריו צ"ע.
ועיין בפ"ק דיומא [דף ז' ע"א] גבי אילו של כהן דמיקרי קרבן יחיד יע"ש ובתוס' שם [דף ח' ע"א ד"ה אי סבר] יע"ש.
[ט"ו י"א] וישב אותם אברם - רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותן מן השמים, עד שיבא מלך המשיח ע"כ.
ויתכן לרמוז בנוטריקון ויש"ב - ויש"י ב'נו. וס"ת "אותם אברם" - מ'לך מ'שיח. וסיום לשון רש"י, לא ידענו היכן רמיזה בקרא.
[ט"ו י"ג] בארץ לא להם – [לא נאמר בארץ מצרים, אלא בארץ לא להם, ומשנולד יצחק "ויגר אברהם", "גור בארץ הזאת", "ויעקב גר בארץ חם", "לגור בארץ באנו"].
ועיין עוד לרש"י סדר וארא [פרק ו' פסוק י"ח] על פסוק "ושני חיי קהת" יע"ש. וסדר בא על פסוק [פרק י"ב פסוק מ'] "אשר ישבו". ואף לדרשא זאת, אינן נקיים המצריים מהעונש, דהי"ל להכתוב לומר בכנען ומצרים.
ועיין בספר אגדת אליאו ח"ב [לרבי אליהו הכהן בעל שבט מוסר, מסכת יומא פרק שישי] על דברי הרמב"ם והראב"ד בזה, ובספר אור החיים להרב מוהר"ח בן עטר ז"ל על פסוק זה.
[ט"ו י"ד] וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי - וגם לרבות מלכיות אחרות, שאף הם כלים על ששעבדו את ישראל.
אפשר לומר דדייק תיבת וגם שהוא לשון כליה והכרתה על דרך גוממו. וכך נשתמשו לפרש בתיבת גם כמה מפרשים.
[ט"ו ט"ו] ואתה תבוא אל אבותיך בשלום - אביו עובד ע"ז, והוא מבשרו שיבוא אליו, למדך שעשה תרח תשובה.
וקשה, דהרי רש"י סוף סדר נח פירש בפסוק "וימת תרח בחרן", לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים בחייהם קרויים מתים יע"ש.
ונראה לתרץ, דהן אמת דרש"י פירש כן עמ"ש הכתוב "וימת תרח" שכינה המיתה לתרח בהיותו בחיים חיותו, שה"ט שהרשעים בחייהם קרויים מתים, ומ"מ סמוך למיתתו עשה תשובה ומת בתשובה שלימה. וזהו שנתן לו הקב"ה הבטחה.
אבל ר' בחיי שם [בסדר נח בפסוק "וימת תרח בחרן"] כתב וז"ל: "וקראו הכתוב מת לפי שהיה תרח רשע עובד הצלמים ורשעים בחייהם קרויים מתים. ומה שדרשו רז"ל "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" בישרו שיש לאביו חלק לעוה"ב, זה היה בזכות אברהם. אבל, הוא כל ימי חייו היה רשע, ומת ברשעו. ואולי מפני זה באה נו"ן של חרן הפוכה, לרמוז כי מת ברשעו בחרון אף של מקום, אלא שיש לו חלק לעוה"ב בשביל בנו ע"כ.
והאמת, כי לשון רז"ל בבראשית רבא סדר נח [פרשה ל"ח] על פסוק זה "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" בשרו שיש לאביו חלק לעוה"ב וכו', וזה מורה כדברי רבינו בחיי שיש לו חלק לעוה"ב בזכות אברהם, ואה"נ שמת ברשעו ולא עשה תשובה[2]. והעד ע"ז, שסמוך ונראה דריש "תקבר בשיבה טובה" מלמד שעשה ישמעאל תשובה יע"ש, ולא קאמר שיש לישמעאל חלק לעולם הבא, וגם לא קאמר שעשה תרח תשובה, ש"מ בדוקא קאמר, כי לתרח יש חלק לעולם הבא גם בלי תשובה, ולישמעאל עם תשובה, ועי' בספר "שמו אברהם" [ערך תרח] ודוק.
והרב מוהרש"ף בספר אמרי שפר ובספר נחל קדומים פי', דדייק רש"י לומר שעשה תרח תשובה מדכתיב "ואתה תבא אל אבותיך בשלום", דמדכתיב "אל אבותיך" ולא אל אביך, א"כ מורה שאבי אביו שהוא אביו של תרח זכה לעוה"ב, וזהו מסיבת כי ברא מזכה אבא, כי ברא שהוא תרח, זיכה לאביו, יע"ש.
אלא דקשה על זה, ממה שראיתי להרב רבי' בחיי עצמו סדר שמות על פסוק "משה משה" וז"ל: ועל דרך המדרש, כל מי שכפל שמו, הוא בב' עולמות, נח נח, אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה, והרי כתיב תרח, אף הוא לא מת עד שעשה תשובה עכ"ל. הרי דרבינו בחיי בעצמו כתב בפירוש שתרח עשה תשובה וצ"ע.
[שם] תקבר בשיבה טובה.
עיין לרש"י [סדר תולדות] על פסוק "מן האדום האדום הזה". ועיין בספרי הקטן חלקם בחיים בדרוש על הרב הגדול יושב אהלים זלה"ה.
[ט"ו ט"ז] ודור רביעי - לאחר שיגלו למצרים וכו', כי לא שלם עון האמורי להיות משתלח מארצו וכו'.
ועל זה קשה, דהרי כתיב "ויסב אלקים" משום "בראותם מלחמה", וגם על עון המרגלים לא נכנסו תכף. ועוד טעמא דעקרו הכנענים על האילנות.
ויש לומר, דנורא עלילה על בני אדם, כענין גזרת מות על עון עץ הדעת[3]. ועיין לרש"י סדר וזאת הברכה על פסוק "תריבהו על מי מריבה".
[ט"ו י"ח] הנהר הגדול - לפי שהוא דבוק לא"י.
עיין לרש"י סדר בראשית ד"ה "הוא פרת", וסדר דברים על פסוק "עד הנהר הגדול".
[ט"ז י"ג] הגם הלום - לשון תימא, וכי סבורה הייתי וכו'.
הנה לפי מאמרם ז"ל דאם בתחילה נראה לו בא"י אז אחר כך יכול להיות שורה עליו בחו"ל, לא יתפרש לשון תמיה, אלא אדרבא, היא הנותנת, דמשום שראתם בא"י, זוהי סיבה דגם בחו"ל.
וזה פירשו בכוונת הכתוב במזמור ס"ג "אלקים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים, כן בקדש חזיתיך לראות עוזך וכבודך", והוא דאיכא נמי אחריתי, כמ"ש גבי יחזקאל על נהר כבר "ואראה מראות אלקים" דבמקום מים נבואה שורה עליו אף בחו"ל, ועיין בספר יערות דבש בזה.
וזה שאמר "אשחרך צמאה לך נפשי כמה לך" שתהיה שורה עלי. והחידוש, "בארץ ציה ועיף בלי מים". יען, "כן בקדש חזיתיך" בהר הקדש – ארץ ישראל "חזיתיך" כבר, ובכן אני משתוקק "לראות עוזך וכבודך" גם כי גרשוני מהסתפח בנחלת ה' ובמקום שאין מים וק"ל.
[י"ז א] [והיה תמים] - דבר אחר, והיה תמים, עכשיו אתה חסר [ה' אברים, ב' עינים, ב' אזנים, וראש הגויה].
ולפי"ז בא הרמז אחריו: תשמ"ר ת'שלים ש'מיעה מ'ילה ר'איה.
[י"ז י"ז] ואם שרה הבת תשעים שנה - בימי אברהם נתמעטו השנים כבר ובא תשוש כח לעולם.
עיין להתקונים בסוף תקון ע' דאיתא התם וז"ל: אמאי הוו קדמאין חיין יומין סגיאין כגון אדם ונח, וכלהו דרין דרין עד נח ומאברהם ואילך הוו מתמעטין בשנין אלא רבוי שנין ואריכין דיומין מאריך אנפין, ומעוטא דיומין ושנין מזעיר אנפין, ובגין דא בהבראם בה' זעירא ע"כ.
וזה רמז הכתוב במזמור פ"ט "מ"י גבר יחיה ולא יראה מות", והוא דבכל הנבראים לא נמצא כמותם אריכות ימים דהם שנים: מ'תושלח י'רד, ואפי"ה סוף האדם למות, כדי להחיותו לעוה"ב, דע"י זה ימלט נפשו וק"ל.
[י"ז י"ט] וקראת שמו יצחק - על שם הצחוק ועל שם העשרה נסיונות, ותשעים שנה של שרה, ושמונ' ימים שנמול, וק' שנה של אברהם.
ולעד"ן לפרש דאותיות יצחק הם ח"י ק"ץ, שהם חיי אברהם ושרה אברהם בן ק', ושרה בת ץ'. למ"ש רבינו מוהרח"ו בהקדמת ספר עץ החיים [דף ד'].
ואפשר לומר, על פי מ"ש רז"ל, דגאולה העתידה היא בזכות יצחק, וזהו רמז אותיות יצחק: ח"י ק"ץ. גימטריא ק"ץ: דו"ד הו"א הקט"ן, לומר, שדוד הוא הקטן, משיח אלקי ישראל חי וקיים. ובא הרמז בתיבת יצחק, כי הוא מסיבתו, ועיין בספר צמח דוד [שיטה] רמז אחר.
[י"ז כ"ה] בהימולו את בשר - ובאברהם לא נאמר את וכו', אבל ישמעאל שהיה ילד, הוזקק לחתוך ערלה ולפרוע במילה וכו'.
כתב הרב ט"ז בפירושו עה"ת בספר דברי דוד, דקמ"ל דאע"ג דלא ניתנה פריעה לאברהם, כמ"ש בפרק הערל [דף ע"ב] וקיימה אברהם מדעתו על דרך שקיים אברהם אבינו את התורה כולה.
וכתב שם המגי"ה ששמע מפי קדוש דמו"ח המאה"ג מוהר"י נר"ו דנשתבשו הספרים בזה, וכתבו עירובי תבשילין במקום שהיה להם לכתוב עירובי תחומין, באשר שהלימוד שהוציאו חז"ל מדכתיב "עקב אשר שמע אברהם בקולי" - מצות שאדם דש בעקביו קיים אברהם, וכמו שאיתא בעירובין. והטעות יצא להם, שהיה כתוב לפניהם ע"ת, והיה משמע לתרין אנפי, וכתבו תבשילין במקום תחומים, ודבר נכון הוא עכ"ל.
ולעד"ן דאינו נכון כלל ועיקר, שהרי העיקר מה שכתב הרב דיצא לרבותינו ז"ל האי דרשא מדכתיב עקב, דר"ל מצות שאדם דש בעקביו, ליתא, שהרי ביומא [פרק ג' דף כ"ח ע"ב] אתמר אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי" וכו', אמר לו ר"ש בר חייא לרב, ואימא ז' מצות, האי איכא נמי מילה, ואימא ז' מצות ומילה, א"כ מצותי ותורתי למה לי. אמר רב ואיתימא ר"א, קיים אברהם אבינו אפי' עירובי תבשילין, שנאמר תורתי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבע"פ עכ"ל הסוגייא.ופירש"י, עירובין תבשילין שאינה הלכה למשה מסיני, אלא תקנת סופרים וכו'.
הרי מוכח להדייא, דמדכתיב תורתי דמשמע ב' תורות הוא דאמרו דקיים אברהם אבינו אפי' עירובי תבשילין אם שהיא מצוה דרבנן. וכבר התוס' שם כתבו שנסתפק ר"י דאמאי נקט עירובי תבשילין טפי משאר מצות דרבנן.
ובספר יוחסין ובמוהרש"א שם והריטב"א והרב שיח יצחק שם בחי' כולם תירצו לקושיית התוס' כפי מה שכתוב בגירסת הש"ס עירובי תבשילין ולא עירובי תחומין. וכ"כ ג"כ הרב יעקב בעל הטורים ז"ל בפרפראותיו סדר תולדות יע"ש.
וחוץ מזאת, דהנה עירובי תבשילין הוא מדרבנן, ושייך לומר תורתי תרתי תורה שבכתב ותורה שבע"פ. משא"כ עירובי תחומין, דאיכא למ"ד בגמ' שהוא מדאורייתא.
אם כן, מה שכתב שהוא טעות שכתבו עירובי תבשילין במקום תחומין, לא יתכן לומר כן וצ"ע, ועיין בספר שמו אברהם.
ומן הסוגייא הזאת דיומא, איכא לאקשויי על בעלי התוס' בסדר וירא [ד"ה ויקח חמאה וחלב], שפי' שעירובי תבשילין ר"ל תבשילין מעורבים, שלא היה אוכל בשר בחלב יע"ש.
וקשה, דזה הוי איסור תורה, ובגמ' מוכח דמה שאמרו קיים אברהם אבינו אפילו ע"ת, הוא משום דקיים אפילו מצוה קלה מדרבנן. ועיין תנחומא סוף סדר זה שפירש תורתי תרתי וצ"ע. ועיין בקונטרס נפש חיים ד"ה אברהם[4].
[1] הוא פירוש רבינו עובדיה מברטנורא על רש"י.
[2] ועי' בפירוש רש"י למדרש [פרשה לח] דכתב וז"ל: שיש לאביו חלק לעוה"ב - לפי שעשה תשובה, והוא בא עליו לעולם הבא.
[3] עי' ב"ב [עה.] א"ל הקב"ה לחירם מלך צור, בך נסתכלתי וגזרתי מיתה על אדם הראשון.
[4] שם הביא רבינו הקושייא אם קיים כל התורה, למה לא מל עד שציוה אותו הקב"ה. והביא שם כמה תירוצים, עי"ש באריכות.