ובחרת בחיים/וישב
סדר וישב
[עריכה][ל"ז ב'] רא"ם ד"ה שהיה עושה מעשה נערות.
וי"ל מקרא דכתיב ברבקה "והנערה יפה" וכו'. וגם קשה, על מ"ש הרב פני דוד [סדר שמות ד"ה והנה נער בוכה], שהוא אהרן. ואיך קראו נער שהיה בן ג' שנים.
ועיין לרד"ק בתהלים [סימן כ"ה] על פסוק "חטאת נעורי" דעד ך' שנה שאינו בר עונשים בב"ד של מעלה נקרא נער יע"ש.
ועיין למרן זקני שנות חיים [דף ח"ן ע"ב], ועיין בקונטרס גנזי חיים [מערכת ן'] ובס' שמו אברהם מ"ש בזה [בערך עקידה דף קע"א] דרך ארוכה.
[ל"ז ג'] פסים – ומדרש אגדה על שם צרותיו.
ועיין נחל קדומים דרמז בתיבת "וישב" כהאי גוונא, דהם אותיות שניות מכל מה שעבר עליו[1]. וע"ע לרש"י בסדר מקץ על פסוק ואל שדי יתן לכם רחמים.
[ל"ז ח'] על חלומותיו- כתבו התוס' בספר דעת זקנים: וא"ת והלא עדיין לא סיפר להם כי אם חלום אחד וכו' יע"ש.
וכשאני לעצמי נראה ליישב במה שנבין הכפל באומרו "ויחלום יוסף חלום", דהיה די "ויחלום יוסף ויספר לאחיו".
וכן קשה במה שאמר "שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי", דהיה די שיאמר שמעו החלום הזה, או שמעו מה שחלמתי.
וגם, תיבת אשר מיותרת, דידוע דאשר דרשוהו על הודאי ולא על הספק, ומה ספק היה פה דהוצרך לומר אשר.
ויתיישב הכל, במה שאמרו בברכות [פרק הרואה] דחלום שנשנה ב' פעמים הוא מתקיים, וכדכתיב "ועל הישנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו". וזה היה מכוון יוסף להודיע לאחיו, והיינו "ויחלום יוסף חלום", דהחלום שחלם פעם אחת - הנה עוד הפעם ויחלום, וי"ו מוסיף על חלום ראשון, כי נראה אליו פעמים. והיה כראותו זה פעמים, אמר בלבו ודאי שיתקיים, ולכן "ויספר לאחיו". הא לאו הכי, לא היה נותן אל לבו אל החלום.
והיא גופא אמר להו "שמעו נא החלום הזה", נא דייקא אמה שאמר "הזה", מכלל דאיכא אחר אשר חלמתי. וזה יורה, כי נכון הדבר מעם האלקים ויתקיים החלום.
ויען כתבו היראים [סי' ל"ד] והרב שם חדש [שם] דאסור לבדות חלום מדעתו מה שלא חלם כיע"ש, לכן פירש שיחותיו "אשר חלמתי" בודאי, ואיני בודה מלבי מה שאני תאב וחפץ. ולכן "ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו" דהיו ב' פעמים שחלם, "ועל דבריו", דפריש דכשהוא ב' פעמים יתקיים, ושלא בדה מלבו. והשתא מדוקדק אומרו על חלומותיו ב', ועל דבריו, דפירש שיחותיו כאמור.
[ל"ז י"ג] הנני - לשון ענוה וזירוז.
בסדר וירא נקט רש"י לשון זימון, ומה הפרש יש במה ששינה לשונו.
[ל"ט כ"ה] הכר נא – [הכר נא בוראך ואל תאבד] ג' נפשות.
צריך לדעת, אם הוא דהרגישה בעצמה ויתרוצצו הבנים, ובטנה צבה יותר מכל עיבור, או ברוה"ק ידעה, או בכותב התורה הודיעו רז"ל מה שהיה לפי האמת, וכל חכם לב יכריע בזה.
[ל"ז ל"ה] אבל שאולה - ומדרשו גהינם.
[עיין בקונט' צוואה מחיים].
ויש לדקדק, אמאי לא פי' זה רש"י בסדר (מקץ) [ויגש מ"ז ל'] בפסוק "אמותה הפעם" לפי מדרשו שהביא שם כי לא ימות בעוה"ב[2] - דירידה לגהינם הויא מיתה, או הכא שיפרש כמו התם, וי"ל, ודו"ק.
[ל"ח כ"ח] זה יצא ראשונה.
הקשה בספר פענח רזא וז"ל: וא"ת ומאי נפקא מינה, והלא לא היה בכור לאביו. ותירץ, דיש לומר נפקותא לענין פדיון בכור, דפטר רחם תליא רחמנא עכ"ל.
והנה תי' זה תירצו ג"כ בספר אמרי נועם גבי יעקב עם עשו לעיל בסדר תולדות, שהקשו, דמה מועיל במה שקנה יעקב הבכורה מעשו. ותירץ בתירוץ ראשון וגם יעקב היה בכור דלדידיה חשיב לידה, כמו שמצינו בפרץ וזרח וכתיב "וידו אוחזת בעקב עשו" יע"ש. והדבר תמוה שהרי מבואר בש"ס בחולין ובבכורות [דף ט"ו] דאמרינן התם דלידת יד לא חשיב לידה וכו'.
ושוב ראיתי שהקשה מור זקני הרב הגדול בספר מערכי לב [ח"ב דף רכ"ז ע"ב] ע"ד ספר אמרי נועם יע"ש. גם ראיתי בספר אמר יוסף [הנדפס מחדש בדרשותיו בסדר זה דף קע"א ע"ד] שהק' כן על דברי הרב פענח רזא יע"ש. עוד ראיתי בספר אמר יוסף שם שהביא משם ספר קטן קנין אברהם להגאון בעל מג"א ז"ל שתמה על תי' זה של הרב פענח רזא לפי מ"ש רז"ל דתמר בתו של שם היתה והיא כהנת ובנה פטור מפדיון בכור והוא צ"ע עכ"ל.
ולעד"ן ליישב עפ"י מה שאמרו בגמ' [נדרים לב:] על פסוק "אתה כהן לעולם" הוא כהן ואין זרעו כהן, נמצא, דניטלה הכהונה משם וניתנה לאברהם, וא"כ תמר לא היתה כהנת מדינא.
אלא דקשה על זה מה שאמרו רז"ל [ב"ר פה י והביאו רש"י] ע"פ "הוציאוה ותשרף" [ לט כד] משום דקי"ל בת כהן בשריפה. וי"ל דרצו לעשות לה משום הוראת שעה כדין בת כהן היותה כלתו של יהודה ובתו של שם.
ורבינו בחיי סדר לך לך כתב וז"ל: ומה שדן יהודה תמר בשריפה שהיתה בתו של שם, לא היה יודע שניטל ממנו כהונתו יע"ש. ועיין בספר פני דוד בזה ובספר ארץ יהודה בליקוטיו [דף ט"ז ע"ב].
[ל"ט ו'] כי אם הלחם - היא אשתו.
עיין מ"ש בדרוש להלבשה בס"ד.
[מ' א'] [כתב מנחת יהודה: רש"י הולך כשטתו שפירש:] אחר - כל מקום שנאמר אחר סמוך.
ועיין לרש"י סדר ראה ע"פ "אחרי דרך", ועיין בקונט' חיים לראש בפיסקא "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", ובספר ויקרא אברהם לחכם בני אברהם אוהבי הי"ו ישל"א, ועיין לקמן סדר בהר.
[1] והם: יוסף, דינה, עשו לבן.
[2] ז"ל שם: אמותה הפעם - פשוטו כתרגומו, ומדרשו: סבור הייתי למות שתי מיתות, בעוה"ז ובעוה"ב וכו', עכשיו שעודך חי, לא אמות אלא פעם אחת.