ובחרת בחיים/ויקרא
סדר ויקרא
[עריכה][א' א'] ויקרא אל משה - הקול הולך וכו'.
עמ"ש חכם בני נר"ו בספר "ויקרא אברהם", ושם תמצא על רוב לשונות רבינו שבספר ויקרא, עד גמר פרשת בחקתי יע"ש.
[שם] וידבר אליו.
עיין "תורה וחיים" אות רח"ל.
[א, ה'] ושחט והקריבו הכהנים - לימד על השחיטה שכשרה בזר.
עיין בקונט' "נפש חיים" במערכת שי"ן, [אות מ"א].
[י"ב ב'] קרבן ראשית - ובכורים מן הדבש כמו בכורי תאנים ותמרים.
ואע"ג דמן הגפן עושין ג"כ דבש הנק' "ארופי", ובפרט לחה"פ[1], הנה אינו כמו התאנה והתמר דזב הדבש ממנו אפי' בעודו עדיין באילן, אלא הוא יוצא מהגפן ע"י דריכה ומלאכה אשר יעשה בה.
ומכאן נלע"ד סמך לתשב"ר דמביאים אותם לבית הספר ברקיקין דקין מטוגנים בדבש, וגם עושין להם סגולה להאכילם (לחות) [חלות] דבש כדי שיפתח לבם לת"ת כמו שהביא בספר חמדת ימים כיע"ש. והרי לך סמך מן התורה "קרבן ראשית", והתינוקות מתחילין לקרות מספר ויקרא כאומרם ז"ל.
[ד' ב'] מכל מצות ה' - פירשו רבותינו, אין חטאת באה אלא על [דבר] שזדונו לאו וכרת.
וכתב הרא"ם וז"ל: לא על דבר שזדונו לאו לחודיה או כרת לחודיה כמילה ופסח, ולא על דבר שזדונו לאו ומיתת ב"ד ואין בו כרת, כגון מכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וכו', לא על דבר שזדונו לאו וכרת ואין בו מעשה [כגון המקלל אביו ואמו][2] וכו', כמ"ש בתורת כהנים דמדכתיב גבי ע"ז "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה - והנפש אשר תעשה ביד רמה" הוקשה כל התורה כולה לע"ז, פי' כל העושים בשגגה בכל התורה לשגגת ע"ז מה ע"ז מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, למדנו שאין חייבין חטאת אלא על דבר שזדונו כרת כע"ז, ולא על דבר שזדונו לאו לחודיה או אפי' לאו ומיתת ב"ד אם אין בו כרת. ומדכתיב "אשר לא תעשנה" למדנו שאין חייבים חטאת אלא על דבר שזדונו כרת והוא בל"ת, ולא על דבר שזדונו כרת והוא בעשה, כגון פסח ומילה. ומדכתיב "ועשה מאחת מהנה" למדנו שאין חייבין חטאת אלא על דבר שיש בו מעשה, ולא על דבר שאין בו מעשה, אעפ"י שזדונו כרת והוא בל"ת, כמו מקלל אביו ואמו וכו' עכ"ל.
ויש לדון בנוסח לשונו, אמאי ניידיה לחלוקת ומקלל אביו ואמו ממיתת ב"ד, ונקטיה בחלוקת "אין בו מעשה" ובחלקו'ת תשית מכה ממקלל וכדומה להן[3], והרי תניא בת"כ "אחר שרבינו דברים שהן כע"ז וכו', או מה ע"ז מיוחדת וחייבים עליה מיתת ב"ד, אף איני מרבה אלא את מחוייבי מיתת ב"ד, הא מה אני מרבה את המקלל אביו ואמו, ומסית ומדיח, ומכשף ועדים זוממים, ת"ל "ועשה", יצאו אלו שאין בם מעשה" ע"כ. הרי להדייא דמקלל או"א וכו' כולם חייבים מיתת ב"ד. ומני"ר הרא"ם גופיה לעיל בד"ה "ונרצה לו" כתב וז"ל "ועל חייבי מיתת ב"ד שאין חייבים על שגגתן חטאת כגון מכה או"א ומקלל" יע"ש. כ"ז מהרב אבא מארי אביר יעקב נר"ו ישל"א.
[שם] מאחת מהנה - שם משמעון, נח מנחור, דן מדניאל.
הא דהקדים לשם בן נח קודם אביו, משום דלישנא דמתני' נקיט בשבת [פי"ב מ"ג]. והתם נקטו ב' משמעון ושמואל. וכפי מה שפי' התם הרב קול הרמז[4], דלא מיבעיא קאמר כיע"ש, א"כ הי"ל לרבינו למינקט "שמעון ושמואל".
והרב הון עשיר נרגש זה במתני', ויישב דמיניה סליק שם קטן וכו' יע"ש[5]. וע"ש מ"ש למאי דנקט ב' שמות בתחילה דה"ה לכלהו[6].
[שם ו'] את פני פרוכת הקדש - לא היו נוגעים דמים בפרוכת ואם נגעו נגעו.
עיין לרש"י סדר אחרי ע"פ "וכן יעשה לאהל מועד". וע"פ "אל המזבח", וסדר אמור ע"פ "אך אל הפרוכת". ועיין להרב תנא בספר משנה למלך [בהלכות עבודת יוה"כ] במה שנסתפק, ועיין שיח יצחק, ודוק.
[ה, ה'] והקריב את אשר לחטאת ראשונה - חטאת קודמת לעולה.
ובסדר תזריע ע"פ "אחד לעולה". עיין בסה"ק לב חיים [ח"א סימן מ'], ובקונט' ראה חיים [ח"ב סדר טהרה] בעזר משדי, ולמוה"ר מדרש תלפיות [דף ס"א ע"א].
[ה, י"ג] על חטאתו אשר חטא - שאם חטא כשהוא עשיר וכו'.
עמ"ש בדרוש לשבת גדול בספר ראה חיים [ח"ב סדר תזריע], בעזר האל הגדול.
[ה, כ"ד] בראשו - הוא הקרן.
עמ"ש בזה בסה"ק "ברכת מועדיך לחיים" [ח"ב בדרוש ב' ובדרוש ג' לשבת הגדול] בעזר אלקים חיים.
[ה, כ"ד] לאשר הוא לו יתננו - למי שהממון שלו.
נראה דהדברים מגיעין למ"ש הריב"ש בתשו' [סימן אי"ש, והביא דבריו מרן ב"י ח"מ ריש סי' ל"ד] על ראובן שנשבע לפרוע ליום פלוני, ובהגיע זמן הפרעון מסרם ראובן ביד דיין העיר. וטענו בעדו שאינו עבריין וכו', ע"ש ראיותיו.
והשתא, לאפוקי זה אמר "לאשר הוא לו יתננו" - למי שהממון שלו, דהיינו למלוה עצמו, ולא יסמוך על כי הוציא המעות מרשותו ונתנם לשליש או ב"ד, אלא צריך ליתן בידו ממש.
[1] לחג הפסח.
[2] מש"כ הרא"ם דמקלל אביו יש בו כרת כן הוא להדיא בירושלמי [סנהדרין פ"ז הי"א] ובשיטמ"ק [כריתות ב. אות ט', עי"ש דהקשה אמאי לא תנן ליה בהדי ל"ו כריתות], אך רש"י ותוס' [כתובות לז:] וברמב"ם [סהמ"צ ל"ת שנב] כתבו שאין בו כרת רק מיתת בי"ד.
ודעת החינוך [מצוה מח] דמכה אביו ואמו נמי אית ביה כרת [ועי' בהגהת מכון ירושלים שם].
[3] לכאורה כוונת הקושיא היא, דהרא"ם הביא ב' חלוקות, א' זדונות לאו ומיתת בי"ד ואין בו כרת, ב' זדונו לאו וכרת ואין בו מעשה. וקשיא ליה, אמאי כתב הרא"ם מכה אביו בחלוקה ראשונה [ביש בו מיתת בי"ד] ומקלל אביו בשניה [ביש בו כרת], הא כיון דבתרוייהו יש בהם מיתת בי"ד היה לכתוב שניהם בחלוקה ראשונה, ומשמע דס"ל שאין מיתת בי"ד במקלל אביו ואמו.
ונראה לבאר, דודאי מקלל אביו ואמו יש בו מיתת בי"ד, והא דנקטיה בחלוקה שניה הוא משום דיש בו כרת, ובחלוקה שניה נקט אלו דיש בהם כרת [ואף אם יש בהם מתת בי"ד ג"כ], ובחלוקה ראשונה הזכיר אלו שיש בהם מיתת בי"ד ואין בהם כרת, כמכה אביו שאין בו כרת, אבל מקלל אביו דיש בו כרת לא שייך לכתבו בחלוקה ראשונה.
[4] ז"ל: שם משמעון - דוקא בשם תני שתי שמות שמעון ושמואל, ולא מבעיא קאמר, לא מבעיא שם משמעון דכיון שהמ' שלו נחטפת בשבא, והוי ליה כאילו נכתב בסוף תיבה, אלא אפילו שהיה רוצה לכתוב שמואל שהמ' נקראת עכ"ל.
[5] ז"ל שם: אע"ג דשם בן נח הוא, הקדימו לנח מנחור משום דמיניה סליק דמצינו "שם" קטן מ"שם" גדול.
[6] ז"ל שם: נקט שני שמות באחד וה"ה לכולהו נמי, שלא נטעה לומר דוקא בשמות הנזכרין דינא הכי.