ובחרת בחיים/וילך
סדר וילך
[עריכה][לא ב] אנכי היום - היום מלאו ימי ושנותי, ביום זה נולדתי וכו', ד"א שנסתמו ממנו מעיינות החכמה.
הק' מהרש"א בחי', דא"כ לפי"ז היה לו למות בששה באדר. והרב תפארת יהונתן תרץ, דב' מיתות היו במשה, בע"ש ושבת. ומערב שבת נסתמו מעיינות החכמה דעוני מן התורה כמת[1]. וזהו הב' דרשות כאחד ד"מלאו ימי" עם "נסתמו" זת"ד.
ולפי"ז, ידוקדק מלאו דאינו כמו שאמרו יום אחד בשנה חשוב שנה או מקצת היום ככולו, אלא מלאו מיום ליום ומחודש לחודש ומעת לעת ודוק.
ועיין מה שכתב בזה הרב בית חדש והרב שמנה לחמו בלחם דמעה דף טו"ב ע"א [בדפוס שנת עת"ר דף י"ט ע"ג][2].
[שם ז] כי אתה תבוא את העם וכו' - אמר ליה משה ליאושע, זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתם ועצתם. אכל הקב"ה אמר ליאושע "כי אתה תביא את בנ"י אל הארץ אשר נשבעתי להם", תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדם. דבר אחד לדור, ולא ב' דברים לדור עכ"ל.
דברי רש"י אלו הם גמ' בפ"ק דסנהדרין [ד"ח ע"א] יע"ש. וצריך טעם, אמאי משה אמר ח"ו הפך ממה שאמר הקב"ה וחלילה לומר כן. וכבר ראיתי להרב פני דוד [סדר פינחס אות ה'] שכתב משם הרב כמוהר"מ בכ"ר שמואל דהא והא איתא, דדברי ה' [עיקר] וגם איתנ[ה]ו לדברי משרע"ה, דהיינו, בתחילה קודם שימליכוהו ישלח דברו בנחת רוח לפי דעתם ורצונם, ואחר שחזקה הממלכה בידו יעשה רצונו ויבטל רצונם, והן הם דברי(ם) [הזקנים] "אם היום תהיה עבד לעם" וכו' יע"ש.
ולעד"ן לישב, והוא דיש בענין הנהגה ונשיא, והרב המורה צדק בעמו וצאן מרעיתו להורות להם את החוקים ואת התורה ב' סוגין. דהיינו, יש דינים ומצות הכתובים בתורה שבכתב מפורשים בהם שלא יש בהם שום מחלוקת ושום פקפוק. וסוג השני, שיש דינים ומשפטים בתורה שבע"פ רבים שאינם פשוטים, ושתלויין בהם במחלוקת. ומ"נ, אם יצטרך הדיין לעשות איזה גדרים וסייגים חדשים לפי צורך זמן, או אם ירצה לחליק על איזה דבר שהוא מוסכם אצל חכמי הדור מקודם, והיה המנהג הכי, ורוצה להורות להפך שהוא דבר מחודש, או דין תמוה לרבים והוראת שעה כאלו וכדומה, דהנה בדבר שהוא דבר מוסכם והלכה פסוקה וכתוב ומפורש בתורה שבכתב ובתורה שכע"פ בלי מחלוקת כלל, אז אין צריך להמלך עם הזקנים שבדור וכיוצא דמי הוא זה ואיזה הוא שיבוא להיות חולק כנגד דבר המפורש בתורה. ואדרבא, ההמלכה תזיק לפעמים.
אכן, הדבר התלוי בסברא, שהוא בתורה שבע"פ ובדינים שיש בהם מחלוקת ובפרט בדברים מחודשים ודינים התמוהים לרבים והוראת שעה, או שבא לחלוק ע"ד סברת הרבנים הקודמים דאז לא סגי בדעתו וסברתו לבד, כי צריך שיהיו סברותיו וראיותיו מקובלות לחכמי הדור. וכמ"ש הראשו' ובטור בח"מ סימן כ"ז יע"ש.
וכן ראיתי הדבר הזה מפורש בדברי הרב חיד"א ז"ל, עמ"ש מרן בב"י ביו"ד סימן רמ"ב שאחר שהביא דברי הירושלמי בפ' כל היד, כתב וז"ל: "מכאן יש ללמוד כמה יש ליזהר מלהורות בדבר שאינו ברור לו מאד, עד שיצטרף עמו חכמי העיר יע"ש.
וא"כ מה שאמר לו ה' ליאושע "כי אתה תביא – על כרחם טול מקל והך על קדקדם, דבר אחד לדור", בדבר הכתוב ומפורש בתורה, שהוא מה שנכתב בתורת ה' שלא מסרו הקכ"ה לחכמי הדור, והרי הוא שלו ובידו וברשותו, והוא השליט ומושל לומר ליאושע "טול מקל" וכו', שלא נמסר לחכמים כענין תורה שבע"פ, כמ"ש רז"ל להדיא שאמר הקב"ה לך אצל חכמי הדור ותעשה כפי הכרעתם.
ומ"ש משרע"ה "כי אתה תבא" זקנים שבדור, מיירי בתורה שבע"פ, דהיינו מה שנמסר למשה כדתנן "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליאושע", ולענין מה שנוגע לתשבע"פ, אז צריך להמלך עם זקנים שבדור, והכל לפי עצתם. דבעינן שיהיו סברותיו וראיותיו מקובלות לחכמי הדור, דבזה אין שליטה להקב"ה, כמ"ש "לך אצל חכמי הדור", וכמו שאמרו ג"כ בגמ' [ב"מ נ"ט] "לא בשמים היא".
וכן ראיתי בכיוצא בזה, להרב באר שבע [בריש פ"ק דהוריות לדף ב' ע"ב] דקא מחלק ליישב ברייתא דספרי בס' שופטים דקאמר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" - אפילו על ימין שהוא שמאל וכו'. דבירושלמי [שם פ"ק דהוריות] קאמר להיפך, יכול אמר על ימין שהוא שמאל ישמע, ת"ל "ללכת ימין ושמאל". ותירץ, דבדבר החלוקת[3] בסברא אז יבטל דעתו נגד הבי"ד. אבל, בראיה ברורה, אין לשמוע להבי"ד וכו' יע"ש[4].
והכי דייקי דברי הרשב"א בתשו' [בח"ב סימן שב"כ]. וכיוצא בזה כתב בספר ככר לאדן [בהגהות הירושלמי דקע"ה ע"א] יע"ש.
ונראה שזהו מדוקדק בכתובים "ויצו את יאושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל הארץ אשר נשבעתי להס, ואנכי אהיה עמך". והוא, שזה הדיבור הוא מהקב"ה שמדבר אל יאושע, וגם מיירי בתורה שבכתב "ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא" דמיירי בתורה שבכתב, ולכן אמר לו "כי אתה תביא" ע"כ שלא בטובתם.
אבל כשדיבר משה "ויקרא משה ליאושע ויאמר לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תביא את העם הזה", דהיינו שהדיבור הוא שמשה מדבר, וגם לעיני כל ישראל, דמיירי בעניינים ששייכים לעיני כל ישראל בהנהגות שלהם, כי בזה צריך מיתון והמלכה עם הזקנים, וע"ד שכתבנו וק"ל. ועיין ברש"י שם בפ"ק דסנהדרין ודו"ק.
ועוד כתבתי בזה, בקונטרס תוכחת חיים [ח"ג], ובקונטרס גנזי חיים [מערכת ד'], ובתשובות בספר חוקות החיים [סי' צ"ג] בחמלת ה' עלי.
[שם ט] ויכתוב משה ויתנה - כשנגמרה כלה נתנה לבני שבטו.
עיין לרש"י סדר תבא ע"פ עד היום הזה[5] [כ"ט ג'].
[שם יב] [הקהל את העם וכו'] והטף - למה באים ליתן שכר למביאהם.
זהו מאמר הירושלמי בחגיגה. ועיין מ"ש הרב מלאכת הקדש ז"ל והרב טירת הכסף [דף פר"ו ע"ב], ולמוה"ר מראה הנוגה [ר' רפאל אשכנזי], פרק ח"י מהל' שבת ודוק.
[1] ועי"ש שהביא מקור לזה, דאמרו חז"ל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני, ופירש מהרש"א שם מיתה היינו עוני מתורה. או עוני ממש. נמצא לדברי המהרש"א שעוני מתורה נחשב מיתה.
[2] ז"ל שם: מרע"ה מת בשבת וגם נקבר בשבת, ונ"ל להקשות דהו תרי קולי דסתרי אהדדי, ר"ל דעל המיתה בשבת מצא מקום קפידא לנוח דע"פ הדין הוה המיתה כמו כיבוי נר, דנשמה קרוי נר שנאמר נר ה' נשמת אדם. והמכבה את הנר הוא איסור אב מלאכה בשבת.
ואפשר לתרץ ולומר משום דקיימ"ל מלאכה שאינה צריכה לגופא רק לצורך מקומו שרי. וה"ה בכאן שמשה רבינו ע"ה התפלל שלא ימות בשבת. והשיב לו הקב"ה "כבר הגיע ארכא של יהושע". ונ"ל דהכוונה הוא שמרע"ה ביקש שלא ימות בשבת משום כיבוי נר בשבת. והשיב לו הקב"ה, כבר הגיע ארכה של יהושע להיות ממלא מקומך. ונמצא דהוה כמו מלאכה שא"צ לגופה רק לצורך מקומה דשרי.
ובזה נראה לי ליישב דאיתא בפ"ק דסוטה גבי פטירת משה "וילך משה ויהושע ויתייצבו באהל מועד", תנא "אותו שבת שבת של דיוזגי היח, נטלה רשות מזה ונתנה לזה". ופירש"י דיוזגי ב' זוגות חברים היו בה תחילת היום למשה וסופו ליהושע. ופי' שם בח"א וז"ל: "וקצת ראיה מהאי לישנא דקאמר שבת של דיזוגי, שמת משה בשבת, וכבר האריכו בזה התוספות" עכ"ל.
וצריך ליישב, מה השמיענו בזה התנא שמת משה בשבת ושהיה שבת של דיוזגי. אמנם לפי דרכנו א"ש, דתנא זה אתי לאשמעינן דמת מרע"ה בשבת ולא בע"ש, וכדי שלא תקשה האיך מת בשבת האי הוה כיבוי נר בשבת, ולזה מתרץ שהיה שבת של דיוזגי נטלה גדולה ממשה ונתנה ליהושע בו ביום, וא"כ הוה מלאכה שאי"צ לגופה רק לצורך מקומו דשרי וק"ל.
[3] אולי יש כאן ט"ס, והכוונה: דבר התלוי בסברא.
[4] ועי' מש"כ רבינו בפרשת שופטים על פסוק "ימין ושמאל" בסוה"ד, ובהערה שם.
[5] ז"ל שם: שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב "ויתנה אל הכהנים בני לוי", באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו, משה רבינו, אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם "היום הזה נהיית לעם", היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום: