ובחרת בחיים/במדבר
סדר במדבר
[עריכה][א א] וידבר ה' אל משה במדבר סיני - מתוך חיבתם וכו', כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם עכ"ל.
יש מקשים על רש"י, דא"כ למה לא מנאם תכף בחדש ניסן בעת הקמת המשכן. ולעד"ן ליישב דהנה בר"ח ניסן שהוקם המשכן עד י"ב הקריבו הנשיאים כל אחד איש יומו והיה יו"ט שלו, וא"כ לא היה להם שהות להיות מטפלין במניינם כי עסוקין במצוה. ואחר כך כבר הגיע הרגל ועבר רובו של חדש. ומה גם, אם כונתו יתברך למנות אותם בר"ח, דליתא תקנתא כי אם עד ר"ח אייר וק"ל.
[א יז] ויקח משה ואהרון את האנשים האלה אשר נקבו בשמות.
בפסיקתא וז"ל: בשמות - בשמת חסר וי"ו, מלמד שכולם צדיקים, כל זמן שגדולה מתוספת עליהם הם משפילים את עצמן עכ"ל. וקשה ממה שאמרו שם בפסיקתא לעיל מזה וז"ל: אלה קריאי העדה ביו"ד כתיב, מלמד שכולם היו צדיקים, והם היו בנתינת עשרת הדיברות, שהרי בויקח קרח כתיב קריאי מועד חסר יו"ד על שהיו רשעים עכ"ל. הרי דאדרבא החיסרון הוא מורה על הגנאי.
וכן דרשו רז"ל בעפרון דחסר וא"ו על שם הכתוב "נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו". גם דרשו רז"ל בפסוק "והנשיאים הביאו" חסר יו"ד על אשר נתעצלו בנדבת המשכן. ועיין בספר מלאכת הקדש בסדר יתרו [ד"ה ז' שמות], ובקונט' נפש חיים כתבתי עוד בזה בעזר משדי.
[שם ב] במספר שמות.
כתב הרמב"ן בסו"ס במדבר וז"ל: ואין בספר הזה מצות נוהגות לדורות, זולתי קצת מצוות בענייני הקורבנות שהתחיל בהם בספר הכהנים ולא נשלם ביאורם שם ומשלימם בספר הזה עכ"ל.
ולע"ד אחרי המחי"ר הדבר קשה, שהרי מצינו כמה מצוות שנצטוו ישראל ונוהגות לדורות, ואינן בענייני הקורבנות, כמו שתראה בפרשת נשא מצות וידוי על חטא, ומצות ברכת כהנים. גם בפ' שלח לך יש מצות חלה ומצות ציצית, ומצות שלא לתור אחר מחשבת הלב. ובפ' קרח מצות בכור פדיון אדם, ובפ' פנחס דיני נחלות, ולשמוע קול שופר בר"ה. ובפרשת מטות מצות הפרת נדרים, ולא יחל את דברו. וא"כ איך כתב דלא יש בספר הזה מצות הנוהגות לדורות.
וחשבתי לומר, כי בקצת מצות אלו יש בהם רמז בתורה בספרים אחרים, עכ"ז יש בהם קצתם שלא יש רמז במקום אחר, וגם שאם לפי האמת יש חיוב מצות שנכתבו ונצטוו בספר זה, מאי איכפת לן אם יש להם רמז במקום אחר. ומה גם, אם מה שיש רמז הוא בספרים הבאים, כמצות ציצית בסדר כי תצא, וכן מצות נדרים מוצא שפתיך וכו' הכתוב שם, שהרי עכ"פ כבר נאמרו ציוויים בתחילה בס' זה והרי איכא מצות הנוהגות לדורות.
ואם נאמר לישב ולהגיה בדברי הרמב"ן שחסר תיבת וי"ו וכצ"ל: "ואין בספר הזה מצות נוהגות לדורות זולת קצת מצות ובענייני הקרבנות", דר"ל דהא והא איכא, דיש בספר זה קצת מצות וגם ובענייני הקרבנות. אלא דזה ג"כ דוחק דבאומרו "ואין בזה הספר מצות נוהגות לדורות" מורה שאין בו שום מצוה, ובאומרו זולתי קצת מצות וכו', אם ר"ל שהם קצת מצוות לדורות חוץ מענייני הקרבנות הרי איכא מצות נוהגות לדורות, ומאי נ"מ אם הם מעט או הרבה, כי כן כעת דברי הרמב"ן צא"ת.
[ג טז] על פי ה' - אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא היאך אני נכנס לבתי כלם ולתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם, אמר לו הקדוש ברוך הוא עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי, הלך משה ועמד על פתח האהל והשכינה מקדמת לפניו, ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל זה, לכך נאמר על פי ה'.
וזה יהיה רמז הכתוב בתהילים [סימן ח'] "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צוררך להשבית אויב ומתנקם", כלומר מפי יוצא מספר עוללים ויונקים, כי עי"ז אתה ישראל יסדת עוז להשים יסוד לעוז ולגבורה למלחמה איש על דגלו, למען צורריך לנצח במלחמה להשבית אויב ומתנקם.
[שם כט] משפחות בני קהת יחנו - אוי לשכנו.
וכן פי' רש"י סדר קרח ע"פ "ודתן ואבירם". ועיין נמי בסדר טהרה יע"ש, ובד"ה "משה ואהרון ובניו" פי' טוב לצדיק טוב לשכנו[1] יע"ש.
אלא דלפי"ז קשה, אמאי לא משכחת צורבא מרבנן דמורה משבט יהודה, ויגדל התימה, דהגמ' פריך מהאי קרא ד"יאודה מחוקקי", ותירצו אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קא אמרינן, והרי מה ראו להתקרב אלו יותר מאלו יששכר טפי מיאודה.
וצ"ל דההיא מטעמיה אחריני ואינו תלוי בזה, דהכא הוא אתחלתא דגרמא תחילת לימודם, והעיקר אינו זה, ודוק.
[ד יג] ודשנו - יטלו יע"ש.
וכן "ושרשך מארץ חיים סלה", וכפירש"י בסדר לך לך [טו ב] ע"פ "הולך ערירי"[2]. וכעין זה הוא קרא דישעיה [סי' ה'] "ואשיתהו בתה" שפירשו בלי בית, וכן במשלי [סי' י"ט] "יתנכר נער". ועיין באר בשדה סדר מסעי ע"פ "והקריתם" יע"ש.
[שם יד] מזגלות - צינוריות של נחשת שבהן מכין באברים להפכן כדי שיתעכלו יפה ומהר עכ"ל.
עיין לרש"י ביומא [דף י"ב סוף ע"א] דכתב: מהפך בצנורא - מזלג של ברזל יע"ש. נראה, דדוקא באבני המזבח הוא דלא תניף עליהם ברזל, והשחיטה בסכין של ברזל יוכיח על זה, ודוק.
[1] וז"ל: משה ואהרן ובניו - וסמוכין להם דגל מחנה יהודה, והחונים עליו יששכר וזבולן, טוב לצדיק טוב לשכנו, לפי שהיו שכניו של משה שהיה עוסק בתורה, נעשו גדולים בתורה, שנאמר יהודה מחקקי, ומבני יששכר יודעי בינה מאתים ראשי סנהדראות, ומזבולן משכים בשבט סופר.
[2] ז"ל: מנחם בן סרוק פירשו לשון יורש, וחבר לו "ער ועונה", ערירי בלא יורש, כאשר תאמר "ובכל תבואתי תשרש" תעקר שרשיה, כך לשון ערירי חסר בנים.