ובחרת בחיים/אמור
סדר אמור
[עריכה][כא א] בני אהרן.
הרא"ם הכריח, דמדהשוה הכתוב אשה לאיש לעונשים ולדינים ולמיתות שבתורה, לא ממעטינן ממילת "בני" ולא בנות, דכל התורה בלשון זכר נאמרה משום דעדיף, אבל היכא דמייתר תיבת "בני" כמו "אמר אל הכהנים בני אהרן" דתיבת "בני" מיותר, אזי ממעטינן בנות, דאע"ג דהשוה הכתוב אשה לאיש וכו', כיון דתיבת "בני" מיותר.
והדר הקשה ממ"ש בתלמוד תורה "ולמדתם אותם את בניכם" [בניכם ולא בנותיכם], ומהסמיכות [והתנופות וכו', שאמרו בני ולא בנות], דאע"ג דלא מייתר "בני" אפי"ה ממעטינן בנות.
ותירץ דכל הני לא שייך בהו דרשה דהשוה הכתוב וכו', משום דהשוה הכתוב אינו אלא להשוות המצווים, דכמו שהאיש מצווה ככה אשה מצווה, ופירוש "ולמדתם אותם [את בניכם]" אין בניכם המצווים, אלא אבותיהם, ואין "בניכם" בכלל השוה, וא"כ נשאר בנים כמשמעותו בניכם ולא בנותיכם. וכן גבי הסמיכות, דאי אפשר לפרשם בני וה"ה בנות לחייבן בסמיכות, משום דכל הנהו הוו מ"ע שהז"ג ונשים פטורות, את"ד.
וכונתו ברורה, דמתיבת בני משמע בן ולא בת, אלא דמכח הקישה דהשוה הכתוב נפיק קרא ממשמעותיה, ואמרינן דבני וה"ה בנות, זולת היכא דתיבת בני מיותר.
אלא, דאחר המחילה רבה, תמהני במ"ש דבת"ת ממעטינן מתיבת "בניכם" בנות אע"ג דלא מייתר, דהא מוכח בהדייא בקידושין [דף ל'] דתיבת בניכם מיותרת, ומש"ה ממעטינן בנות. דאיתא התם בלשון הזה: הוא דאמר כי האי תנא, (דת"ר) [דתניא] "ולמדתם אותם את בניכם", בני בניכם מנין ת"ל "והודעתם לבניך ולבני בניך", א"כ מה ת"ל "בניכם", ולא בנותיכם. הרי, דאי לאו קרא ד"והודעתם לבניך ולבני בניך" לא הוה ממעטינן בנות כי אם בני בנים, אבל השתא דמייתר בניכם, מש"ה ממעטינן בנות. ואדרבא, מכאן ראיה לדברי הרא"ם. ועי"ש בתוס' דף כ"ט [ד"ה ואיהי][1] ובדף ל"ד [ד"ה גברא][2] ועיין בתוס' בר"פ יש נוחלין [ב"ב קח. ד"ה האב את הבנים] ושם בדף ק"י: מהש"ס[3].
ומן הסוגייא הנזכרת, ופי' רשב"ם שם[4], אתה תחזה מה שיש לתמוה להרב מעשה חייא בתשו' [סימן י"ג] דרצה לומר דמילת זרע כולל בנים ובנות עי"ש מה שצידד. ועיין להרב נאות יעקב בקונטרס מענה לשון בארוכה[5], ולרב אחא משבחא הרב מוה"ר יצחק נאבארו נר"ו בספרו הבהיר פני מבין ח"ב הנדפס עתה, ודוק. כל זה הוא מעט"ר הרב אדוני אבי נר"ו, אשרי שאל יעקב בעזרו.
[כא ח] קדוש יהיה לך - לפתוח ראשון ולברך א'.
עיין בספר הר המר הל' בכורים [דף כ"ג], ובספר שמע אברהם סימן א'.
[כב ג] ונכרתה - יכול מצד זה לצד זה וכו'.
הס"ד הוא, דכיון דעל קין שהרג במזיד נאמר עליו "נע ונד תהיה בארץ", ואיכא נמי ערי מקלט דגולה ממקומו לשוגג, גלות מכפרת עון אפי' למזיד, לכך הו"א דיחשב לו לכרת כמו המנדד שינה מעיניו. להני אמר אני ה', דבכל מקומות ממשלתו, וכמאמר דוד המע"ה [במזמור לק"ט] "אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח".
[כ"ב כ"ד] ובארצכם לא תעשו.
עיין לב חיים [ח"ב סימן ר"א] בארוכה בזה.
[כ"ג ח'] מלאכת עבודה וכו' - כגון דבר האבד כן הבנתי מתורת כהנים וכו'.
ונראה לענ"ד לומר, דעי"ן מתחלפת במקום אל"ף שהם ממוצא אחת אחע"ה, וקרינן ביה מלאכת אבודה.
[כ"ג כ"ב] ובקצרכם - מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן, ור"ה ויוה"כ מכאן, ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי וכו' ע"כ.
והנה לפי פשוטו נראה יותר, כי אחרי חג השבועות עד ר"ה ויוה"כ מתחיל זמניה של קציר חטים וקציצת התאנים ושאר פירות ושעת הבציר שהוא זמן הקיץ עד חג שנקרא אסיף בעבור זאת, ומקומו מוזכר לו בין הני. אלא שרבותינו גילו לנו דהנותן לעני כראוי הו"ל כאילו בנה ביהמ"ק והקריב קרבנותיו בתוכו מדכתביה באמצע ולא בחג האסיף.
מ"מ לפי מיעוט שכלי אומר אני טעם אחר לפי זמנינו זה, והוא דכ"ע ידעי דאחר חג השבועות עד זמן הימים שהוא סמוך לראש השנה, רובא דעלמא בטלין ממשא ומתן, וסוחריה בקרבה הולכים לכפרים לרעות בגנים וללקוט שושנים, ומה יעשו העניים דהעולם שרוי בדוחק, ואם המקור מושחת מה יעשו אזובי קיר. לכן התורה הקדושה צפה והביט, דהוא זמן לרחם על העניים בין עצרת לר"ה, לכך נכתב מתנות עניים באמצע, דעיניהם ישיתו לרחם על העניים בימים האלה ובזה"ז טפי משאר חדשי השנה, ואשרי המדבר על אזן שומעת, יהא רעוא שיהיו דברינו נשמעים, כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב. ועיין עוד בקו' צדקה לחיים מה שכתבתי במאמר זה בס"ד.
[שם כ"ד] זכרון תרועה - זכרון פסוקי זכרון ופסוקי שופרות לזכור לכם עקידת יצחק וכו'.
והק' עליו הרמב"ן וז"ל: והיה צריך הרב להביא גם פסוקי המלכיות מן המדרש שלא יתכן וכו', וכבר דרשו אותם מפסוק "והיו לכם לזכרון לפני ה' אלהיכם" וכו' יע"ש. ועיין לרש"י ז"ל לקמן סדר בהעלותך על פסוק זה אני ה' אלהיכם - אלו מלכיות וכו', וא"כ בסדר זה לא יש בקרא כי אם רמז לזכרונות ושופרות, ובסדר בהעלותך דאמר קרא אני ה' אלהיכם פירש"י אלו המלכויות, שכן דרך רש"י לפ' לפי פשוטו של מקרא.
[שם ל"ה] מקרא קדש - בכסות נקיה ובתפילה, ובשאר ימים טובים באכילה וכו'.
עיין הרא"ם ותועפות ראם [גאטינייו] ובאר בשדה, ואני בעוניי אמינא, דזה הדיבור שייך אצל מקרא קדש דיוה"כ, וכן מצאתי אח"כ להט"ז בספר דברי דוד יע"ש, ועיין שפתי חכמים.
[שם מ"ג] כי בסוכות הושבתי - ענני כבוד.
וכן תרגם יונתן בן עוזיאל[6], ובת"כ איתא דר"א אומר סוכות ממש, ורעק"א ענני כבוד[7]. וכתב הרא"ם דהטעם דבחר לו רבינו בדרשת רע"ק, משום כי תיבת "הושבתי" מורה על פועל האלהי ע"כ.
ולעד"ן דגם לר"א דדריש סוכות ממש, שייך נמי לו' "הושבתי" דהוא פועל האלהי, לפי דברי הזוה"ק והתקונים והמקובלים, דאימא עילאה היא המסככת על הבנים בצל סוכה הפורש סוכת שלום עלינו. ועיין בספר הנדפס מחדש בית השואבה [סימן א' ד"א ע"א].
[כ"ד י'] בתוך בני ישראל - מלמד שנתגייר.
קשה, דהרי קי"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל ולדה נגרר אחריה, ומה היה צורך להתגייר[8]. ואולי נטמע אחר המצרי שנים רבות מיום הולדו והוא קטן שנטמע בין הגוים, ולכך קרי נתגייר, שחזר מדעתו לדת ישראל. ולהכי לא קיימו "ואהבתם את הגר" כי לפי האמת אינו גר, אלא בא מעבירה גדולה ומפורסמת, דאחת היתה.
[שם כ"ג] ובני ישראל עשו – [כל המצוה האמורה בסקילה במקום אחר] דחייה, רגימה, תלייה.
וזה רמוז בר"ת בפסוק דסדר כי תשא "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם" ר"ת לדרת"ם: 'לעובר 'מענישין 'דחיה 'רגימה 'תליה, ולעשות קאי שיהיו מעשין לאחרים עי"ז, דכל העם ישמעו ויראו.
[1] ז"ל שם: וא"ת תיפו"ל [דאשה פטורה לפדות עצמה] משום דכתיב "כל בכור בניך תפדה", דמשמע בניך ולא בנותיך וכו'.
[2] ז"ל שם: אין סברא לומר דנחייבו נשים בת"ת משום סברא דגברי בעי חיי וכו', כיון דאשכחן מיעוטא גבייהו כדאמר לעיל "והודעתם לבניך" ולא לבנותיך וכו'. [א"ה כבר ציין בגליון שבגמ' לעיל [ל.] מבואר דילפינן מ"בניכם" ולא בנותיכם].
[3] ז"ל הגמ' שם: "והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם" בניכם ולא בנותיכם.
[4] ז"ל שם: לבניכם אחריכם – הוה מצי למיכתב זרעכם.
[5] מענה לשון ח"ג לשון בני אדם אות ת"כ ושם אות תרי"ח. ולא מצאתי שם אריכות, רק הביא דברי הרב מעשה חייא דמצינו זרע לזכר דוקא, כמו "כי לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת", ומצינו לזכר ולנקיבה כמו "וזרע אין לה".
[6] וז"ל: מן בגלל דידעון דריכון ארום במטילת ענני יקרא אותיבית יש בני ישראל וכו'. וכן הוא בתרגום אונקלוס וז"ל: בדיל דידעון דריכון ארי במטליות ענני אותיבית ית בני ישראל וכו'.
[7] בגמ' [סוכה יא:] איתא להיפך: ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר, ר' עקיבא אומר סכות ממש עשו להם.
[8] וכן הקשו הרמב"ן והרא"ש בפירושו, ובחזקוני עי"ש.