הקוראן בתרגום רקנדורף/זכרון אהבה
לכבוד אדוני אבי מורי התורני הצדיק היקר והנכבד
המנוח מ"ו"ה שלמה רעקענדארף ז"ל,אשר למד את בני יהודה קשת התורה והמדעים בק"ק טרעביטש אשר במדינת מוראוויא; נולד שם בליל עשרה באב ת"ק"ל"ז לפ"ק ומת בשם טוב בעיר מולדתו מו"ש"ק יום י"ג תשרי, ונקבר למחרתו ערב סכות ת"ר"ז ל"פ"ק, ויספדו לו כל אנשי קהלתו וכל מכיריו.
אָבִי הַיָּקָר!
[עריכה]זֶה עֶשֶׂר שָׁנִים מֵחֶלֶד נֻתַּקְתָּ,
אֶל מְרוֹמֵי עָל אֶת אָהָלְךָ הֶעְתַּקְתָּ,
בֵּין מְטִיבֵי לֶכֶת וּבֵין תְּמִימֵי דָרֶךְ;
אַךְ עוֹד לֹא נִשְׁכַּח בָּאָרֶץ זִכְרֶךָ,
עוֹד יְהַלְלוּ בַּשְּׁעָרִים אֶת תֹּם דַּרְכֶּךָ,
עוֹד נוֹדַעְתָּ בְּשֵׁם צַדִּיק – יְקַר הָעָרֶךְ!
עַל מַעְגַּל צֶדֶק פְּעָמֶיךָ דָרָכוּ;
עַד כִּי שְׁבִיבֵי יְמֵי חַיֶּיךָ נִדְעָכוּ,
בְּתוֹרַת אֵל הָגִיתָ יוֹמָם וָלָיִל;
בָּה אֶת יַלְדֵי יְשֻׁרוּן בְּכָל עֵת הִנְחֵיתָ,
טוּב טַעַם וָדַעַת אוֹתָם הוֹרֵיתָ,
לְהוֹסִיף חָכְמָה וְלֶקַח אִזַּרְתָּם חָיִל.
לֹא בִנְעִימִים יְמֵי חַיֶּיךָ חָלָפוּ,
נַחֲלֵי הַיְּגוֹנוֹת עַל רֹאשְׁך שָׁטָפוּ,
לֹא הוֹקִירוּ עֶרְכְּךָ אַנְשֵׁי מְקוֹמֶךָ;
בִּהְיוֹת הַטּוֹבָה, אֵינֶנָּה מֻכָּרָה,
יֹקֶר עֶרְכָּה יוּבָן אַחֲרֵי עָבָרָה;
חַיֶּיךָ הֵחֵלּוּ אַחֲרֵי מוֹתֶךָ.
עוּרִי נֶפֶשׁ אָבִי, מִשְּׁנָתֵךְ עוּרִי!
אֶל פְּרִי בִּכּוּרֵי בְּנֵךְ בְּרַב שָׂשׂוֹן שׁוּרִי,
אֶל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר לָךְ בְּמוֹ פִי הוּבָאָה;
עַל נֵצֶר מַטָּעַיִךְ שִׂישִׂי וְגִילִי,
עַל סִפְרִי בְּרַב רָצוֹן לִרְאוֹת תַּשְׁפִּילִי,
עַל הָאַהֲבָה אֲשֶׁר אֶת לִבִּי מָלָאָה! –
לְמַעְיַן גַּן הֶחָכְמָה קַמְתִּי לָשׂוּחַ,
שָׁמָּה סוֹבֵב סוֹבֵב הָלַךְ הָרוּחַ,
מִפִּרְיָהּ הַמָּתוֹק מִדְּבַשׁ – אָכַלְתִּי;
לִבִּי וְכִלְיוֹתַי לִרְכוּשָׁהּ חָמָדוּ,
יוֹם וְלַיְלָה עַל דַּלְתוֹתֶיהָ שָׁקָדוּ,
וִּמִפְּרִי מְגָדֶיהָ בְּרָכָה אָצַלְתִּי.
הִיא מִשְׁעָן לַחַיִּים, מַרְפֵּא לַנָּפֶשׁ,
מִלֵּב בֶּן הָאָדָם תְּגָרֵשׁ טִיט וְרָפֶשׁ,
הִיא תָּאִיר נֵרוֹ וְאֶת חֶשְׁכּוֹ תַּגִּיהַּ;
יָגוֹן וַאֲנָחָה מִפָּנֶיהָ נָסוּ,
כָּל הַחוֹסִים בְּצִלָּהּ הִתְעַנְּגוּ וְשָׂשׂוּ,
וְאֶת רוּחָם עַל בָּמֳתֵי אֶרֶץ תַּגְבִּיהַּ.
אַךְ הַחָכְמָה הָעוֹלָה עַל כֻּלָּנָה,
וַיִּגְדַּל עֶרֶךְ טוּבָהּ מֵעֶרְכָּנָה,
הֲלֹא הִיא הָאֱמוּנָה, בַּת אֱלֹהַּ? –
בְּדֶרֶך אֱמוּנָה בָּחַרְתִּי, הִיא תְּנַהֲלֵנִי,
בִּימֵי מְרוּדִי אָמַרְתִּי: הִיא תְּנַחֲמֵנִי
וְעַל פִּגְעֵי הָעֵת תְּשִׂימֵנִי גָּבוֹהַּ!
אִם עַנְנַת יְמֵי עָמָל עָלַי עוֹבֶרֶת,
אֲשֶׁר כּוֹבֶד פְּקוּדָתָם רוּחִי שׁוֹמֶרֶת,
בַּצַר לִי עָלַי בַּל תֶּאֱבַל הָרוַּח;
כִּי אֹמַר: הֵן יַד אֵל עוֹד נְטָשַׁתְנִי,
יַעַן תִּקְוָתִי בּוֹ תָּמִיד תְּמָכַתְנִי!
וְנַפְשִׁי מֵרֹב הֶמְיָתָהּ מְעַט תָּנוּחַ.
אַךְ בֶּאֱמוּנָתָם בְּנֵי אִישׁ הִתְפָּרָדוּ,
אֵלֶּה בְּכֹה וְאֵלֶּה בְּכֹה יוֹצְרָם עָבָדוּ,
דַּת אֵל תָּמִיד סֶלַע מַחְלְקוֹת הָיָתָה;
בְּחַרְבָּם הוֹכִיחוּ, אֱמוּנַת מִי יְקָרָה,
וְהָאֱמוּנָה, אֲשֶׁר יַד מְכַבְּדֶיהָ גָּבָרַה
לְבַלַּע את רְעוּתֶיהָ פִּיה פָּצָתָה.
לֹא כֵן אֱמוּנַת אֱמֶת! אַךְ שָׁלוֹם בְּחֵילֶיהָ,
הִיא קוֹשְׁרָה בְּחֵבְלֵי אַהֲבָה אֶת מְכַבְּדֶיהָ,
הִיא מְאִירָה אֶת הַסְּנֶה, אַךְ לֹא תֹאכְלֵהוּ;
אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, שָׂשׂוֹן וְנַחַת,
הִיא מְפִיקָה אוֹר, אַךְ לֹא אֵשׁ מִתְלַקַּחַת
וְכָל הוֹלֵך בְּדַרְכָּה לֹא יִמּוֹט רַגְלֵהוּ. –
וְעַתָּה אָבִי, קֵץ לְאִמְרֵי פִּי אָשִׂימָה,
וְאֶת כַּפַּי אֶל שׁוֹכֵן שְׁחָקִים אָרִימָה,
לְמַעַן מִטַּל חַסְדּוֹ עָלַי יוֹפִיעַ! –
אַתֶּם בְּנֵי עַמִּי! אֶת מִנְחָתִי קָחוּ.
וְאִמְרֵי פִּי בְּקֶרֶב לִבְּכֶם יִסְתַּפָּחוּ:
שָׁלוֹם לַקָּרוֹב וְלָרָחוֹק יַגִּיעַ! –
פה ק"ק ליפסיא ע"ר"ח סיון לשנת איש אמו ואביו ת"י"ר"א"ו לפ"ק.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).
לאחר ההעתקה עודכנה הגרסה בוויקיטקסט.