הירהורים
מרקוס אורליוס כתב את יצירתו "הרהורים" עבור עצמו, כמדריך לשיפור אישיותו והתנהגותו. אך יצירה זו הפכה לחלק של הספרות הסטואית, ושל תורת המוסר בפילוסופיה הרומית.
- מסבי למדתי מוסריות טובה ושליטה על מזג הרוח שלי.
- מהמוניטין וזיכרו של אבי למדתי צניעות (הסתפקות במועט) ודמות גברית.
- מאימי אדיקות דתית וגמילות חסדים ופרישות, לא רק ממעשים רעים אלא גם ממחשבות רעות ויתר מכך פשטות בדרכי שלי, של חיי, לעזוב את הרגלם של העשירים.
- מסבא רבא לא ללכת לבתי ספר ציבוריים ושיהיו לך מורים טובים בבית ולדעת שעל דברים כאלה אדם צריך להוציא כסף בחופשיות.
- מהשליט שלי למדתי לא להיות במפלגה הכחולה או הירוקה במשחקי הקרקס. ולא להיות לוחם שחרור של פרמולאיוס או של סקוטריוס במלחמות הגלדיאטורים. ממנו למדתי גם על סיבולת של העבודה ולרצות מעט ולעבוד עם ידי שלי. ולא לדחוף את האף בעניינים של אחרים, ולא להיות מוכן לשמוע השמצות.
- מדיוגנוס לא להיות מוטרד מדברים חסרי ערך ולא לתת קרדיט למה שנאמר על ידי עושי ניסים ולהטוטנים על כשפים ועל גרוש שדים ודברים כאלה. ולא לטפח להט להלחם או לאבד את עצמי בתשוקה לדברים כאלה ולסבול חרות הדיבור ולדעת בצורה אינטימית פילוסופיה (תרגום גרוע) ולהיות מאזין קודם לבקיוס ואחר כך לטנדסיס ומרכיאנוס. ולכבות דיאלוגים בנערותי. ולהשתוקק למיטת עץ ועור ולשאר הדברים ששיכים לדיסציפלינה היוונית.
- מרסטיקוס למדתי את הרושם שהאופי שלי זקוק לשיפור ולמשמעת וממנו למדתי לא להיות מובל לדרך לא נכונה של חיקוי מזויף. ולא לכתוב דברים השערתיים ולא לתת נאומים קצרים מעוררים, לא להשוויץ כאדם שמתרגל הרבה משמעת ולהיות נדיב בשביל לעשות הצגה, ולהמנע מרטוריקה ושירה וכתיבה יפה. ולא ללכת בבית עם בגדי החוץ שלי. ולא לעשות דברים אחרים כאלה ולכתוב את המכתבים שלי בפשטות כמו המכתב שכתב רוסטיסוס מסינוסא לאימי. ולהתיחס למי שפגע בי במילים או עשה לי רע. להיות נוטה בקלות לסלוח ולהיות פשרן ברגע שהם מראים נכונות לפייס. ולקרוא בקפידה, ולא להיות מסופק עם הבנה שיטחית של ספר. ולא להחפז להסכים לאלה שמדברים יותר מידי. ואני אסיר תודה לו על כך שהוא הכיר לי את הדיון של אפיקטטוס שהוא העביר לי מתוך האוסף שלו.
- מאפולוניס למדתי את חופש הבחירה, והתמדה במטרה ללא חריגה. ולא לחפש שום דבר, אפילו לא לרגע, חוץ מההגיון. ולהיות תמיד אותו דבר, בכאבים חדים, במקרה של אובדן של ילד, ובמחלה ממושכת. ולראות בברור בדוגמא חיה שאדם יכול להיות גם תקיף וגם ותרן, ולא להיות רגזן בזמן שהוא מחלק הוראות. ולראות לנגד עיני אדם, שבאופן ברור מחשיב את הנסיון שלו ואת היכולות שלו בהרצאת העקרונות הפילוסופיים כדבר הכי קטן שלו. וממנו למדתי איך לקבל מחברים מתנות מבלי להכנע להם או להראות כאליו שום דבר לא קרה.
- מסקסטוס, נטיה לנדיבות, ודוגמא לניהול משפחה בצורה אבהית, והרעיון של לחיות בצורה הולמת לטבע. ורצינות ללא העמדת פנים.... (דרוש השלמה)
- מאלכסנדר המורה לדקדוק, להמנע מחיפוש אשמים. ולא לגעור באופן נזפני באותם שביטאו ביטוי ברברי או מוזר לשמיעה או סוליסטי. אלא להכיר בצורה כשרונית את הביטוי שהיה אמור להיות משומש, ולגבי הדרך של התשובה או לתת אישור או לקחת חלק בחקירה על הדבר כשלעצמו, לא לגבי המילה או לגבי הצעה ראויה.
- מפרונטו למדתי איזו קינאה וצביעות ורמאות יש ברודן, ובאופן כללי אלה שמתקראים אצילים על ידינו הם אנשים חסרי אהבה אבהית.
- מאלקסנדר הפלטוני, לא לדבר עם אף אחד לעיתים דחופות ולא צורך וגם לא לכתוב מכתב שאין לי פנאי. מצד שני גם לא להתרשל לעיתים תכופות במילוי התפקיד שדרוש ממערכת יחסים עם אלה שאנו חיים איתם, בתירוץ של עיסוקים דחופים.
- מקטולוס, לא להיות חסר אכפתיות כשחבר מוצא פגם אפילו אם הוא מוצא פגם ללא סיבה. אלא לנסות להחזיר אותו למצבו הנורמלי. ולהיות מוכן לדבר בשבחם של מורים כמו שזה מדווח על דומיטוס ואטנודוטוס. ולאהוב את בני באמת.
- מאחי סברוס לאהוב את קרובי המשפחה שלי ולאהוב את האמת ולאהוב את הצדק וממנו למדתי להכיר את טרזה הלוידיוס קאטו דיון ברוטוס וממנו קיבלתי את הרעיון הפוליטי שבו יש חוק אחד לכל, ניהול פוליטי בקשר לזכויות שוות וזכות דיבור שווה ורעיון של מלך שולט שמכבד את כל החופש של הנשלטים. למדתי ממנו התמדה ויציבות שאינה חורגת בהקשר שלי לפילוסופיה. ונטייה לעשות טוב ולתת לאחרים ברצון להוקיר תקוות טובות ולהאמין שאני אהוב על ידי חברי. ובו לא ראיתי מסתור לדעות שאותם הוא גינה, ושחבריו לא היו צריכים לנחש מה הוא רוצה או לא רוצה אלא זה היה די ברור.
- ממקסימוס למדתי שליטה עצמית. ולא להיות מובל הצידה על ידי שום דבר. ולהיות תמיד מלא בשמחה בכל מצב, אפילו בחולי. ואת התערובת המדוייקת באופי של כבוד ומתיקות. ולעשות את מה שנקבע בלי להתלונן. ראיתי שכולם חשבו שהוא חשב על מה שהוא אמר. ולא עשה מעולם דבר מכוונה רעה. ושהוא מעולם לא הראה תדהמה והפתעה. ואף פעם לא היה לחוץ בזמן, ולא הזניח שום דבר. ולא היה מבולבל או מדוכא. ולא צחק במסווה של רוגז או ביקורת. וגם מצד שני הוא מעולם לא היה חשוד או מתלהב. הוא היה רגיל לעשות מעשי חסד, והיה מוכן לסלוח, היה חופשי משקרים. והוא הראה דמות של אדם שלא יכול לסטות מדרך הישר ולא של אדם משופר. שמתי לב שאף אדם לא יכל לומר שהוא בוזה על ידי מקסימוס, או העז לחשוב שהוא אדם יותר טוב ממנו. הייתה לו גם את האומנות של להיות הומוריסטי בצורה מתקבלת.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.