דרך חיים (מהר"ל)/פרק ה משנה יח
פרק ה משנה יח
[עריכה]כל המזכה אל הרבים וכו'. יש לשאול טעם דבר זה שמי מזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ומכ"ש סיפא דקאמר כי המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה למה ימנע פתח התשובה בשביל שהחטיא את הרבים, ועוד קשיא שאמר אחריו משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו ירבעם בן נבט חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו, הוי ליה למימר גם כן כל מי שמזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו והמחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו, ועוד מה ענין המאמר הזה למה שלפניו. כבר התבאר למעלה אצל יפה שעה אחת בתשובה וכו', כי התשובה שייך דוקא בעולם הזה במה שהאדם בעולם הזה חמרי גשמי, ומפני שהאדם בעולם הזה הגשמי יכול לשנות את מעשיו כי החומר בעל שנוי, אבל עולם הבא מפני שהוא נבדל כמו שהתבאר למעלה אין שייך בו השתנות לא מטוב לרע ולא מן הרע לטוב, כי השנוי הוא לגשם ולכוחות הגשמיי' לא אל הדבר הנבדל. ומפני זה תבין כי המאמר שאמר כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, כי החטא הוא לאדם השתנות שהוא משתנה מטוב לרע, ולפיכך אמר שכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, כי הרבים הם כלל א', ואין שנוי לדבר הזה, כי השנוי הוא לדבר מצד הפרטי, אבל הכללים הם עומדים ולא שייך בזה השתנות שהרי לפניך כי הפרטים מקבלים שנוי ותמורה והכלל הוא עומד לנצח, ולפיכך אם מזכה הרבים שהרבים נחשבים כלל א' והכללי הוא מבלי שנוי לכך אין חטא בא על ידו שיהיה בעל שנוי כמו שהוא שייך לאדם הפרטי, כי בשביל שזכה את הרבים שהם כללים שעומדים בלי שנוי אין חטא בא על ידו שיהיה השתנות אליו. ואל יקשה לך אם כן האיך מצאנו שהרבים עצמם חטאו דכתיב אשר חטא ואשר החטיא. דבר זה אין קשיא כלל כי כל אחד ואחד בתוך הכללי הוא פרטי בפני עצמו, ולפיכך שייך חטא בכלל דהיינו לכל אדם ואדם בעצמו שייך חטא כי בפרטי יש השתנות בודאי. וכבר בארנו למעלה בפרק משה קבל שאין שייך שנוי בכללי והכללי עומד והפרט הוא בעל שנוי, אבל המזכה את הרבים אין מזכה אותם מצד שהם פרטים רק מצד שהם כלל. ומשה על ידו ניתן תורה לכל ישראל והרי הוא זכה את הכלל במה שהוא כלל. וירבעם החטיא את ישראל במה שהם כלל, כי עשה עגלים שיעבדו ישראל בכלל, ולפיכך בין מי שמזכה את הרבים או המחטיא אותם הכל מצד הכלל, וכבר התבאר כי הכללי אין שנוי בו ולפיכך כאשר היה מזכה את הרבים והתחבר אל המדריגה העליונה הזאת שאין בה שנוי כמו שהוא ענין הרבים אין חטא בא על ידו, וכן כאשר היה מחטיא את הרבים ודבק במדריגה הזאת שאין שנוי לה היא מדריגת הרבים ולכך אין מספיקין בידו לעשות תשובה שיהיה משנה עצמו מרע לטוב ופי' נכבד הוא זה כאשר תבין:
וכך פירושו משה זכה וזכה את הרבים ומפני כך צדקת הרבים תלוי בו, ולא תאמר כי משה היה מזכה כל אחד ואחד בפני עצמו וא"כ אין זה נקרא זכות הרבים, כי מפני שכתוב ומשפטיו עם ישראל א"כ תלה הכתוב בו זכות הכלל לא כל פרט ופרט שהרי כתיב ומשפטיו עם ישראל שהם כלל האומה ביחד. וכן המחטיא את הרבים אל תאמר שהיה מחטיא כל יחיד ויחיד בפני עצמו ולא נקרא זה חטא הרבים תלוי בו כיון שהחטיא כל אחד ואחד בפני עצמו, ולכך מביא ראיה שהרי כתיב ואשר החטיא את ישראל תלה בו חטא כלל ישראל מדכתיב ואשר החטיא את ישראל. וכיון שמזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו והמחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו, ולא תוכל לומר שהמזכה הוא מזכה כל אחד ואחד והמחטיא מחטיא כל אחד ואחד שאז אין שם רבים עליהם, לכך ממילא אין חטא בא ע"י המזכה שהכללי עומד בלא שנוי כלל, וכך המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שאין שנוי אליו וכיון שהתחבר למדריגה שאין בה שנוי הן לרעה הן לטובה לכך אין שנוי לו רק נשאר כך עומד:
ובגמרא בפרק יום הכפורים (יומא פ"ז) כל המזכה את הרבים וכו' מאי טעמא שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת והמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו ע"כ. אין הפירוש כי דבר זה גורם שלא יבא חטא על המזכה את הרבים ואין מספיקין בידו לעשות המחטיא את הרבים תשובה, שא"כ יקשה אפילו המחטיא את היחידים נמי איכא למימר שלא יהיה הוא בג"ע ותלמידיו בגיהנם ומאי שנא רבים דנקט, ועוד קשיא שהרי אם חזרו הרבים בתשובה ויהיו התלמידים בגן עדן ג"כ למה לא יהא תשובה למחטיא ומשמע שכל המחטיא את הרבים אפילו עשו תשובה. אלא ודאי כמו שאמרנו אף שהרבים עשו תשובה אין מועיל למחטיא, וטעם שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, מפני שגדול כ"כ כח הרבים ואפילו אם עשו הרבים תשובה הרי כל אחד ואחד עשה תשובה בפני עצמו, ולפיכך דוקא רבים נקט ולא יחיד וכמו שפירשנו. ומה שהוצרך לומר שלא יהיו תלמידיו בגן עדן והוא בגיהנם תלמידיו בגיהנם והוא בגן עדן, שלא תאמר מה ענין מזכה את הרבים לרבים שאע"ג שזכה אותם מ"מ מה ענינו אל הרבים האלו ועל זה השיב דודאי זכות הרבים בו שלא יהיו תלמידיו בג"ע והוא בגיהנם, וכן אם החטיא את הרבים שלא יהיו תלמידיו בגיהנם והוא בג"ע ומפני כך זכות הרבים תלוי בו וחטא הרבים תלוי בו ויש לו קשור וחבור עם תלמידיו. ולהא מילתא מביא קרא, אבל שלא יבא אליו חטא על ידו וכן מה שאין מספיקין בידו לעשות תשובה בודאי הטעם כמו שאמרנו, כי גדול כח הרבים כאשר התחבר למדריגה העליונה הזאת אשר אין שנוי לה הן בחטאו הן בצדקתו כך נראה נכון והשתא מתורץ הכל:
ומכל מקום יש לתרץ דלא דמי דתלמיד יחיד אין ראוי שיהיה נמשך הרב אחר התלמיד, אבל תלמידיו שהם רבים, היחיד שהוא הרב נמשך אחר התלמידים שהם רבים. כי כן המשפט שהיחיד נמשך אחר הרבים, ולפיכך דוקא כאשר התלמידים הם רבים ראוי שיהיה נמשך הרב אחריהם ולא היחיד. ועוד כי לא נקרא רב אל תלמיד אחד, כי הרב הוא רב אל תלמידים הרבה וקשור הרב בתלמידים היינו דוקא כאשר התלמידים הם הרבה לרב אחד, ואז יאמר עליהם כי הרב עם תלמידיו יש להם קשור וחבור אחד ואין ראוי שיהיה הרב נפרד מן התלמידים והתלמידים מן הרב, אבל הרב עם תלמידים יחידים אין כאן משפט תלמיד ורב שיהיה הם קשורים ביחד כלל לומר שלא יהיו תלמידיו בג"ע והוא בגיהנם. וגם קושיא ראשונה יש לתרץ אם עשו הרבים תשובה למה יהיה בגיהנם, יש לומר דלא איירי כשעשו תשובה דודאי אם עשו תשובה הרבים לא שייך בזה שאין מספיקין בידו של המחטיא לעשות תשובה, ומה שאמרו כאן כל המוציא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה היינו שלא חזרו בתשובה. וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו היינו כשנשארו בצדקתם, ואז יש קשור אל התלמיד עם הרב ואל הרב עם התלמיד. ומה שסמך מאמר זה לכאן יש לפרש מפני שאמר לפני זה אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטילה ועומדת לעד וכן מחלוקת שהיא לש"ש ג"כ סופה להתקיים, סמך אחריו כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ולא נתבטל צדקתו לעד, והפך זה המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ונשאר רשע כל ימיו ולכך נסמכו יחד המאמרים האלו. אבל הפירוש הזה שהוא נראה ברור מאד כי הכל נמשך למספרים שנזכרו למעלה, ואחד שהזכיר כל המספרים הזכיר כל אהבה שאינה תלויה בדבר שהיא מעלת האחדות שהיא בעולם, לכך הזכיר אחר זה מדריגת הכללי שהוא בעולם שהוא מדריגה בפני עצמה. וזה כי מדריגת הצבור כבר הזכירו חכמים בכמה מקומות וכמו שבארנו למעלה גם כן ענין הצבור אצל כל העוסקים עם הצבור, ודבר זה מדריגה עליונה שהיא בעולם שלא הזכיר כלל היא מדריגת הצבור ודבר זה אחרון, וכל הדברים האלו הם ברורים וזכים באין ספק למי שיודע להבין דברי חכמים שהם גדולים ועמוקים. והעד על הפירוש הזה המאמר הבא אחריו שתמצא בכל המאמרים האלו כל מאמר ומאמר מעיד על עצמו ועל פירוש שלפניו: