דורות הראשונים/כרך ג/פרק יז
ואמנם כן כי רק תמהון הוא אשר לא הרגישו בדברים גלוים וידועים ומפורשים כי בסוף ימיו דהיינו אחר החרבן לא הי׳ מקומו של רבן יוחנן בן זכאי ביבנה כי אם שישב במקום אחר.
כי במדרש קהלת פרשה ז׳ נאמר. "חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי כל זמן שהי׳ קיים היו יושבין לפניו כשנפטר הלכו ליבנה והלך ר׳ אליעזר בן ערך וכו'. והאם אפשר הדבר שיהיו הדברים יותר מפורשים, כי מקומו הקבוע של רבן יוחנן בן זכאי לא הי' ביבנה.
ושם במקומו הקבוע ישבו עמו גם תלמידיו היותר מובהקים, אלה אשר לא זזה ידם מתוך ידו, ורק כשמת הלכו הם ליבנה.
וכן ממש יוצא גם מהלשון באבות דר' נתן פרק י"ד. ״כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנס ר׳ אליעזר וישב לפניו וכו׳ נכנס ר׳ יהושע ואמר לו וכו' נכנס ר׳ אלעזר בן ערך כיון שראהו אמר לשמשו טול וכו' כשיצאו מלפניו הוא אמר (ר' אלעזר בן ערך) אלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים והם אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובים אוהבים את התורה" וכו'. והנה גם אם נקיים הגירסא באבות דר׳ נתן כמו שהיא, גם אז הדבר מבואר גס מדברי אבות דר׳ נתן כי ר׳ יוחנן בן זכאי בעצמו לא הי' מקומו ביבנה. שהרי מפורש שביצאם מלפניו אמרו הם נלך ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובים וכו' ומבואר כי מקומו הקבוע של רבן יוחנן בן זכאי הי׳ במקום אחר. אבל הנה הדברים גם מוכיחים על עצמן כי ט״ס נפל באבות דר' נתן.
ותחת "כשיצאו מלפניו" צריך להיות "וכשנפטר" כמו שהוא במדרש קהלת.
שהרי כל עיקר הסיפור בשני המקומות ממה שהלך ר׳ אלעזר בן ערך לדיומסית הוא הסיום בסוף: ״הוא שהלך לדמסית למקוס יפה ומים יפים ונאים נתמעט שמו בתורה הם שהלכו ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובים נתגדל שמם בתורה".
והיינו שר' אלעזר בן ערך בהלכו אז לדמסית נשאר שם בקביעות ובהיותו בלא דיבוק חבירים שכח תלמודו ברוב הימים, כמו שהוא גם במס׳ שבת קמ״ז.
והאם יוכל להיות ספק כי לא עשה כן ר׳ אלעזר בן ערך בחיי רבו ולא התרחק ממנו.
והן דברי מדרש קהלת המפורשים "כל זמן שהי׳ קיים היו יושבין לפניו" והדבר ברור שצריך להיות באבות דר׳ נתן כסו שהוא בקהלת רבה "וכשנפטר". אבל אין זה נוגע לדברינו כי בבל האופנים זה מפורש כאן כי תלמידיו הלכו לקבוע מקומם הקבוע ביבנה ורבן יוחנן בן זכאי לא הי׳ מקומו הקבוע ביבנה.
ומגמ׳ סנהדרין ל׳׳ב ותוספתא מעשרות שם הננו יודעים גם שם המקום שישב שם שהי׳ זה ברור חיל. ואמנם כי כל הדבר יבואר לנו גם מתוך משנה שלמה ומשם גם נודע את כל הדבר כמו שהוא.