דורות הראשונים/כרך א/פרק ט
הלל ושמאי או שמעיה ואבטליון.
אמנם כי לא הסתפק החכם גרעץ בזה לבד את אשר מצא המפתח בדברי יאזעפוס כי בני בתירא היו לנשיאים אך בימי הורדוס, והוא הביאם מבבל כי אם שגם מצא בדברי יאזעפוס עוד דבר יותר גדול כי שמעיה ואבטליון חיו עוד בימי הורדוס ויהיו אז ימי פעולותיהם, עד שהלל אך אז למד לפניהם.
ובדבר הזה הי' דבר כל חוקרי אשכנז כמעט פה אחד, ויוליכו את כל סדרי המעשים רק על פי זה.
ואם כי כבר כעשר שנים לפני ימי ממשלת הורדוס כבר הוזכר שמאי בדברי יאזעפוס לאחד מראשי המדברים לא יבצר מזימה מדרכי החקירה אשר בחרו, ויאמרו כי טעה יאזעפוס ויחליף את שמעיה על שמאי.
והחקירה הזאת אינה דבר פרטי בנוגע לשני חיי זה או זה, כי אם נוגעת בפנת דברי ימינו בסוף ימי החשמונאים וראשית ימי הורדוס ככל אשר יבואר לפנינו. כי על כן עלינו לראות במה כחם גדול וענין דבריהם אשר סמכו אחד על חבירו מה הוא. והרב פראנקעל בדרכי המשנה עמוד 37בדברו שם על שמעיה ואבטליון, הי' הדבר כל כך פשוט אצלו כי יאזעפוס טעה בזה והחליף את שמעיה ואבטליון על הלל ושמאי, עד אשר גם לא יחקור כלל על זה, כי אם יאמר בדברים מוחלטים:
"שמעיה ואבטליון המה הזוג הרביעי וחיו בסוף מלכות החשמונאים. ״שמעיה ישב בראש הסנהדרין בעת האשימו הורדוס על אשר הרג באנשי הגליל, ושמעיה לא נשא לו פנים וקצף מאד על חבריו אשר מיראתם את הנאשם פחדו לגזור הדין(כ״ד). ובהערה שם יאמר "בדבר יאזעפוס (קדמוניות 15, 1, 1) יש פה עירבוב דברים וכבר העירו על זה החכם דר׳ קעמפף (אריעינט יאהרנ׳ (1849ודר׳ גרעטץ (מאנטסשר יאהרג׳ 1ד׳ 118״).
והנה בציינו הערבוביא בדברי יאזעפום קדמוניות XV, 1, 1לא היו לדבריו שמעיה ואבטליון רק בסוף ימי החשמונאים כלשונו, כי אם גם בראשית ימי הורדוס, שזה הם ענין הדברים שם XV, 1, 1מראשית ימי הורדוס.
ודברי החכם גרעץ שם אשר פראנקעל ישען עליהם ואשר היו פתאום ליסוד ולהחלט גמור בכל החקירה הזאת, וכבר ראה גם דברי קעמפף והביאם וחזר ושנה דבריו ברוב ענין בספרו נאטע 16אלה הם:
״נשאר לנו לבאר דבר שמעיה ואבטליון נגד השמות אשר הוזכרו אצל יאזעפנס אלטטי׳ XIV, 4, 9ושם XV, 1, 1ושם 10, 4תחת שם UolXimv ושם SafAeagאבל כשם שזה דבר ברור באין ספק שבהמקום האחרון הכונה בודאי רק להלל ושמאי ,כן הדבר ברור שבשני המקומות הראשונים הכונה רק לשמעיה ואבטליון, הקבלה כי הלל הי' לנשיא מאה שנה לפני חורבן הבית הוא דבר שאין לספק בו, ויאזעפוס אשר כתב כל ספריו ברומא הרחק מבני תורה וקבלה החליף את התלמידים עם רבותיהם, אבל עדין נשאר אצלו איזה זכר מידיעה כי שמאי הי׳ תלמידו של אבטליון, שווי השמות של שמאי ושמעיה הביאו אותו בערבוביא, ועל כן טעה בזה ומבואר כי שמעיה ואבטליון היו עוד בימי הורדוס, ואותם הוא שהחשיב הורדוס ויניחם בחיים" אלה דבריו. ועל פלפולים זרים ודברי חלומות כאלה יסדו לא לבד סדרי הדורות, כי אם גם את כל סדרי המעשים, וגם את כל מראה פני המעשים עצמם.
ולא נוכל לדעת איך הי׳ אפשר להם לעזוב את הדרך הפשוטה והישרה, ולבנות דברי הימים על דברים הפורחים באויר.
הן אם נניח את כל דברי יאזעפוס כמו שהם ושכל השלשה מקומות שוים, והנם כולם באמת על הלל ושמאי הלא אין כאן לא טעותים, ולא ערבובי׳, כי אם אך דקדוק קל באחד מהשלשה מקומות (דהיינו 15, 1, 1) שנראה שם שיאזעפוס חשב שהלל כבר הי׳ בארץ בתחלת ימי הורדוס, ובאמת הי׳ לנשיא רק כשלשה שנים אחר זה. ודברים כאלה שכיחים ביותר אצל יאזעפוס, ואין זה ערבובי׳ כלל, ויאזעפוס הי׳ רחוק מאד מידיעת צמצום הזמנים בזמן של שלש וארבע שנים, וטעותים כאלה נמצאו שם הרבה, גם בדברים אשר היו קרובים יותר ללבב יאזעפוס וידיעותיו.
ובמקום הזה הדבר נוגע לחיי איש מאהלי תורה אשר יאזעפוס בהיותו מהחיצונים, איש מבחוץ אשר דבר לא הי׳ לו באהל התורה, לא הי׳ לו ענין כלל לדעת צמצום זמן של שלש שנים אצל הלל(כ"ה).
והנה הכל על מקומו, ואין כאן דבר להפוך על ידן דברי יאזעפוס, וככל אשר עוד יבוארו דבריו.
ותחת דרך פשוטה כזו באו הם ונתנו על ראש יאזעפוס טעיותים רבים וגדולים כאלה אשר בשום אופן אי אפשר ליחס אותם לאיש החי בדורות ההם. וגם לאחד העם אשר הי׳ חי אז בירושלים ולא כתב ספר דברי הימים, לא הי׳ אפשר לחשוד אותו בטעותים גסים בדברים ידועים לכל כאלה.
והחכם גרעץ יאמר "כי יאזעפוס אשר כתב כל ספריו ברומא הרחק מבני תורה וקבלה החליף את התלמידים ויעמידם במקום רבותיהם".
אבל איזה קבלה מבני תורה, צריך לדבר ידוע ומפורסם כזאת מאת אשר הי' קרוב כל כך לזמנם להחליף שני דורות מיוחדים זה בזה. והרי שמעיה ואבטליון בדורם, והלל ושמאי בדורם לא היו אנשים פרטיים המסתתרים באיזה מקום לעצמם, כי אם מנהיגי הדור, ראשי ישראל הנשואים בפי כל העם. ובברייתא במס׳ יומא ד׳ ע״א: נאמר תנו רבנן מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש והוו אזלי כולי עלמא בתריה כיון דחזיונהו לשמעיה ואבטליון שבקוהו לדידיה ואזלי בתר שמעיה ואבטליון וכו׳. וגם מושבם הקבוע של שמעיה ואבטליון, וגם של הלל ושמאי הי׳ בירושלים, ובתי מדרשיהם כמו רמים בירושלים, ותלמידיהם לאלפים סביבם בירושלים (עי׳ גם אלטטי׳ (XV, 10, 4,המקום אשר נולד יאזעפוס וגודל שם ושם הי׳ בית אביו ,והיו כל כך סמוכים לדורו עד שהלל ושמאי נפטרו כמעט בימי אבי יאזעפוס. ובכל האופנים הלא לא היו יאזעפוס ואביו בני אדם מן השוק, ואנשים אשר דבר לא הי׳ להם עם אדם ולא הלכו עם החיים לדעת את אשר בתוככי ירושלים. ותהי להיפך שזה ודאי שהיו מגדולי העיר ויהיו בתוך כל המעשים הנעשים, וקשורים יחד עם כל דברי הפעולות כולם (ויבוא כל זה לפנינו) ואיך לא ידע יאזעפוס את ראשי הדור בירושלים במאה האחרונה אשר חי בה הוא, ויחליף שמעיה ואבטליון על הלל ושמאי.
ב) ובמאנט"ש שם עמוד 120יטעון החכם גרעץ להיפך, שיאזעפוס לא ידע כלל מהלל, ולא לבד שלא ידע מדבר נשיאותו ומעמדו בראש חכמי הדור, כי אם שגם לא ידע ממציאותו של הלל בעולם, ויאמר שם:
״יאזעפוס בספרו Vitaיספר מדבר רבן שמעון בן גמליאל ויאמר כי הנהו ממשפחה כבודה אבל מדוע לא ידע לספר כי הי׳ נכדו של הלל, אשר הלא גם הלל גם מעשיו לא היו גרועים ופחותים, ועל כן אם לא הי׳ זה במכוון, אבל הי׳ זה בכל אופן חסרון ידיעה בדברי ימי היהודים בזמנו, אשר יאזעפוס אשם בזה באי־ידיעתו, ואשר על ידי זה לא ידע מהלל גם את שמו והחליפו על אבטליון." והנה נתן החכם גרעץ להדברים תואר כזה כאלו היו דברי יאזעפוס שם לתנות שבחו של רבן שמעון בן גמליאל, לספר תולדותיו, ולהגיד גדלו ותפארתו, ובית אבותיו. ועל כן יבוא וישאל "אבל מדוע לא ידע יאזעפוס לספר כי הי׳ רבן שמעון בן נמליאל נכדו של הלל".
אבל הלא הדבר לגמרי להיפך, וענין דברי יאזעפוס Vita 38 הנם נגד רבן שמעון בן גמליאל, ואת אשר יספר הוא כי השתדל רבן שמעון בן גמליאל להוריד את יאזעפוס עצמו מגדולתו, וכל הסיפור שם הוא שרבן שמעון בן גמליאל השתדל לקחת מיאזעפוס את משרתו בארץ הגליל, מפני שכל מעשיו הנם לטובת הרומיים ונגד בני יהודה.
והלא במקום כזה ובתוך המשך של דברים כאלה הרבה מאד הוא גם מקצת שבחו, והרבה מאד הוא את אשר הוכרח יאזעפוס לאמר עליו שהי׳ ממשפחה כבודה. ואך תמהון הוא לראות כי בכל חקירותיהם אחזו בדרך אחת לאמר שזה לא ידע מזה וזה לא ידע מזה, ויעשו כן גם בשנים אשר ישבו על שולחן אחד ותהי זאת תשובה אחת כוללת בכל רוב החקירות השונות, אשר ברובם נתיסדו אצלם רק על היסוד הזה, ותחת להפיץ אור על דברי ימינו, הביאום בתוך הענן והערפל, לגשש כאשר יגשש העור באפילה.
וכמה מיעוט חקירה צריך לדברים כאלה לאמר שגם לא ידע כל עיקר מהלל אשר הנם גם לגמרי ננד טבע העולם ודרכי החיים.
יאזעפוס הי׳ כל ימיו עד סמוך לחורבן תושב עיר ירושלים, ויהי לו ענינים רבים וסכסוכים ומדנים עם רבן שמעון בן גמליאל, אשר הי׳ זכות אבותיו בידו וישב על כסא הלל, ובימי יאזעפוס הי׳ גם רבן גמליאל הזקן נשיא הדור אבי רבן שמעון בן גמליאל נכבד מאד גם בעיני אגריפס הראשון גם בעיני נציב רומא בסוריא, ראש ישראל וראש מורי התורה בכל ישראל, וכל זה לעיני יאזעפוס.
והלל עצמו מלבד גדלו כראש חכמי התורה, ומלבד כבודו הגדול אצל כל העם, גדל כבודו מאד גם אצל אביר האבירים המלך הורדוס, ובעיני שריו ויועציו מבני הגוים, עד שגם כאשר הלל ותלמידיו לא רצו לישבע לו שבועת אמונים לא נגע בהם, וגם לשמאי ותלמידיו נשא פנים רק מפני כבודו ומוראו של הלל, אשר בנשאו את פניו הניח זה גם לשמאי וכל תלמידיו, ככל אשר כל זה מפורש בדברי יאזעפוס אלטטי׳ XV, 10, 4ויובא לפנינו.
ואיש גדול כזה ראש עמו ולאומו גם בעיני הורדוס האדומי, איש אשר פעל ועשה כל פעולותיו בירושלים כמעט בימי יאזעפוס, מאיש כזה לא ידע יאזעפוס כל מאומה ויחליפו על אחרים.
ועל ידי דברים כאלה רצו ליסד דברי ימינו ועל ידי חקירות כאלה רצו לכתוב דברי ימי ישראל.
ג) והטענה אשר המציאו כי השם IJoDmovיורה יותר על אבטליון מאשר על הלל. אין זה כי אם דברים לבלבל בהם את הקורא שהרי זה ודאי שיאזעפוס כתב כן על הלל, שהרי גרעץ עצמו יאמר שם ״כשם שזה ברור באין ספק שהמקום האחרון (היינו (XV, 10, 4הכונה בודאי רק להלל ושמאי״.
ואם כן הנה יש לנו מהשלשה מקומות מקום אחד ששם בודאי הכונה להלל ושמאי ,וגם שם כתוב על הלל MoUtajv
ד) וכולם לא שמו לב שאם החליף יאזעפוס את שמעיה ואבטליון על הלל ושמאי, הנה יהי׳ בזה עוד בהכרח גם טעות אחר, שגם לבד זה החליף גם את שמעיה על אבטליון.
שהרי הדבר ידוע ששמעיה הי׳ הראש ולא אבטליון, כי שמעיה הי׳ הנשיא ויאזעפוס בדבריו יעשה את lioXXmv .לראש.
ה) וזה עצמו ישוב ויבאר לנו כי לא לבד שידע יאזעפום את הלל ושמאי, ולא באו אצלו תחת שמעיה ואבטליון, כי אם שגם ידע כל ענינם, כמו שהי׳ כל זה באמת מדברים היותר ידועים ומפורסמים אצל כל העם בימי יאזעפוס .כי הנה לשונו שם XV, 1, 1זה הוא:
"כאשר לכדו סאסיוס והורדוס את ירושלים ביד חזקה וכו׳ כאשר ישב הורדוס על כסאו הגדיל את כבוד כל אוהביו אמנם את כל אויביו ענה ביסורים קשים. בכבוד גדול עמדו אצלו הפרושים ,n״ 0AAותלמידו שמאי, והוא שם עליהם עינו לטובה, מפני כי בימי המצור יעצו הם להעם (לבלי לשפוך דם חנם ולחדול ממלחמה באין תקוה), לפתוח שערי העיר, גם זולת זה הנה ראה הורדוס כי נתקיימו דברי Safjtiag"אשר בעמוד הורדוס לפני השופטים אמר כי יבוא היום והורדוס עצמו ייסרם קשה וכו'".
והננו רואים מדברי יאזעפוס כי ידע היטב אשר שמאי יצא מכלל תלמידים שהרי הוא אומר שזה הוא האיש אשר גער בהמלך הורקנוס ובחביריו הסנהדרין בישבו בתוכם כסאות למשפט במשפט הורדוס, שזה הי׳ כבר עשר שנים לפני זה.
והנה ידע היטב לכל הפחות ששמאי זה אשר עליו ידבר, יהי׳ שמעיה או שמאי, כבר הי׳ עשר שנים לפני זה חבר הסנהדרין.
ובכל זה יתאר אותו עוד במקום הזה לתלמידו של MokXfwv
וזה מראה בעליל שידע גם סדרם בבית הוועד אחר זה וכי הלל הי׳ הראש, ונשיא הדור, נשיא בית הוועד בהוועדם יחד.
וכבר נתבארו לנו בחלק ב' עמוד 165שזה הי׳ הסדר שם במושב הסנהדרין בלשכת הגזית, ואחר זה במושב המתיבתא, שכל היושבים לפני ראש הסנהדרין וראש המתיבתא נחשבו כתלמידים חבירים לו.
וכלשון הגמ׳ במס׳ שבת ד׳ נ״א אמר רב פפא בא וראה כמה מחבבין זה את זה שאלו ר׳ יוסי קיים הי׳ כפוף ויושב לפני רבי.
ופעם אחת גברה ידו של שמאי בבית הוועד כאשר נאספו חכמי שני הבתים יחד נאמר על זה במס׳ שבת ד׳ י"ז הבוצר לגת וכו׳ אמר לו הלל לשמאי וכו׳ ואותו היום הי׳ הלל כפוף ויושב לפני שמאי "כאחד מן התלמידים" והי׳ קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. והדבר מובן מעצמו שהלל לא הי׳ אז פתאום בין התלמידים, אבל מכיון שביום ההוא הי׳ צורת בית הוועד באופן כזה כאלו שמאי יושב ראש והלל ככל חכמי הוועד כפוף ויושב לפני שמאי, הי׳ זה כבר "כאחד מן התלמידים".
וזה הי׳ עצם סדרי בית הוועד לכל עניניו ככל אשר כבר נתבאר לנו ואשר היו אז ידועים בין העם ומפורסמים לכל.
ועל כן זה שהי׳ יסוד בית הוועד שהלל הי׳ שם הראש, ושמאי כפוף ויושב לפניו, כי על כן אף שידע יאזעפוס היטב כי שמאי הי׳ שם חבר הסנהדרין כבר מימים רבים לפני זה כמבואר בדבריו, בכל זה קרא לשמאי תלמידו.
ובפרט בהיות אצל יאזעפוס לכל לראש דבר המשרה, וזה הי׳ אצלו הדבר העומד למעלה מכל, ואך זה היתה נקודת השקפתו, הנה עמד הלל בכח המשרה בראש, ראש כולם והן דברי יאזעפוס "הלל ושמאי תלמידו".
אבל אצל שמעיה ואבטליון הלא הי׳ הדבר להיפך כי שמעיה הי׳ הנשיא, היושב ראש בבית הוועד במושב הסנהדרין ,ובמתיבתא ,ואיך אפשר שיתהפכו הדברים אצל יאזעפוס, ומנין הי׳ יכול לטעות ולאמר "אבטליון ושמעיה תלמידו".
והרי אם נבוא לאמר שבא לו הטעות הזה מפני שהחליפם בהלל ושמאי, אבל הלא בהלל ושמאי עצמם אי אפשר הדבר כי אם מתוך ידיעה שלמה בכל ענינם. והמקום הזה הלא הוא היסוד מכל דבריהם לעשות את כל דברי יאזעפוס למוטעים ומבואר שמתוך המקום הזה עצמו ההכרח שכונתו רק להלל ושמאי. ו׳) ובעוד אשר החכם גרעץ מחליט שלא ידע יאזעפוס דבר משמעיה ואבטליון ויחליף אותם על הלל ושמאי, בכל זה בנשימה אחת הוכרח גרעץ לפי דבריו לשוב ולאמר "אבל עדין נשאר בזכרונו איזה זכר מידיעה כי שמאי הי׳ תלמידו של אבטליון". והנה לא ידע יאזעפוס דבר משמעיה ואבטליון ובכל זה ידע כל כך משמעיה ואבטליון עד שגם ידע ששמאי שימש לפניהם.
ובכל זה גם בידיעתו זאת ידע עוד הפעם רק מאבטליון וששמאי הי׳ תלמידו ,ולא ידע דבר מחבירו שמעיה, אשר הי' הראש והעיקר עם אבטליון.
ואמנם כי עוד יותר מכל זה שהדברים שם XIVשהוא המקום הראשון אי אפשר שיהיו כי אם על שמאי ולא על שמעיה, והנם מוכיחים על עצמן, ונבאר הדברים.
הערות
הערה (כ״ד): ראוי להעיר גם על הטעות הכולל אשר טעו כולם גם בעצם דבר המאורע הזה כי כתבו כל זה בסגנון כאלו הסנהדרין לא רצו או נמנעו מלעיין בדינו מפני המורא, וכן הוא גם סגנון דברי החכם גרעץ ח"ג עמוד .181והרב פראנקעל עוד הרחיק ללכת וכתב ״שפחדו לגזור הדין".
אבל טעות הוא והמעיין בדברי יאזעפוס מזה אלטטי' XIV, 4, 9,יראה שהכוונה שקרובי הנהרגים גואלי הדם והעדים יראו לתבוע משפטם ולהציע דבריהם, ודומיה שררה בבית, ושמאי הוכיח את חביריו על אשר יחשו למעמד כזה ועל אשר נתן הורקנוס להוררוס לבוא בראש חילו, ועל כל זה הי׳ לכל חביריו להעיר ולגעור. והערנו על זה כי עוד יהי׳ זה נדרש לנו בהמשך דברינו, והדברים יבוארו במקומם בחלק שלפני זה.
הערה (כ"ה): ובהיות זת דרכו של יאזעפוס לתת לכל דבר טעם וטעם לטעם כי על כן באמרו שהורדוס הרג את כל הסנהדרין, ובידעו כי הלל עמד אצלו במעלה גבוהה, ובחשבו שכבר הי׳ גם אז, והכירו בחיים גם את הלל גם את שמאי, רצה לתת טעם מדוע לא הרג גם אותם, ויאמר כי הם יעצו להעם לפתוח שערי ירושלים, ויכול להיות ששמאי באמת יעץ כן בראותו כי אזלת יד ואך לחנם ירבו חללי עם ד׳, רק בחשבו שגם הלל כבר הי' אז שם צירף את שניהם יחד, בהיותם באמת נשואים מראשית הימים בפי כל העם יחד, וכידוע שכל טעמי יאזעפוס אינם כי אם דברים מלבו.