דורות הראשונים/כרך א/פרק י
הנה דברי יאזעפוס בספר XIV, 9, 4אלה הם:
"כאשר בא הורדוס לפני הסנהדרין ובני החיל שומרי ראשו עטרו אותו ויעמדו מזוינים להגן עליו נבהלו מפניו כל אלה אשר הי׳ עליהם להציע דבריהם לפני הסנהדרין ויחשו ולא דברו מאומה, ובכל הבית שררה דומיה. במעמד כזה קם ממקומו הצדיק והישר המורם מעל כל יראת אנשים "שמאי" וידבר דבריו לאמר ״גם השופטים גם המלך הורקנוס וכו׳.״
והמאורע הזה שהי׳ כעשר שנים לפני ימי מלוכת הורדוס מה יוכל להיות דבר יותר טבעי מזה ששמאי הזקן אשר בכל האופנים כבר הי׳ אז במבחר שנותיו ישב אז בין הסנהדרין ויהי אחד מחבירי הסנהדרין אשר ישבו אז כסאות למשפט הורדוס. ודברי יאזעפוס בתארו אותו גם הם יכונו יחד עם כל מה שנודע לנו גם מהגמרא על שמאי הזקן שהי' עשוי לבלי חת, ויהי נשא וגבוה מכל נשיאת פנים ויאחז באמת המשפט.
ואמנם כי הדברים מבארים את עצמם שהכונה רק לשמאי ולא לשמעיה.
כי דברי יאזעפוס ולשונו מורים שידובר רק באחד מחבירי הסנהדרין, ולא על היושב ראש. כי היושב ראש בהסנהדרין על מי הי׳ לו להתרעם הלא על עצמו, כי בתור ראש וראשון, עליו החובה להאיץ בהעדים ולהעיר את גואלי הדם לדבר דבריהם לפני הסנהדרין, ומה הי׳ ענין דבריו להתרעם על חביריו במקום שזה הוא חובתו הוא, ועליו הדבר מוטל.
ולכל הפחות הי׳ עליו הדבר לעשות כן ראשונה, וכל זמן שהוא לא עשה כן הלא חביריו בודאי שלא הי׳ להם לעשות זה, אחרי שהוא היושב ראש. לא כן שמאי, אב בית דין לא הי׳ אז עוד שנעשה זה רק אחרי מה שנעשה הלל לנשיא כמו שהוא במשנה חגיגה ד׳ ט״ז ויבואר לפנינו, וגם לא הי' אז עוד מזקני הסנהדרין והרבה מהם היו זקנים הרבה ממנו.
וחוקרי העמים אשר השתדלו השתדלות גדולה להכחיש דברי המשנה והגמרא כי מורי התורה היו סנהדרי ישראל וכי ראשיהם היו ראשי הסנהדרין הביאו ראיה גדולה לכל דבריהם מהמקום הזה. וראש המדברים ביניהם בהשאלה הגדולה הזאת החכם ההולאנדי קוהנען בספרו Over de Samenstelling van het Sanhedrinהעתקת בודדא לשפת אשכנז עמוד 60 יאמר:
"הננו באים להמקורים בדברי פלאוויוס יאזעפוס, בפעם הראשון בא אצלו השם סנהדרין באלטטי' XIV, 9, 3—5בשנת 47לפנמסה״נ עוררו מעשיו בארץ הגליל וכו׳ והורדוס הועמד לפני הסנהדרין אבל בבואו עם צבא חיל מזוינים לא ערב איש להציע חטאתו עד אשר שמעיה בלשונו של יאזעפוס Sa^t^ag rovvo^a קם ודבר לפני הנאספים וכו׳ והננו רואים בזה כי שמעיה אשר לפי דברי התלמוד הי׳ הנשיא אינו כי אם אחד מחבירי הסנהדרין, ואף כי יש ספק למי כיון יאזעפוס בשם הזה אם לשמעיה או לשמאי, אבל לתכלית דברינו אין זה נוגע כי יאזעפוס לא יכיר בזה לא את שמעיה ולא את שמאי במשרתם הגבוה אשר יעמידם התלמוד׳׳ אלה דבריו.
וטעה בדברים פשוטים כי משרת אב בית דין אשר לבש שמאי כפי דברי המשנה והגמרא הי׳ לו אך כחמש עשרה שנה אחר זה, ובשעה שעמד הורדוס למשפט לפני הסנהדרין באמת לא הי׳ אז עדין כי אם אחד מחבירי הסנהדרין.
ובמשרת אב בית דין הי׳ שמאי לא לבד רק אחרי אשר מלך הורדוס כי אם עוד איזה שנים אחר זה, כי הלל הי׳ לנשיא רק שלשה או ארבע שנה אחרי אשר מלך הורדוס ושמאי הי׳ לאב בית דין עוד אחר זה כמו שהוא מפורש במשנה חגיגה ד׳ ט״ז: "הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם נכנס שמאי שמאי אומר שלא לסמוך הלל אומר וכו׳."
ועל כן באמת כן הדבר כי כחמש עשרה שנה לפני זה הי׳ שמאי לא לבד רק אחד מחבירי הסנהדרין כי אם שגם בין החבירים לא הי׳ עוד מהזקנים שבהם .ומכוונים מאד דברי יאזעפוס, אשר בודאי העתיקם מספרי זכרונות אשר נכתבו אז ומדוקדק מאד הלשון על שמאי etc Tig Safiiag Tovvoficc
ואמנם כן כי גם לא הרגישו כולם עוד בדבר פשוט מאד המוכיח על עצמו כי גם במקום הראשון הזה XIV, 9, 4הכונה בהכרח רק על שמאי.
כי בסוף דבריו שם יאמר יאזעפוס:
״ודברי שמאי נתקיימו כי כאשר הי׳ אחר זה הורדוס למלך המית את כל היושבים בהסנהדרין וגם את הורקנוס, ולא השאיר מהם כולם כי אם רק את שמאי לבדו, כי אותו החשיב מאד ראשונה מפני ישרתו הגדולה וזאת שנית מפני שכשצרו הורדוס וסאפיוס על ירושלים וכו׳." ואך אם פאלליאן הוא הלל הננו מבינים זה היטב, כי אף ששם XV, 1, 1 יאמר יאזעפוס שלא הרג לא את פאלליאן ולא את שמאי, אבל כי ידע יאזעפוס היטב כי הלל לא הי׳ כלל בין הסנהדרין אשר ישבו כסאות למשפט הורדוס עוד עשר שנים לפני ימי מלכותו, והי׳ עוד בבבל בעת ההיא.
ויותר מזה כי הנה לשונו שם XV, 1, 1 הוא:
״כאשר ישב הורדוס על כסאו הגדיל את כבוד כל אוהביו אמנם את כל אויביו ענה ביסורים קשים, בכבוד גדול עמדו אצלו הפרושים BoXXiiav ותלמידו Safisagוהוא שם עליהם עינו לטובה מפני כי בימי המצור וכו׳ גם זולת זה ראה הורדוס כי נתקיימו דברי Sa^t^agאשר בעמוד הורדוס לפני הסנהדרין אמר כי יבוא היום והורדוס עצמו ייסרם קשה וכו׳. ואם הכונה לשמעיה ואבטליון, והוא עוד גם יחשוב את אבטליון לפני שמעיה, ויאמר מפורש ״אבטליון ושמעיה תלמידו״, אם כן חשב כי אבטליון הי׳ הראש, ושמעיה בא רק אחריו, ויאמר מפורש שהשאיר בחיים את שניהם איך יאמר שם:
״ודברי שמעיה נתקיימו כי כאשר הי׳ אחר זה הורדוס למלך המית את כל הסנהדרין, וגם את הורקנוס, ולא השאיר מהם כולם כי אם רק את שמעיה לבדו."
והלא לכל ראש השאיר את אבטליון את ראש כל הסנהדרין לפי דברי יאזעפוס. אבל הדברים מבארים את עצמן כי באמת הכונה שם XIV, 9, 4רק לשמאי, וידע יאזעפוס היטב כי בימים ההם עוד לא הי׳ הלל בארץ ישראל, אף כי לא הי׳ בין שופטי הורדוס בירושלים, ועל כן יאמר בצדק ובדקדוק:
״ודברי שמאי נתקיימו כי כאשר הי׳ אחר זה הורדוס למלך המית את כל הבית דין, וגם את הורקנוס, ולא השאיר מהם כולם כי אם רק את שמאי לבדו". והדברים ברורים ומבארים את עצמן.
ורק תמהון הוא לראות עד כמה כתבו דבריהם בלא חקירה של כלום עד שגם לא עמדו כלל גם על דבר פשוט כזה.
ונפלא הדבר כי גם בהטעות הזה להחליף את הלל ושמאי על שמעיה ואבטליון, כבר הלכו פראנקעל וגרעץ רק אחרי טעותי קראכמאל-הזקן במורה נבוכי הזמן, אשר בעמוד 187יאמר:
"ומחבורי יוסף הכהן גם מסופרים אחרים מזמן הקדום ההוא (כוונתו להאונגליים) נראה ברור שבכל סנהדרי גדולה וכו׳ והגם שהוזכרו בחיבורים הנזכרים שמעיה ואבטליון רבן גמליאל הזקן רבן שמעון בנו הנהרג בשעת החורבן, ואולי גם הלל ושמאי, והוזכרו באמת לראשי מורים ומכובדים גדולים בעם, אולם בשם נשיא וכו'״ אלה דבריו.
והנה נתהפכו אצלו הדברים כל כך עד שזה דבר ברור אצלו כי שמעיה ואבטליון הוזכרו אצל יאזעפוס(כ״ו) ולהיפך על הלל ושמאי הנהו מסופק אם הוזכרו שם כל עיקר. והיינו שגם המקום השלישי בדברי יאזעפוס XV, 10, 4אשר ידובר שם על אמצע ימי הורדוס אולי גם שם אין הכונה להלל ושמאי כי אם לשמעיה ואבטליון, ולא הי׳ הלל כלל בראשית ימי הורדוס ולא שמשו שם בני בתירא כל עיקר, כי אם ששמעיה ואבטליון היו ראשי הדור עד סוף ימי הורדוס.
אבל הנה הוא עצמו יאמר שם באותו עמוד מיד אחר זה: ״שכחה ראשונה להלכות קבועות וכו׳ והיתה שכחה זו אחר שמעיה ואבטליון שלפי חשבון הדורות נפטרו כבר בשנת ר״ס לשטרות" ערך מאה וחמשים שנה אחר זמן התחלת ההלכות ופסו אז מורים גדולים בארץ יהודה ונתדלדלו הישיבות והיו למורים בזמן ההוא זקנים מעיר בתירה בקצה גבול ארץ ישראל וגם היא נושבה מיהודיים בבליים.״
והיינו שנפטרו שמעיה ואבטליון כבר כחמש עשרה שנה לפני ימי מלוכת הורדוס.
וקראכמאל־הזקן עצמו יאמר במונה״ז עמוד 103 "הלל התחיל נשיאותו עכ״פ לא קודם לשנת ר״פ לשטרות וכמאמרם (שבת ט״ו) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן מאה שנה בפני הבית והבית נחרב כנודע שנת ש״פ לשטרות.״
והנה כי כן לפי דבריו בעצמו הי׳ הלל לנשיא מאה שנה לפני חורבן הבית בשנת ר״פ, דהיינו בראשית ימי ממשלת הורדוס, ולפניו היו בני בתירא, ושמעיה ואבטליון ״כבר נפטרו בשנת ר"ס לשטרות״ דהיינו כחמש עשרה שנה לפני ימי מלוכת הורדוס והרבה לפני מה שהועמד הורדוס לפני כסא המשפט על מעשיו בארץ הגליל.
ומבואר מעצמו כי לא לבד שם XV, 1, 1המדבר בראשית ימי מלוכת הורדוס ושם XV, 10, 4אשר ידובר באמצע ימי ממשלת הורדוס הכונה רק להלל ושמאי ולא לשמעיה ואבטליון כי אם שגם המקום הראשון XIV, 9, 4 אשר ידובר מעמידת הורדוס לפני השופטים הכונה רק לשמאי ולא לשמעיה. ובכל זה לא שמע את אשר ידבר ובנשימה אחת רק איזה שורות לפני זה יחליט כי שמעיה ואבטליון הם הוזכרו אצל יאזעפוס בודאי ולא הלל ושמאי.
ובדרכים כאלה רצו ליסד את חכמת ישראל ודברי ימיו, ומה יפלא אם יצאו אצלם הדברים מהופכים על פניהם, ופעמים רבות גם נעקרו משרשם.
ואמנם כן כי גם המציאה הגדולה אשר מצא החכם גרעץ כי בני בתירא היו בבליים מעיר בטירא אשר בנו הבבליים בארץ טראכאניען, גם זה לקח מגבובי קראכמאל הזקן בספר מונה"ז שם עמוד 187אשר יאמר:
״והיו למורים בזמן ההוא זקנים מעיר בתירה בקצה גבול ארץ ישראל וגם היא נושבת מיהודיים בבליים.״
וכבר נתבאר לנו בפרק ח׳ טעות כל הדברים האלה, וכי ביאת הבבליים לקצה גבול ארץ ישראל (לטראכאניען) ובנין העיר בטירא על ידם הי' כארבעים שנה אחרי אשר היו בני בתירא לראש. וזה הוא באמת החסרון היותר גדול אשר בדבריהם כי סמכו אחד על חבירו מבלי לדעת שגם הראשון לא מצא שם את ידיו.
ואחרי אשר הסרנו כל אבני המכשול מדרך החקירה נוכל לשום לב לחעמיד את סדרי המעשים בסוף ימי החשמונאים ותחלת ימי הורדוס על ענינם ועל דרכם.
הערות
הערה (כ״ו): האונגליים אין אצלם גם מקום לזה.
וראיתי להעיר עוד שבעיקר דבריו הלך קראכמאל בחקירתו בזה רק אחרי חוקרי העמים בדבר עיקר דבר הסנהדרין והנשיאים, ויבואר לנו כל זה לפנינו בדברינו על הבית דין הגדול והנשיאות.