גבורות ה'/הקדמה שניה

<< · גבורות ה' · הקדמה שניה · >>

הקדמה שניה

הנפלאות והאותות והמופתים שעשה הקדוש ברוך הוא בעולמו והודיע גבורותיו לבאי עולמו, ראוי להודיע דרכם וענינם כדי שיתברר מעשה אלקים. אף כי לבני ישראל המאמינים ואינם חוקרים בשכלם ובמחשבתם לדעת דברים הכמוסים אין צריך לזה, כי הם תמימי דרך הולכים בתורת ה', יאמינו לכל דברי התורה והנביאים, והאותות והמופתים שבאו בתורה ובנביאים, לא יתחכמו עליהם, ואצלם נודע כי ה' עושה גבורות ונפלאות וכל אשר חפץ בעולמו יעשה, הן להרוס הן לבנות, כחומר ביד היוצר ברצותו מרחיב וברצותו מקצר, כי הוא בראו מאין ועד אין יכול להשיבהו, כך הוא דעת המאמינים. אך באו אנשי חקרי לב החוקרים משכלם ומדעתם על ה' מתפלספים רוצים להתחכם על דברים הנסתרים, ודברים הנגלים והם אתם ולעיניהם, כמה וכמה הם, אשר זה אמר ככה וזה ככה, עד שבמהות שכל האדם ונשמתו ירבו הדעות והחקירות. אולם כולם רוח ודבר אין בהם, כי מה יוכל לדעת האדם בעל חומר, אף כי נתן אלקים בו דעת וחכמה, והנה דעתו וחכמתו מצטרפת אל החומר ויש לדעתו וחכמתו חבור ויחס אל החומר, איך ידע הדברים הנבדלים. וכמו שאין האדם מתחבר עם הנבדלים, כך לא יוכל לעמוד על עניניהם ועל מעשיהם, אם לא יד ה' עשתה זאת שהודיע דרכיו למשה ואחר כך לנביאים ומהם קבלו החכמים והודיעו לנו במדרשים ובדבריהם דברים הנעלמים הכמוסים. וכאשר אלו האנשים המתפלספים חקרו מדעתם ושכלם על מעשה ה', יש יצאו לדרך זר לגמרי, ואותם אין ראוי להזכיר את זכרם ואת דבריהם, אם לא כמו שאמרו ז"ל (אבות פ"ב) הוי שקוד ללמוד כדי שתשיב לאפיקורס:

ויש שהם אמוני ישראל, באו בשכלם ובדעתם על איזה נפלאות ונסים שהיו לעולמים, והתחכמו עליהם ויבואו בדעתם, כי הנסים אשר חשבו אינם מסכימים לדעתם וחכמתם אשר השכילו בנמצאים ובסדר הנמצאים, ובשביל זה חפשו להם פירוש אשר אזכיר. אמנם יש ללמוד עליהם זכות מצד מה, כי לא נכנסו בזה שיתלו ח"ו חסרון בפועל הנסים, שאין הדבר כך כלל, רק כי והיה נראה לפי שכלם ודעתם, שאין ראוי לפועל האמתי שישנה סדר הנמצאים אשר הם נבראים באמת ויושר, לשנות דבר שהוא עיקר המציאות כמו שיתבאר, שאמרו שאם כן לא היה למעשה ידיו עמידה מקוימת מצוירת וזהו הזכות שיש ללמוד עליהם. אמנם מצד אחר אין זכות להם. חוץ מן הטעם, אשר דבריהם ופירושיהם אין נכון לפי השכל והדעת, כי מופתיהם וראיותיהם לא יצדקו. ועדיהם המה כי סרו מן האמת והיושר, אף כי בלבלו לנו הכתובים, ועיותו לנו הפירושים ונתנו טעם בנסים שהם מורים על מעשה ה', שלכך נקרא אות ומופת שהם אות ומופת על מעשה ה' הנורא, טעם בלתי משובח, ונתנו חולשה באותות ובמופתים, שעיקר מה שהביאם לעולם הוא יתברך, להחזיק המאמינים בו. והנה הראשון אשר לא יאות זכרו, כי אם כדי שתשיב לאפיקורס, הוא המתפלסף אשר יאמר שכל הדברים באו מאתו בסדר המושכל אצלו על צד החיוב הקדמון, אשר לא סר ולא יסור והכל כמנהגו וסדרו נוהג, וכיון שבאו מאתו כל הדברים בסדר המושכל על צד החיוב הקדמון אשר לא סר ולא יסור, אם כן אין שנוי בעולם שהיה יוצא מסדר המושכל, ולא יאריך כנף הזבוב. שאחר שהעולם נוהג על פי טבעו ומנהגו על ידי החיוב מאתו, אם כן אם היה בא שנוי לעולם על ידי נפלאות היה זה שנוי הסדר ואינו נוהג על טבעו. ולפי דעתו לא נמצא דבר בשנוי טבעו כי אם הכל כמנהגו על צד החיוב, ואם כן לא היה האותות והמופתים שהם בשנוי טבע ומנהגו של עולם אפשר כלל, כי הכל צריך להיות נוהג על פי הסדר המחויב מאתו בלי תוספת ובלי מגרעת ובלי שנוי כלל. ועל עיקר דבריו אשר אמר כי העולם הוא על צד החיוב, ומפני שהוא על צד החיוב אין לו התחלה ולפיכך העולם הוא קדמון, על דבר זה יש להשיב במקומו. ועוד יעמיד דבריו, כי איך יתהוה דבר מכל דבר, כי לא יתהוה דבר מכל דבר רק מדבר מיוחד, ואם כן איך יבא זה שיהיה מן מים דם, והנה מביא ראיה ממין על שאינו מינו שפעל הטבעי פועל לפי טבעו ומנהגו אשר בעולם הטבעי ופעל הנבדל לפי ענינו. והבדל יש ביניהם, כי הטבע פועל בזמן ולפיכך צריך לכל פעל טבעי המשך זמן, אבל פעל אשר אינו טבעי אין צריך לפעולתו זמן, כי הטבעי כח גשמי וכל כח גשמי פעולתו בזמן, אבל הדברים הנבדלים פעולתם בלי זמן, שאינם כח בגשם ולפיכך פועלים בלא זמן, ולכך ברגע אחד יתהפכו המים לדם שהוא פועל ברצונו בלבד, וברצונו נתהוה החומר והצורה לפי רגע אחד, ואין זה פעל טבעי שהוא פועל בזמן והוא צריך אל הכנת החומר, אבל בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם וזהו פעל הנבדל שהוא פועל בלי הכנת חומר כלל. ולפיכך אל תשאל כי לא כל חומר מוכן לקבל הצורה וצריך הכנה, ואיך הם מוכנים המים לקבל צורת דם, הנה אין זה קושיא למבין, כי מה שצריך החומר הכנה עד שתקבל הצורה, הנה דבר זה הוא במנהג הטבעי. ומפני שהאיש המתפלסף הלך אחר הטבע להכחיש בשביל זה המופתים, ודבר זה אנו מודים כי מצד הטבע הנפלאות אינם נמצאים, אבל מצד פעולת הנבדל כל הנפלאות הם נמצאים. כי העולם התחתון הוא עולם הטבע, יש לו התדבקות בעולם הנבדל, ומשם הנסים באים שהנסים יתחדשו במה שהעולם הזה יש לו חבור בנבדלים. ולפיכך הנסים לא היו כי אם בישראל כמו שיתבאר עוד, וכל זה מפני שיש להם דביקות בנבדלים ולפיכך היו נמצאים בישראל נסים ונפלאות. והנה זה שיאמר כי איך יצויר שיהיה דבר מכל דבר, שזהו נמנע לפי הטבע אבל שלא על פי הטבע אינו נמנע, וכן מה שאמר כי כאשר היה העולם מחויב מאתו יתברך, אם היה הנהגתו שלא על סדר הטבע היה דבר זה שנוי מן הסדר לפי רצונו בלבד, ואנו אומרים שודאי הכל לפי רצונו יתברך, ואפילו לדעתו שהוא מאמין הקדמות והכל מאתו על ידי הסדר בחיוב, אף על גב שודאי הדבר זה אינו, מכל מקום אף לפי דעתו הוא טעות, כי מי שאמר כי הנסים אשר יבאו מן השם יתברך אין להם כלל סדר מושכל, אין הדבר כך כלל:

אבל כמו שיש לעולם הטבע סדר מסודר נוהג על פי טבעו כך יש לנסים סדר גם כן. כי הנסים בעולם, במה שיש לעולם קשור וחבור והתאחדות עם העולם הנבדל, ויש לזה סדר מסודר כי אין הדבוק ההוא רק בסדר מסודר, ומפני זה לא יתחדשו הנסים רק בזמן מן הזמנים ואינם תמידים. וכאשר נתן השם יתברך המן לישראל אל תאמר כלל שלא היה זה בסדר הראוי במציאות, והיה סדר עולם אז יוצא חוץ למציאות אשר ראוי שיהיה נוהג. כי כשם שראוי לעולם להיות נוהג על פי טבעו והנהגתו, כך ראוי לישראל במה שהם דבקים בעולם הנבדל שיהיו להם נסים מסודרים. הנה יש לנסים סדר מסודר מן השם יתברך, ואין דבר מן הנסים יקרא שנוי בנבראים, כי אנו אומרים כי הכל בסדר מסודר מן השם יתברך. לכך טעה ולא ידע המתפלסף דבר זה כלל, שאם ידע דבר זה היה לו להשיב אל לבו אף לפי אמונתו כי העולם על פי הסדר שסדר אותו יתברך, כמו כן יש לנפלאות סדר מסודר מאתו יתברך גם כן ואין זה שנוי במה שסדרו עליו. כי כמו שהשם יתברך סדרו על טבעו לפי הציור והמושכל, כך סדרו על דבר הבלתי טבעי לפי הציור והמושכל, ועוד יתבאר ענין זה. והנסים אשר הם בלתי טבעיים אין זה שינוי כלל, שכשם שראוי שיהיו מתהוים דברים בעולם לפי הטבע, כך ראוי שיהיו מתהוים בעולם דברים בלתי טבעיים על ידי פועל הנבדל, ואם כן הדברים אשר הם טבעיים ואשר הם בלתי טבעיים ענין אחד. ואשר לא יבין ענין הבלתי טבעי יאמר כי זה חדש יוצא מסדר העולם, ואין הדבר כך כלל רק כמו שיש לטבע פעל הטבעי כך יש לבלתי טבע פעל הנבדל:

ונחזור לדברינו הנה יש קצת מחכמי עמנו כמו הרלב"ג בדבריו התחיל לחקור על הנפלאות ואמר שיש נפלאות בעצם ויש במקרה. יש בעצם התהפך המטה לנחש והמים לדם, ויש במקרה הפך היד של משה רבינו ע"ה להיות מצורע וכן יבושת יד ירבעם על המזבח, ועוד יש קצת נפלאות שידע הנביא קודם בואם ויש אשר לא ידע בהם קודם בואם. ואשר ידע הנביא קודם בואם שני מינים גם כן, האחד שהתפלל הנביא לפני בואם כמו אלישע שהתפלל שיכה האנשים בסנוורים ולהחיות בן האלמנה, ויש שלא התפלל אבל היה גוזר שיהיה שאמר אליהו (מלכים ב', א) אם איש אלקים אני תצא אש ותאכל אותם ואת חמישים וגו', והמופת שעשה אלישע מן השמן וכיוצא בזה. וגם תמצא בכל הנפלאות שיהיה שם נביא, וראיה לזה שאמר הקדוש ברוך הוא לעשות מופתים לפני ישראל כדי שיאמינו שהוא נביא, ואם לא היו הנסים והנפלאות תולים בנביא [לא היו הנפלאות אות שהוא נביא] וכן מה שהשמיע קול רכב וקול סוסים אל מחנה ארם כבר היה במכת סנחרב ישעיה הנביא, והוא הבטיח את יחזקיהו על זה וכן אלישע היה שם בשומרון ועל ידו נעשה זה. וכן עוד שבאו כל הנסים לטובה כמו המן שנעשה על ידי משה, וכן הקמח שנעשה על ידי אליהו וקריעת ים סוף להציל את ישראל והמלאך שהכה במחנה אשור להציל יחזקיה ועמו. ואל יקשה לך דבר קרח וכיוצא בהם שהיה זה להכניע בהם את ישראל לתכלית הטוב, וראוי שיהיו המופתים לטוב לפי שהם מסודר משכל, כי כבר יתחדשו מהם עצמיים ונותן הצורה צורה נבדלת, והנה אין מדרך שיגיע מהם כי אם טוב ולא רע כי הרע מפאת החומר. ואחר זה התחיל לחקור עוד הנסים, אי אפשר שיהיו מבלתי פועל אשר יפעל אלו הנפלאות, והפועל הנפלאות הוא ידע הנמצאות וסדרם ונימוס שלהם, וזה כי איך יתחדש צורה כמו הפך המטה לנחש אם לא ידע נימוס הנחש וסדרו וישרו. ולפיכך לא ימלט מחלוקה מאלו שלשה חלקים אשר אפשר שיבאו מהם המופתים והאותות לעולם, רצונו לומר או מן השם יתברך או מן השכל הפועל או מן הנביא. והוא הביא ראיות שאם היה הוא יתברך הפועל היה הדבר שבא מן השכל הפועל יותר נבחר, כי הדברים שבאים מן השכל הפועל טוב בעצם ואלו הדברים אינם טוב בעצם רק במקרה, המשל בזה הפוך המטה נחש אינו טוב מצד עצמותו אבל היה טוב במקרה שיקנו ישראל אמונה שלימה, ועוד כי היה פעל השכל הפועל יותר נבחר, במה שפעל השכל הפועל הוא בכל הזמנים, ואלו דברים אינם רק בזמן מן הזמנים. ועוד כי יהיה מתחדש אצל השם יתברך רצון וידיעה כשירצה לחדש המופת, או נאמר שחדוש המופת הוא מוגבל ומסודר מרצונו הקדום. והנה המאמר אשר יחדש לו רצון הוא מבואר הביטול, ואם יהיה המופתים מתחדשים מרצונו הקדום כמו שידמו קצת מדברי רבותינו ז"ל במה שאמרו בענין הנפלאות (ב"ר פ"כ) תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ובמה שאמרו (אבות פ"ה) שנבראו בין השמשות רצונו לומר שנבראו אחר הוית העולם קודם שיכנס שבת, הנה התחייבו בזה בטולים שאם היה הענין כך לא היה צריך חידוש המופת, אבל היה מתחדש בעת ההיא בזולת נביא וזה חולק על המפורסם, ועוד אם היה נברא בששת ימי בראשית לא נמנע מחלוקה, אם שהיה מגיע במקרה התועלת שיגיע מן המופת ולא היה פועל המופת לשם תכלית, ובעת המופת נעשה התועלת שיגיע ולא כיון אליו עושה שלו, וזה מבואר הנמנע והביטול שיהיה פועל ללא תכלית. או שנאמר שחייב שיהיה נמצא הדבר אשר בעבורו נתחדש המופת. והמשל בזה קריעת ים סוף, אם ידע השם יתברך בבריאת עולם חייב שיהיה דבר זה וחייב שירדפו מצרים אחר ישראל עד כאן הם דבריו בקיצור. אמנם אם אנו מודים בהנחת שכל הפועל שהוא פועל הנמצאים בעולם, אין כאן מקום זה כלל להשיב, כי זה וכיוצא בזה סברא מונחת לו ועליו בנה טירת כספו, וכאשר ההקדמה בטלה המחויב גם כן בטל. רק מה שאמר שהיה מתחדש לו יתברך שנוי רצון ודעת, נשיב לו במקום הזה כי הנה קושיא זאת בנויה על דעת שאמרו כי אין הוא יתברך מקבל תוארים, והוא ושכלו דבר אחד ואם ישתנה דעתו ישתנה עצמותו ח"ו, כך הם אומרים:

ואנחנו תלמידי משה ע"ה אין אומרים כך וח"ו לומר כך עליו, אבל הוא יתברך שקראו רז"ל בשם הקדוש ברוך הוא ולא נקרא השכל ברוך הוא, כי אמיתת עצמו לא נודע רק שהוא נבדל מכל גשם וגוף ומכל הנמצאים, ועל זה נאמר קדוש ברוך הוא, שענין קדוש נאמר על מי שהוא נבדל, כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות. ומזה בעצמו שהוא בתכלית הפשיטות אין דבר נבדל ממנו, כי הדבר שיש לו גדר ומיוחד בדבר מה, בשביל אותו גדר נבדל ממנו דבר שאינו בגדרו, אבל מפני כי הוא יתברך פשוט ואין לו גדר כלל, אין דבר נבדל ממנו ואם כן הוא יודע הכל והוא יכול הכל, וכל זה מפני שאין לו גדר יוגדר בדבר מיוחד ובשביל זה הכל נמצא מאתו גם כן כמו שיתבאר. ואם לא היה יודע הכל או לא נמצא מאתו הכל, היה דבר זה בשביל שיוגדר בדבר מיוחד, וזה אינו כי לא יוגדר ודבר זה ברור. והוא יתברך יודע הכל בחכמתו ופועל הכל בכחו, כי אין חלוק בין ההשגה שהוא משיג הנמצאים או מה שהוא פועל שאר פעולות, כי ההשגה גם כן פעל ויבא בלשון פעל שיאמר וידע אלקים כמו שיאמר וידבר אלקים, וכמו שיפעל לפעמים פעל זה ולפעמים פעל אחר הכל לפי המקבל, וכך בהשגתו משיג כל דבר לפי ענין המקבל כי אין השגה רק פועל לכך יבא בלשון פועל. וענין זה איך יצויר על אמתתו אין כאן מקומו ואין צריך להרחיק זה, וכל שאר התארים כך הם, אבל האמת כמו שאמרנו למעלה שאין לומר כלל כי הידיעה עצמותו. ורז"ל בחכמתם הרמה הם שהודיעו לנו אמיתת דברים אלו במה שקראו אותו קדוש ב"ה, ר"ל שהוא פשוט נבדל מכל הנמצאים ולא קראו אותו רק בלשון שלילה שהוא נבדל מכל הנמצאים. וכאשר נאמר שאין הידיעה עצמותו, שוב לא יקשה לך כלל כי תהיה ידיעתו משתנה ויהיה עצמותו משתנה, כי אין עצמותו הידיעה רק הוא יתברך מתואר שיודע כל. וזהו דרך החיים שראוי לכל ישראל לדעת ולהאמין, ולא ילך בדרכים המעוקלים אשר חדשו מדעתם ויחפאו על ה' יתברך דברים אשר אין ראוים כאשר תראה בדבריהם. לכך מה שאמר שהיה משתנה רצונו, אין זה שנוי בו חלילה כמו שלא שייך שנוי בו בשנוי הפעולות והבן הדברים האלו והם טוב לאדם ולאמונתו:

ועתה ראה שהם אומרים עליו שעצמותו שכל מופשט, וכל שכל הוא שיודע הדבר בנפשו כמו שהוא חוץ לנפשו, ואם כן יהיה הוא יתברך נסמך אל אשר עלולים ממנו ויהיה העלול קודם העלה. ואם יאמרו שהוא משיג עצמו שהוא סבה לאלו נבראים אשר ממנו נמצאו, ויאמרו שהשכל והמשכיל והמושכל דבר אחד כמו שהאריכו בדברים אלו, ויהיה מה שמשיג עצמו שהוא סבה לנמצאים הוא בעצמו המושג והמושכל. הנה אחר כל אלו הדברים אשר אמרו הדבר בטל ומבוטל וזהו כי השכל הוא מיוחד בדבר, כמו שאתה אומר כי ענין השכל הוא ידיעת הדבר כמו שהוא ואין אל השם יתברך גדר כלל שיוגדר, אם אתה אומר שעצמותו שכל הרי בזה אתה נותן לו גדר, לכך אין לומר שהוא יתברך מתיחד בדבר לומר עליו שהוא דבר זה מיוחד. ועוד כי מסלקים הידיעה מאתו שידע כל הדברים הנעשים, שאף אם הוא יודע הנמצאים מפני שהוא סבה להם איך ידע הדברים הנעשים שאין הוא יתברך סבה להם והמעשה הוא נגדו, כמו כל חטא ועון ולפיכך סכלו האומרים שעצמותו שכל, אבל הוא יתברך לא תוכל לומר עליו דבר מיוחד. ובשביל זה הקושיא אשר הקשה איך יתחייב מן השכל הפשוט גשם, זה יתחייב להם אם נאמר דבר זה כי עצמותו שכל פשוט, אבל אם נאמר שעצמותו הויה פשוטה יתחדש ממנו הוייות בעולם מהוייה פשוטה. ואף על גב שהנבראים הם גשמיים מתהוים ממנו יתברך, מפני שהוא יתברך הויה פשוטה לא יוגדר ומהוייתו נמצא כל הוייות, אין זה קשיא. ואם נאמר כמו שאומרים הם כי עצמותו שכל פשוט, שהרי הם אומרים שהידיעה עצמותו, בודאי יש להם להפליא איך שכל פשוט סבה לגשם, אבל אנו אומרים שהוא יתברך הויה פשוטה לא יוגדר במה, ואין ענין זה שכל ואין אנו יודעים הוייתו ומהותו. ואולי יאמר אם כן הוא משתתף לנמצאים שיכלול אותם שם הויה, הלא אף דבר זה אין קשיא, כי מאחר שמן הוייתו נתהוה הכל אין בזה שתוף כלל שהם נמצאים מאתו יתברך הוא, ומהוייתו הפשוטה נמצא הכל והכל אפס זולתו והוייתו יתברך נקרא הוייה וזולתו אפס. ואולי יאמרו אם אין עצמותו שכל, וגשם ח"ו לומר עליו אם כן מהו יתברך, נשיב להם וכי הנשמה שבגוף האדם יוכל לעמוד על אמתתה כל שכן וכל שכן בורא הכל שאין לשאול עליו קושיא זאת כי לא יראני אדם וחי. וכל הדברים תוכל ללמוד משמותיו הקדושים, כי שם העצם בא בלשון הויה ללמד כי זהו עצמותו, אבל שכל אין זה הויה בלבד. ותבין אלו הדברים מאוד, כי אלו האנשים רחקו מן האמת והתפארו עצמם שהם יושבים לפני ה', ואין הדבר כך ברוך הוא וברוך שם כבודו לעולם ועד. וכן כל מה שחקר, אם השם יתברך פועל הנסים או המלאך או נביא, הנה בכל דבריו אין ממש שהכל הוא לפי הענין ולפי הנס, יש מופת שהוא מתיחס לו יתברך בעצמו כמו שהיה מכת בכורות שנאמר (שמות ה, כא) ועברתי בארץ מצרים ודרשו רז"ל (מכילתא בא) אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וכן קריעת ים סוף גם כן שהיה עוד יותר גדולה היה על ידי הקב"ה. ולפעמים שהיה המופת על ידי מלאך, אלוה שלח מלאכא וסגר פום אריותא (דניאל, ז) וכיוצא בזה במפלת סנחרב (מלכים ב', יט) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור הכל לפי ענין הנס, אבל להחליט שהיה הכל על ידי השם יתברך או על ידי מלאך דברים אלו הם בדוים. ומה שאמר שאם היה פועל הנסים השם יתברך, היה פעולת שכל הפועל יותר נבחר ממה שהיו פעולות השם יתברך, וזה כי פעולות הבאות מן שכל הפועל הם טוב בעצם, ואלו הפעולות הבאות מן השם יתברך אינם טוב בעצם רק לקנות ישראל אמונה. גם דבר זה דבר בטל ואין בו ממש, כי אם לא היו באים מאתו פעולות טובות בעצם היה זה קשיא, אבל הוא יתברך ברא השכל הפועל אשר הוא פועל הנמצאים לפי דעתו לא לפי האמת, ואם כן אחר שהוא פועל הנמצאים שהם טוב בעצם, אם כן הוא פועל הטוב בעצם ופועל הטוב במקרה, אף על גב שאינו יותר במעלה הטוב במקרה מצד שהטוב שבעצם הוא יותר טוב מן הטוב במקרה. מכל מקום יש לו יותר מעלה כאשר יפעל גם כן הטוב במקרה, שאם לא יפעל הטוב במקרה לא היה פועל כללי ויש לתת לו הכללות מצד שהוא פועל הכל ואין חוץ ממנו. ועוד אעיקרא דדינא פירכא אם הפוך המטה נחש אינו טוב בעצם רק במקרה, אם כן אינו נחשב כלל מציאות רק מציאות במקרה, ודבר זה לא יכלול כלל במציאות שהם מסודרים מאתו יתברך, אבל דבר זה הוא להורות על גדולת הפועל אשר יכול לעשות הכל ברצונו. והנה המלאך אף שמסודר ממנו פעולות שהם טובות, זהו על ידי שכך סדר השם יתברך יתעלה אבל אינו יכול לשנות דבר רק השם יתברך יכול ועשה ברצונו ואין המלאך פועל כללי. וכן מה שאמר עוד אם היו הנפלאות מסודרים מן השם יתברך, היה צריך שיהיו מחויבים ממנו אם הם מסודרים ברצונו הקדום, ואם אינם מסודרים מאתו ברצונו הקדום חייב לו שנוי רצון. שני דברים אלו בטלים, כי כבר אמרנו אף אם אנו אומרים שהוא רוצה עתה לחדש הנס לא היה מביא זה שום שנוי בעצמותו. וכבר הארכנו בזה למעלה שאין שנוי רצון מביא שנוי בעצמותו. ואף אם תאמר שהיה מסודר ממנו ברצונו הקדום אין מביא דבר זה חיוב כלל כמו שחשב, כי מה שאמרו ז"ל (ב"ר פ"ו) תנאי התנה עם מעשה בראשית עם הים שיבקע וכן בשאר הנסים, היינו שכך היה ראוי מצד סדר ההויה שיהיה בסוף, ואין זה רק סדר שהוא ראוי שיהיה. ומכל מקום אפשר לשנות הסדר על ידי המקבל שהוא מהפך על ידי רחמים הרע לטוב והטוב לרע על ידי חטא. ואילו עשו המצרים תשובה היו גוברים על הסדר המסודר, ולפיכך אין זה דבר קשיא שהמסודר יכול להשתנות על ידי תשובה ורחמים ואין לומר בזה שנשתנה דעתו ורצונו יתברך, שזהו מדת השם מעולם כי כל רחמים מבטלים הגזירה, והדבר המסודר מאתו יתברך מצד הבריאה, והמסודר מאתו על ידי רחמים שני דברים הם, זה מצד הסדור וזה מצד הרחמים ולרחמים יש סדר מיוחד. ואם יאמר אם כן יהיה כאן שנוי רצון כאשר יבקש רחמים וישתנה מרוצה אל לא רוצה או מלא רוצה אל רוצה, שזה כבר השבנו עליו כי אין זה מביא שנוי בעצמותו כמו שכל הפעולות הבאות מאתו אין מביאין לו שנוי בעצמותו יתברך כמו שבאים ממנו שאר פעולות. כלל הדבר שכל דבריהם לא יתנו האמת בשום דבר כלל ואין כאן מקום להאריך בדבר זה:

עוד הקשה אחר שהוא יתברך מסדר הסדר של הנמצאים לא יתכן שהוא יתברך משנה סדרם, כי כאשר יחדש האות כמו עמידת השמש והוא ביטול ושנוי סדר לנמצאים ולא יתכן שיבא שינוי סדר מן המסדר. הלא על קושיא זאת השיבו רבותינו ז"ל שאמרו תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו'. וכוונתם בזה שהוקשה להם אחר שכל הנמצאים נמצאים מסודרים מאתו יתברך, אין יתכן בהם שנוי כי מעשיו וסדרו ראוי שיהיה קיים לעד לא תשתנה. ועוד כי כולם נבראים בשמו יתברך, ומאחר שכלם נבראו בשמו יתברך אשר הוא נצחי קיים לעד, כמו ששמו קיים נצחי כך ראוים מעשה בראשית התלוים בשמו להיות נצחיים כי ביה ה' צור עולמים. ועל זה אמרו כי כאשר נבראו היה מסודר ממנו הנס שיהיה בנבראים, כאשר מסודר ממנו מעשה הטבע. וסדור הזה, כי במעשה בראשית לא החליט הטבע לגמרי, אבל סדר גם כן לנסים שלא כטבע, בדבר שבסוף יהיה נעשה הנס. וכמו שבשמו נברא מעשה בראשית, כך בשמו גם כן סדר שיוכל הטבע להשתנות ולהיות הויית הנס והכל נברא בשמו, נמצא כאשר היה הנס לא היה בטול לסדר הנמצאים שנמצאים מאתו יתברך ויתעלה שמו. והדבר התבאר למעלה, כי הנסים הם מסודרים מאתו יתברך גם כן, ואין הנסים שנוי הסדר ולכך היה לנסים בתחילת הבריאה סדר כמו שהיה סדר לטבע. וזה עיקר הפירוש מה שאמרו תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית לומר שיש לנסים סדר מסודר גם כן. ועוד כאשר הטבע משתנה לפעמים בזמן מן הזמנים, אין זה שינוי כי דבר זה שהוא לפי שעה אין כאן בטול הטבע כלל. וזה שאמרו ז"ל (שבת קי"ח) האומר הלל בכל יום כאלו מחרף ומגדף. פירוש כי ההלל תקנו על הנסים ועל הנפלאות שהשם יתברך עושה בעולמו, ומי שאמר הלל בכל יום, כלומר שהוא יתברך עושה נסים בכל יום מחרף ומגדף, שהרי אומר כאלו העולם אינו נוהג על הסדר והכל שלא כטבע ושלא כסדר הראוי לפי מנהגו של עולם, ואין זה חכמה וסדר אל הנבראים שנבראו בשמו ואין ספק שזהו חרוף. אלא אם שנוי הטבע והנס הוא בזמן מן הזמנים ואין זה תמידי, דודאי אם הוא בזמן אחד אין זה יציאה מן מנהגו של עולם, אבל אם אומר ההלל בכל יום הרי לא היה לעולם סדר מסודר ואין לנמצאות קיום. ואם בפירוש הלל לקמן יתבאר פירוש אחר שניהם נכונים ואמתיים. ועוד אמר שאי אפשר שיתחדשו הנפלאות בדבר אשר הציור במציאות סותר נפשו, כאלו תאמר שישתנה השחור לבן והוא שחור כי תהיה זאת הנחה סותרת נפשו וכו', ואני אומר גם כן על זה שדבר זה אפשר ולא יהיה זה סותר נפשו כלל, ויהיה זה מצד שני דברים, האחד מצד הטבע ואחד מצד שאינו טבעי, כי כאשר נהפך המטה נחש לא היה כאן הפסד למטה לגמרי עד שלא ישאר עליו שם מטה, כי אם היה כך היה מטה האלקים נפסד וחזר להיות נברא מטה אחר. ואם תאמר שהיה נחש גמור רק שהיה נחש שראוי לחזור להיות מטה, סוף סוף יש בנחש הזה ענין מטה שהרי סופו לחזור ודבר זה ברור. ויש לו ב' שמות נקרא נחש כמו שהוא לפי אותה שעה נחש, ונקרא מטה מצד שסופו לחזור להיות מטה, וכן בשחור ובלבן אפשר שישתנה דבר להיות שחור וזה שלא בטבעו ומכל מקום הוא לבן מצד שסופו לחזור אליו. ועוד יתבאר זה שאפשר הוא ויכול להיות שני הפכים לגמרי בענין אחד כאשר יתבאר. ואין בדבריו וראיות שלו שיתנו האמת:

עוד הניח הנחה אחת שאי אפשר שיהיה שנוי בגרמיים השמימיים, וזה כי פועל אלו הנפלאות הוא השכל הפועל אשר הוא מושפע מן גרמיים השמימיים, ולפיכך לא יוכל שכל הפועל לפעול בגרמיים השמימיים כי הוא עלול מהם. ועוד כי בהתחדש הפסד לאלו גרמיים השמימיים יתחדש הפסד גדול לאלו השפלים אשר בתחתונים, לכך הסכים שלא יתכן שיהיה שנוי נפלאות בגרמיים השמימיים, אחר כך התחיל לפרש הכתוב שאמר (יהושע, ו) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, וכן החזרת צל המעלות שנעשה לחזקיה (מלכים ב', כ), קלקל בכתובים פגם בנביאים עשה פירושים של תוהו ובוהו, וזכות הנביאים גרם שעשה פירוש מרוחק שכל הרואה ושומע פירושו דוחה פירושו אינו נכנס בלב שומע, ואלו היה פירושו נמשך אחר הכתובים באולי חסרי דעת היו מתפתים אחר פירושו, אך עתה אין אחד שיהיה נפתה אחר פירושו. ועיקר הבנין אשר עשה כי לא יתכן מופת בגרמיים השמימיים, מצד שכל הנסים הם על ידי שכל הפועל והוא עלול מן הגרמיים השמימיים. כל זה לפי הנחתו וציור דמיונו שאין לו ראיה מן הכתובים ולא מדברי החכמים, רק עשה הנחה כפי דמיונו שאין להם לא שורש ולא עיקר והכל הפך כמו שחשב כאשר יתבאר בעזרת השם. אבל אנו אומרים כי הוא יתברך מחדש נסים ונפלאות בעולמו ויכול לחדש נסים ברצונו אף בגרמיים השמימיים. וכן מה שכתב שהיה מגיע הפסד עצום לאלו השפלים אם יתחדש שנוים כאלו בגרמיים השמימיים. אין הדבר כך, כי כמו שטבע ומנהגו של עולם הוא מסודר מן השם יתברך שיהיה נוהג עליו ובאותו הסדר שנתן להם השם יתברך הם קיימים, כך ענין הנס הוא מסודר מן השם יתברך לשעה ומתקיימים הנמצאים בשעתו בענין שאינו טבעי שהוא מסודר מן השם יתברך, כמו שהוא מקוים בטבע שהיא נוהגת תמיד, שכל דבר שיש לו סדר מן הש"י סדור שלו מקיים את הנמצא, כמו שהיה מתקיים משה מ' ימים בהר סיני בלא אכילה ושתיה כמו שאר בני אדם שהם מתקיימים על ידי אכילה ושתייה, כי משה רבינו ע"ה היה מקוים על ידי השם יתברך וסדר הנסים של השם יתברך שעתה חפץ בזה וסדר זה מקיים הנבראים, וכן כאשר היה סדר השם יתברך שתעמוד השמש נמשך דבר זה אל סדר מסודר מאתו יתברך:

ובפרק אין מעמידים (עבודה זרה דף כה.) ויעמוד השמש בחצי השמים כמה הוה ההוא יומא אמר ריב"ל כ"ד שעות אזיל שית וקם שית אזיל שית וקם שית כולה מלתא כיום תמים, רבי אליעזר אומר אזיל שית וקם י"ב אזיל שית וקם י"ב עמידתו כיום תמים, רבי שמואל בר נחמני אומר ארבעים ותמניא אזיל שית וקם י"ב אזיל שית וקם כ"ד שנאמר ולא אץ לבא כיום תמים מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים הוה אב"א בתוספת פליגי ריב"ל אומר כ"ד אזיל שית וקם י"ב אזיל שית וקם י"ב עמידתו כיום תמים, רבי אליעזר אומר שלשים ושש אזיל שית וקם י"ב אזיל שית וקם עשרים וארבע ולא אץ לבא כיום תמים רבי שמואל בר נחמני אמר ארבעים ותמניא אזיל שית וקם עשרים וארבע אזיל שית וקם עשרים וארבעה (ולא אץ לבא כיום תמים) מקיש עמידתו לביאתו מה ביאתו כיום תמים אף עמידתו כיום תמים ע"כ. ביארו חכמי תלמוד דבר נפלא, שהיה הנס הזה של עמידת השמש מסודר מן השם יתברך בסדר הראוי, וזה שהיה עמידת השמש באמצע השמים דווקא, וזה כי תנועה אחת לשמש עד שש כי עד שש השמש מוספת לעלות, ומן אמצע השמים תתחיל לרדת. והנה לשמש קצת תכלית תנועה באמצע השמים, ושם היא בין הגבולין כאלו ישיג לה תכלית תנועה, ואף כי בודאי תנועות השמש מדובקת, מכל מקום מצד האופק עד חצי השמים השמש עולה, ומשם תתחיל השמש לרדת. ומפני כך אמצע השמים מקום שהוא ראוי לעמוד שם שש שעות, שהרי כל תנועות השמש בגלגלה שהולכת בחצי יום מן הזריחה עד אמצע השמים, ואז תתחיל לרדת וכאלו כל חצי יום שהולכת מזריחת השמש עד אמצע השמים נחשבת עומדת בחצי השמים, מאחר שבכל זה הזמן תנועתה לשם. וכן מן אמצע השמים עד שהיא שוקעת הולכת שש שעות, וכל אלו שש שעות עד השקיעה היא עומדת בשקיעה שחצי היום היא מתנועעת אל השקיעה ולשם היא דביקה. וידוע כי כל מתנועע אל דבר, מצורף אל אותו דבר שהוא מתנועע אליו, ולפיכך מאחר שהשמש היא מתנועעת אל אמצע השמים שש שעות, ומן אמצע השמים עד השקיעה מתנועעת שש שעות, לכך היא מצורפת ומדובקת לשם בכל אלו שש שעות כאלו היתה שם מחמת הצירוף ההוא. ולכך כאשר הגיעה השמש אל אמצע השמים, וכן אל השקיעה עמדה שש שעות, כי אמצע השמים וכן השקיעה, השמש מדובקת לשם שש שעות. אמנם רבי אליעזר סובר כי בשקיעה עמדה שנים עשר שעות, וזה מפני כי נחשב התחלת תנועתה אל השקיעה מן הזריחה, לא מן אמצע השמים רק משעה שהשמש מתחלת לזרוח עד השקיעה תמיד היא מתנועעת אל מבואה, ולכך תמשך אל השקיעה שנים עשר שעות ולכך היה ההמשך שעמדה שם שנים עשר שעות. ורבי שמואל בר נחמני סובר כי ראוי שתהיה העמידה באמצע השמים שנים עשר שעות, לפי שהשמש היא מתנועעת מן המקום שהוא בגלגלה בתכלית המטה, ומאז השמש בגלגלה מתחלת לעלות תמיד עד גובה השמים, לכך התנועה אל אמצע השמים שנים עשר שעות ולפיכך עמדה השמש שם שנים עשר שעות, ובשקיעתה ארבע ועשרים שעות כי מיד שתשקע השמש הוזרת לשוב ולחזור אל מקום מבואה, לכך היה שם עמידת שמש ארבע ועשרים שעות לפי שכאשר שקעה השמש נגמר היום ויום אחר מתחיל ומתחלת השמש בתנועה לחזור ולשוב אל מבואה ודבר זה ידוע למבין:

וללישנא דבתוספת פליגי לריב"ל היתה כל עמידה ועמידה שנים עשר, מפני שתמשך השמש בגלגלה עד אמצע שמים שנים עשר שעות דהיינו ממקום שהשמש הוא בתכלית המטה עד שתגיע ברום רקיע, כי מן תכלית שפלתה היא מתנועעת עד רום הרקיע ולכך היה שם עמידת השמש שנים עשר שעות, וכך המשך השקיעה שנים עשר שעה שמן הזריחה עד שקיעה. ולמאן דאמר שלשים ושש סובר כי תכלית המטה שיש לשמש בגלגלה שהוא בחצי הלילה עד רום גלגלה שנים עשר שעות, אבל בשקיעה ראוי לעמוד עשרים וארבע כי מן השקיעה מיד חוזרת לסוב בגלגלה עד שתשוב שנית אל בית מבואה, לכך במקום שקיעתה נמשך עשרים וארבע שעות. ולמאן דאמר ארבעים ושמונה, סובר כי שני המקומות מן הגלגל דהיינו אמצע השמים וכן השקיעה, האחד כמו השני, כמו שאתה אומר שמיד ששקעה השמש חוזרת לשוב בגלגלה עד שתבא לבית מבואה שנית, ולכך עמדה במקום השקיעה עשרים וארבע שעות, וכך כאשר תתחיל לסוב מן אמצע השמים עד חזרת הפעם שנית עשרים וארבע שעות, ולפיכך עמדה באמצע השמים עשרים וארבע שעות, ובשקיעתה עשרים וארבע שעות. כלל הדבר רז"ל פירשו בזה כי היה הענין הזה מסודר לפי הענין הראוי עד שהיה הנס מסודר לגמרי, ומפני שהנס הזה היה מסודר יש קיום לנמצאים בסדור הזה שהיה שלא על פי הטבע. ואולי אם יאמר שהגלגל הוא כדורי ולא שייך בעצם הגלגל התחלה וסוף כמו שהוא בכל דבר שהוא כדורי, האף אמנם כך הוא מכל מקום הרי ידוע שכל כוכב פעולתו משתנה בחלוף המקומות בזריחתו ובשקיעתו וכאשר הוא באמצע השמים וידוע דבר זה מאוד. ואם יאמר שזה מצד האדם שמעליו השמש זורחת או שוקעת, אבל מצד עצם הגלגל אין בו זריחה או שקיעה. גם כן כך אני אומר כיון שאל האדם השמש בגלגלה יש לו זריחה או שקיעה ואמצע השמים, יבאו אליו הדברים אשר התבארו. ודבר זה ופירוש זה מכריע אשר נפרש, כי לא היה העמידה רק ליהושע ועמו וכן לבני אדם אשר היו באופק ההוא ולשאר בני אדם היתה תנועת השמש כדרכה. וזה יותר הפלא ופלא כי ליהושע ועמו באופק ההוא היתה עומדת ולשאר בני אדם באופק אחר הולכת. ולא שהיתה נראה עומדת אלא עמידה גמורה, שהרי על פי דברי חכמים היתה העמידה באמצע השמים או בשקיעתה, וזה לא היה רק ליהושע ועמו כי השקיעה תשתנה לפי חלוף אופקיהם כאשר ידוע, ומאחר כי היה ראוי שתקבל השמש עמידה במקום השקיעה ולא היתה השקיעה אלא ליהושע ועמו, מוכח מזה שלא היה זה רק לאותם שנחשב להם שקיעה לא בכל העולם. אמנם אם נאמר אחר שהיה אמצע השמים ליהושע ועמו והיה שם עמידה היה הנס נראה בכל מקום, וזה כדי שיהיו נפלאותיו נודעים בכל עולם וכן משמע במדרש (בראשית רבה פ' צ"ז) על פסוק וזרעו יהיה מלא הגוים שהיה הנס נראה בכל העולם גם זה נכון, והיתה השמש שלא בטבע לכל העולם ומכיון שלא היה זה טבעי רק על ידי נס לא יאמר שנשתנה טבע השמים כיון שהיה שלא בטבע. וכן מה שאמר עוד כי איך יתכן שיהיה שנוי בגרמיים השמימיים, הנה הניח הנחות שהתחלתם אינם כך, והנה הרה עמל וילד שקר כי איך יושפע מן הגלגלים השמימיים שכל, דבר זה אי אפשר לצייר בשום אופן. אבל רז"ל בעלי האמת אומרים הפך זה, כי מפני כך היה יהושע מעמיד השמש מפני שהשמש היא גשמית ויהושע שהיה לו התורה השכלית היה אפשר לו למשול עליה. וזה אמרם במדרש תנחומא (פ' אחרי) אמר לו השמש כלום קטן אומר לגדול הימנו דום אני נבראתי ברביעי ואתה נבראת בששי ואתה אומר אלי דום, אמר לה יהושע בן חורין קטן שיש לו עבד זקן אינו אומר לו שתוק לא קנה אברהם אבינו השמים וכל מה שבתוכו שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, ולא זו בלבד אלא שנשתחוית כעבד לפני יוסף שנאמר והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי עד כאן:

ובבראשית רבה (פ"ו) אמר רבי יצחק אמר לו עבדא בישא זבינתא כספא דאבא אתה שנאמר והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי ע"כ, הנה בארו ז"ל במדרש מפני שהשמש היא בעלת חומר, ולכך קרא השמש עבד כאשר נתבאר פעמים הרבה מאוד, כי החומר הוא עבד, וכך נקרא גם כן העבד חמור כדכתיב (בראשית, כה) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור, ואין בן חורין רק השכל ולפיכך אומר שהוא עבד כי לאברהם שהיה כולו שכל ולא היה מי שהיה לו מעלת השכל כמו שהיה לאברהם, שבשביל כך אמרו (קידושין דף פב:) קיים אברהם אבינו מחכמתו אפילו עירובי תבשילין. והדעת נותן כך שהוא היה תחלה שהכיר האמת, שקודם לכן היו טועים אחר הדמיון ומאז הכירו בוראם ועמדו על השכל, ולפיכך הרכיבו על כל העולם וכמו שיתבאר באריכות אצל וירכיבם על החמור עיין שם. מפני כך כל העולם החמרי נתן לו השם יתברך והשמש והירח בכלל גם כן, וידוע כי החמרי הוא משועבד לשכלי ומושל עליו ולכך היה מושל יהושע על השמש הירח. ואל תשגיח בדברי הפילוסופים שאמרו כי השמש והירח חיים משכילים שכל דבר זה הבאי, וכן מה שהשמש השתחוה לפני יוסף היה זה גם כן מפני כי יוסף היה מעלתו נבדל מן ענינים הגופנים, וכמו שיתבאר פעמים הרבה לקמן, שבשביל כך אמרו (מכילתא בשלח) בשביל עצמות יוסף נבקע הים כמו שיתבאר לקמן בעזרת ה'. כלל הדבר שיש לאדם הצדיק מעלה יותר מן השמש כי נשמתו נבדלת מן החומר, ואילו השמש עיקר מעלת השמש גשמית שהיא עצם גשמי, ובשביל שכל מעלתה גשמית היא משועבדת לשכל, ולפיכך לא היה רחוק אצל רז"ל שתהיה עמידת השמש לצדיקים כמו אלו כי דבר זה גורם שהחומר משועבד לשכל ולנבדל:

הנה התבאר לך עמידת השמש ליהושע בענין אמת שהדברים הם כמשמעו לגמרי. אמנם צריך עיון אם נעשה נס זה לכל העולם או לא נעשה נס זה רק באופק ההוא, כי יש לומר כי ליהושע ולישראל באופק ההוא היה עמידת השמש, ולכל העולם לא עמדה השמש וזה יותר פלא מורה על גבורת השם יתברך ונפלאותיו. ואם יאמר איך יתכן דבר זה בציור כי תלך השמש ותעמוד בפעם אחת, שזהו בעצמו כמו שכתב הרלב"ג שהם שני הפכים בנושא אחד ולא יתקבצו יחד. כבר אמרנו שדבריו לא יצדקו בזה כי אפשר ויכול להיות שתלך השמש מצד ענינה הנהוג ותהיה עמידה לה מצד הנס, שיכול להיות לדבר אחד שני דברים הפכים מצד שני בחינות והטבע דבר מיוחד ושלא בטבע דבר מיוחד. כי אין ספק כי מעלת הנס הבלתי טבעי הוא יותר במעלה ובמדריגה מן הטבע, ומפני שהם שני מדריגות מתחלפות הנה היתה השמש בשני בחינות כפי חלוף המדריגות תלך מצד הטבע ותעמוד בצד בלתי טבעי, כי כשם שראוי שתלך מצד הטבע כך יש בחינה שכלית שבאמצע השמים יש לה עמידה כמו שהתבאר והוא בחינה שכלית ואין זה טבעי, ולכך היה לה עמידה במדריגה בבלתי טבעית. ויהושע ועמו שהיו צריכים אל הנס הבלתי טבעי היתה עומדת, ולשאר העולם אשר אין צריכים לנס היה להם מנהג הטבעי. וכן כאשר היה המטה נחש אין ספק שהיה זה שלא בטבע, ומצד הטבע לא היה נחש שאם היה נחש בטבע אם כן כבר היה נפסד המטה ושב נחש ואין עליו שם מטה עוד וכמו כן היה יכול לעשות מטה אלקים מנחש אחר, אלא שאני אומר שהיה נחש דוקא בצד שאינו טבעי אבל לא בצד הטבע. וכן אפשר הוא ויכול להיות כי יהושע היה עולה בסולם השמימה והיה מושל על השמש ולומר לה דום ונתלבשה השמש בצורה זאת שאינה טבעית כאשר גזר עליה, והנה ציור מציאת השמש אל יהושע כאשר ראוי וכן הוא אליו באופק ההוא, ובשאר אופקים בטבע גמור. כי אין ספק שיש לשמש הכנה לעמידה כמו שהתבאר למעלה ובאותה הכנה קבלה השמש עמידה על ידי נס, והנהגה הטבעית היה נמצא לכל עולם שהם מוכנים לדבר הטבע ודבר זה ראוי להבין. ואל יקשה לך האיך דבר זה אפשר לצייר, שאם נאמר שעמדה השמש ליהושע בלבד ולכל העולם הלכה הנה שקעה לעולם מן האופק וליהושע היתה השמש על האופק ודבר זה איך איפשר. דבר זה לא קשיא למי שמבין דברי חכמים ז"ל, כי זה היה ליהושע בענין נסיי מצד המדריגה הבלתי טבעית שאין דבר זה ענין ושייכות אל הטבע, והיה לה עמידה על האופק מצד הבלתי טבעי והשקיעה מצד הנהגת הטבע, והנסים אין לדבר בהם ולעמוד עליהם מצד הטבע כי הם נסים יוצאים מטבע של עולם. והנה החכמים המדברים מצד הטבע הוא דבר הבאי, כי כלל הדברים כי מעשה נסים הוא ואין לעמוד עליהם מצד הטבע. וכן הנס שנעשה לחזקיהו צריך עיון בזה אם היה הנס לכל העולם, או היה הנס לחזקיהו דווקא שאליו שב השמש לאחור י' מעלות ולכל העולם הולכת כסדר, ואם תאמר איך אפשר שיהיה השמש הולך לאחור ולפנים בזמן אחד ויתקבצו בזה ב' הפכים, הנה גם כן מבואר הוא ממה שאמרנו כי אפשר ויכול להיות השמש שתשוב אחורנית דרך מופת ונס, כי המופת והנס אינו ענין א' עם הטבע לגמרי, והם שני דברים מצד שני מדריגות ונמצא לחזקיהו בדרך הנס התנועה לאחוריה ודרך מנהגו של עולם היתה הולכת כסדר:

והרי תמצא במכת מצרים שהיה דבר והפכו בענין אחד אמרו רבותינו ז"ל (תנחומא פ' וארא) כשהיה קערה מליאה מים והיה הישראל ומצרי שותים ביחד היה הישראל שותה מים ומצרי דם, נמצא שהיו המים טבעיים לישראל ובלתי טבעיים למצרים. וכן מכת חושך אמרו (שם פ' בא) שהיה חושך למצרים והישראל כאשר היה נכנס למקום החושך ההוא היה לו אור, היו שני דברים באויר האור והחושך. כי אין ספק שלא הוכו מצרים בסנוורים שלא יראו האור, שזה אינו, רק החושך היה באויר למצרים ולישראל לא היה חושך, הרי שני הפכים בנושא אחד הוא האויר, וזה מורה יותר על כח ויכולת הפועל שאין צריך לחדש הנס רק למי שצריך לחדש לו הנס ולמי שאין צריך לו הנס נשאר בטבעו, כי למעשה נסים יש שני הפכים בנושא אחד, האחד טבעי והשני בלתי טבעי, ומפני שהמצרים המקבלים ראוים לקבל החושך וישראל האור היה כאן שני הפכים מצד המקבלים, וגם המים יש להם הכנה מה להיותם דם וזה מצד שכל מים יש בהם הרכבה ואינם פשוטים לגמרי, ולפיכך היו המים דם למצרים בדרך נס שלא בטבע שקבלו המים צורת דם על ידי ההכנה ההיא אף על פי שאינה הכנה גמורה היו נעשים לדם שלא בטבע ולישראל היו המים נשארים כדרכם. ויותר מזה אמרו רבותינו ז"ל (גיטין דף נז.) על ארץ צבי בהיותם יושבים עליה מרווחת וכאשר אין יושבים עליה צרה. והנה לפי בעלי הטבעיים הדבר הזה מן הנמנעות, הכנס גשם בגשם איך תרווח הארץ בהיותם יושבים עליה, ויכנס גשם בגשם כאשר אין יושבים עליה. אבל על דעת בעלי התורה הכל הוא אמת ונכון, שודאי לפי הטבע אי אפשר, אבל לפי הדבר שלא בטבע נמצא כי הטבעי דבר בפני עצמו שהוא לפי טבעי, והדבר שאינו טבעי גם כן בפני עצמו. כלל הדבר מפני שנעלם מהם ענין הנסים שאינם טבעים הוקשה להם דברים אלו והיה רחוק להם להשיג, אבל לאיש החכם בדברים אלו ימצא שהכל נבנה על אדני החכמה ועמודי התבונה והבן את הדברים מאוד. והנה הם בעצמם אומרים שכל דבר אשר לא נוכל לדעת סבתו לא נוכל לדבר במהותו והמהות נעלם ממנו, כי על ידי הסבות אפשר לעמוד על המהות והם לא יוכלו לדעת באיזה ענין נעשה המטה נחש ובהרף עין לחזור להיות כבראשונה, ואם יאמר שגוף המטה נעשה נחש נאמר אם כן למה נעשה זה במטה דווקא ולא בדבר אחר. כלל הדבר שנעלם מהם סבת ענין הנסים באיזה ענין הם, ולפיכך לא היה להם לדבר ממהות הנסים, אבל רז"ל בעלי האמת ידעו בקבלתם ענין הנסים והנפלאות ולפיכך הניחו הנסים כמו שהם וכל הנוטה מדרכיהם הוא נוטה מדרכי חיים:

אמרו (אבות פ"ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ואחד מהם עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, הנה גם דבר זה הוא נמנע לפילוסופים, שזהו הכנס גשם בגשם לפי שעה, כי מה שהשתחוו רוחים לפי שעה שנתגדל המקום ולא היתה העזרה גדולה ממה שהיתה קודם. אמנם לפי דברי חכמי אמת אין זה יציאה מן הטבע, כי דבר שהוא דרך נס ודרך פלא אינו טבעי ואינו משתתף עם הטבע כלל עד שיהיה קשה אבל הוא דבר בלתי טבעי, ולפיכך כאשר היו משתחוים היו בריוח, כי היה זה על ידי עולם הנבדל שמשם הנסים באים אל העולם ושם הוא הכל מרווח, כאלו יצאו מעולם הטבעי להיות עומדים בעולם שאינו טבעי אשר לא ישתתף עם הטבעי ולא ידחק הבלתי טבעי את הטבעי ונשאר המקום בגדלו לשאר אנשים אך אל המשתחווים היה בריוח. ויש רמז מופלג במה שהיה דווקא השתחוייתם בהרחבה כי ההשתחויה הוא לשם יה. ובזה תבין מה שאמרו בסוף מסכת סוכה (דף נג:) ליה אנו משתחוים וליה אנו מודים, ושם זה מרחיב בצר דכתיב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, והוא דבר פלא למבין. ולא יהיה לך ספק, כי כל הנסים אשר היו לדבר היו בשביל הכנה שהיה קצת הכנה נמצאת כמו שאמרנו, וכאשר היה המקום קדש מיוחד ביותר למעלה הנבדלת, כאשר היו משתחוים אז הגיעו אל המעלה הנבדלת ושם הרחבה נמצא, כי אין צרות רק בגשם ואיך לא היה נמצא הרחבה מאחר שהגיעו אל המעלה הנבדלת שהיא רחבה, והנה יתבאר לך קצת לקמן אצל אל ארץ טובה ורחבה. כלל הדבר כי אפשר הוא בודאי כי יוכל להיות נמצא דבר אחד בשתי פנים לאחד טבעי ולאחד בלתי טבעי, כמו שהיה אפשר שיהיו המים דם למצרים וטבעי לישראל, והיה חושך למצרים ואור לישראל ולא הוכו המצרים בסנוורים רק באויר שני הפכים, כי הבלתי טבעי אינו תמידי אך הוא לפי שעה ומאחר שהוא לפי שעה אפשר שהוא גם כן לנמצא זה שהוא צריך לאותו דבר ויש לו הכנה לזה ונמצא לו דרך נס בלתי טבעי ולא לשאר הנמצאים. אמנם קשה הוא להשיג על האדם שאיך תסוב בגלגלה לפי מנהגה, ועל דרך מופת תשוב אחורנית, כי זהו לפי שהאדם הוא טבעי אינו משיג רק הטבעי ולפיכך נעלם ממנו הדבר הבלתי טבעי, לכך אין ראיה מן דעת האדם ולפיכך כל הנסים נמנעים לפי הטבע אבל לפי עולם הנבדל שהוא למעלה מן הטבע הם אפשרים. וכמו שהטבע נוהג על ענינו המיוחד בטבעי, כך נוהג הנהגה הבלתי טבעית על ענינה אשר ראוי. ולפיכך כאשר החיה אליהו בן הצרפית ואלישע בן השונמית, בודאי דבר זה נמנע אל הטבע ולא היה נמנע אל פעל ה', כי הנביאים על ידי שהיו דבקים בעולם הנבדל היו פותחים שער הננעל הוא עולם הטבע אשר ננעל בעד בעלי הגשם, והם פתחו שערים הסגורים ונכנסו אל עולם הנבדל והביאו מן העולם הנבדל דבר שלא יתכן לפי הטבע. כלל הדבר פעל הנסים הוא יציאה מן עולם הטבע לחדש הדבר שאינו טבעי, ואיך נעלה על דעתנו להביא ראיה מן הדברים הטבעיים אל ענין הנסים והנפלאות שאינן טבעים, כי הדברים הבלתי טבעים הם נבראים מן הבורא כמו שנבראים הדברים הטבעים. ותמצא כי יושפעו הצורות החמריות כאשר החומר מוכן לקבל, וכך יושפעו שלא בהכנה חמרית מן השם יתברך לפי סדר חכמתו כמו שהארכנו בזה למעלה והתבאר לך דברים נפלאים כאשר תבין. ודי בדברים אלו לדבר מענין הנסים הנעלמים והוא יתברך יאיר עניניו: