גבורות ה'/הקדמה ראשונה

גבורות ה' · הקדמה ראשונה · >>

הקדמה ראשונה

כבוד אלקים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר (משלי, כה). במדרש ב"ר (פ"ט) ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא מתחלת ספר בראשית עד ויכלו כבוד אלקים הסתר דבר מכאן ואילך חקור דבר ע"כ. למה שהיה השגת אדם מתיחסת אל האדם למה שהוא השגתו, מחויב מזה שהדבר שהוא מושג לא יהיה נבדל מכל וכל מן האדם המשיג, שאם היה נבדל לגמרי מן האדם המשיג אין ראוי שיהיה בו השגת האדם. כי כבר אמרנו שההשגה של אדם היא מתיחסת אליו, יחויב מזה שהדבר שהוא נבדל ממנו לגמרי אחר שהוא נבדל ממנו אין ראוי שיהיה לאדם השגה בו. וזהו הסבה שלא נזכר בתורה בפירוש עולם הבא או השארת הנפש אחר המיתה, שאלו היה דברי תורה כמו מלך בשר ודם שהוא מזהיר את עבדיו שלא יעברו את צוואתו, ואז יזכו לשכר הטוב שהוא מבטיח אותם, אז באין ספק היה נזכר היעוד הטוב בעולם הבא ובגן עדן, וכשיסור האדם מן המצוה וימרוד בבוראו יהא נדון בגיהנם, אבל במה שהתורה היא דברי אלקים חיים ביד הנביא, לכך הדברים שבתורה לפי השגת הנביא, והדברים האלו הם נבדלים מן האדם הגשמי ואינם עמו במציאות, וכמו שנבדלים בעצמם ואינם עמו כך ידיעתם רחוק מאוד מן האדם ונבדלת ממנו, ולא יכנסו בגדר השגת הנביא דבר שהוא נבדל מן האדם. כי הפרש יש בין החכמה ובין הנבואה, כי החכם ישיג מצד שכלו, ומכיון שהוא ישיג מצד שכלו יוכל להשיג הדברים הנעלמים והנסתרים ביותר, אבל הנביא יקרא חוזה או רואה, ששייך רואה במה שהוא רואה הדבר מבחוץ, לכך צריך לכל נביא התדבקות בדבר לאשר נבואתו בו והוא מתדבק בדברים ההם וידעם מפני נבואתו:

ולפיכך אמרו חכמים (בבא בתרא דף יב.) חכם עדיף מנביא. וביאור זה כי הנבואה דומה בדבר לחוש עין שירגיש המוחש מבחוץ, ואף כי אין הנבואה על ידי השגת החוש הגשמי, מכל מקום כמו שהחוש דבק במוחש, כך יש התדבקות כח הנבואה של הנביא שהוא כח המדמה או מה שהוא הכח המקבל הנבואה, שהוא מתדבק בדבר שהוא מתנבא עליו. ומפני זה יותר עדיף החכם אשר הוא משיג ויודע הדברים הנעלמים ומוציא אותם משכלו מעצמו, ומפני ההבדל הזה יקרא הנביא חוזה או רואה מה שאין כך בחכם. ולפיכך אי אפשר שיבא כלל ענין עולם הבא והשארת נפש בנבואה, כיון שלא שייך בזה רואה או חוזה, כי דבר זה נבדל מן האדם, ולפי שהוא נבדל לגמרי מן האדם לא תפול הנבואה בו, שכבר אמרנו כי הנבואה צריך להתדבקות מבחוץ במה שהוא מתנבא עליו. לכך עולם הבא והשארת הנפש יתבאר יותר בחכמה, שהחכם משיג הדברים הנעלמים יותר ממה שיתבאר בנבואה, לכך חכם עדיף מנביא, מה שהוא יכול להשיג דבר שאי אפשר בנבואה, שכח הנבואה מתדמה לחוש העין המקבל מוחשיו מבחוץ, ואיך אפשר להיות נכתב בתורה ענין עולם הבא, שאין זה מענין הנבואה, כי מי שידע החלוק אשר יש בין החכם ובין הנביא, ידע כי אי אפשר דבר זה, כי הנביאים היו מתדבקים בדבר שהם מתנבאים עליו:

ולפיכך אמרו חכמים (ברכות דף לד:) כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל עולם הבא עין לא ראתה זולתך. ביאור ענין זה, כי מאחר שצריך לנבואה ראיה, והיא התדבקות מבחוץ במה שידע מן הנבואה, לא היו יכולים להתנבאות רק לימות המשיח, במה שענין המשיח הוא ענין עה"ז ואינו נבדל מן האדם לגמרי שהרי הוא בעולם הזה. אבל עה"ב שנבדל מן העולם הזה, אין בו נבואה כי עין לא ראתה אותו ואין הנביא מתנבא רק בראיה כמו שהתבאר. אמנם בתורה כתיב לרמוז על עה"ב, דכתיב (דברים, כב) והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. כי אריכת ימים אינו מענין עולם הבא בלבד, רק שהוא הבטחה לנמצא שהוא האדם הנמצא בעולם הזה, שיהיה לו אריכת ימים לא יפסד. שאם מת מיתה טבעית לא נחשב מיתה שיחזור להיות חי, ואין דבר זה מענין עולם הבא בעצמו רק שיבטח שהנמצא בעולם הזה לא יפסד. אבל שיזכר עולם הבא מצד עצמו, לא מצד הנמצא בעולם הזה, לא יתכן, מפני שהעולם הבא מצד עצמו נבדל מן האדם שהוא בעולם הזה, וכמו שהוא נבדל מן האדם כך נבדל מהשגתו ואין חבור לנביא לשם ואיך יתנבא עליו, וזהו הפירוש האמתי מה שלא נזכרו דברים אלו בתורה ובנביאים:

ואם שאנו נוכל לומר דרך אחר והוא אמתי גם כן. מדרכה של תורה, לבאר המסובב בעצם שזהו מדרך החכמה, לא דבר שהוא מסובב במקרה. ומה שהתורה מביאה לחיי עולם הבא, אין זה סבה בעצם רק במקרה, לפי שעולם הבא נברא מאתו יתברך כמו שנברא עולם הזה, ואם כן לא יתכן לומר רק שבשמירת תורה ומצותיה זוכה לאורך ימים שלא יהיה נפסד, כי החטא מביא לאדם הפסד ובקיום המצוה זוכה לאורך ימים, שזה נזכר בתורה תמיד (דברים, כב) והארכת ימים (שם ה') למען תחיון וכאשר יהיה לו חיים אז מעצמו בא לעולם הבא שהוא יהיה בסוף ואם לא ישמור התורה לא יהיה לו אריכת ימים ויגיע לו המיתה ואיך יבא לעולם הבא, נמצא כי אין התורה סבה בעצם לעולם הבא רק לאריכת ימים, משל זה שהתורה נותנת לאדם חיים בעולם הזה, ואין התורה סבה לעולם הזה, אבל כאשר התורה נותנת חיים לאדם בעולם הזה, אז בעצמו הוא בעולם הזה, וכך התורה סבה בעצם לאריכת ימים ואינה סבה לעולם הבא, לכך לא נזכר בתורה רק המסובב בעצם שזהו אריכת ימים ואל זה התורה היא סבה בעצם. אמנם פירוש זה מוכרח לומר כאשר התבאר מענין הנבואה בעצמו, שכמו שחוש העין המקבל הראות מקבל מוחשיו על ידי התדבקות החוש במוחש, כך כח הנבואה על ידי התדבקות כח הנבואה במושג ההוא הוא מתנבא. ולפיכך אי אפשר שיהיה התדבקות בדבר נבדל מן העולם, ולכך אי אפשר התדבקות בעולם הבא בעצמו כי אם בעולם הזה, ואשר יגיע למציאותו בעולם הזה כמו והארכת ימים וכיוצא בזה שהוא דבר שנמשך למציאות שיש לו בעולם הזה. שכאשר יעשה רצונו של הקדוש ברוך הוא יהיה קיום למציאותו אשר יש לו עתה בעולם הזה, ודבר זה מבואר ואין להאריך. ואף שהשכל משיג הדברים הנעלמים, מכל מקום דבר שהוא נבדל מן האדם לגמרי ראוי שלא יהיה השגתו בו, כי דבר שהוא נבדל מן האדם אין ראוי שיהיה לו השגה בו, שכל השגה חבור וצירוף למושג והיציאה של עולם לפעל המציאות הוא נבדל מן העולם אחר המצא העולם בפעל, שאין הדבר כאשר הוא בעת הויה מתדמה לאחר המצאו, ולפיכך ההשגה בדבר זה שהוא המצא העולם ואיך יצא לפעל המציאות שזהו קודם המצאו, הוא נבדל לגמרי מן האדם אשר הוא נמצא בעולם. ולפיכך על זה אמר כבוד אלקים הסתר דבר מן בראשית עד ויכלו שעד ויכלו מזכיר בהוויית הנמצאים ואיך יצאו לפעל וזה יש להסתיר:

ובפרק ב' דחגיגה (דף יא:) אין דורשין בעריות לשלשה ולא במעשה בראשית לשנים ולא במרכבה ליחיד. פירוש אלו שלשה דברים, הראשון שהשם יתברך מציאותו מובדל מכל הנמצאים ואין לו השתתפות עמהם. השני שהוא יתברך המציא שאר הנמצאים. השלישי שהם מסודרים מאתו בסדר שלהם, כי מה שהמציא אותם שהוא הוצאתם לפעל דבר בפני עצמו, ואילו זה שסדר אותם כפי מה שהם עליו ענין בפני עצמו. כי הבנאי הבונה בית, מתחלה מסדר אותו בשכלו ואחר כך מוציא אותו לפעל. וזה מה שאמר (תהלים, נ) אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ. כי השם המיוחד הוא שם העצם, מורה שהוא נבדל מכל הנמצאים ובו מקוימים כל הנמצאים, ושם אלקים פועל הנמצאים כלם, שהרי בכל מעשה בראשית נאמר ברא אלקים, ובשם אל סדר הנמצאים כלם, כי בריאתם בדין וסדר כל עניניהם בחסד, שזה השם הוא חסד. וזה שאמר לא במרכבה ליחיד כי המרכבה מורה שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, כי כל רוכב במה שהוא רוכב עליו הוא נבדל מן אשר רוכב עליו, וכל ענין המרכבה, ההשגה המורה על שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, ואיך הוא רוכב עליהם ומנהיג, כי בזה שהוא נבדל מהם מנהיג אותם כמו הרוכב המנהיג אשר רוכב עליו. וכמו הנשמה שבאדם שהיא נבדלת מגוף האדם, ובמה שהיא נבדלת מן הגוף מחיה אותו ומנהיגו. וכמו שזאת השגה מורה על שהוא יתברך נבדל מזולתו ואין בו השתתפות עם זולתו, כענין זה תהיה השגה שלא תהא בה השתתפות בזאת הידיעה רק לעצמו. אמנם מעשה בראשית, שרצה לומר שהקדוש ברוך הוא המציא המציאות ובאיזה ענין יצאו לפעל ונמצאו, לכך אמר עד ויכלו כבוד אלקים הסתר דבר שזה הוא אשר המציא אותם לפעל, אבל מן ויכלו ואילך אינו מדבר במה שנמצאים מאתו יתברך, רק מדבר במה שנמצאו התולדות זה מזה, ומפני שהחכמה של מעשה בראשית, יציאתם לפעל, ונמצא השם יתברך לזולתו שהרי המציא אותם, ובענין זה מותר לדרוש, שהחכמה מגיע אל זולתו לכך מותר לדרוש ליחיד. ועריות מותר לדרוש לשנים מפרש (שם) עריות סוד עריות. ופירוש סוד עריות סדר המציאות וחבורם זה עם זה, ועל זה בא סוד העריות, שהשם יתברך סדר בחכמה שזה אסור עם זאת וזאת אסורה עם זה כפי הסדר שסדר השם יתברך הנמצאות בחכמה, וכל סדר במה, אי אפשר רק בין שני דברים, כי בדבר אחד ובנמצא אחד אין סדר ולפיכך דורשין בעריות לשנים, וזהו הדורש השלישי המוציא הדבר, כי ראוי שיהיה הלמוד כפי הלמד שהיא החכמה עצמה, שאם הלמד שהוא החכמה מתפשט, כך הלמוד מתפשט גם כן לפרסם אותו, ולפיכך במה שסוד עריות תולה בסדור הנמצאים והתחבר זה עם זה והתרחקם זה מזה, ואין סדר רק בשנים המסודרים מן המסדר, ודבר זה בודאי התפשטות בעולם, לא כמו מעשה בראשית שאינו רק הוצאתם לפעל, לפיכך דורשין בעריות בשנים והדורש הוא השלישי. ועוד במה שהעריות כולם התרחקות מדבר שאין ראוי החבור, ויהיו הנמצאים עומדים בחקם וגבולם שנתן השם יתברך להם. ולכך נקראים העריות חוק כדכתיב את חקותי תשמרו גבי עריות. וזהו סוד העריות, כי השם יתברך המציא הנמצאים ונתן להם חוק ולא יצאו מחקם, וזהו כולל כל הנבראים שיש להם חוק שישמרו חקם, והעריות שהוא החבור במי שאין ראוי לו, הוא יציאה מן החוק ולפיכך ענין העריות הוא יותר קרוב אל העולם במה שהוא חוק הנמצאים, שלא יצאו מחוק אשר ראוי להם מצד עצמם. והרי המדריגות הם שלש, האחד הוא המרכבה במה שהוא יתברך נבדל מן הנמצאים לגמרי, ומפני כי ההשגה הזאת במה שהוא יתברך נבדל מן העולם, לכך אין ראוי שיהיה פרסום בעולם לגמרי לדבר זה, ואין דורשין במרכבה ליחיד. ומעשה בראשית שהוא יציאת העולם לפעל מן השם יתברך, והוא מדרגה יותר נראה בעולם דורשין לאחד, ולשנים אסור, שהרי אין מעשה בראשית רק מה שהוציא לפעל הנבראים, אבל העריות שהוא חוק הנמצאים עצמם שלא יצאו מסדר הראוי להם, הוא מדריגה עוד יותר נתלה בנמצאים עצמם, הוא יותר קרוב אל העולם ולפיכך לשנים מותר ולשלשה אסור. כי כבר אמרנו, כי כל דבר זה הוא נבדל מן העולם עצמו אחר המצאו ואחר שסדרו השם יתברך, ולפיכך יותר יש הטעה ג"כ בדבר הזה, כמו שמפרש שם שאם ידרוש לשלשה, מתוך שהרב מסביר דבר לאחד דבר שראוי להסתירו בעצמו, אם אחד ישא ויתן עם חבירו בענינים שהם נסתרים כמו אלו שנפרשים ונבדלים מבני אדם, יבא לטעות אחר שהשגה זאת בדבר שהוא נבדל מן העולם עצמו ודבר זה ברור:

ואמר וכבוד מלכים חקור דבר, פירוש כמו שראוי לחקור כבוד המלך אשר הוא מולך על העם, והטעם שזהו כבודו של מלך כי ברוב עם הדרת מלך (משלי, יד), הרי המלך כאשר יש לו עם הם כבודו, וכאשר אתה חוקר על הנהגה ההיא איך מנהיג אותם, הוא כבוד למלך במה שיש לו עם והוא מנהיג אותם. וכן אצל מלך מלכי המלכים מלא כל הארץ כבודו, לא כאשר המציא אותם וסדר אותם שזהו קודם שהם נמצאים בשלימות, וכבודו כאשר כבר מנהיג הנמצאים שהנמצאים הם לכבודו. הרי שאסור לדרוש ברבים מעשה בראשית איך שהוא המציא לפעל הנמצאים, ומכל שכן שאין לדרוש את כבודו במה שהוא נבדל מן הנמצאים, וכן לדרוש בסתרי עריות החוק שנתן לנמצאים שעליו נבראו שלא יצאו מחקם, שכל הדברים האלו אינם כבודו של מלך, שכבודו כשיש לו עם במציאות שהם כבודו ומנהיג אותם לא איך המציא אותם. ומי שדורש אלו דברים דומה שנכנס תוך חדר פנימי של מלך בשר ודם, שאין זה כבוד למלך להיות משתתף עם המלך כאשר הוא ביחידי, ולכך כל אלו דברים הסתר דבר. אבל מן ויכלו שכבר נבראו הנמצאים כלם שהם כבודו יתברך, ומכאן ואילך אינו מדבר רק בהנהגתו יתברך את הנמצאים שהם כבודו, יש לחקור אחר זה שכל ענין זה כבודו יתברך שמו. ואף אם הם דברים מופלאים מן האדם, והם יותר פלא ממעשה בראשית, כמו כל הנסים והנפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא, במה שהם אחר מציאות העולם נאמר בזה כבוד מלכים חקור דבר, שאין ההסתר רק איך היה מציאות העולם ממנו, וסוד עריות ג"כ חוק שנתן השם יתברך לנמצאים ודבר זה סדר שלהם, דבר זה יש להסתיר. אבל הנהגתו את הנבראים אחר המצאם, הוא כבודו יתברך שהרי כל הנמצאים אחר המצאם הם כבודו, וכל אשר יש בו יותר פלא הוא יותר כבוד אל השם יתברך לחקור עליו, לפי שהוא מורה על גבורתו יתברך ויכולתו ויש לחקור על זה, ומכל שכן שחקירתנו בזה הוא לכבוד השם יתברך לסתום פיהם של דוברי שקר הדוברים על צדיק של עולם עתק, וזכות האמת יעמוד לנו והוא יתברך דרך אמת יורנו: