בת עין ויצא/א
פרשת ויצא
[עריכה]ויצא יעקב
[עריכה]"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וגו'. ויקח מאבני המקום וגו'. ויחלם והנה סלם וגו'". (בראשית כח, י-יב). להבין זה על דרך המוסר, הנה אית יראה ואית יראה פירוש שיש שני מיני יראה וכמאמר בראשית ברא בשביל ב' ראשית שיש ב' בחינות יראה שנקראים ראשית בשבילם נברא העולם, שזה היה נקודת רצון הבורא ב"ה בבריאת העולם שיראו מלפניו בשני בחינות יראה היינו יראה תתאה ויראה עילאה, היינו יראה תתאה הוא שמתירא מחמת עונש בעוה"ז או בעוה"ב זה נקרא בחינת יראה תתאה. והמתירא מהבורא ב"ה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין זהו נקרא בחינת יראה עלאה.
והנה בחינת יראה נקרא בחינת נקודה כי היא היתה נקודת הרצון של הבורא ב"ה בבריאת העולם כנ"ל והשני בחינות יראה נקראים שני בחינות נקודות שיש בחינת נקודות למטה מהאותיות היינו תחת האותיות כגון קמץ פתח וכדומה ויש בחינת נקודות למעלה על האותיות כגון חולם, וגם בבחינת יראה יש ב' בחינות הנ"ל היינו כי כל העולמות נבראים בבחינת אותיות של התורה כמאמר (זוה"ק ח"א ה, א) באורייתא ברא קב"ה עלמא. היינו באותיות התורה כידוע. לכן היראה הנמשך על האדם מבחינת בריאות העולמות והנהגת העולמות בשכר ועונש בעוה"ז ועוה"ב זהו בקרא בחינת יראה בחינת נקודה שתחת האותיות היינו תחת בריאת
העולמות שנבראו באותיות התורה, אבל הבחינת יראה שנמשך מלמעלה מן העולמות היינו בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין קודם שנברא העולם וכלא קמיה כלא חשיב, זהו נקרא בחינת יראה בחינת נקודה למעלה מן האותיות היינו למעלה מבריאת העולמות שנבראו באותיות התורה כנ"ל. ושתי הבחינות יראה נקראים בשם רחל ולאה בחינת ה"א תתאה ה"א עלאה כידוע:
וזה שאמר הכתוב (לקמן כט, טז) "וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה וגו'". פי' לבן מרמז לבחינת לובן העליון בחינת רב חסד יש שתי בנות היינו שנמשך מבחינת רב חסד שני בחינות יראה הנ"ל הנקראים רח"ל ולאה ומרומז במלות ר"ב חס"ד שעולה מספר רח"ל לא"ה. וגם רמזו רז"ל באמרם (אבות ה, א) בעשרה מאמרות נברא העולם. מרמז לשני בחינות ה"א הנ"ל ה"א תתאה ה"א עלאה גימטריא עשרה שע"י ב' ההי"ן הב"ל בברא העולם בכ"ב אותיות התורה, וע"י עשרה מאמרות וכ"ב אותיות התורה נברא העולם שהן ביחד ל"ב נתיבות. ומרומז ג"כ במלת ל"בן נוטריקון ל"ב נתיבות. וללבן שתי בנות פי' לבחינת כל ל"ב נתיבות הנ"ל יש שתי בנות היינו שתי בחינות יראה שנקראים רח"ל ולא"ה כנ"ל:
וזה בחינת חוץ לארץ ובחינת ארץ ישראל. פי' שבחינת יראה נקרא בשם ארץ בחינת שפלות, כי ע"י היראה נכנע האדם ונשפל לפני הבורא ב"ה רק שבחינת יראה והכנעה שבא להאדם ע"י יראת עונש נקרא חוץ לארץ, ויראת הרוממות יראה עלאה בבושת והכנעה לפניו ית' בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין נקרא בשם ארץ ישראל. גם נקראים הב' בחינות בשם ירושלים לתתא ירושלים לעילא, כמאמר הכתוב (תהלים קכב, ג): "ירושלים הבנויה כעיר שֶׁחֻבְּרָה לה יַחְדָּו". שירושלים שלמטה מכוון כנגד ירושלים של מעלה הוא בחינת יראה תתאה ויראה עלאה כנ"ל וזהו לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבא בירושלים של מטה (תענית ח, א), שאי אפשר להגיע לבחינת יראה עלאה עד שמגיעים תחלה לבחינת יראה תתאה:
והנה יראה עלאה בחינת ה"א עלאה בחינת לאה נקרא עלמא דחירות כידוע, כי בחינת יראה תתאה הוא בחינת שעבוד שמתירא מעונש כנ"ל, אבל כשמגיע לבחינת יראה עלאה יראת בושת לבד ואינו מתירא עוד מבחינת עונש כי הוא מופשט מגשמיות מבחינת תענוג גשמי רק שיראתו הוא גודל בושה מכבודו ית' זהו בחינת חירות משארי יראות רק יראה אחת לו והוא בחינת עבד"י הם ולא כו' (ב"מ י, א). וזהו בחינת משה עבד"י ולבחינה זו אי אפשר להגיע כי אם ע"י עסק התורה ביגיעה רבה ובשקידה והתמדה שישים כל מחשבתו ולבו רק בעיון התורה ומצות ועי"ז נתקדש מוחו ולבו ויוכל להגיע לבחינת יראה עלאה :
וזהו "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (פי' שע"י לימוד התורה בבאר שבע יצא מבחינת ה"א והלך חרנה לבחינת יראה עלאה בחינת חרנה בחינת חירות) ומפרש הכתוב סדר הליכתו לבחינה הנ"ל ואמר "ויפגע במקום וגו'. ויקח מאבני המקום". פי' שבכל בחינה שפגע הסתכל בתכליתו וראשיתו למה נברא ועל מה נברא הלא כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו והאלהים עשה שיראו מלפניו. וכן התבונן בכל דבר ועי"ז הגיע תחילה לבחינת יראה תתאה בשלימות ומרומז בפסוק "ויקח מ'אבני ה'מקום ו'ישם מ'ראשתיו" ראשי תיבות גימטריא צ"א מספר שני שמות הוי"ה א"דני, בחינת וה' בהיכל קדשו שנסתכל בכל דבר אין שבכל דבר נברא יש בחינת ה' בהיכל קדשו שנמשך ע"י כ"ב אותיות התורה כנ"ל. ומרומז בתיבת "'וישכ"ב' במקום ההוא" נוטריקון י"ש כ"ב במקום ההוא פיו הבין שיש בחינת כ"ב אותיות בכל נברא. ועי"ז ויחלם וגוו פיו שהגיע לבחינת ויחלם בחינת חולם בחינת נקודות שלמעלה מן האותיות כנ"ל בחינת יראה עלאה כנ"ל. והנה סלם מצב ארצה. פיו שראה שבחינת יראה הוא בחינת סל"ם מרומז לבחינת ר"ב חס"ד בחינת רח"ל ולא"ה, כי סלם במלואו כזה סמ"ן למ"ד מ"ם גימטריא ר"ב חס"ד גימטריא רח"ל לא"ה בחינת יראה תתאה ויראה עלאה הוא בחינת סלם שמצב ארצה היינו שהתחלת היראה מבחינת ארץ מלמטה ומגיע השמימה שמגיע לבחינת יראה עלאה.
לכן "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים" פי' שיש כאן בי"ת אלהים, רצה לומר ב' בחינות יראה כי אלהים מרמז לבחינת יראה כידוע.