ברכי יוסף על אורח חיים תרע
א דין א'. שמנת ימי חנוכה וגו' כתב הרב שלטי הגבורים לפי שאז חנכו הבית מעבודה שבטלו היוונים ומשם בעל העתים טעמא טעים לפי שבטלו המילה שהיא לשמנה ימים. וכתב הרב כנסת הגדולה דאי אתא לתרץ מאי דקשה דנס הפך לא היה אלא ז' ימים לטעם ראשון היאך מיישב קושיא זו, ולא קשיא מידי דכי היכי דלטעם בעל העתים משנינן דגם כי לא היה נס הפך רק שבעה ימים תקין רבנן שמנה שם רמז לביטול המילה הכי נמי נימא לטעמא קמא דאיברא דביומא קמא לא אתרחיש ניסא בפך מ"מ קב"ע את קובעיהם משום חנוכת המזבח ביום ההוא דבטילת עביד"תא מסיבת היוונים. ואחר שנים רבות נדפס ספר אליה רבה וע"ש מ"ש בזה:
ותו ק"ק דבמאי אסתפק להרב כנה"ג אי הני טעמי לעיקר הנס או לתרץ הקושיא הנזכרת הרי בשיירי כנסת הגדולה שם דכתב הני טעמי משם באר"ה דיש בהם בנותן טעם לקושיא הנזכרת דהנס לא היה אלא ז' ימים וכן הוא בספר ארחות חיים עצמו:
וראיתי להרב פר"ח שכתב דמדברי הרמב"ם מוכח בהדיא שנצחו ביום כ"ה, וקשה איך אנו מדליקין בליל כ"ה הי"ל להדליק ביום וכו'. וי"ל עם ההיא דמקשים דז' הו"ל להדליק. ובהכי ניחא, דלילה הראשון משום הנצחון. עכ"ד. וק"ק דאכתי ליל כ"ו לא היה הנס, שכבר מצאו הפך מלא. ותו דכפי זה לא הדליקו השמן שבפך אלא ז' לילות מליל כ"ו ואילך, והש"ס והרמב"ם קאמרי שהדליקו בו ח' ימים. וי"ל דלעולם שהדליקו ח' ימים מליל כ"ו ואילך, והאמת דבליל כ"ו לא היה הנס, אך כי היכי דליהוו תמניא יומי כסדרן תקון להדליק בליל כ"ו, כיון דח' יומי בעו אדלוקי, חד לנצחון, ושבע משום הנ'ס למינהו, ואמטו להכי תקון להדליק בליל כ"ו במקום לילה אחרונה. ומיהו הדבר דחוק. ויותר נראה שכוונת הרמב"ם שכתב וכשגברו ישראל ואבדום בכ"ה לחדש כסלו, שלא נראה בפרסום תגבורת ישראל כי אם בכ"ה, כלומר בתחילת יום כ"ה. וכן פירש מורנו הרב בתי כהונה בבית ועד דף י"א.
וחזה הוית למורנו הרב הנזכר שם שכתב דלדעת הרמב"ם דהדלקת נרות בבקר ובערב, לא קשיא דהו"ל להדליק ז', די"ל דלא נמצא בפך אלא להדליק לילה הראשונה, ונעשה נס ביום כ"ה גופיה. עכ"ד. ולשון הש"ס הרמב"ם דנקטו לא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה נס והדליקו ח' ימים לא אתי שפיר, דהו"ל למידק בלישנייהו ולומר ולא היה בו להדליק אלא לילה אחד ונעשה נס והדליקו ח' ימים. ומה שתירץ מרן בבית יוסף שחלקו השמן לח' חלקים וכו'. כן כתב מר זקנ"י הרב מהר"א אזולאי זלה"ה בספר חסד לאברהם דף כ"ד ע"א משם ספר קדמון כ"י שזה היה מעשה.
ובשאלתות דרב אחאי גאון פרשת וישלח גריס ולא מצאו אלא פך אחד שלא היה בו להדליק אפילו לילה א'. גם רבינו ירוחם ריש נתיב ט' כתב ולא היה בו כדי להדליק יום אחד. ולפי גירסא זו אעיקרא קושיא ליתא, דגם בלילה הראשונה היה נס קצת, דלא היה מספיק מה שנמצא בפך לשיעור כל הלילה, אבל גירסת כל הספרים להפך, וגם בשאלתות שם לעיל כתוב והוה ביה שיעורא יומא חד. ואחר זמן בא לידי קונטריס מודפס, זה שמו נחלת אריאל, והוא פירוש מסכת סופרים, ושם פרק ך' מייתי דברי השאלתות שתי לשונות הנז', ופירש דשמן הפך היה בו להדליק יום אחד בצמצום, וכשנתנו למנורה לא היה מספיק אפילו ליום א', דע"כ נשאר מהשמן בפך.
ב. הקשה הרא"ם בתוספותיו אמאי לא מדלקינן ט' ימים מספק וכו'. ע"ש. וכבר עמד על זה בספר העתים והביאו בספר ארחות חיים. ותירץ דהטעם לפי שחנוכה מדבריהם לא החמירו כל כך. וכן תירץ הרב פר"ח ושאר אחרונים. ודבריהם תלמוד ערוך במנחות דף ס"ח ע"ב, דר' פפא ור' הונא בריה דרב יהושע אכלי חדש באורייתא דשיתסר נגהי שיבסר קסברי חדש בח"ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן, רבנן דבי רב אשי אכלי בצפרא דשיבסר קסברי חדש בח"ל דאורייתא. הרי מוכח דלכ"ע במידי דרבנן לא חיישינן לספיקא דיומא. ואחר זמן ראיתי למורינו הרב הנז' בבית ועד דאייתי סוגיא הנז'.
ובהכי אתנח לן מאי דהו בה קמאי התוס' והרא"ש שילהי סוכה, אמאי לא תקון ליטול לולב בח' בסוכה, ובהא ניחא דלולב דרבנן, כחדש, ולא חיישינן בדרבנן לספיקא. וכן תירץ בספר מטה משה מדנפשיה, אבל לא זכר סוגיית מנחות הנז'. וכזה ראיתי בחידושי סוכה כ"י להרא"ה, שתירץ דכיון דלולב דרבנן אין להחמיר בספיקו. עכ"ד. ועל הרא"ם ק"ק דאדמייתי מדברי המרדכי דמגילה גבי פורים, דאיכא למידחי דהתם דברי קבלה, הו"ל לאתויי דברי התוס' והרא"ש בלולב הנז'. אלא דהא ל"ק דלולב עיקרו מן התורה, וסבר הרא"ם דדברי קבלה אינם בסוג עיקרו מן התורה. וק"ל. ותו יש לגמגם על הרא"ם במה שהביא מהמרדכי, וכבר ראיתי להרב מהרי"ך הנז' שעמד על דבריו.
והרב עץ חיים בלשונות דף ד' השיג על הרא"ם דבחנוכה לא הוי ספיקא בזמן הבית שהיו שלוחין, ובט"ו ימים מגיע אחרון שבישראל לנהר פרת, א"כ לא אסתפק להו מעולם אימת חנוכה, ומשו"ה לא אצרוך לאדלוקי ט' מספיקא, דלא הי"ל ספק מעולם. ויש מי שתירץ כי האף אמנם דליכא ספיקא בחנוכה, מ"מ הא קי"ל דאתרא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו דתשרי עבדי תרי יומי. וא"כ הגם דבחנוכה יגיעו השלוחים, מ"מ היו צריכין לעשות ט' מספק. זהת"ד. ונ"ל לקיים תירוץ מהרח"א, דכי תקון דלעבדו תרי יומי בניסן אף דמטו שלוחי, משום דלא מטו דתשרי לא ראו לתקן בחנוכה, משום דבחנוכה אין מקום דלא מטו ביה, וכל ישראל ישמעו, משא"כ בניסן דאיכא דוכתא דלא מטו, והאיכא בניסן גופיה אתרא דעבוד תרי יומי. וגם בעצרת אף דבעומר תלי, מ"מ יבואו לטעות, דבניסן ותשרי נמי אף דלא מטו שלוחי לעבדו חד יומא. ומשום דאיכא ברגלים דוכתי דלא מטו שלוחי, משו"ה תקון דבאתרא דלא מטו שלוחי תשרי לעובדו בכלהו תרי יומי, משא"כ בחנוכה, כי אין מקום כלל דלא מטו. כנ"ל להעמיד תירוץ הרב הנז'. אבל אינו השגה על הרא"ם, דיש פני'ם הנראין לחקירת הרא"ם כמבואר. ועיין בספר מקראי קדש ובספר שיירי כנה"ג סי' תרפ"ח.
ג. ואסורין בהספד ותענית וכו'. הרב מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י א"ח שער ז' סי' א' אסר לן ערוב'א דחנוכה לגזור בו תענית. ושם סי' ב' תשובה להרב מהר"ש נאוואוי על רזא דנא והעלה דמותר לגזור תענית ציבור אף במקום שנהגו שלא להתענות ערב חנוכה. ואם כונת מהר"י זיין על המשמרה שנהגו במצרים, יש לתמוה דאפילו תימא שהרמב"ם (הל' אבל פי"א ה"ג) יחיד ונהוג כוותיה, דמארי דאתריה הוא, אין לפקפק, ובפרט שכן דעת מרן (סי' תרפו סע' א). ושם סי' ג' תשובה ממהר"י זיין סובב הולך על תשובת מהר"ש הנז', לגדל ולחזק דבריו הראשונים, וכתב דהמשמרה היו עושים אותה בכ"ג כסלו. ועיין באחרונים.
ד. ונהגות הנשים וכו'. מדברי מהרי"ל משמע דגם האנשים לא יעשו מלאכה בעוד שהנרות דולקות. וכתב הרב ב"ח וז"ל, ונראה קצת ראיה מדקרו להו חנוכה, לומר חנו בכ"ה, דאי אין אסור במלאכה מאי חניה שייך, דדוחק לומר חניה ממלחמה. ועוד דלרז"ל במדרש דחנוכת נשיאים היתה בחנוכה, והקב"ה שילם להם שכרם בימי מתתיהו, וכשם שהנשיאים כל אחד עשה ביומו יום טוב, גם בחנוכה יש להם לעשות יו"ט בענין ביטול מלאכה, עכ"ל. ודבריו מגומגמים דכל הראשונים כתבו דחנוכה לרמוז שחנו כ"ה, ואין גם אחד שיאמר דאסור במלאכה, או שנהגו האנשים, רק בפירושא אתמר דנשי נהיגי, ולא מסתברא דמשום מנהג נשים קרו ליה חנוכה, ודלא כמ"ש הרב עיון יעקב פ"ב דשבת, ע"ש, דאין לקבוע שם בשביל מנהג נשים. ומ"ש דדוחק לומר חניה ממלחמה, אין זה דחוק כלל, ושייך טפי חניה בנסע למלחמה וחנה, כמ"ש הרב הלבוש והרב פר"ח. ועיין בסמוך. ועמ"ש מרן בב"י ובשו"ת דברי יוסף סי' מ"ה.
ה. דין ב. הגהה. דבאותם הימים היה חנוכת המזבח וכו'. הרב הלבוש כתב חנוכת הנשיאים במדבר וכן מוכח מדברי הרב ב"ח שהבאתי בסמוך. וכבר תמה הרב מלבושי י"ט על הלבוש דמקרא מלא דחנוכת הנשיאים בניסן, (ורמ"ה) [ורמ"א] לא כתב במדבר וי"ל על חנוכת חשמונאים, עכ"ל. וקושיא זו קשה על הרב ב"ח נמי. ומ"ש דדברי מור"ם י"ל על חנוכת חשמונאים, האמת אתו, וכמו שנראה מדרכי משה דמייתי דברי מהר"א מפראג דמייתי לה ממגילת תענית. ושם מפורש דחנכו המזבח בימי החשמונאים. וכ"כ בשלטי הגבורים. והרב אליה רבה הליץ בעד הלבוש דהמשכן נגמר בכסליו וכו'. ע"ש. וכן הוא בילקוט מלכים רמז קפ"ד. אבל לשון הלבוש והב"ח לא משמע הכי. והוא דוחק. ובתוספי הרא"ש למגילה כ"י בסוף המסכת כתב בחנוכה אנשיאים פי' הר' שמעיה משום דמכ"ה בכסלו היה ראוי המשכן להקים, וכו' ולפי שהיה ראוי להקימו מכסלו ולחנכו קורין פרשת נשיאים בחנוכה. וכ"כ ארחות חיים דף כ"ו ע"ד.
ו. דין ג. הגהה. ולענין צדוק הדין וכו'. רבינו ישעיה הראשון בתשובותיו כ"י נ"ט נשאל אם אומרים צדוק הדין בחנוכה, וכתב דרש"י בספר הפרדס התיר משם רבו. אבל הוא ז"ל כתב דאין לאומרו. וכתב שכ"כ רבינו משולם ורב נטרונאי גאון. וכן נהגו בכל העולם שלא לאומרו. והיינו דוקא בימי חנוכה עצמן אבל לפניהם ולאחריהם שרי. ואף אם תמצא לומר דלפניהם אסור נמי בהספד ולפ"ז אין לומר צדוק הדין, מכל מקום לאחר חנוכה מותר בהספד ובצדוק הדין. זהת"ד. ועמ"ש הטור ומרן בב"י סימן ת"ך. שוב ראיתי דבשבלי הלקט סימן נ"ב הביא תשובת רבינו ישעיה הנז'.
ז. לענין צדוק הדין על אדם גדול עמ"ש ט"ז סי' ת"ך והרב פנים מאירות בתשו' ח"ב סי' מ"ח.
ח. יש מקומות שנהגו שאין אבלי אב ואם אומרים קדיש בחנוכה ופורים. וראיתי להרבה מרבני איטליא הקדמונים בתשובות כ"י שמקיימים המנהג. ויש מי שהעיד שכן הנהיג הרמ"ע.
שיורי ברכה
[עריכה]א. דין א. שמונת ימי חנוכה וכו'. מברכינן אניסא כל יומא ויומא, שבכלן והיה הנס מתחדש בנרות המנורה, שטפה אחת משלמת לחצי לוג, צא וחשוב כל שבעת חצאי לוגין לכל יום, הוה להו תמנא ועסרין לוגי, ואותו פך תלתא לוגי ומחצה הוא דהוה, וכי פלגת ליה לתמניא יומי ההוא חצי לוג לא סליק למנינא דמבדר בניצוצית, בצרי לה עשרין וחמשא לוגי, אלמא ניסא כל תמני יומא, ושב קני מנורה לתמניא יומא הוו להו חמשין ושית, והשמן כ"ה לוגי הרי חנוכ"ה. הרמ"ע באלפסי זוטא כ"י פרק במה מדליקין.