בנין ציון/קיד
ב"ה אלטאנא, יום ג' י"א א"ר תרי"ט לפ"ק. שאלה – אשה שמתה והי' לה בפי' שנים תותבות שנתחזקו בפה ע"י מאשינע של זהב אם השנים והמאשינע אסורים בהנאה. תשובה – גרסינן בערכין (דף ז') האשה שנהרגה נהנין בשערה ואמאי איסורי הנאה ננהו א"ר באומרת תנו שערי לבתי ובפאה נכרית ופריך טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופא הוא ומתסר והא מבעי' לי' לריבר"ח דבעי ריבר"ח שער נשים צדקניות מהו ואמר רבא בפאה נכרית קמבעי' לי' ומשני כי קמבעי' לי' לריבר"ח דתלי בסכתא הכא דמחבר בה טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה הוא ומתסר קשיא לי' לרנב"י והא דומיא דבהמה קתני מה התם גופא אף הכא נמי גופא אלא אמר רב נחמן זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה והיוצא מסוגיא דשם דלרב שער המת אסור בהנאה ואפילו פאה נכרית שהי' קשור בשערה של אשה שמתה או שנהרגה נאסר ורק באמרה תנו הפאה לבתי מותר ולרנב"י אפילו שער של מת מותר בהנאה דאין השער מת דלא עשוי להשתנות ומייתי בגמרא ברייתא כרב וברייתא כרנב"י והרמב"ם והסמ"ג פסקו כרב נחמן ב"י דשער המת מותר בהנאה אבל הרמב"ן והרשב"א והטור פסקו כרב ולכן כ' טהור י"ד (סי' שמ"ט) נויי המת המחוברים בגופו כגון פאה נכרית וכיוצא בזה אסורים כמו המת עצמו בד"א בסתם אבל אם צו' שיתנו נויי גופו המחוברים בו לבנו או לצורך דבר אחר מותרין אבל שערו ממש אפילו אם צו' עליו אסור בהנאה כמו גופו עכ"ל וכן פסק שם בש"ע וכתב בד"מ בגמרא ספ"ק דערכין פי' רש"י שמקשרין בשערה ומשמע דאם אינן קשורין מותרין ומזה נהגו לטול טבעות מן המתים דכה"ג לא מקרי מחובר בגופו עכ"ל וכ"כ בהגהה בש"ע וכתב הש"ך בשם הב"ח דאפילו קלועים בתוכם ואינם קשורים אסורים אלא כשאינן קשורים בה כלל דהיינו דתלי בסיכתא מותרים ע"ש ולענ"ד צ"ע דמדברי הפוסקים משמע דפיאה נכרית אסורה מפני שהיא קשורה לגופו של מת נחשבה כגופו ולכן בעינן קשורה דוקא או עכ"פ קלועה בשערה ובגמרא דסנהדרין לא משמע כן אלא דפיאה נכרית נחשב כמלבוש בעלמא דאמרינן שם (דף קי"ב) בעי ר"י שער נשים צדקניות מהו ומפרש רבא בפיאה נכרית וקאמר ה"ד אי דמחובר בגופה כגופה דמיא לא צריכא דתלי בסיבטא כנכסי צדיקים שבתוכה דמי ואבד או דלמא כיון דעייל ונפק כלבושה דמי תיקו הרי שאינו מסופק רק אי כנכסים או כלבוש דמי אבל לא שיהי' כגופה והי' אפשר לומר שיש שני מיני פיאות נכרית פיאה שקשורה לשער להיות שם לגמרי והיא באמת כגופה ופיאה שאינה קשורה ועיילא ונפקא והיא לפעמים תלי בסיבטא וזו באמת אינה רק כלבוש וכן משמע מלשון הגמרא דבתחלה קאמר אי דמחובר בגופה כגופה דמי ואח"כ קאמר כלבושא דמי והיינו משום דבתחלה איירי מקשורה שאי אפשר לתלות בסיבטא ואח"כ דאיירי מתלי בסיבטא קרי לי' לבושא אבל מה אעשה שמדברי רש"י לא נראה כן שגם על כגופא דמי פי' וכשם שאין שורפין מלבושים שעליהם שהרי צדקניות הן כך אין שורפין אותו גדיל עכ"ל משמע דמה דקאמר אי כגופא דמי הפי' שהוא כמלבוש ולכן נלענ"ד לחלק עוד בענין אחר בשנדקדק דבסנהדרין כתב רש"י על פיאה נכרית גדיל של שערות דעלמא שעושין לנוי עכ"ל ועל מחובר בגופא פי' שנקשר בה ולא הזכיר שנקלע עם השיער של ראש ובערכין פי' על פיאה נכריות רגילות היו נשים כששערן מועט לקשור שיער נשים נכריות לשערן והוא פיאה נכרית עכ"ל ולא הזכיר שהוא גדיל שעושין לנוי ולכן נראה דשתי מיני פיאות נכריות הן יש שעושין גדיל של שער לעצמו שלא נקלע עם השיער של ראש אלא הוא כמין מגבעת וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות שבת פ' ו' ופאה נכרית כמו מגבעת ידבקו בו שער נאה והרבה ותשים אותו האשה על ראשה דרך עראי כדי שתתקשט בשיער עכ"ל ולכן בסנהדרין שהספק אם פאה נכרית כנכסים דמי או לא ודאי לא הי' מסופק בפאה שקשורה בגופה שנחשבת כגופא שתהי' כנכסים ולכן שם פי' רש"י דהספק היא באותה פאה שהיא גדיל לנוי וקשור בגופה כמו שקושרין מלבוש אבל בערכין שהאיסור הוא משום שהיא כגופא ממש להיות כגוף המת שהרי מלבוש המת אינו אסור בהנאה שם פי' רש"י דאיירי מפאה שקושרין השיער לשערן להיות כשערן. והנה מה שנובע מזה לנדון השאלה הוא שכפי מה ששמעתי יש ג' מיני שינים תותבות יש שמחזקים שן מעצם בפה בתוך השינים לבל ימוט משם ויש שמחזקים השינים של עצם על כלי (מאשינע) של זהב והוא נאחז בפה בתוך השינים ע"י שנדחק להשינים הטבעיות והתותבות משמשות עם הטבעיות כל תשמישי השינים כאחד ולא נלקחו שם רק לפרקים אחר שבוע או שבועים לנקותם ומיד שוב נתחברו עם הטבעיות ויש שעושין כלי כזה רק לנוי להסתיר המום שחסרים השינים הטבעיות אבל אינם משמשים שימוש השינים דבעת אכילה וכן בלילה כשפושטת האשה תכשיטי' תקח גם הכלי הזה מפי'. והנלענ"ד דמין הראשון שמחובר השן לגוף ממש לבלתי הפרד פשיטא דאסור בהנאה כמת עצמו וכן מין השני שנתחברו השינים ע"י מאשינע לשינים הטבעיות אסורים בהנאה דדומה לפאה נכרית הקלועה בשערות או נתקשרה עמהם דנחשב כגוף המת וה"נ הנך שינים כיון דמשתמשות עם השינים פעולתן הוי כגוף האשה אבל מין השלישי שאין האשה עושה רק לנוי לכסות מומה ואין משתמשת בהן לאכילה זה דומה לפאה נכרית שעושה כמו גדיל ומגבעת לראשה שאף שעושה משער להיות דומה לשער הראש וגם נקשר בגופה מכ"מ לא נדון כגוף רק כמלבוש לפי דברי רש"י בסנהדרין והכא נמי הך כלי שמחוברים בו השינים לא הוי רק לנוי ודומה לטבעות ונזמים שלא נאסרו בהנאה אף שהי' בגוף האשה בשעת מיתה כנלענ"ד: הקטן יעקב.