בנין ציון/פח
ב"ה אלטאנא, יום ו' י"א שבט תרט"ז לפ"ק. לחתני הרה"ג וכו' מ"ה משלם זלמן הכהן נ"י אב"ד דק"ק מאאסטריכט יע"א. על דבר אשר שאלתני – הנה חדשים מקרוב באו לעשות מדת יהודית מדושתם ובן גרנם להתעולל על מה שאמרו ודברו רז"ל עד אשר נגעו גם בברית קדש להסיר המציצה נגד מאמר רז"ל כל אומנא דלא מייץ וכו' ועתה דבר חדש גזרו המחדשים בצרפת לבלתי העשות עוד הפריעה בצפרנים כי אם ע"י כלי אשר המציא רופא בפאריז דהיינו אחר חתוך הערלה יחתוך עור הפריעה בכלי ויחזירה לאחורי' אם מותר לעשות כן ואם לא אם צריך להעביר מוהל שעושה כן כמו באומנא דלא מייץ. תשובה – יפה דבר חתני נ"י שאף שלא הוזכר בגמרא בפי' לעשות הפריעה בצפרנים מכ"מ כבר כתב כן הרמב"ם והסמ"ג והטור והש"ע ובלא"ה מנהגם של ישראל תורה היא. ואשר שאלת שלכאורה יש ראי' שמותר לעשות הפריעה בכלי ממה דאמרינן יבמות (דף ע"א) לא נתנה פריעת מילה לא"א שנאמר בעת ההיא וכו' א"כ מאי שוב אלא לאו לפריעה ע"ש הרי דפריעה היתה נעשית ע"י חרבות צורים הנה מלבד אשר השבת בעצמך דבין לגרסא שהביא רש"י שם ובין לגרסא ראשונה ניחא דעכ"פ או משוב או משנית ילפינן ציצין וא"כ צריך חרבות צורים לציצין בלא"ה אין ראי' משם דודאי במל את הגדולים דעור הפריעה קשה ואי אפשר לקרוע צריך לחתכה ע"י כלי כידוע במילת גרים וכיון דשם גדולים היו הנמולים הוצרך חרבות צורים גם לפרוע ולכן גם ממה דאמרינן במדרש פ' לך לך ובירושלמי פ' ר"א דמילה ופ' הערל המול ימול חד למילה וחד לפריעה אין ראי' שפריעה ג"כ ע"י חתיכה דגם שם איירי במילת גדולים כדכתיב המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך הרי דאיירי במילת עבדים גדולים ובלא"ה אין ראי' משם דדרשה זו אסמכתא בעלמא היא שהרי מוכיח ביבמות כנ"ל דלא נתנה פריעה לא"א ודרשה דהמול ימול דרשינן שס (דף ע"ב) לציצין המעכבין ועוד דלשון מל לא משמע כריתה אלא הסרת אטימה על איזה אופן שיהי' כדכתיב ומלתם את ערלת לבבכם. ומה שהקשה חתני נ"י דמנ"ל להרמב"ם והפוסקים אחריו דפריעה בצפורן דע"כ לא מלשון פרע אתי דמצאנו לשון פרע גם במה שמגלה ע"י חתיכה כדאמרינן חולין (דף צ"ג) אר"י היכי דפרעי טבחי ופי' רש"י דמקום חתך הירך כשנחתכת ונפרשת מן האלי' על זה אשיב אמת דלא מלשון פריעה אתי אמנם למה נצריך ראי' על אופן קיום המצוה שלא פסקה מימות משה והלא כל אופני קיום המצות לא נדע רק מדרך קבלה למשל מאין נדע דאתרוג הוא הפרי עץ הדר הכתוב בתורה דאע"פ דדרשינן סוכה (דף ל"ה) מלשון הדר ע"פ ג' דרשות שם זה רק למעט דאינו פלפלין אף שגם כן טעם עצו ופריו שו' אבל שאינו לימוני ופמרנצין ואפפעלזינן לא נדע מהדר דכל הסימנים שדר משנה לשנה ושגדל ע"כ מים ושדומה לדיר גדולים וקטנים שיש באתרוג יש ג"כ בפירות הללו וע"כ לא נדע המצוה רק ע"ד קבלה איש מפי איש עד משה רבינו וכמו שכתב הרמב"ם דהל"מ הוא וכמו כן באופני קיום שאר המצות וכיון דאופן קיום הפריעה ע"י צפורן הי' כן מפורסם ומקובל בכל ישראל ודאי שכן קבלנו ממ"ר וכמו שכתבתי (סימן כ"ג) לענין מציצה ולא נצריך ראי' לזה אמנם אך ליתר אביא ראי' לזה שעשיית הפריעה ע"י צפורן תהי' שאע"פ שבגמרא לא מצאנו אבל מצאנו במדרש הובא בילקוט תהלים (סי' תשכ"ג) על פסוק כל עצמותי תאמרנה אמר דוד אני משבחך בכל אברי ומקיים בהם המצות וכו' צפרנים לעשות בהם פריעה ומליקת העוף ובהן להסתכל אור להבדלה עכ"ל (ומדרש זה הביאו הגהת מיימוני ללמוד ממנו שמצו' לתפוס ציצית בשעת ק"ש כמובא בב"י א"ח [סי' כ"ד] וגם הביאו הג"מ ללמוד ממנו מצות סנדקאות כמובא בדרכי משה י"ד [סי' רס"ה] ע"ש) הרי שהשו' עשיית פריעה בצפורן למליקת העוף דצפורן מעכב בה דמלק בסכין מליקתו פסולה כדתנן זבחים (פ' ז') ולהסתכלות צפרנים בשעת הבדלה שכבר מוזכר בפרקי ר"א (פ' כ'). ולכן המשנים עשיית הפריעה ע"י צפורן לא בלבד שעכ"פ משנים מנהג ישראל אלא גם תקנה שתקנו רז"ל מימים קדמונים ושנתפשטה בכל ישראל ואפשר שמשנים קבלת משה רבינו כנ"ל ועליהם יאמר הפורעים העם לשמצה להם שומר נפשו ירחק מהם. ועל דבר אם יש לסלק המוהל המחזיק בדברי רפואי אליל נגד דברי רז"ל ודאי אם נמצא מוהל אחר יסלקו אבל באם לא נמצא אין ללמוד חיוב סילוקו ממה שאמרו באומנא דלא מייץ דשם נותן הטעם משום סכנתא ומשום זה ודאי יש לבטל מצות מילה בשמיני אבל משום תקנה זו אין בידינו לבטל רק יש לגעור בו ולהשומע יונעם כנלענ"ד הקטן יעקב.